כמעט 60 שנה שכנה מסעדת הלב הרחב בשכונת כרם התימנים בתל אביב, עד שהגיע פרויקט יוקרתי של התחדשות עירונית ואיתו הדחפורים, והמסעדה נסגרה בדצמבר האחרון, משאירה אחריה דורות שלמים של חובבי שיפודים על האש.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
על פניו, הסגירה של המסעדה לטובת בניין חדש, יכולה הייתה להצטרף לעוד לא מעט סיומות נוגות של מסעדות בשנים האחרונות (ובהן ברבוניה, הסינית האדומה, קפה בתיה, קונדיטורית אלברט וגם הקופי-בר של רותי ברודו שעומדת להיסגר מאותה סיבה), אבל עכשיו מסתבר שכל הדמעות היו לחינם ויש טוויסט בעלילה: בדיוק חצי שנה אחרי הסגירה שסוקרה בהרחבה בכלי התקשורת השונים, נפתחה מחדש השיפודייה הוותיקה, באותה שכונה בדיוק, במרחק רחובות ספורים (מל"ן 18) מהמקום האחרון שבו היא פעלה.
"הייתה דרמה מהסגירה", מספר לוי-חמדי, בנו של אחד השותפים המקוריים של המסעדה, שגם ניהל אותה, "שלושה דורות אכלו אצלנו, היו לא מעט שולחנות שבהם ישבו סבא, אבא ונכד, ושלושתם מכירים את המקום הרבה שנים וממשיכים לבוא. אחרי הסגירה קליינטים חיפשו אותנו והרגשנו גם לחץ מהשכונה, המקום הזה קיים עשרות שנים".
מה הסיפור של המקום, תל אביב מלאה במסעדות ובטח כאן באזור השוק לא חסר איפה לאכול.
"המקום מיוחד כי הוא פשוט. את חושבת שהפרגיות שלנו יותר טובות משל אחרים? ממש לא, הרי כולנו קונים באותו מקום ואצל אותם קצבים. אבל ההבדל הוא שאצלנו יש תשומת לב לבשר כי יש לנו תפריט מצומצם וככה אנחנו שומרים על האיכות, בתפריט גדול קשה לשמור על איכות. אנחנו מתמקדים בדברים שאנחנו מכירים - פרגית, חלקי פנים של עוף, קבב, כבש, מולראד, כבד אווז. יש פה בתפריט רק דברים שאני בעצמי אוכל כי אז אני טועם בעצמי ויודע מה טוב ומה לא".
פשוט זה טעים
מסעדת הלב הרחב נפתחה בשנת 1958 ברחוב רבי מאיר בשכונת כרם התימנים על ידי שני שותפים - שלמה לוי-חמדי וחברו אהרון גריידי. לאחר מספר שנים השותפים התפצלו - לוי-חמדי נשאר במסעדה המקורית, וגריידי פתח את המסעדה המוכרת ברחוב רבי עקיבא.
4 צפייה בגלריה
הגרסה הקודמת: הלב הרחב בבניין שייהפך בקרוב לחלק מההיסטוריה של השכונה
(צילום: תיקי גולן)
שתי המסעדות פעלו במקביל, עד שהראשונה, זו ששכנה ברבי מאיר, נסגרה בשנות ה-90. ספי, הבן של שלמה, ניהל את שתי המסעדות - קודם את זו של אביו, וכשהיא נסגרה הוא עבר לנהל את המסעדה של השותף. לאורך כל השנים, נצלה הבשר של הלב הרחב על גריל פחם.
כבר לא נשארו הרבה מסעדות עם גריל פחם, זה שווה את ההתעקשות?
"לדעתי, אם אין גריל פחם אז אין ערך לשיפוד, למרות שהעירייה הייתה רוצה להעיף את זה מכל המסעדות. אנחנו משתמשים בפחם מבמבוק ולא מעצים, ויש לנו פילטרים שכמעט ולא משאירים ריח. ונכון שבקושי נשארו שיפודיות כאלה בתל אביב כי גם משרד הבריאות מקשים בנושא, אבל אני חושב שיש דברים שחשוב לשמר. זה מקום של 60 שנה ושכונת כרם התימנים מבוססת על אותנטיות. הם רוצים שנעשה שיפודים על גז או על פלאנצ'ה? אי אפשר".
ומה עם המחירים?
"המחירים נשארו אותו דבר, לא העלנו מחיר אפילו לא בשקל - בדיוק מה שהיה במקום הקודם לפני שסגרנו. היום מסעדה זה הובי קשה, פעם היינו מרוויחים".
אומרים שיש פחות חתיכות בשיפוד.
"גם אז וגם היום בכל שיפוד יש 100-120 גרם בשר, רק שבזמנו היינו שמים שבע חתיכות קטנות על שיפוד, והיום בשביל לזרז את העבודה של הקצב אז חתכנו חתיכות גדולות יותר של הבשר, אז זה נראה פחות אבל זה אותו משקל. פעם מרוב שהחתיכות היו קטנות ואלגנטיות, אנשים לא היו צריכים סכינים ומזלגות, אנשים אכלו בצורה אותנטית".
מה זה אומר בצורה אותנטית?
"כשלא מורידים את השיפוד לצלחת, כשאת מורידה את הבשר מהשיפוד, הבשר מתקרר. השיפוד שומר על החום שלו, והדרך הכי נכונה לאכול שיפוד זה כשמושכים ממנו את הבשר וחותכים אותו ביד עם הפיתה. בקושי היו לנו מזלגות אז. אבל אני מבין שבגלל שעכשיו זה מגיע בחתיכות גדולות אז אנשים לא מתחברים, אז נחזיר לגודל הרגיל. רצינו לשנות אבל אנשים אוהבים כמה שיותר פשוט, פשוט זה הכי טעים".
אז מה כן שונה?
"שעות הפתיחה השתנו והן מעתה כוללות גם את ימי שישי, זה חדש".
