בגיל 27 אור שפיץ היא מותג. עם כמעט חצי מיליון עוקבים באיסטגרם היא פותחת מחדש עכשיו את הבייקרי שלה אחרי שיפוץ, והתורים על המדרכה כבר מתחילים להשתרך. לפעמים המולת האנשים על המדרכה הצרה כל כך חריגה, שנהגים מאטים על מנת להבין על מה המהומה שם, ויוצרים עומסי תנועה.
אור שפיץ משיקה ארוחות בוקר ורודות
שפיץ מנהלת, בסיוע של הוריה, עסק משגשג, ומקבלת מדי יום החלטות גדולות על פרנסה וקריירה. אחרי חודש ימים של שיפוצים נפתח הבייקרי הקטן שהיא הקימה לפני ארבע שנים בתל אביב מול הים. התוכנית המקורית שלה הייתה בכלל לעבור דירה מקצה רחוב בוגרשוב למקום גדול יותר ונוח יותר, אבל אז הלקוחות הקבועים התמרמרו, ושפיץ החליטה להישאר בלוקיישן המקורי, להתרחב קצת ולהתאים את המקום לדבר הבא: ארוחות בוקר (הזמנות בקופה, שירות עצמי) וסדנאות.
"רציתי לחזור להעביר סדנאות ולפתח את המקום, חיפשתי מקומות אחרים ולא חשבתי שיהיה כזה הייפ מטורף מהעזיבה שלי", מספרת שפיץ, "עניתי על שאלות ותשובות באינסטגרם וכולם דיברו רק על זה שאני מתכננת לעבור. אבל לא מצאתי כלום וכל מה שראיתי לא הרגיש לי נכון, גם באנרגיה וגם במיקום, אז בסוף חשבתי שעדיף להישאר כאן ולשפץ כי הלקוחות התרגלו ומגיעים במיוחד לכאן. הבנתי כמה עוצמה יש לשכונה והתחלתי לחשב עלויות, וראיתי שלעבור מקום או לשפץ מקום יעלה לי אותו דבר. חשוב להבין שלשפץ זה לפעמים הרבה יותר קשה מהלקים עסק חדש, את צריכה לפנות את הכול ואז להחזיר, ולשפץ מקום קיים שיש לך בו כל כך הרבה פריטים, זה לא פשוט. כשאת פותחת מקום חדש, את משאירה את המקום הישן לעבוד בינתיים, אבל כאן הייתי צריכה לסגור הכול לחודש, שזה גם אירוע".
במהלך השיפוץ החלל של הבייקרי גדל, קירות נשברו, המחסן התאחד עם החנות, וכשמתקיימת במקום סדנה - המקום נחלק לשני חלקים בעזרת זכוכיות מודולריות. חלק מהסדנאות תעביר שפיץ וחלק יעבירו קונדיטורים אחרים (החל מ-280 שקל לסדנה). וכן, פרחים ורודים בכל מקום.
שפיץ לא עוצרת שם: לתפריט נוספו ארוחות בוקר ורודות כחלק מהקונספט במקום - שקשוקה ורודה, אבוקדו טוסט עם טחינה ורודה, סלט ביצים ורוד, מגדל פנקייק עם בננות מעל וכריכונים קטנים וחמודים לנשנוש. הקינוחים שהיו נשארו ואליהם נוספו כמה חדשים.
"אני אוהבת ארוחות בוקר וכל הזמן קמה בבוקר רעבה", מספר שפיץ, "זה היה החלום שלי לעשות ארוחות בוקר כאן. כל הזמן לקוחות היו שואלים אותי על דברים מלוחים, וגם בגלל שאין בסביבה כשר למהדרין, הבנתי שאני יכולה להריץ את זה. הבאתי שף שעזר לי להעביר את החלומות שלי לתפריט".
מאז פרוץ המלחמה שפיץ העבירה סדנאות לחיילים ולמפונים, מה שעורר בה מחדש את מה שעשתה עם תחילת הקריירה שלה לפני שש שנים. "הסדנאות האלה הן לא רק בשביל ללמוד קונדיטוריה, אלא גם משהו חווייתי", היא מסבירה, "אני אוהבת ללמד ולהעביר חוויה. אחרי תקופה ארוכה של מלחמה אני מבינה כמה כולנו צריכים חוויות וללמוד ליהנות מהרגע. יש לנו סדנת מאקרונים, סדנת בצק רבוך, סדנת פרלינים, ואני מעבירה שתי סדנאות – זילוף ושיווק ופרסום. התחננתי בפני אימא שלי שתעביר סדנה בניהול, אבל היא פחות בעניין. דודה שלי מעבירה סדנה לכתיבת הגשמה עצמית, אני מדברת על זה הרבה באינסטגרם, היא עוזרת לי לכתוב את החלומות שלי וההגשמות שלי ולסמן עליהם וי".
איך מספיקים את כל זה בגיל 27?
"אמא שלי היא הסוכנת שלי והיא ואבא תומכים בי בניהול העסק, שניהם אחרי קריירה מפוארת של קציני משטרה. אני כבר לא יכולה לעשות הכול לבד, אמא מנהלת אותי ואת שיתופי הפעולה והקמפיינים באינסטגרם, ואני יודעת שאין מישהו שידאג לי כמו אמא שלי ושהשם שלי יהיה חשוב לו כמו אמא שלי. בשבוע שעבר הייתי פה וניקיתי שולחנות, אז אחד הלקוחות שאל 'למה את עדיין מנקה שולחנות?' אני מקבלת את זה ותמיד עונה בחיוך. לנקות שולחנות זו לא בושה, זה העסק שלי ואני עושה את זה בשמחה ובאהבה וזה לא מפריע לי להתפתח תוך כדי. בארבע השנים האלה הספקתי לפתח את האינסטגרם שלי וממש לעבוד בזה. גם פתחתי עגלת קפה שנודדת בארץ וכל חצי שנה מחליפה לוקיישן. היינו חצי שנה באשקלון על החוף עם נוף מטורף לים, ועכשיו היינו חצי שנה בסינמה סיטי בראשון לציון ובקרוב נעבור צפונה. אני גם מצליחה תוך כדי ליהנות מהחיים".
איך?
"אני אוכלת הרבה קינוחים ולאט לאט אני גם לומדת עם החיים איך לשלב בין העסק ולא להיות אובססיבית וגם לבלות עם המשפחה ועם חברות, לראות שקיעה, להתאמן. עכשיו אני אחרי שנה וחצי גם רווקה שוב. הרבה מחזרים מתחילים איתי ושולחים דברים לבייקרי, אבל עוד לא מצאתי את האחד, אני מאמינה שיגיע".
