בין הברים, המסעדות ובתי הקפה השוקקים בראשון לציון, יש מקום אחד שכלפי חוץ נראה כמו עוד בר רגיל ושמח, אלא שמאחוריו מסתתר סיפור כואב הרבה יותר. את "בראל - בר תוצרת הארץ", הקים יהודה (אודי) שמואלי לזכרו של אחיו הקטן, סמ"ר בראל חדריה שמואלי ז"ל, לוחם יחידת המסתערבים במשמר הגבול שנהרג בפעילות מבצעית בגבול רצועת עזה ב-2021. כעת, לאחר שנה וחצי של פעילות, החליט יהודה לסגור את הבר שאותו הקים מיד כשקם מהשבעה, ולהמשיך הלאה בחיים.
"החלטתי לסגור מתוך החלטה שלמה וכנה", משתף שמואלי, "פתחתי את המקום מיד אחרי שקמתי מהשבעה על אחי כשהייתי במשבר נוראי. המקום נוצר כהנצחה לבראל. כשעושים ביזנס פועלים מתוך השכל וכאן זה היה נטו מהרגש ומהלב. כל העבודה שלי ושל הצוות וגם הלקוחות, הכל היה מתוך רגש".
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
"עכשיו אני מרגיש שסיימתי את ההנצחה, שתם הטקס", מספר שמואלי, ששיתף השבוע על ההחלטה לסגור בעמוד הפייסבוק של הבר. "רציתי לסיים בהחלטה שלמה והחלטתי להתקדם קדימה. אני בן 30 ויש לי דרך ארוכה בתחום, הגעתי למקסימום עם המקום הזה ואני יכול ללכת קדימה ולעשות דברים גדולים. חלק מהקושי היה שלא יכולתי לשים מישהו אחר במקומי כי מישהו זר לא יכול לעשות את זה".
איך ההנצחה באה לידי ביטוי בבר?
"קודם כל זה שהמקום הוא מקום שמח שנוצר בדמותו של בראל. כשבראל היה יוצא הוא היה עולה על שולחנות ומרקיד את כולם וזה מה שקרה פה גם בלי לכוון. לפעמים זה הדהים אותי איך שזה קרה באופן טבעי. וההנצחה הכי גדולה היא לספר את הסיפור שלו. אבא שלי ואני היינו עוברים בין השולחנות ומספרים על בראל, כל כוחות הביטחון באו לפה לפרגן והיו חלק מהמקום. זה בית, זה לא עוד מסעדה או בר, האנרגיה והאווירה כאן זה נטו בראל".
בראל חדריה שמואלי ז"לצילום: אלבום משפחתייש גם רגשות אשמה סביב ההחלטה לסגור?
"זאת הייתה החלטה לא קלה שהלכה איתי במשך ימים ולילות שבהם לא ישנתי. ידעתי שאנשים ישאלו אותי למה אני סוגר, אבל אני שלם לגמרי עם ההחלטה. אני יודע שהנצחתי את אחי בצורה הכי נכונה ושהצלחתי להחיות אותו ולתת למי שלא הכיר אותו טעימה קטנה ממנו. אני עושה את זה בלב שלם ואני בטוח שאני עוד אנציח אותו בדרכים שונות.
"החלום הוא להנציח את בראל גם בחו"ל. היום כל מטייל שמגיע לכאן לוקח מדבקה מהבר, מדביק באתרים בחו"ל ושולח לי את התמונה. השמיים הם הגבול. המקום עובד ומקבל אנשים וזו החלטה לא פשוטה כי זה חלק גדול מהבילוי של אנשים בעיר שפתאום סוגרים להם את הדלת הזאת, אבל זה קורה בנסיבות טובות ואנחנו ניפגש בהמשך".
מה הקשיים שהתמודדת איתם בניהול בר שהוא גם מפעל הנצחה?
"קודם כל לספר את הסיפור כל פעם מחדש. זה תמיד מעלה בך את ההרגשה של האבל והמשבר ואתה חוזר אחורה לשבעה. מצד שני יש חיבוק של הקהל, אז זה אוסף ומחמם ואתה לא לבד, אתה מרגיש שעם ישראל מחבק אותך. חיינו את המשבר דרך הסיפורים על בראל ואחרי שנה וחצי הרגשתי שהגיע הזמן לעצור.
"המקום הזה הוא ההחלמה שלי. זה המקום שבו הנשמה והנפש שלי התרפאו. אחרי שקמתי מהאבל לא מצאתי את עצמי, וישר קמתי והקמתי את המקום הזה מהלב, אין לי מושג איך עשיתי את זה. השבוע ישבתי עם אנשים שאמרו לי שאני השראה, אבל ההשראה היא בראל, זה המקום שלו ואני רק הנציג המפעיל".
מה הצעד הבא, תישאר בתחום המסעדנות?
"בטח, גם קיבלתי כמה הצעות שגרמו לי לחשוב קדימה ולשאול את עצמי אם הגיע הזמן לסיים את ההנצחה. אני חי את האבל בצורה יומיומית וכל הזמן מספר על בראל, אבל עכשיו הגעתי למקום שאני חייב להמשיך קדימה בחיים ואני בטוח שהוא היה שמח שאח שלו שנתן את כל כולו להנצחה שלו, מתקדם ומתחיל את החיים".
"להישאב למקום של האבל זה לא קל ובגלל זה הבר נסגר. היום המקום עובד, ובסופי שבוע אין פה מקום לגפרור, זה המקום הכי שמח בעיר. הבר הוא בדמותו של בראל שהיה אדם שמח מאוד שיוצא עם חברים ודומיננטי. איפשהו זה נתן לי להחיות אותו אחרי האבל הנורא, להרגיש אותו כמה שאפשר. הוא היה נוכח פה, ליווה אותנו והרגשנו את זה באנרגיה שלו. כרגע היעד הבא הוא לעצור ולנשום כי פתחתי את המקום מיד אחרי האבל, אז אני רוצה שנייה לעצור, לקבל כוחות, לחדש אנרגיות. אבל אני אשאר בתחום המסעדנות והאירועים".
איך התגובות שאתה מקבל בעקבות הפוסט שפירסמת?
"אני מקבל חיבוק ואהבה מכל מי שהיה פה וגם ממי שלא הספיק. אנחנו נהיה פתוחים עד ה-26/8, אז זאת הזדמנות למי שלא הספיק לבוא ולהיפרד לפני שסוגרים. קיבלנו חיבוק ענק מהקהל ואני מעריך את האנשים ואת האהבה שקיבלנו ושמח לדעת שהצלחנו לעשות משהו טוב. זכיתי בשנה וחצי האחרונות לארח אנשים ולתת להם ליהנות. עברתי את התקופה הקשה בזכות המקום הזה".
בראל - בר תוצרת הארץ יהיה פתוח עד 26/8. רוטשילד 111 ראשון לציון
