גלידה בטעם גן עדן: במשך יותר מעשר שנים אדם זיו, יליד קיבוץ סאסא, ועלאא סויטאת, מסעדן מתרשיחא, דיגמנו זוגיות עסקית לתפארת. התקשורת חיבקה את השותפות המעניינת בין השניים, והלקוחות הצביעו בלשון: בשיא היו לרשת בוזה חמישה סניפים ומפעל ייצור. זיו וסויטאת הקפידו לאורך כל הדרך לשים את השותפות ביניהם בקדמת הבמה ולתקשר אותה החוצה. הערך החברתי, הסיפור הטוב שעמד מאחורי הגלידה והטעם המוקפד, הפכו את השותפות בין השניים לסמל.
אבל כל זה כבר לא – לפני מספר חודשים זיו החליט שהוא לא יכול יותר. האמת, שהוא הבין את זה כבר שנתיים לפני שהוא עזב. מאז הפרישה זיו עובד על הקמת מותג חדש לגלידה טבעונית, שרואה אור בימים אלה, ונשאר החבר הכי טוב של סויטאת.
"לעזוב את בוזה זה תהליך ארוך שיש בו פרידה ושברון לב. הרגשתי שאני לא יכול להיות שכיר יותר. עלאא היה שותף של הקיבוץ ואני הייתי מנכ"ל במשכורת. קשה לי להיות שכיר, הרגשתי שאני צריך לבנות משהו שבו אני אהיה בעל הבית של עצמי"
הצרות התחילו בשנת 2017, כשזיו הרגיש שכל הרעיון של קיבוץ שיתופי פחות מתאים לו. "בהתחלה עברתי לתל אביב אבל נשארתי חבר קיבוץ וגרתי גם בתל אביב וגם בסאסא. בסוף החלטתי לעזוב את הקיבוץ. המשכתי להיות המנכ"ל של בוזה עוד חמש שנים אחרי שכבר עזבתי את הקיבוץ".
למה עזבת את הקיבוץ?
"בחרתי להיות חלק מהקיבוץ הזה בגיל 25, בלי לימודים ומיד התחלתי את ההרפתקה של בוזה. פתאום קלטתי שאני לא מכיר שום דבר אחר. אז נכון שלפני שהקמתי את בוזה טיילתי שנתיים בעולם אבל הבנתי שאני בן 30 וגר באותו מקום שנולדתי בו. קיבוץ זה מקום מאוד בטוח, וכשהחלטתי לעזוב ויתרתי על כל ההגנות שלי.
"סאסא זה קיבוץ עשיר ומבוסס שנוח ונעים לחיות בו. ההורים שלי חברי קיבוץ וגרים שם עד היום. האבא הגיע מגרעין נחל ברמת אביב ואימא שלי נולדה באנגליה ועלתה עם המשפחה שלה בגיל שמונה ישר לקיבוץ. יום אחד פשוט הבנתי שלאדם הספציפי שאני גדל להיות לא מתאים לגור בקיבוץ שיתופי בהרי הגליל. הרגשתי שאני בתוך עצמי לא שלם עם ההחלטה הזאת, זה היה מתוך מקום אישי ומנותק מהביזנס. כשאתה גר בקיבוץ רחוק אז הקיבוץ זה כל עולמך. זו מערכת חיים קהילתית משותפת שיש לה 'ביחד' חזק. זאת חוויה מאוד ספציפית".
איך עכשיו היחסים שלך עם הקיבוץ?
"יש לי הרבה יחסים עם הקיבוץ. קודם כל זה הקיבוץ זה המקום שההורים שלי גרים בו ואנחנו אוהבים לבוא לשם, זה מקום נחמד. אנשים שאני אוהב ושגדלתי בחברתם גרים שם. אבל זה מורכב. נפרדנו בצורה אוהבת, זו פרידה שמלווה בכאב אבל גם בתחושה של התחלות חדשות".
"פתאום הבנתי שיש הרבה דברים בתעשייה הזאת שהם פשוט לא בסדר. לא יכול להיות שהגורם מספר שתיים לזיהום כדור הארץ זה זיהום מהחי. לא יכול להיות שהאוכל שאנחנו אוכלים זה אוכל שהוא כל כך מעובד ולא יכול להיות שאנחנו צורכים סוכר בכמויות כל כך גדולות"
איך זה מרגיש לפרוש מהמותג שאתה בעצמך הקמת?
"לעזוב את בוזה זה תהליך ארוך שיש בו פרידה ושברון לב. הרגשתי שאני לא יכול להיות שכיר יותר. עלאא היה שותף של הקיבוץ ואני הייתי מנכ"ל במשכורת. קשה לי להיות שכיר, הרגשתי שאני צריך לבנות משהו שבו אני אהיה בעל הבית של עצמי. העבודה בבוזה הייתה מבחינתי יצירתית מאוד – היינו ממציאים טעמים, חושבים על קונספט, ממציאים רעיונות חדשים.
"יש אנשים שיודעים שהם אומנים, אני יודע שאני יזם. זו היצירה שלי, לעשות דברים חדשים, והיה לי קשה להיות יזם כשהייתי שכיר. אני מרגיש שאני קם בבוקר ליצירה של עצמי ולא לעבודה. כל החיים שלי זה העבודה שלי, אני הולך לישון בלילה וחושב איך עושים ריבת חלב או איך אני משווק את הדבר החדש שאני רוצה לעשות, הראש שלי כל הזמן בעבודה. כשעזבתי את בוזה מצד אחד ממש נשבר לי הלב לעזוב דבר שהייתי שותף לבנייה שלו במשך הרבה שנים, מצד שני הרגשתי שאני לא יכול יותר להיות שכיר בבוזה".
איך עלאא קיבל את זה? הייתם לא רק שותפים אלא גם חברים טובים.
"עלאא הבין אותי, גם הוא לא יכול להיות שכיר. אני זוכר שאמרתי לו שאני חייב שיהיה לי משהו שהוא שלי והוא הבין ותמך בהחלטה. עלאא ואני עשינו עסק ביחד והפכנו לחברים טובים ומשפחה, ונשארנו כאלה גם אחרי שעזבתי. הדברים האלה בסוף באמת באים לפני עסקים, ואולי נמצא את הדרך לעשות משהו ביחד. זה מוכיח שלעשות עסק ביחד זה מקרב לבבות. הקשר בינינו נהיה אמיתי וכל הקשר שלנו אמיתי, זה קשר של כבוד והערכה".
יהודים וערבים, לא רק סיסמה
הכל התחיל כשזיו, קיבוצניק צעיר בן 25, חזר מטיול ארוך באירופה, שבמהלכו תיכנן לזלול מלא גלידה ולנגן ברחוב. אבל החורף בבלגרד מושלג ואי אפשר היה לנגן ברחוב וגם לא לאכול גלידה אז הוא עבר לאיים הקנריים ועזר לקשיש בריטי לבנות רפסודה שבאמצעותה הוא תיכנן לחצות את האוקיינוס. זיו הוקסם מהחזון של הקשיש, והפגישה איתו התעצבה בזיכרון שלו כחוויה מכוננת. "נפל לי האסימון שאפשר ומותר לעשות כל מיני דברים – בנאדם קם בבוקר אומר שיעשה משהו ופשוט עושה. מבוגרים בגיל הזה בדרך כלל עושים דברים רגילים שאנשים בגילו עושים, אבל האיש הזה לא רצה להפסיק לעשות הרפתקאות. בשביל בחור כמוני שהיה אז בן 25 כל זה היה מעצים. הייתה לי דוגמה חיה מול העיניים שכל כולה השראה".
ואז זיו התחיל לחשוב מה הוא רוצה בשביל עצמו, ומהר מאוד הבין שגלידה שזה הדבר שהוא הכי אוהב בעולם, והחליט להכניס לגלידה שלו אלמנט שהוא לא רק אוכל, ולהשתמש ביזמות עסקית בשביל לעשות משהו טוב בעולם. באי הייתה גלידרייה שאותה זיו היה פוקד מדי יום, עד שבעל המקום אמר לו שאם גם ככה הוא מגיע לגלידרייה כל יום אז אולי שיעבוד שם וזהו.
בתקופה הזאת נטמן הזרע לחלום של רשת בוזה: זיו חזר לארץ וחזרתי להיות חבר קיבוץ בסאסא. "חזרתי לקיבוץ מסיבה פשוטה מאוד - זה מה שהכרתי וזה מה שחשבתי שהכי טוב לי. מיד הצעתי לקיבוץ שנעשה את בוזה, ובמקביל חיפשתי מישהו בגילי שמבין בעסקי המזון. רציתי שותף ערבי ורציתי שותפות אמיתית סביב מטרה משותפת – גלידה".
בשנת 2012 נפתח הסניף הראשון של בוזה בתרשיחא, ובשנת 2017 נפתח הסניף בתל אביב ברחוב החשמונאים. השנים עברו והעסק גדל. בשיא החזיקה הרשת בחמישה סניפים כולל מפעל ייצור בקיבוץ שבו היו מייצרים גלידה למסעדת, לשפים ולבתי מלון.
בוזה הייתה ביזנס טוב?
"רוב הזמן זה היה כמו להתנהל בסטארט אפ – היו לנו ערכים יפים, היו לנו מוצרים טובים אבל עד הקורונה זה התנהג כעסק צעיר בהקמה. זה היה עסק בצמיחה, בנינו מפעל וסניפים. אני חושב ומאמין שהרווח של עסק זו לא רק שורת הרווח שלו. אני חושב שבוזה היה עסק מצליח מהיום הראשון שהוא נפתח מהמובן הכי חשוב – בנינו עסק של יהודים וערבים ביחד שהוא גם טעים וגם מתפקד - לא רק כסיסמה. כשפתחנו את בוזה הרבה חשבו שזה לא יילך, אבל זה עבד".
איך העסק עבד בקורונה?
"בקורונה בוזה הגיעה לבשלות. החזקנו מפעל ויצרנו מפלצת שצריך להאכיל אותה, ברגע שמגיעים לווליום שמספק את המפלצת אז רואים פירות. אני קורא הרבה על עסקים בהקמה ועל עסקים בתחילת דרכם – לבנות עסק עם יסודות בריאים ואיתנים זה משהו שלוקח הרבה זמן, בטח אם אתה רוצה לבנות משהו לטווח ארוך. לעשות חנות אחת ולהרוויח בה זה דבר אחד, ולבנות אופרציה של מפעל ולקוחות זה דבר אחר וזה לוקח זמן".
ואז הגעתי לגן עדן
לפני כשנתיים התחילו להתעורר אצל זיו מחשבות בנוגע לתעשיית המזון. "פתאום הבנתי שיש הרבה דברים בתעשייה הזאת שהם פשוט לא בסדר. לא יכול להיות שהגורם מספר שתיים לזיהום כדור הארץ זה זיהום מהחי. לא יכול להיות שהאוכל שאנחנו אוכלים זה אוכל שהוא כל כך מעובד ולא יכול להיות שאנחנו צורכים סוכר בכמויות כל כך גדולות. הייתי יצרן של גלידה שאותה היינו מכינים משמנת ומסוכר וראיתי הרבה חלב, שמנת וסוכר בחיים שלי. פתאום התחילו להיות לי מחשבות שאולי אפשר לעשות את הדברים קצת אחרת".
את המחשבות האלה תרגם זיו למותג גלידה טבעונית עם "תווית נקייה", מושג שמשמעותו מוצרים שברשימת המרכיבים להם מופיעים רק חומרים עם ערכים תזונתיים, ללא תוספים מלאכותיים וללא ממתיקים מלאכותיים.
"הגלידה שאני מכין היא ללא מוצרים מהחי, יש בה מעט סוכר ואין בה בכלל מייצבים. הגלידה שאנחנו מכירים בנויה על סוכר ועל מייצבים, שזה אומר כל ה- E Numbers, שזה אותם חומרים שאין להם ערך תזונתי והם נמצאים במזון שלנו למטרה פונקציונלית בלבד – להסמיך, לייצב, לשמר. הבנתי שאפשר להגיע למרקם של גלידה אם מוסיפים סיבים תזונתיים וחלבונים מהצומח – הם אלה שעוזרים לי לבנות את הצורך הפונקציונלי. זו האג'נדה של תווית נקייה – שכל מה ששיש במוצר יהיה מזין", הוא מסביר.
"אגב, גם בסוכר יכולים להיות מפחיתנים. בגלידה שלי יש משמעותית פחות סוכר מבגלידה רגילה. גם בתפוח יש סוכר, ואם אני יכול לאכול גלידה קרמית וטעימה ובסוף אני אוכל סוכר כמו בתפוח אז זה אחלה. חייבים להבין שלהוציא מגלידה את הסוכר זה מהלך דרמטי כי בסוף גלידה מורכבת מ-65 אחוז מים ו-35 חומר מוצק, שהמרכז שלו זה סוכר וכשאתה מוציא את הסוכר אתה צריך להחליף אותו במשהו אחר".
איך כל זה נולד?
"דגדג לי לבדוק אם אפשר לעשות מוצר תעשייתי טוב שאהיה גאה לעשות אותו כמו שאני גאה בגלידת בוטיק. רציתי לייצר גלידה עם מעט סוכר, מתעשייה שמתחשבת בסביבה, ללא מוצרים מהחי. שאלתי את עצמי האם אפשר לחשוב מחדש על איך עושים גלידה, האם אפשר לערער מהיסוד את הדבר הזה של הכנת גלידה ולהתחיל לבנות אותו מההתחלה עם סט ערכים חדש. בתקופה הזאת בת הזוג שלי הייתה בהריון, נולדה לי ילדה וחשבתי הרבה על תזונה נכונה ובריאה. זאת הייתה גם התקופה שבה בפעם הראשונה חשבתי על טבעונות לעומק".
אתה בכלל טבעוני?
"אני לא טבעוני, אבל אני בדרך לשם. להיות טבעוני זה דבר קשה ואני רציני ויסודי במה שאני עושה. אבל אני יכול להגיד לך שהיום אני הרבה יותר טבעוני ממה שהייתי לפני חצי שנה וממה שהייתי לפני שנה. אני מאמין שהמחשבות והרעיונות של הטבעונות הם נכונים, ואני בדרך לשם. אני חושב שאני מתחבר יותר למגמה אחרת בשוק המזון – מפחיתנות. זו מגמה גדולה יותר מהטבעונות. המפחיתנים מפחיתים רק אם יש להם אלטרנטיבה טובה. הם ישתו חלב סויה אבל ביומולדת שלהם אולי הם כן יאכלו סטייק.
"זאת מגמה שההשפעה שלה על הסביבה חזקה יותר מהטבעונות כי יש הרבה יותר מפחיתנים מטבעונים. אני בינתיים מפחיתן ומה שאני עושה מכוון למפחיתנים, גם כי הם יותר וגם כי אי אפשר לצפות שאלפיים שנה האנושות תהיה ניזונה ממזון מהחי ואז ביום אחד זה ייפסק. במפחיתנות יש חמלה לתהליך הארוך הזה. זה תהליך ארוך שלאט לאט צועדים בו יותר ויותר אנשים, וזה תהליך עם יסודות יציבים. אני מאין שבסוף הרגלי הצריכה של רוב האוכלוסיה ישתנו. אם אני עושה גלידת שוקולד טובה בלי מוצרים מהחי, עם סיבים תזונתיים, מעט רכיבים ופחות סוכר – זה טוב לך וזה טוב לעולם, אז יש סיכוי גדול שניפגש שוב".
וזה טעים כמו גלידת שמנת?
"זה מעניין רק אם זה טעים, זה הקטע של אוכל עם ערכים, כי אם זה לא טעים אז הערכים לא שווים כלום. אוכל צריך להיות קודם כל טעים ומזין, ככה אנחנו בוחרים את האוכל שלנו. הרגשתי שאני צריך לייצר משהו שיכול להתאים גם לארצות הברית וגם לשאר העולם. גן עדן זה עסק שהמציא מחדש את הפורמולציה של גלידה. הוא שונה מגלידה רגילה באופן ההכנה וברכיבים אבל הטקסטורה שלו והטעם שלו הם כמו של גלידה רגילה".
היו לך ולעלאא חלומות על התרחבות לחו"ל וזה לא קרה, אתה חושב שהפעם עם גלידת גן עדן זה יקרה?
"אני רוצה להגיע לעונת הגלידה בקיץ הקרוב, אני יודע שזה שאפתני מאוד. אני לא מפחד להציב יעדים שאפתניים כי אני גם מכיר בזה שזה יעד שאפתני. אני רוצה שהגלידה הזאת תהיה בכל העולם, וזה כבר לא חלומות אלא יש תוכנית עסקית ומפה של הדרך. אני כבר מדמיין איך העסק צריך להיות, איך יהיה המיתוג בחו"ל ואיך עושים את זה 'רזה' – כשהתחלתי את זה הייתי רק אני, זה כמו סטארט אפ, עסק קטן מההתחלה".
7 צפייה בגלריה
אדם זיו: "אם רוצים שהתעשייה תהיה קצת יותר טובה אז פשוט צריך לעשות את זה"
(צילום: דורון פרחי)
אם בבוזה היה לזיו מפעל וחנויות, בגלידה גן עדן הוא צריך היה לחשוב על מקום ייצור לגלידה שלו, על הלוגיסטיקה ועל איך הוא יימכור את קופסאות הגלידה שלו. בחיפושים הוא הגיע לעסק משפחתי וותיק בראשון לציון, דלי קרים – מפעל גלידה שיש לו גם 30 סניפים ברחבי הארץ. "חיפשתי מישהו שלא יתערב לי במתכונים", הוא מודה, "אני רוצה לעשות את המותג, את השיווק, את הסיפור ואת המכירות. אם בבוזה עשינו הכל בעצמנו – ייצור, הפצה ושיווק – פה אני רוצה לעשות את זה אחרת. עולם העסקים משתנה, הוא נהיה מסובך ומתוחכם, ויש משהו לא נכון בעיני זה לעשות יותר מדבר אחד. זה אומר שאם מישהו מקצוען בהובלת גלידה אז הוא יוביל את הגלידה שלי ומישהו אחר שמתמקצע בייצור – הוא יתעסק בייצור. אופן הפעולה הזה מאפשר לעסקים קטנים שהם לא תאגידים לקחת חלק בדבר הזה".
תוך כדי הדיונים על ייצור הגלידה במפעל בראשון לציון, זיו העלה רעיון שהם יצטרפו כשותפים. דלי קרים מיד ביקשו מספרים, ותוך זמן קצר הם הפכו לשותפים שווים בעסק בישראל. בימים אלה מוכרים את גלידת גן עדן ב-30 נקודות מכירה בארץ, ובהן סניפי ניצת הדובדבן, רשת חנויות טבע, שקדייה וקליית איבגי. הגלידה מגיעה בשלב זה בשישה טעמים: שוקולד, וניל, פיסטוק, מה הלוז (גלידת נוצ'ולה ושוקולד), ריבת חלל (התשובה הטבעונית לריבת חלב) וסורבה קוקוס ופסיפלורה. בשבוע הבא יתקיים פופ-אפ בפארק המסילה בתל אביב, שם יימכרו קופסאות של הגלידה.
"אם רוצים שהתעשייה תהיה קצת יותר טובה אז פשוט צריך לעשות את זה. אני יודע שמצחיק שמסתובב בנאדם בעולם שמה שבוער לו זה שתהיה גלידה טובה יותר בעולם אבל זה באמת בוער בי", הוא מסכם.
וזה לא הטריד אותך כשהיית המנכ"ל של בוזה?
"זה כן. בפרספקטיבה אני מבין שהייתי אז בן 25 שבקושי דרך מחוץ לקיבוץ שלו. נדלקתי אז על הרעיון לעשות גלידה, חשבתי על זה 24/7 365 יום בשנה, חייתי את זה מגיל צעיר והייתי כל כולי בתוך זה. אבל בשנייה שזה נגמר נהיה שקט – הטלפון שלי פשוט הפסיק לצלצל, והשקט הזה התחבר לקולות של תמר הבת שלי. אני מרוצה מאוד מהתוצאה, ואת רוב הימים שלי אני מסיים בבית עם פינט על הספה בבית ומרגיש טוב עם זה – גם בתור היצרן וגם בתור הלקוח".
יש מחשבות לפתוח חנות גלידה?
"אני לא רוצה לפתוח חנות כי אני מאמין שטוב לגלידה אם יקנו אותה קרוב לבית. בסוף אני רוצה למכור ישירות ללקוח כי זה יאפשר לי לתת מחיר טוב ויאפשר לי לשמוע את הלקוח שמגיב לי. לפחות בערים גדולות אני רוצה בעתיד הקרוב לשנע ללקוח את הגלידה באופן ירוק. בקורונה חקלאים פתרו את זה, הם גילו שעדיף להם לטפס במדרגות עד לבית שלך".
ומה המחיר של פיינט גלידה?
"אני שואף שימכרו את זה לצרכן ב-35-39 שקלים".
לא נעים לי להגיד, אבל אתמול קניתי שתי קופסאות של בן אנד ג'ריס במחיר הזה.
"נכון. חשוב להבין שבגלידה המוצר הכי זול אחרי מים זה סוכר אז כשאתה מוציא את הסוכר, שזה חומר גלם זול ומכניס פיסטוק במקומו אז זה עולה כסף. כשאני מוציא את הסוכר הלבן מהמשוואה ייקרתי את המוצר כי סוכר זה חומר הגלם הכי זול בגלידה. אני משתמש בשומן קוקוס אורגני ובחמאת אגוזי לוז – אלה חומרים יקרים מאוד, וזה עולה. אם אני לא משתמש במייצב שיעשה לי פעולות פונקציונלית ואני צריך למצוא חומרים מזינים שיעשו את הפעולות האלה – אז זה בהכרח יותר יקר. אני מרגיש שזה פוד-טק, אני ממציא מחדש איך עושים גלידה".
