לפני תשע שנים בדיוק, מיד אחרי שחיתנה את כל ששת ילדיה, החליטה לאה צרפתי, שהייתה אז באמצע שנות ה-40 לחייה, לשחזר את הטעם של הסלמון המעושן שנהגה לאכול בילדותה בקנדה. צרפתי ניסתה לכבוש בעצמה בבית נתח של סלמון, וכשלא הצליחה להגיע לטעם הספציפי שנצרב בזכרונה, היא פנתה לגוגל וליוטיוב. "תהיתי למה הסלמון המעושן בארץ הוא חיוור ומלא שומן", היא מספרת, "רציתי להבין איך מגיעים לטעם של הסלמון שאכלתי בקנדה ובצרפת. עשיתי הרבה מאוד ניסיונות - עם סוכר, בלי סוכר, עם אלכוהול, בלי אלכוהול, עם שמיר ובלי שמיר. בדיעבד הבנתי שהיו חסרים לי שלבים בתהליך ההכנה, שלבים שלא הראו אז ביוטיוב. למשל, שלב ייבוש הדגים. התברר שצריך לייבש את הדגים אחרי שכובשים אותם, לא ידעתי את זה".
אחרי שכל הניסיונות לא צלחו, היא התקשרה לאבא שלה ובדקה איפה הוא היה קונה את הדגים המעושנים בילדותה. כך הגיעה לחנות קטנה במונטריאול בקנדה. המוכר הסכים לארח אותה במשך שבוע בחנות שלו, וללמד אותה לכבוש דגים כמו שצריך.
"הוא השלים את כל הפערים שהיו חסרים לי", היא נזכרת, "לפרוס דק למדתי לבד, תרגלתי המון בשביל להגיע לפריסה ידנית דקה. אני לא מסכימה להשתמש בדגי סלמון שמגיעים מצ'ילה או ממקומות אחרים, וזה משאיר אותי רק עם הסלמון הנורבגי כי הוא הכי טוב שיש, ומי שמבין מבין".
מצוידת בידע תוצרת קנדה, חזרה צרפתי לארץ, לביתה בישוב חשמונאים, והתחילה להכין בבית לה ולמשפחתה דגים מעושנים וכבושים. ברגע שהתחילה לארח בבית חברות ומשפחה ולהגיש להם את הדגים שכבשה, אלה החלו להפציר בה למכור את התוצרת שלה. לצרפתי באותו שלב לא היו שום חלום על ביזנס, אבל פוסט אחד בפייסבוק שינה הכול: "קיבלתי 200 הודעות תוך כמה שעות", היא מספרת. "כל פוסט הביא איתו מאות פניות. התחלתי בקטן, עם שני פילטים של סלמון שכבשתי במטבח שלי בבית. שבוע אחרי זה הגדלתי לארבעה פילטים ושבוע לאחר מכן לשישה וככה זה התפתח".
כשהביקוש לדגים שלה הלך וגדל, היא הבינה שהיא צריכה להפוך את השעשוע הזה לעסק של ממש. היא גייסה את הבן שלה לפרויקט, ובשנת 2022 פתחה מפעל גדול ביישוב שילת, משם היא מייצרת את כל מה שהיא מוכרת - סלמון מעושן, סלמון כבוש, טונה מעושנת, המבורגר דגים לצלייה בבית, דג לברק בעישון חם, דג הליבוט מעושן, ביצי דג קוד, ביצי דג בורי וגם הרינג. הרשימה, אגב, עוד ארוכה.
איך מניסיונות במטבח בבית הגעת למפעל בסדר גודל כזה?
"הבן שלי, יעקב, היה קבלן בנייה ובקורונה הוא ראה איך אני עובדת קשה בחדר שלי בחצר, ובמקביל העבודה שלו ירדה בגלל המגפה. יום אחד אמרתי לו שאם הוא נכנס איתי כשותף, אני מכפילה את המחזור תוך שבועיים. הוא הסכים, לימדתי אותו לייצר והתפניתי למכור. ישבתי על הפייסבוק ועל האינסטגרם ופרסמתי פוסטים, ובאמת תוך שבועיים הכפלתי את המחזור. זה היה הרגע שבו הוא אמר שהוא נשאר איתי לנצח. הבנתי שחייבים מפעל ייצור כי הרבה חנויות התקשרו אליי וביקשו סחורה ולא יכולתי להמשיך למכור ככה מהבית. אחרי שנתיים פתחנו יחד את המפעל. המוצרים שלנו מיועדים למי שמחפש איכות. בארץ עדיין לא מכירים את ההבדלים בין הדגים המעושנים, ולפעמים אני מרגישה שאני צריכה ללמד את הלקוחות בשביל שיבינו מה הם קונים. בן הזוג שלי עושה את כל המשלוחים, הוא הפנים של העסק והוא מביא את המוצר הסופי ללקוח, זה לא כמו שליח רגיל שנותן את הסחורה והולך. לא הייתי יכולה לעשות את זה בלעדיו ובלי הבן שלי".
וההשקעה? צריך בשביל זה מיליונים.
"נכון, השקענו 2 מיליון שקל. הלכנו לבנק עם המספרים והם הבינו שיש פה ביזנס עם פוטנציאל, ונתנו לי הלוואה. בגלל שהבן שלי היה קבלן בנייה הוא שיפץ בעצמו את המפעל, וזה חסך לנו בעלויות. בזמן השיפוץ המשכנו לייצר בבית. בשלב הזה לא ידענו מה זה תוויות תזונתיות, מה זה מפריד שומן, מה זה טכנאי מזון ומה זה בקרת טמפרטורה. ידענו לעשות רק סלמון מעושן. עכשיו אני חושבת כל הזמן על פיתוח מוצרים חדשים ומעניינים, ובקרוב נעשה סלטים מיוחדים מדגים מעושנים. עד היום אני נכנסת בבוקר למפעל ולא מאמינה שיש לי את זה, עד היום אני בשוק".
"דעות קדומות מאכזבות אותי"
צרפתי (56) נולדה וגדלה במונטריאול קנדה למשפחה חילונית. בשנות ה-20 לחייה חזרה בתשובה, הכירה את בעלה והשניים עברו לגור בניו יורק. אחרי חמש שנים הם עשו עלייה, ובאמצע שנות ה-90 הגיעו לישראל והקימו כאן בית.
השבוע, בימים חמישי ושישי (7-8/3) צרפתי תשתתף בפסטיבל "נשים יוצרות" בשרונה מרקט, שאיגד סביבו נשים ויוצרות מתחום הקולינריה. היא תגיע עם קולקציית דגים מעושנים וכבושים, ותחלק גם טעימות לכל מי שירצה לטעום את הדגים המיוחדים שלה.
אילו תגובות את מקבלת על העסק שלך?
"אני אישה שאוהבת מאוד לעשות עסקים, הייתי ככה מגיל קטן, קיבלתי את זה מאבא שלי. כבר בגיל 11 מכרתי ספרים מדלת לדלת. לפעמים כשבעלי חנויות רואים אישה חרדית שמגיעה לנהל איתם משא ומתן, אני רואה על הפנים שלהם 'מה היא מבינה בכלל'. גם אישה וגם חרדית זה יותר מדי בשביל חלק מהם. אבל ברגע שהם מתחילים לדבר איתי, הם מיד שומעים שאני מבינה ויודעת מה שאני עושה.
"לצערי, נתקלתי ברשתות בתגובות שהפתיעו אותי, כי בחו"ל כשאתה רואה יהודי אתה פשוט אוהב אותו, לא משנה אם הוא חילוני או חרדי, מזרחי או אשכנזי, יהודי הוא אח. פה זה שונה לחלוטין. לפני שבוע מישהו כתב לי תגובה בפייסבוק 'איכס כשר למהדרין'. הוא טען שחבל שאני פונה למגזר שלא משרת בצבא, ועניתי לו שאני פונה לכל המגזרים ומכבדת את כולם וחשוב לי שכולם יוכלו לאכול את הדגים המעושנים שלי. שלוש פעמים היו לי תגובות כאלה. עצוב שיש אנשים שאין להם אין ראייה רחבה והם תקועים בדעות קדומות. היום חרדים משרתים בצבא, ואם לא אז הם מתנדבים ומשרתים את המדינה לפעמים יותר מהחילונים".
את נתקלת בהרבה דעות קדומות?
"לפעמים. דעות קדומות מאכזבות אותי. הייתי חרדית אדוקה כשהתחתנתי ב-1992, היינו פנאטים. כשאת חוזרת בתשובה את פוחדת לעשות טעויות ויש מלא איסורים, אבל עם הזמן לומדים ומבינים מה מותר. עכשיו אנחנו פתוחים מאוד, אבל אני יודעת איך אלה שלומדים תורה חיים, ואני מבינה שזו מסירות נפש כי הם מאמינים שהם תורמים לעם ישראל בלימוד תורה ובשמירה על התורה, והם מוכנים לחיות בעוני גדול בשביל זה".
הם לא יכולים לקנות את הדגים שלך?
"לא, ממש לא. אם תיכנסי לבתים שלהם תביני. אבל הם אנשים שמחים ויש להם מטרה - הם שומרים על התורה".
את משתתפת השבוע בפסטיבל לכבוד יום האישה, בחברה החרדית מציינים את זה?
"לא נראה לי. האישה בעולם החרדי תמיד עבדה כי הגברים למדו תורה והנשים יצאו לעבוד, אז העניין של אישה עובדת קיים הרבה זמן בעולם החרדי. האישה החרדית אומנם יוצאת לעבוד, אבל היא לא יכולה באמת להיות אשת עסקים, היא יכולה להיות מורה או מקצוע דומה שיאפשר לה לחזור הביתה בצהריים ולטפל בילדים. העבודה בבית היא כמו עוד משרה מלאה, בלי כסף. אישה חרדית לא לוקחת עזרה כי אין כסף לעוזרת בית. אני הייתי שם, ואבא שלי עזר לנו. בשנתיים הראשונות הוא לא רצה לעזור. הוא אמר שאם בעלי לא עובד אז שנחיה בעוני. אבל בסוף הוא הבין שיש גרעין שצריך ללמוד בשביל לשמר את התורה. אני מכירה משפחות שגרות בבתים של שלושה חדרים עם עשרה ילדים, ואוכלות פסטה ותפוחי אדמה כל יום בצהריים, ואם יש מזל אז יהיה עוף בשבת".
את מגיעה לתל אביב למקום חילוני ושוויוני, יש במתחם השוק של שרונה גם מקומות לא כשרים, זה לא מפריע לך?
"הייתי חילונית ואכלתי, לצערי, מהכול, גם שרימפס וגם חזיר. כל המשפחה שלי חילונית. אני באה משני העולמות ואני מבינה גם את הצד השני. אני חושבת שזה דווקא טוב שאני מגיעה למקום לא כשר כי ככה אני יכולה להגיש להם אוכל כשר. רואים שאני אישה דתייה, אני עם כיסוי ראש אבל אני פתוחה ואוהבת לענות על כל השאלות ולהסביר מה שרוצים. כיף לי לפגוש אוכלוסיות אחרות כי זה מביא אותי לדיונים, אני אוהבת יהודים, אני יכולה לדבר עם מישהו שאוכל מולי חזיר והוא אח שלי, אני יכולה רק לקוות שהוא יכיר את העולם של הקדוש ברוך הוא".
