רק השבוע סיפרנו על המעבר של מסעדת שילה אחרי 19 שנה מרחוב בן יהודה בתל אביב לרחוב מונטיפיורי, וכבר מעבר נוסף על הפרק: בסוף חודש מאי, אחרי 14 שנים של פעילות, ייסגר הבר שישקו במתחם בית הכנסת הגדול של הר סיני, ויעבור למיקום אחר ברחוב הכובשים סמוך לשוק הכרמל. שישקו הוא הבר הכי ותיק במתחם התוסס, והוא פועל שם לצד עסקים נוספים כמו מסעדת פורט סעיד של השף איל שני, מסעדת סנטה קתרינה של השף תומר אגאי והמסעדה התאילנדית בהר סיני. עכשיו, אחרי שספג קורונה, הפגנות ומלחמה, הבעלים החליט לעבור דירה.
"כשפתחנו היו כאן רק הומלסים, היינו מגיעים כל בוקר ורואים אותם ישנים על הדלת. לא הייתה תאורה והחניון בקושי עבד. אף אחד לא הכיר את המתחם הזה", אמר ל-ynet אלעד דור, בעל המקום. דור פתח את הבר הבולגרי שלו בפברואר 2010 יחד עם שני אנשי אלכוהול ותיקים בארץ - יוסי בוזנח וטל חוטינר. אימותיהם הבולגריות של דור וחוטינר בנו את התפריט הראשון של המקום. בשנת 2017 בוזנח וחוטינר עזבו, ודור נשאר עם שישקו.
שוק המסעדנות עבר לא מעט תהפוכות בשנים האחרונות, ומסעדת מסה שנסגרה עם תחילת ההפגנות הייתה רק הסנונית הראשונה: "המסעדות חזרו לעבודה בסערה אחרי הקורונה, אבל מהרגע שהתחילה המהפכה המשפטית, התחלנו לסבול ברמות בלתי הגיוניות", אומר דור, "אנשים לא נכנסים לתוך העיר, ותל אביב חסומה כל הזמן. ההפגנות התחילו בשבתות וזלגו לימי חמישי. במקביל תיירים גם הפסיקו להגיע - 30 אחוזים מהלקוחות שלנו הם תיירים ועם תחילת המלחמה הם נעלמו לגמרי".
בסוף מאי תיסגר כאמור הדלת של שישקו במתחם הר סיני, ובתחילת חודש יוני הבר יעבור לחלל של מסעדת הכובשים ברחוב הכובשים בתל אביב, שגם היא מסעדה ותיקה שהולכת להיעלם מהנוף. "הפסדתי הרבה במלחמה הזאת, וכל המהפכה המשפטית והמלחמה ביחד עלו לי מאות אלפי שקלים. אמרתי לעצמי שלהמשיך ככה אני לא ממשיך. אני מתגעגע לאווירה השכונתית, לתחושה של המקום השכונתי שבאים אליו במיוחד ולא צריך להסתמך על אנשים שעוברים ברחוב או לא עוברים ברחוב. אני רוצה מקום קל ופשוט", מודה דור.
למה בעצם לעבור מקום?
"ב-6 באוקטובר סגרנו את הדלת בלילה בסוף המשמרת, והיא נפתחה מחדש רק ב-1 בדצמבר. לא היו לנו משלוחים, כמו שיש להרבה מסעדות אחרות, כי בשישקו אתה מוכר חוויה ובילוי, ולהכניס בילוי לשקית זה בלתי אפשרי. כאן חשוב היחס, הברמן שדואג לך. פתאום מצאנו עצמנו מתמודדים עם מקום של 220 ישיבה, מקום ענקי שקשה לאכלס בתקופה כזאת, וההוצאות בהתאם. כל ההוצאות השוטפות ממשיכות לרדת כרגיל כמו ארנונה וחשמל. לא מעניין אותם כמה אנשים הגיעו בערב".
אז שישקו החדש הולך להיות יותר קטן?
"קודם כל – כן, הוא יהיה יותר קטן. מזמן התחילה לרצד בי המחשבה לחזור למקורות, לפתוח בר אינטימי, משפחתי. המתחם נהיה סואן ויש כאן הרבה חבר'ה צעירים. מעניין לראות שהצעירים חזרו לבלות מהר, ולאנשים מבוגרים יותר, בגילאי 50, לוקח הרבה זמן לחזור לבלות, ואם הם כבר מבלים אז זה קרוב לבית. אנשים מעדיפים לבלות קרוב הביתה בתקופת מלחמה, ובטח לצאת למקומות שקל להגיע אליהם וקל לחזור מהם. הבלאגן והרעש פחות מדברים ללקוחות של שישקו".
כשהבר שלך נפתח הוא היה קטן, גדלתם עם השנים. אז אתה בעצם חוזר למקורות?
"שישקו מיועד לאנשים שמחפשים מקומות בילוי שהם פחות מתויגים ברשתות, לא נוצצים, זה טוב למי שרוצה חוויה בטוחה ומוכרת, לשתות בירה בנעלי בית. אוכלים אצלי גם אנשים עשירים שכל היום בתוך עניבה וחליפה, ובשישי בצהריים באים אליי בכפכפים בשביל להרגיש בית.
"הפינה של הכובשים היא בול מה שמתאים לשישקו, כי היא גם על קו החוף, שזה אזור של תיירים שמתים על שישקו, זה גם שכונתי ואינטימי - בכרם התימנים, והכי חשוב - מולנו יש שלושה חניונים".
"אין תיירים, יש פקקים"
מתחם הר סיני הוא אחד המתחמים התוססים בתל אביב, אבל מאז שתיירים הפסיקו להגיע ומאז שרחוב נחלת בנימין הפך למדרחוב ואיתו שינויים בהסדרי התנועה, הנגישות שלו קשה מאוד. עכשיו הגיעה מכה נוספת לבאים עם רכבים: עבודות הרכבת הקלה באלנבי וחסימת אחד מצירי התנועה הראשיים בעיר. כרגע רק חצי מרחוב אלנבי סגור, אבל תוך חודשיים וחצי הוא ייסגר לכמה שנים עד לרחוב העלייה.
השינויים הורידו משמעותית את גילם של המבלים – לקהל צעיר זה פחות מפריע, ומי שגר באזור מגיע ברגל, בקורקינט או באופניים, אבל כל השאר שמגיעים עם רכבים, בדרך כלל מחוץ לעיר, נתקעים בפקקים. אפשר לראות איך המגמה של בילוי "ליד הבית", הופכת להיות יותר ויותר נפוצה בפריפריה, שם ממשיכים להיפתח ברים ומקומות בילוי שכונתיים.
"לקהל מבוגר כל זה מהותי", אמר לנו אחד מבעלי העסקים במתחם, "הם באים באוטו ואין איפה להחנות. בשביל לצאת מהמתחם או להיכנס אליו את צריכה לעמוד בפקקים נוראיים. נחלת בנימין הפך למדרחוב ללא תנועת כלי רכבים בערבים ובסופי שבוע, וזה היה שביל הגישה למתחם. מאז קהל מבוגר פחות ופחות מגיע זה יצר פקקים נוראיים. תוסיפי את זה לכך שאין תיירים. אצל איל שני בפורט סעיד יש הרבה צעירים אז הוא מלא כל הזמן וככה גם בתאילנדית בהר סיני, אבל שאר העסקים שם בבעיה. נכון שכל הרחוב העמוס נחלת בנימין נמצא עשר שניות הליכה מכאן, אבל הנחלה מלאה בחבר'ה צעירים והכול מתעורר שם מאוחר יותר. גם אין תיירים, לקחו לנו את הדבש".
