5 חברים יצאו יחד למסיבה, אף אחד מהם לא חזר: בערב שבת 6 באוקטובר ישבה משפחת טוויג לארוחת שישי שגרתית בביתה במושב עזריה. בסיום הארוחה, יפתח-דן (27), בן הזקונים במשפחה, נסע עם חמישה חברים למסיבת נובה ברעים. "בסיום הארוחה נסעתי הביתה ושכחתי את החלב אצל ההורים. יפתח הציע להביא לי את זה, ועבר אצלי יחד עם החברים שלו לפני שהמשיכו למסיבה. בדיעבד אני מבינה שזו הייתה הפרידה שלנו", מספרת אחותו קרן טוויג.
יפתח לא אהב שדואגים לו, לכן סיפר להורים שבגלל שהפסטיבל כולל שינה, הוא כנראה לא יהיה זמין בבוקר, אם ישאר לישון עד מאוחר. אבל הדאגות צצו כשהתחילו דיווחים על ירי לעבר העוטף, ובהמשך – על חדירות המחבלים. "באותו בוקר, כשהתחלתי להבין מה קורה – התקשרתי אליו והבנתי שהוא כבר מסתתר במכולת זבל. חששתי שלא יוכל לשרוד שם לאורך זמן, הנחתי שקשה לו לנשום. יפתח הספיק לספר לי שהוא דיבר עם אבא, הרגיע אותו וביקש שלא נדאג. הוא הבטיח שהוא במקום בטוח ושהוא שומר על עצמו", נזכרת קרן.
אבל על ההודעות האחרונות בווטסאפ, הוא כבר לא ענה לה: קרן שלחה ליפתח מספר הודעות בסיום השיחה, שבהן כתבה לו שהיא מקווה שהכל בסדר איתו ושהיא אוהבת אותו, אבל יפתח לא הגיב. מהרגע שנותק איתו הקשר, הקימה המשפחה חמ"ל במטרה לאתר כל פרט מידע שיתן להם מושג כלשהו בנוגע לגורלו של יפתח.
מעדויות שאספו בני המשפחה התברר שיפתח כנראה עבר ממכולת זבל אחת לאחרת, ברגע שהמחבלים הגיעו לראשונה. כשהוא הגיע למכולה החדשה הוא התריע בפני האנשים שהסתתרו שם מפני המחבלים, שלא פספסו גם את המכולה השנייה. "יפתח התמקם ליד שתי בנות שלא הכיר, כשהם דחוסים כולם בתוך המכולה. המחבל שהגיע לשם ריסס אותם, כשהכדורים שנורו לעברו של יפתח הגנו על אותן שתי בנות, שהוא סוכך על גופן. בזכותו הן ניצלו – הכדורים שהוא ספג פגעו בהן באופן שהצליחו להישאר בחיים. אחת מהן ספגה כדור סמוך לריאות והשנייה נפצעה בבית החזה - כשהנוכחות של יפתח הצילה אותן, והשאירה את הירי בגדר פציעה בלבד", סיפרה קרן. "הבנות יצרו איתי קשר וסיפרו לי על הרגעים האחרונים של יפתח. מנחמת אותי העובדה שהוא היה שם בשביל להציל אותן", הוסיפה.
קרן מספרת שבאותה שעה בה הסתבר שיפתח נורה למוות – היא הרגישה שמשהו רע קורה. "התקשרתי לאבא שלי וביקשתי שיגיע לקחת אותי אליו, הבטן שלי נקרעה לגזרים. גם אחי היה סמוך לרגע מותו של יפתח ליד אדם שהקריא יזכור, בדיעבד הוא מאמין שזה לא היה מקרי", שיתפה קרן. במשך שבוע ימים הוגדר יפתח בתור נעדר, עד שבתאריך ה-15.10 קיבלה המשפחה את הבשורה הקשה על הירצחו, והוא הובא לקבורה. ללוויה, שהייתה במעוצה האזורית גזר, הגיעו למעלה מ-1,000 אנשים ללוות אותו בדרכו האחרונה.
עדן דוד משה ז"ל, תמר גוטמן ז"ל, בן בנימין כהן ז"ל, דור תאר ז"ל - חמשת החברים הטובים איתם נסע יפתח למסיבה, נרצחו גם הם. "הם היו חברי ילדות, חברים הכי טובים. היו קרובים גם אלינו בתור משפחה, יצאו מפה למסיבה בשתי מכוניות ואף אחד מהם לא חזר", סיפרה.
זכרונות של משפחת שכול
קרן מתקשה מאוד להשלים עם גודל המחדל וכועסת שעד היום אף גורם מדיני רשמי לא יצר קשר עם המשפחה לספר על הרצח. "אנחנו אספנו באופן עצמאי את כל העדויות והעברנו אותם למשטרה ולזק"א – אם לא היינו עושים את זה לא היה ידוע לנו דבר על מותו. אני כועסת על ההתראות של גורמי צבא שהתעלמו מהן לאורך הדרך, העובדה שאישרו את המסיבה מלכתחילה או המצב בו אף אחד לא הגיע להציל את החיים של אחי – אני כועסת על הכל ויודעת שחייבת לקום ועדת חקירה אזרחית בהקדם שתבדוק איך מלאכים, כמו אח שלי, שילמו ככה בחייהם", סיפרה.
קרן משתפת שהאובדן של יפתח העלה אצל המשפחה את התחושות הקשות המלוות את מותו של דוד שלה, רחמים טוויג ז"ל. "אבא שלי הוא אח שכול, אחיו רחמים נפל בשנת 1955 כשאבי היה בן 7, במסגרת מבצע 'חץ שחור' ברצועת עזה. דוד שלי, רחמים, התקיל צלף מצרי, שכיוון נשק לעברו של מוטה גור וכך חייו ניצלו ורחמים נהרג. המוות של יפתח הציף אצל בני המשפחה את סיפור נפילתו של רחמים. אבא כל השנים גידל אותנו על המשפט – 'לכל כדור יש כתובת'. ככה הכדור שכוון למוטה גור – סיים את חייו של דוד שלי. הסיפור של יפתח מתיישב לי באופן דומה, עוזר לי לסדר את הפאזל בראש", סיפרה.
יפתח נולד וגדל במושב עזריה להוריו מאיר ושושנה טוויג. "יפתח היה - כראוי לבן הזקונים - הנסיך של הבית. בינו לבין אחי יש הפרש של 21 שנים, ביני לבינו ההפרש הוא 19 שנים ובינו לבין אחותי ההפרש הוא 16 שנים וחצי. כולנו גידלנו אותו יחד. לכל אחד מהאחים הוא היה מחובר בדרך אחרת – אם זה דרך הבישול עם אחותי או שיעורי גמרא שהיה לומד עם אחי. הוא ידע איך להגיע לכל אחד", היא סיפרה.
"יפתח היה בחור חכם בצורה בתי רגילה. הוא היה שובב גדול, אבל תמיד כשאמא שלי הגיעה לבית הספר היו אומרים – 'אמא של החכם הגיע'. למרות שהוא קטן ממני כמעט ב-20 שנים – לא הייתי עושה צעד אחד מבלתי להתייעץ איתו ולשאול לדעתו. תמיד הוא שמר על צניעות, עזר לאנשים, כל הזמן זורמים אלינו עוד ועוד סיפורים עליו", שיתפה אחותו.
טיולי סקי בחו"ל, רכיבה על אופנועי שטח ושייט בים, היו רק חלק מהתחביבים שלו. יפתח גם שיחק כדורגל בקבוצה קבועה, ותכנן להתחיל ללמוד משפטים. במקביל הוא גם התחיל לעבוד בעסקי הנדל"ן - "תמיד בתנועה", כהגדרתה.
אבל היה מנהג אחד שליווה את יפתח כבר מגיל צעיר - לשתות כוס תה חם עם חברים. "בתור נער הוא היה נפגש עם חברים במושב, ופעם שאלתי אותו מה הם עושים במפגשים שלהם, והוא סיפר לי שהם מכינים כוס תה חמה ומדברים על החיים. עד יומו האחרון הוא הקפיד על המנהג ומוזג את התה החם מקנקן החליטה האישי שלו. יפתח אהב להוסיף לתה שלו נענע טרייה שהיה מגדל בגינה. ולא, הוא לא אהב קפה בכלל.
במסגרת הניסיון להנציח את זכרו של יפתח, רצתה קרן להמשיך את מנהגו של אחיה ופנתה לחברת התה ויסוצקי, והציעה ליצור מהדורה לזכרו. "ויסוצקי נרתמו מיד למשימה, הרימו את הכפפה ונרתמו להנציח את אחי", היא סיפרה. על גבי האריזה מתנוססת תמונתו של יפתח, תחת הכיתוב "הקסם של יפתח 100% מושבניק, 27 שנות אהבה ונתינה, שילוב נדיר של יופי ותבונה". 200 מארזים בטעמי לימונית לואיזה, ועליהם סיפור חייו, ערכיו וסיפור גבורתו - נשלחו למשפחה.
