בשביל מנאל איסמעיל, שפית ומתמודדת בריאלטי בישול, התאריך 7 באוקטובר היה תאריך מקולל עוד הרבה לפני שהוא נהיה לסמל. לפני שנים ספורות, היא גילתה, בדיוק בתאריך הזה שסרטן מקנן בגופה. "גיליתי את הסרטן שלי ב-7/10. שנים לקח לי לצאת מהתאריך הזה, והאירוע שקרה החזיר אותי לשם ועשה לי פלאש בק ליום שבו גיליתי את המחלה. בשבילי זה כבר כמה שנים תאריך נאחס".
דווקא את חודש אוקטובר מנאל אוהבת: תחילת הסתיו, העונה הכי שווה בשנה. אבל לא רק בגלל הבריזה אוקטובר אהוב עליה, אלא בעיקר בגלל המסיק, שמתחיל בדיוק בחודש הזה, והשנה התחיל במקביל לתחילת המלחמה. "אני אוהבת את חודש אוקטובר כי הוא חודש מעבר וזו בדיוק עונת מסיק הזיתים. השנה לא נהניתי מהמסיק כי הרגשתי שסוף העולם הגיע ואין לי בשביל מי ובשביל מה להכין שמן זית. המלחמה התחילה בדיוק בתחילת המסיק".
את הדוכן הקטן שלה בתל אביב, היא פתחה רק בחודש אפריל האחרון. בקושי ארבעה חודשים לפני תחילת המלחמה. שם היא מוכרת מנות דגל מהמטבח הערבי-בדואי, ומשתמשת באוכל שלה רק בשמן הזית שהמשפחה מייצרת לשימוש עצמי מכרם הזיתים המשפחתי בצפון. גם הזיתים שיש בתפריט, מגיעים מאותו הכרם. "לא גדלתי בבית עשיר", היא מספרת, "אכלנו אוכל בסיסי - זיתים, לבנה, שמן זית. הכל ייצרנו בעצמנו ועד היום מייצרים. זו המסורת הקולינרית שלנו, וזה האוכל שלי".
לונא זרייק: "קולינריה היא שפה מחברת ואסור לנו להשתמש בה כדרך לפצל בינינו. לערבים יש את התרבות הקולינרית של מפתול, למישהו אחר יש קוסקוס ולאחר יש פתיתים - בואו נחליף מתכונים ודעות ונשנה כבר את השיח הזה של מי גנב למי את הפלאפל"
רק שבועיים לפני תחילת מלחמת "חרבות ברזל", סערה הרשת בעקבות ציוץ על פתיתים, וכבר הם כובשים שוב כותרות: מנאל, ועוד עשרות שפיות, שפים, מסעדות ומעדניות ברחבי הארץ משתתפים בשבועיים הקרובים (עד 30 בדצמבר) במיזם קולינרי חדש, של עמותה לתמיכה ביתומי המלחמה, שבמהלכו יכינו במסעדות מנות ביתיות עם פתיתים, המגיעים מהמפעל בשדרות.
המיזם שייך לעמותה הכוללת הייטקיסיטים ואנשי עסקים, עמותת "עטופים באהבה" (Israeli Children's Found) שהוקמה עבור למעלה מ-200 ילדי המלחמה, שאיבדו את הוריהם.
דור חדש של יתמות הביאה עלינו המלחמה. ילדים נשארו יתומים אחרי 7 באוקטובר - יש כאלה שאיבדו את שני ההורים, כמו סיפורם של אביגיל עידן בת הארבע ושני אחיה, שהוריהם נרצחו בטבח בקיבוץ כפר עזה, ויש ילדים שאיבדו הורה אחד. למשפחות מורחבות רבות השתנו החיים באותו היום: נולדו מאמצים ומאמצות חדשים, קרובי משפחה שהכניסו לחייהם ולביתם ילדים של הורים ביולוגים שאינם עוד, וביום אחד גם המציאות שלהם ושל ילדיהם - שלא היו חלק מהטבח - השתנתה באחת. גם במשפחות שאיבדו הורה אחד, נשארו יתומים שחייהם השתנו באותו היום, עם הורה שנשאר לבדו במערכה.
כל ההכנסות ממנת הפתיתים בכל אחד מתפריטי המסעדות, יועבר לטובת "עטופים באהבה", והסיוע יוענק לאפוטרופוסטים החדשים של אותם יתומים, סיוע שיוכל להקל, ולו במעט, על האתגרים הכלכליים החדשים שהמצב הוליד.
במסגרת תבשילי הפתיתים, מנאל תכין במסעדה שלה שלוש מנות, שאחת מהן היא שילוב בין שתי המנות הכי פופולרית במטבח היהודי ובמטבח הערבי - מג'דרה ופתיתים. "מג'דרה זה מאכל ילדות של הערבים", מסבירה מנאל, "כשמשלבים בזה פתיתים היא נהפכת למאכל ישראלי יותר, כי פתיתים זה אוכל ישראלי. השילוב בין העדשים שלנו והפתיתים שלכם יוצר משהו חדש ויפה, זו מנה משותפת לשתי הדתות. וזו גם מנה טבעונית עם שמן זית מהמסיק שלנו ונגיעה של כדורי לבנה קטנים מעשה ידיי. זו מנה פשוטה, אבל יש בה כל כך הרבה".
הייתם סגורים יותר משבועיים ועכשיו אנשים בקושי מסתובבים. איך המלחמה משפיעה על עסק קטן וחדש?
"יש קושי גדול, מה זה לעומת האנשים שהפסידו את החיים שלהם ואת הבית שלהם ואת כל מה שהיה להם? זה צרות קטנות. כשאנחנו חיים אפשר להקים הכל ולשקם הכל. נהרגים ילדים חפים מפשע, שלא אשמים בכלום. קשה לי לראות דם, לא משנה של מי. אני לא יודעת איך אנשים מסוגלים לרצוח ואני חושבת שמסכנים הילדים בעזה שנולדו שם למציאות כזאת".
בואו נחליף מתכונים ודעות
גם במסעדת לונא ביסטרו בנצרת, של השפית לונא זרייק, תהיה מנה של פתיתים - הפעם עם עוף. את הביסטרו שלה בנצרת היא סגרה בתחילת המלחמה לשבועיים וחצי. אף אחד מהלקוחות לא היה במצב רוח לבלות. אחר כך היא שיחררה חלק מהעובדים לחל"ת ועכשיו לאט לאט מנסים שם לחזור לעניינים. "רואים שאנשים צריכים אור ורק מחפשים לאן לצאת ולמלא עצמם באנרגיות חדשות. חשבנו אם לקשט או לא לקראת הכריסמס והחלטנו לקשט, ואנשים יושבים ליד העץ ונרגעים, וילדים משנים אווירה. נושמים קצת. החיים חייבים להמשיך עם כל הקושי. אני דור חמישי בעיר, כולנו עצובים. מה שהיה ב-7 באוקטובר לא יכול להביא אותי למקום אחר מלבד גינוי. גם אם אני בנאדם א-פוליטי וחושבת שפוליטיקה זה משחק מלוכלכך. כל בנאדם אנושי יגיד שמה שקרה זה מבייש, מבזה ולא אנושי. הרבה חברים שלנו איבדו אנשים קרובים, זה פגע בהרבה משפחות והרגשתי את זה קרוב אלי. כשאת רואה את החברים שלך ואת הקורבים שלך מודאגים ועצובים, זה מיד משפיע גם עלייך. בגלל זה ההצעה לתרום לילדים יתומים מיד דיברה אליי, כי הפתיתים זה כמו המפתול שלנו".
אגב זה, ממש לפני המלחמה היה דיון סוער האם הפתיתים הם מאכל ערבי או ישראלי והאם בן גוריון - ובעקבותיו המפעל המייצר ודורות של ישראלים שנולדו וגדלו כאן - ניכסו קולינרית משהו לא שלהם, ואף מיתגו אותו בדמות שהיא סמל לישראליות. מה דעתך?
"את כל הטענות האלה אני מכירה, ואלה אומרים שהפלאפל שלנו ואלה אומרים שלנו. אף אחד לא יכול לפסול את זה שיש לך סבתא שגדלה על מפתול, ולהגיד שזה לא נכון. אבל אני בכלל לא במקום הזה, כי קולינריה היא שפה מחברת ואסור לנו להשתמש בה כדרך לפצל בינינו. לערבים יש את התרבות הקולינרית של מפתול, למישהו אחר יש קוסקוס ולאחר יש פתיתים - בואו נחליף מתכונים ודעות ונשנה כבר את השיח הזה של מי גנב למי את הפלאפל, ואולי כדאי להפסיק לריב למי שייך המפתול. כולנו כאן עכשיו ביחד. אני מרגישה שאנחנו מדברים כבר הרבה שנים באותה שפה ולא מגיעים לשום מקום. חשוב לזכור שמפתול זו מנה שנמצאת בהמון מטבחים ונמצאת באזור הזה - היא במטבח המצרי, במטבח הסורי, במטבח הלבנוני ויש אותה גם במטבח התימני. זה נוגע לכולנו. בחרתי להכין אותה ליתומים כי מפתול זו מנה שמשדרת חום והיא גם מנה של חורף, כי הציר שיש בה מחמם את כל הגוף. במנה הזאת יש משהו רגשי ומשפחתי שנוגע למציאות שבה אנחנו נמצאים, יש במנה מסר של חום, חיבוק ואהבה. עכשיו כולם חייבים להשפיע ולתת יד. אין שום דבר שיפצה מי שנפגע, אבל לפחות הם יקבלו מאיתנו חיבוק".
את אופטימית?
"הייתי אופטימית אבל מה שקרה גרם לרגרסיה שלנו כחברה ישראלית. אנחנו חייבים לשמור על מה שנשאר. זה הזמן להירגע ולהתאפס ושכל אחד ייקח אחריות על המילים שיוצאות לו מהפה כי בסוף כולנו נמשיך לחיות יחד. קיצונים יש משני הצדדים. כחברה עברנו טראומה. כולם טעונים. מלחמה בדרך כלל מפזרת ערפל מול העיניים ועכשיו אנחנו מתקשים לראות אופק. ייקח זמן עד שהראייה שלנו תהיה צלולה, אבל בינתיים בואו לא נעשה נזק ונשמור על מה שיש בין הערבים לבין היהודים במדינת ישראל. המפתול הערבי מוגש פשוט וצנוע בצלחת הכי פשוטה שיש לי. זאת מבחינתי אמירה אמיתית. עכשיו בכלל מה שהכי חשוב זה שישחררו את החטופים ושכולם יחזרו למשפחות שלהם, שתיפסק כבר כל המציאות ההזויה והקורעת לב הזאת. כולם רוצים לחיות בשלום. כבר עברו 73 יום ואני מתעוררת כל בוקר לתאריך הזה".
במסגרת הפרויקט של העמותה ישתתפו גם מסעדות ומעדניות נוספות, ויכינו מנות עם פתיתים, ובהן מנה של פתיתים עם עוף, שתוגש בדליקטסן ובקופי בר של רותי ברודו בתל אביב; מנה של פרגית על האש עם טאבולה פתיתים וטחינה לבנה, שתוגש בהמוציא של אבי לוי בירושלים; מנת ריזוטו פתיתים עם דג סלמון שתוגש במסעדת שצ'ופק הוותיקה בתל אביב; מנה עם פתיתים מעושנים, חמאת מיסו וגבינה מעמק המעיינות, שתוגש במסעדת משייה; ריזוטו פתיתים עם קרם גזר וצ'יפס גזר שתוגש במסעדת פאסטל, של השף עם כוכב המישלן, גל בן משה; קציצות עוף לימוניות עם פתיתים ממסעדת בלאדי שיק של ארז קומרובסקי; מנת ריזוטו פתיתים עם ירוקים וגבינת המאירי של השף חיים כהן שתוגש במסעדת יפו תל אביב; ומנה של השף איתי קושמרו שיגיש סופלה פתיתים עם פרמזן ואיולי פפריקה במסעדה שלו בתל אביב AKA44 בנחלת בנימין.
מסעדות נוספות שישתתפו ויימכרו מנות עם פתיתים: קיטון, אמש, גולדיס, רוברטה וינצ'י, ראסיף 33 וסאמא, אוזריה של אביבית פריאל, קפה פופולר ויאסו תל אביב של אבי ביטון, ומסעדת בקאפיקו האיטלקית הוותיקה בנווה צדק.
