האזינו לראיון עם עומר מילר בתוכנית "לא סותמות" של ynet radio
עד לפני שהתחילה הקורונה השף עומר מילר היה אחד השפים הפרועים והתוססים שידענו כאן. הקעקועים, המסעדה במרכז שדרות רוטשילד בתל אביב, בת הזוג שירן כדר שעשתה רעש ברשתות, וכמובן שהיו לו גם החברים הנכונים. אבל כל זה כבר פשוט לא קורה - התאומים מון וריי נולדו בתל אביב עם תחילת הקורונה, ופחות מחודשיים אחרי זה בני הזוג כבר היו עם המובילים בדרכם לבית חדש במושב. תוך זמן קצר נולדה גם לוסי, הבת הקטנה. כך יצא שבפרק זמן קצר מאוד, הפכו הזוג להורים לשלושה ילדים קטנטנים. מיני פעוטון בבית.
עומר מילר: "פעם הייתי מבשל במסעדה והיה לי 30 טבחים שעושים דברים, הייתי בא מצלם מנה, מקבל 3,000 לייקים ויאללה נגמר. היום זה לא שם, היום אתה עושה הכל לבד בתור בלוגר"
וההמשך היה בלתי נמנע: הילדים המתוקים התחילו לככב בסטורי של אבא ואמא, והפכו לנושא התעניינות בפני עצמו. זה כבר לא היה רק אוכל או המלצה לחנות בגדים חדשה ושווה אלא עצות להורות טובה ומכילה. עכשיו הם גם הוציאו ספר שלם על זה: "איך לגדל ילדים שאוהבים לאכול?" - כותרת יומרנית? אולי, אבל בפועל הספר מציע "שיטה" סדורה שאפשר, אם מתחברים, לאמץ, כולל "טיפים".
7 צפייה בגלריה
תמונת הכריכה של הספר "איך לגדל ילדים שאוהבים לאכול?" מימין לשמאל: לוסי, ריי, מון
(צילום: שניר גואטה סופגי)
"אני מצלם שיתופי פעולה, אז אנחנו תמיד במטבח. בניגוד לשירן, ששיתופי הפעולה שלה אינם קשורים למטבח, אצלי זה תמיד המטבח - והילדים תמיד שם. אז אמרתי לעצמי שאם הם כבר איתי במטבח אז למה שלא נעשה איתם משהו".
אנחנו מרגישות שהמצב עכשיו בארץ אי אפשר להתעלם מזה כבר ומלא מסעדות נסגרות. וקודם לשאול אותך אם לדעתך יש קשר בין הדברים, וגם כמסעדן איך אתה מרגיש בימים אלה שמסעדות נסגרות והאדמה בוערת.
"אחבוש את הכובע של המסעדן במיל', ואענה: המצב במדינה מחורבן, אין דרך אחרת לתאר את זה. יש מתח פוליטי, שסע ומצב הכלכלה לא טוב ובכלל המצב העולמי מאז מלחמת רוסיה ואוקראינה לא טוב. אני זוכר את הימים האלה של הפיגועים ושל הטילים.
"מה שקורה עכשיו זו לא מכה קטנה בכנף. זו מכה משמעותית, כל יום כזה אובד הפדיון. אתה לא יכול להביא פחות עובדים, אבל אין לקוחות. זו התמודדות אינסופית. אני זוכר שבימים שהייתי מסעדן הייתה בדיחה שהיינו אומרים שאנחנו עושים תוכנית עסקית לפי עשרה חודשים ולא לפי 12 חודשים, כי לפחות חודשיים לא נוכל לעבוד".
"אנשים חושבים פעמיים אם להוציא את הכסף, אם לצאת עכשיו למקום יקר. גם מצב הרוח וגם בימי שבת תל אביב מושבתת, בימי חמישי המדינה מושבתת. זה לא פשוט למסעדנים"
אתה חושב שיש קשר בין הסגירה של המסעדות האחרונות למצב או שזה צירוף מקרים כזה.
"אני מניח שאתן מדברות על מסה, וויס. ויש גם את הלופט בראשון לציון שזו מסעדה של 22 שנים. אני מניח שהכל קשור. וויס עברה טלטלה שמקורה גם עם עזיבת שף לפני חצי שנה. מסה דווקא תפסה גל טוב, אני לא כל כך יודע מה קרה. אבל אני חושב שמסעדות פיין דיינינג בימים אלה מלקקות קצת את הפצעים. זה לא פשוט, כן, אנשים חושבים פעמיים אם להוציא את הכסף, אם לצאת עכשיו למקום יקר. גם מצב הרוח וגם בימי שבת תל אביב מושבתת, בימי חמישי המדינה מושבתת. זה לא פשוט למסעדנים".
האם יש זליגה מעולם השפים לעולם הסושיאל של יוצרי התוכן? פעם היו להם רק מסעדות והיום הם יוצרי תוכן, כמו שאתה עשית, היית חלוץ.
"אני רוצה להאמין שהייתי יוצר תוכן גם בתקופה שהייתי שף. את יודעת עשיתי אינסטגרם ופייסבוק מהימים הראשונים שלהם, אז תמיד הייתי שם. אני לא יודע אם יש זליגה או אין זליגה, אבל אני שמח שהבלוגרים, שהיום אני גאה להיות ברשימה הזו, הם זוכים היום לכבוד שמגיע להם. זה משהו שפעם אמרו זה לא שף מכין, זה עקרת בית או ילדונת. היום הם זוכים למעמד משלהם, יש בלוגרית בשם אליטה שהוציאה רב מכר, וכן, יש בלוגרים שמקבלים פרסומת או הופכים להיות פרזנטורים של מקומות, אני לא רואה את זה בעין שלילית כמו שהרבה אחרים רואים".
זה היה ככה פעם? או שאתה עכשיו מרגיש את זה יותר?
"פעם פרזנטור, למשל של סופר מרקט, היה דוגמן או שף. לא היו בלוגרים שעשו את זה. היום בלוגרים הופכים לפרזנטורים. אני חושב שהם זכו בזה בעבודה קשה ובצדק רב, כולנו יודעים שזו עבודה מסביב לשעון, זה הרבה תוכן שאתה נותן בעצם בחינם לקהל".
אני שואלת אם עכשיו שאתה יוצר תוכן הרבה יותר בשנים האחרונות וממש חי את זה אם אתה פתאום מבין את העולם הזה יותר משהבנת כשהיית שף.
"אני הרבה יותר מעריך את העולם הזה. פעם הייתי מבשל במסעדה והיה לי 30 טבחים שעושים דברים, הייתי בא מצלם מנה מקבל 3000 לייקים ויאללה נגמר. היום זה לא שם, היום אתה עושה הכל לבד בתור בלוגר".
זה וואן מן שואו.
"זה וואן מן שואו, זה הכל: לצלם, לערוך, לוודא שתקודם בגוגל, זה מיליון ואחד דברים שאתה מתעסק בהם. היום אני עובד בלי סוף על יצירת תוכן. בראש השנה אני עושה אוזני המן לפורים כבר. אתה כל הזמן חושב קדימה, אתה לא חי. צחקתי בעצב כשהייתי מסעדן שימי החופש של כולם אלה הימים המבאסים שלנו, בהם אנחנו, המסעדנים, עובדים הכי קשה. בואי נגיד ככה - עכשיו גם בלוגרים".
"אין בכלל דבר כזה אוכל ילדים, ילדים אוכלים הכל, בכל העולם. הם אוכלים מה שמרגילים אותם לאכול ומה שהם רואים שמגישים בשולחן"
עכשיו שאלה קשה: מה בעינייך מתגמל יותר כלכלית - להיות שף או יוצר תוכן?
"התשובה תישמע דיפלומטית אבל היא ממש לא כזאת: יש שפים שמצליחים לעשות כסף גדול כי יש להם עסקים מצליחים או רשתות מצליחות בעבודה סיזיפית קשה. גם עבודה של בלוגרים היא סיזיפית וקשה, וגם בתחום הזה יש בלוגרים שמצליחים להרוויח המון וחיים מזה".
איפה אתה הרגשת שיותר מתגמל להיות?
"ברמה הכלכלית אני לא חושב שאני מרוויח היום יותר משהרווחתי בימים של 'עומר מילר'. אני כן מרוויח היום זמן להיות עם המשפחה ושבתות בבוקר ווואלה זה שווה לי יותר משני אפסים במשכורות".
תשובה יפה אבל אני רוצה להוסיף עוד משהו. במסעדה יש המון סיכונים והוצאות שלא קשורות לכל דבר, וכשאתה בלוגר כשאין לך עבודה אתה מצטמצם, וכשיש לך עבודה אתה יכול יותר לנסוע לחו"ל, אבל בסוף אתה נטו עובד ומרוויח מה שאתה עובד בשבילו. כשאתה פותח מסעדה כבר מיליון שקל הלכו. איזה בלוגר משקיע חצי מיליון לפני שהוא עושה משהו.
"בתור מסעדן אתה מקשיב הרבה יותר לכסף. יש הרבה גורמים שלא תלויים בך".
חשוב לשחק עם אוכל
בימים אלה יצא הספר החדש של בני הזוג עומר מילר ושירן כדר (המוכרת יותר בשם האינסטגרם שלה – שירנקה). הספר מבקש להראות את הדרך שלהם לךגידול ולחינוך ילדים שאוהבים לאכול. בספר 80 מתכונים פשוטים וקלים לביצוע, והמוטו שלהם הוא שהמטבח הוא בית הספר הטוב ביותר בעולם. הספר כולל מתכוני פטנט לארוחות ערב, קלאסיקות של בוקר ומאכלים שמתאימים לכל בני המשפחה. אז נכון שעומר מילר הוציא לא מעט ספרים קודם לכן, אבל הספר הזה מרגיש – במיוחד למי שעוקב אחריו ברשתות – כאילו זה הספר הראשון.
"רציתי להגיד שאחרי 13 חודשים נולד לי ילד רביעי. ואם להיות טיפה דרמטי ומליצי על הדרך אז באמת החיים שלי נחלקים לשניים: עד הרגע שהפכתי לאבא, ולפני. החלק של 'לפני' כבר לא רלוונטי, עשיתי דברים מצליחים ואני לא מתחרט על מה שעשיתי או לא עשיתי, אבל אני רק אומר שזה כבר שם, זה בעבר, זיכרון רחוק. שלוש שנות הקורונה מחקו לי את החיים הקודמים לגמרי. אני מבסוט מאוד מהחיים החדשים שלי, וזה בהחלט כמו ספר ראשון".
מה מיוחד בספר ובמה הוא שונה מספרי בישול רגילים?
"זו שאלה שבאמת תמיד שואלים אותי לאורך כל העבודה על הספר. שירנקה ואני הכנו את המתכונים הכי אהובים עלינו בבית, אלה שאנחנו מבשלים עם הילדים. בחרנו את המתכונים האלה קודם כול כי הם נורא טעימים, אבל גם כי הם הכלי הכי נכון מבחינתנו לשלב ילדים במטבח שזה התמה של הספר - איך לגרום להורים לשלב ילדים במטבח בכל מטלות המטבח, הניקוי ההגיינה והבישולים.
"זה ההתנהלות מסביב. זה לקחת סלק אם הילד לא אוהב סלק, ולנסות להגיד לו או.קיי סלק אתה לא אוהב אז בוא ננסה לעשות מזה איפור ולעשות כמו שמונה, לא ברמה האורגנית או הטבעית של זה, כי אנחנו מאמינים שעם אוכל כן משחקים, וככל שמשחקים יותר אתה טועם יותר. אנחנו רוצים שהילדים יגעו, ימששו, יריחו ויקטפו את הפירות והירקות של עצמם, וזה לא משנה אם אין לך גינה גדולה. אתה יכול לשים עציץ של בזיליקום בסלון".
אצלכם בבית אין אוכל לילדים ואוכל למבוגרים נכון?
"אוכל ילדים זה מושג שפשוט לא קיים אצלנו. בפעם הראשונה שנתקלתי בו זה היה כשפתחתי את מסעדת 'חדר אוכל' ובניתי תפריט וכולם שאלו אותי מה עם תפריט של אוכל ילדים, ואמרתי שיש בתפריט את כל האוכל שבעולם, למה צריך לעשות עוד משהו. אז לקחתי מנות גדולות מהתפריט והקטנתי אותן וקראתי לזה אוכל ילדים. אין בכלל דבר כזה אוכל ילדים, ילדים אוכלים הכל, בכל העולם. הם אוכלים מה שמרגילים אותם לאכול ומה שהם רואים שמגישים בשולחן. הדבר היחיד שאני כן מקפיד באוכל ילדים זה הגודל שלו. ברגע שאני אגיש לך ספגטי מיטבולז ואני נותן קערה ענקית עם קלשון, את לא כל כך תביני מה לעשות עם זה. הקיבה של הילד היא בגודל פיצי וילד צריך משהו לא מאיים".
יש לי שאלה שמטרידה אותי הרבה, יש לי גיסות ואחיינים. הרבה הורים שבעצם מרגילים את הילדים לאכול אוכל טוב ואז פתאום הם פוגשים את הגן, את הצהרון וילדים אחרים, ואז הופכים לבררניים. נגיד אחיין שלי היה אוכל הכל ואז הוא הגיע לגן ומעכשיו הוא אוכל פסטה בלי כלום.
"הילדים שלנו קיבלו בסיס מאוד טוב לאוכל הדברים שהם אוהבים ורגילים אליהם. אחרי שנכנסו לגן אפילו היה שינוי לטובה. ריי אמר לי שהוא רוצה את הקציצות שלי ולא כמו של רותי. פעם הוא שהיא עושה בורגול ואני אף פעם לא עשיתי בורגול, אז הבנתי שזה פתח אותם לעוד דברים".
"איך לגדל ילדים שאוהבים לאכול?", את הספר אפשר לרכוש בעמוד האונליין של עומר מילר
