צפו: איש הסברס
(צילום: חגי דקל)
על המדפים בסופר מחיר הסברס האמיר גם השנה בין 40-50 שקלים לק"ג אבל אצל אריאל שי, אגרונום וחקלאי מאיזור השפלה, ארגזים שלמים ובהם סברסים מובחרים וענקיים ניתנו בחינם, לכל דורש. התנאי: התייצבות בשעת בוקר מוקדמת, עדיפות לשעת זריחה, עם כפפות, סינר וסכין חדה, כדי לצאת איתו לקטיף של הפרי הקוצני והכל כך טעים הזה.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
במשק החקלאי של שי בן ה-68, הנמצא במושב בית חלקיה מתפרסים אלפי שיחי צבר אותם החל לנטוע לפני 35 שנה. בהתחלה בכדי לגדר את תחום השטח בן ה 6 דונמים שברשותו, לאחר מכן התרחבה האהבה כשהתוודע לכל השימושים הרבים של הצמח: "את הפרי אפשר לאכול לא רק בצורה הרגילה בה חותכים משני הצדדים ובאמצע, אלא גם עם כפית", הוא מסביר, "מהעלים הצעירים עושים סלטים, מקפיצים ומטגנים. את העלים היותר קשים, מייבשים, טוחנים מבשלים או אופים איתם. כעת כשאנחנו בסיום העונה אני מכין מיצים מהפירות הבשלים. נקטר סברס זה הדבר הכי קל וטעים".
"אם לא ירססו, לא יגנו ולא יבואו לקטוף ממני - ואני נותן בחינם עלים, ענפים, גזעולים והדרכה - לא יישארו סברסים בארץ"
כמה פירות הצלחת לגדל השנה?
"היה לי כאן יבול עצום, טונות, אבל אני קוטף לפי הזמנה, לכן חשבתי שאולי בגלל שיש לי המון פירות, יואיל הציבור להשתתף בשמחתי, כי אני כבר לא מסוגל. שיטת הגידול אצלי ייחודית, כל הסברסים גדלים על חצאי גזעולים. הכל חתוך לחצי. זה דבר חדש לדעתי בכל העולם וגם בארץ. השיטה הזאת גם עושה את הצמח הזה קומפקטי ובזכותה הוא לא מתמוטט, וגם הפירות שמתקבלים גדולים מאוד. זה גם כמובן מקל על הקטיף".
איך מזהים את הסוגים השונים של הצבר?
"לפי צורת הפרי והעלים. יש את הזן הרגיל הישראלי הכתום המכונה בשם 'עופר', יש את הסברס האדום ממנו פיתחתי והשבחתי 35 זנים אדומים שונים, זאת אומרת שאם נחתוך אותו החלק הפנימי הוא יהיה לבן או אדום, עם גרעינים קטנים, גדולים, חלק מבשיל מוקדם, חלק מאוחר. ויש זן אחד ירוק שכמעט ולא מוכר בישראל שנקרא סברס קיווי.
"הוא נשמר טוב, טעים מאד, עם זרעים עדינים והצבע בפנים הוא ירוק כמו קיווי. חקלאים נטעו אותו ואז עקרו כי נחשב לבעל יבול נמוך ולא הניב להם מספיק פירות. ייתכן ואצלי זה המקום היחיד שיש אותו, כי התכוונתי לעקור ושכחתי. תראי היום את הגודל, זה שווה ואני מחלק למי שרוצה".
"הצבר הישראלי האנושי הפך להיות הייטקיסט או נדל"ניסט, בזמן ששיח הצבר מחייב לימוד, תחכום, עוצמה, אומץ להתעסק איתו, לסבול איתו. היום הדור הצעיר של הצברים לא מתאים לסברס. הם מפונקים מדי, רוצים הכול מוכן"
אחת ולתמיד: יש דבר כזה בישראל סברס ללא קוצים?
"אין. על כל סברס יש כ-6,500 קוצים, 500 גדולים וארוכים שחלקם נושרים ו-6,000 קטנים".
אז מה הייתה תאונת העבודה הכי כואבת שלך?
"פעם קרס עלי שיח עם אלפי קוצים. מעדתי אחורנית על סברס, גם שברתי אותו וגם נתקעו קוצים בכל הגב שלי. בכל זמן נתון יש לי מאות קוצים בגוף, מפריע לי במיוחד כשאני נדבק בשנית מהסדין או מהשמיכה. היה ונכנסו קוצים, לוקחים פינצטה וזכוכית מגדלת כדי לשלוף אותם או שמים יוד.
"השיטה הכי טובה היא פשוט להיזהר מהם מראש, תוך מניעה של המצב הזה. אגב, כתבתי פעם לרמטכ"ל, הסברתי לו שלכל מגדלי הצבר יש מיליארדים של קוצים. הצעתי את זה כנשק ביולוגי שאפשר לשחרר עם רחפן מעל מפגינים אלימים. זה נשק שלא הורג אבל בטוח שתוך יום-יומיים לא יהיו יותר מפגינים בעזה ליד הגדר ובזה פתרנו בעיה גדולה. אותו אדם שירוסס יצטרך לזרוק את הבגדים שלו ולא יחזור להפגין".
הקוצים הם לגמרי אחת הסיבות לתמחור הגבוה של הסברסים בשוק, כי למרות הדימוי המחוספס מדובר בפרי מפונק, לפחות מבחינת הבאתו לצרכן. הקטיף ידני, נעשה בעזרת אמצעי מיגון בשילוב של סכין יפנית ומוט לוכד נחשים. בנוסף צריך מברשות שאיתן מברישים את הקוצים, פרי פרי. על דופן של דלי עם מים, חותכים את שאריות העלים ומכניסים פנימה לשטיפה ראשונית, משם מועברים הסברסים למכונת הברשה אוטומטית, בסיום הם נופלים שוב לדלי של מים, ורק אז מוצאים לסידור בקופסאות.
אבל לא רק בגלל זה המחיר אינו נגיש: "סברס זה פרי במונופול, זה צריך להיות פרי פשוט, אם רק אנשים היו מגדלים אותו, אז היה מאוד זול בסביבות חמישה שקלים לקילוגרם", טוען שי, המחזיק בשלל תארים במדעי החקלאות ובמשפטים: "הסברס הוא ענף בהכחדה בישראל. בנוסף, תוך כמה שנים תהיה כאן שואת סברסים בישראל, בגלל הזנחה מתמשכת".
הגורם העיקרי לדילול אוכלוסיית הסברסים בארץ היא הכנימה הקמחית, מין פולש של חרק התוקף אותם ומביא למותם. בנסיעה כיום בצפון הארץ, כמעט כל שיחי הצבר כבר הושמדו על ידה וניתן לראות אותם בצידי הדרך לבנים ומיובשים לגמרי. "אני מרים דגל שחור כנגד הכנימה, מספיק לקרוא מה שמתרחש בברזיל ובפורטוגל ולהבין שחייבים לרסס. פרופסורים טוענים שהפתרון הוא הדברה ביולוגית בעזרת חיפושית משה רבנו, אבל הן לא קיימות בחורף הישראלי ולכן הדבר הזה נתקע.
"הפתרון הוא רק הדברה כימית, אבל מדינת ישראל לא יודעת לקחת החלטות בזמן. צריך להקים ועד פעולה להצלת הצבר. בארה"ב יש אוסף בוטני של 368 זני סברס מכל העולם, בישראל יש רק שלושה זנים. בעולם נהוג להביא זנים עמידים ומיוחדים ובארץ אסור. תוך חמש שנים אם ימשיכו כך, לא יהיו סברסים בישראל. אם לא ירססו, לא יגנו ולא יבואו לקטוף ממני - ואני נותן בחינם עלים, ענפים, גזעולים והדרכה - לא יישארו סברסים בארץ".
הצבר באמת מייצג בעיניך את הישראלי?
"אנחנו קוראים לעצמנו צברים, אבל גם ביוון, סיציליה ועוד מדינות אגן הים התיכון מכנות כך את המקומיים. אנחנו לא הצברים היחידים. הצבר הישראלי האנושי הפך להיות הייטקיסט או נדל"ניסט, בזמן ששיח הצבר מחייב לימוד, תחכום, עוצמה, אומץ להתעסק איתו, לסבול איתו. היום הדור הצעיר של הצברים לא מתאים לסברס. הם מפונקים מדי, רוצים הכול מוכן".
אז מי ימשיך את הדרך שלך?
"רק שופל עם כף שתגרד את הכל. יש לי ילדים, אבל אף אחד מהם לא מוכן להתקרב לחקלאות - ובצדק. להיות חקלאי בישראל זה לחיות ברמת חיים נמוכה או עם הפסדים, עבודה קשה בשטח, התמודדות עם פשיעה חקלאית, בעיות מים, אישורים לתאילנדים, ויש עוד המון סיבות למה לא לעסוק בחקלאות. אין חוק ואין תקנה חוזית שיכולה להגן על אוספים בוטניים או גנטיים בישראל, זה מה שקורה ויקרה בישראל בכל המשקים החקלאים. כולם יהפכו נדל"ן לצערי".
