פרויקט "שולחן לנופל" בחדרי האוכל בצה"ל ליום הזיכרון
(צילום: ירון ברנר)
צה"ל יקח חלק לראשונה בפרויקט "שולחן לנופל" במסגרת אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, שיצויין השבוע. מדובר צה"ל נמסר כי בעשרות בסיסים יוצב שולחן ועליו חפצים המסמלים את אובדן החלל ואת הסימן לתקווה ולהמשכיות שהותיר אחריו. את הפרויקט יזמה אם שכולה, יעל רובנר-צימט, אימו של סג"מ אחיעד רובנר, שנפל בשנת 2011 בעת ששירת כקצין משאבי אנוש בגדוד "אופק" באוגדת איו"ש.
היוזמה של "שולחן לנופל", מגיעה כעת לצה"ל לאחר שעשרות מסעדות ובתי קפה בארץ לקחו בה חלק בשנתיים האחרונות והניחו בכניסה שולחן ריק שעליו פרושה מפה לבנה עם צלחת, פלח לימון, מלחייה, אגרטל עם סרט אדום עם ורד בפנים וכוס הפוכה על מנת לציין את זכר הנופלים. את הרעיון להנציח את החללים בצורה הזו קיבלה רובנר-צימט לאחר שביקרה במקרה במסעדה בפנסילבניה, ארה"ב.
לקראת יום הזיכרון, סא"ל אבי שאול, ראש מנהל ההזנה בצה"ל סיפר באולפן ynet על הפרויקט. "הפרויקט הזה הוא יוזמה של גב' יעל רובנר-צימט, אימו של סג"מ אחיעד משה רובנר ז"ל", מספר סא"ל שאול, "היא החלה את היוזמה הזאת לפני כשנתיים במסעדות ולפני כחודשיים היא פנתה לצה"ל ושאלה אם אנחנו רוצים להצטרף. כמובן שלקחנו את זה בשתי ידיים והתחלנו ליישם את זה ביחידות שלנו בצה"ל.
"חשבנו איפה המקום הכי נכון בשביל זה, והגענו למסקנה שחדרי האוכל של צה"ל, שבהם אוכלים אלפי חיילים, זה המקום הטוב ביותר לחשוף את העניין ולתת לחיילים להיות חלק מהזיכרון הזה עם הסממנים שעל השולחן. היחידות בצה"ל קפצו על הרעיון, וכולם רוצים לקחת חלק בזה".
הסיפור מאחורי "שולחן לנופל" הוא שאותם חללים לא יכולים יותר להתכנס עם המשפחות שלהם בחגים וזה נועד להזכיר למי שיושב כהרגלו שהם לא יזכו לדבר הזה.
"נכון, מבחינתנו זו יוזמה ערכית, במיוחד בחדרי האוכל ובמקום הזה שכולם מתכנסים בו לארוחות, למקום הנחמד והשלו, כשמתחברים כולם יחד כדי לזכור אותם בתוך זה".
איזה תגובות אתם מקבלים?
"יש 50 יחידות שנבחרו לבצע את היוזמה בשנה הנוכחית והמון המון יחידות רצו להצטרף, נתנו אפשרות כמובן לעוד ועוד יחידות להצטרף ויש לנו מכל המגוון, מכל הפיקודים מכל הזרועות - יחידות לוחמות, תומכות לחימה, יחידות הכשרה. בימים הללו כבר העמדנו בחלק מהיחידות את השולחן לנופל והשנה זה יעמוד בכל היחידות לאורך הארוחות.
"היוזמה הזאת התקבלה גם מצד צוותי המטבח שלנו וגם המפקדים והחיילים בחיבוק ענק, זה משהו מיוחד שלא הכירו ופתאום כולם נחשפו אליו וזה יוצר איזשהו הד שעוד ועוד רוצים להצטרף אליו. אנחנו בצה"ל מאוד שמחים על היוזמה הזאת שנותנת את היכולת עם אותם חפצים וסמלים לחבר את הדברים יחד".
עלה על מדים מתוך שינה
רובנר-צימט איבדה את בנה הבכור אחיעד לפני כעשור. אחיעד, הנקרא על זכר שמו של אחיה הגדול שנהרג בתאונת דרכים בגיל 25, נהרג בתאונת נשק שאירעה מתוך שינה, כשהוא בן 21. "אחיעד ואני היינו קרובים מאוד והיינו דומים זה לזו - גם במראה וגם באופי. היו לנו הרבה שיחות נפש והוא היה פתוח מאוד איתי. היינו מחוברים מאוד ועשינו הרבה דברים יחד. אחד הדברים שאהבנו לעשות היה לשבת בבתי קפה ולדבר. בכל יום שישי כשאחיעד היה חוזר מהצבא היינו הולכים לבית קפה, לא היה יום אחד שויתרנו על זה. אבא שלו ואני היינו אוספים אותו מהתחנה והוא היה מגיע מסריח עם המדים מהצבא, ואפילו לא מתקלח. היינו אוספים אותו ויושבים שעתיים ומדברים, והוא תמיד היה מזמין דברים קבועים - מוזלי ואייס קפה. השיחות איתו חסרות לי, ולפעמים בלילה אני ממשיכה לדבר איתו".
אחיעד סבל מתופעה המכונה פאראסומניה - פעולות שעושים מתוך שינה ולא מודעים אליהן. "כבר מילדות אחיעד היה הולך מתוך שינה ומדבר מתוך שינה. כשאתה ילד זה מצחיק וחמוד. אבל כשהוא גדל הבנו שהוא חייב לישון מספר שעות מסויים בלילה בשביל שזה לא יקרה", מספרת רובנר צימט. "אבל בצבא הוא לא ישן מספיק, מטבע הדברים. היו פעמים שהוא היה עולה על מדים מתוך שינה ונותן פקודות. אחרי קורס הקצינים הציבו אותו בבסיס בבית אל באוגדת איו"ש, ושם הוא בכלל לא ישן בלילה. שם אירעה תאונת הנשק".
המיזם שלה התחיל קצת לפני הקורונה, כשהיא הייתה בביקור מולדת בארצות הברית. במהלך הביקור היא הבחינה בשולחן ריק שניצב בכניסה למסעדה, ועליו פרושה מפה לבנה.
כאשר האם השכולה מיהרה לברר במה מדובר אמרו לה שזה שולחן לזכר חיילי ארצות הברית שנפלו, ולא הצליחו לשבת וליהנות מהקפה, מהאוכל ומהאווירה. "קיבלתי צמרמורת בכל הגוף", סיפרה לנו רובנר-צימט לפני שנתיים כשהמיזם התחיל לפעול במסעדות. "והבנתי שאני חייבת להביא את זה לארץ. כבר בשנה שעברה רציתי להרים את המיזם, אבל היינו בשיא מגיפת הקורונה וזה לא הלך. עכשיו הרגשתי שזה הזמן הנכון".
לכל פריט בשולחן הנופלים יש משמעות: השולחן הקטן ערוך לסועד אחד, והוא מסמל את החיילים שנפלו ולא יכולים עוד לשבת שם; המפה הלבנה מסמלת את כוונותיהם הטהורות של החיילים שהתגייסו לצבא; ורד בודד באגרטל מסמל את הדם שנשפך כדי להבטיח את קיומה של מדינת ישראל; הסרט האדום מייצג אהבה למדינה שהעניקה השראה לחיילים לשרת את המדינה; פרוסת לימון על הצלחת מייצגת את גורלם המר של הנופלים והנעדרים; מלח שמפוזר על הצלחת מסמל את הדמעות של המשפחות השכולות; כוס הפוכה מסמלת את העובדה שהחיילים שנפלו אינם יכולים לקחת חלק בהנאה; הנר הדולק מסמל אור של תקווה בלבבות והוא גם מאיר את דרכם של הנעדרים הביתה; והכיסא הריק מסמל את היעדרם של החיילים שנפלו.
