נירה שויאר, מחברת ספר האפייה המיתולוגי "עוגות לכל עת" , הלכה לעולמה אתמול (שישי) בגיל 90. היא נפטרה לפנות ערב בביתה בקיבוץ כפר מנחם, שבו נולדה, גדלה וחיה כל חייה. מחר ב-18:00 תיערך בקיבוץ הלווייתה.
שויאר הייתה הילדה הראשונה בקיבוץ. "היא גדלה בצריף קטנטן בלי שירותים", סיפר בנה, זיו שויאר. "בדרך ללוויה ניקח אותה אל השריד שלו. חשוב לנו שתגיד לו שלום לפני שהיא נפרדת לגמרי.
"לאמא היה סיפור חיים קשה", אמר עוד, "ההורים שלה היו מששת האנשים הראשונים שהקימו את כפר מנחם, עוד כשהיה גבעת טרשים. אבא שלה היה בבריגדה היהודית. אלה אנשים שעשו פה דברים יפים בלי טיפת אמצעים. ככה היא גם עשתה את הספר - עם הרבה עבודה קשה והתמדה".
"עוגות לכל עת" היה אחד מספרי האפייה הראשונים בארץ. הספר ראה אור בשנת 1979 בעריכת רות סירקיס, והפך מיד עם צאתו להצלחה. שויאר הייתה אז אחראית על מחסן הבגדים של הילדים והנוער, ובמקביל כתבה את ספר האפייה.
"אמא הוציאה את הספר בשנות ה-70, כשהייתי נער צעיר", סיפר זיו. "זה היה אחד מספרי האפייה הראשונים, והיא הוציאה אותו לאור בלי שום אמצעים. היא ואבא שלה, סבא שלי, עבדו על זה תקופה ארוכה. סבא היה חובב אפייה, יינן ומזקק אלכוהול. הוא עזר לה בניסויים, והם ניסו ביחד את כל המתכונים עד שהגיעו לתוצאות טובות". בהמשך הוציאה שויאר ספר אפייה נוסף - "מלוחים לכל עת".
"עוגות ואפייה היו חלק חשוב ממנה, זה היה משהו משמעותי בחיים שלה. אז זה לא היה כמו היום, שכל אחד עושה תוכנית בישול, זה היה חדשני. הספר הצליח והיה פיצוץ מהיום הראשון. הוא מיד הפך לרב מכר, ואני זוכר שכל הזמן דיברו על להדפיס עוד מהדורה והיו התלבטויות כמה ספרים להדפיס.
"אמא הייתה אוספת מתכונים על המקרר וככה התחילו להעביר מתכונים בין הנשים בקיבוץ, מתכונים שבסוף גובשו לספר המיתולוגי. יש עוגה שהיא הייתה מכינה כשהייתי ילד, והיא קראה לה 'עוגת זיו', והכניסה אותה לספר. היום כמות הסוכר והשומן שיש בעוגה הזאת לא הייתה עוברת".
בקיבוץ התגאו בסופרת שגדלה ביניהם. "זו הייתה גאווה גדולה מבחינתי", מספרת עינת רפאלי, מוותיקי הקיבוץ, "התרגשתי שהכרתי את זאת שכתבה אותו, זה היה ספר טוב ומוצלח. לא היו אז הרבה ספרי אפייה".
שויאר אפתה עוגות עד יומה האחרון. בנה מספר שחצי שעה לפני שנפטרה, היא עוד שאלה כמה אורחים אמורים להגיע לארוחת הערב. לאחר מכן הלכה לנוח, נשכבה על המיטה, והלכה לעולמה. "אמא נשמה כמה נשימות, ונפטרה. זה קרה מהר וזו הנחמה שלנו".
השף קונדיטור והאופה ארז קומרובסקי ספד לשויאר: "גדלתי על העוגות של נירה שויאר. אמא שלי החזיקה את הספר 'עוגות לכל עת' על המדף הכי חשוב במטבח. היו על המדף הזה לא יותר מעשרה ספרים, והספר שלה היה מוכתם בחמאה ובאצבעות שמנוניות. על הדפים בספר של נירה שויאר היו מלא הערות, וביניהם פתקים עם מתכוני שכנות ובנות משפחה רחוקות. כשאמי נפטרה, ירשתי את האוצר הזה. תודה לנירה על עוגת השוקולד ועל עוגת הפרג, גם תודה על הרולדה ועל עוגת הגבינה".
