האיש שהמציא את הפסק זמן | קלוז אפ
(צילום: אסף מגל)
לפני קצת יותר מ-40 שנה המציא טכנולוג מזון אנונימי את החטיף הכי פופולרי בישראל - "פסק זמן". זה החטיף שכמעט כל אחד בארץ מכיר וטעם, לפחות פעם בחייו.מאז ועד היום הטעם המוכר של החטיף המוצלח הזה לא השתנה כלל וכלל, ועד היום מכינים אותו על פי המתכון הראשון של מי שהמציא אותו, יורם וולשטיין (81), שהיה אז הטכנולוג הראשי של עלית.
"לא הצלחנו לייצר מספיק חטיפים. כולם חשבו שזה תרגיל מסריח של עלית כדי לגרום לביקוש, אבל האמת היא שזה לא היה תרגיל, פשוט לא עמדנו בזה"
אז מה הסיפור של השוקולד הכי פופולרי בישראל? "מאז ומתמיד אהבתי שוקולד", מספר וולשטיין, "בילדותי, כשההורים שלי היו יוצאים לבלות, הם תמיד היו היו מביאים לי שוקולד, ומניחים לי על הכר".
וולשטיין הגיע למפעלי עלית בשנת 1973, אחרי תקופת לימודים של 11 שנה באנגליה, שם למד טכנולוגית מזון ועבד במפעל שייצר וסיפק שוקולד לכל יצרני הממתקים. "באנגליה התפתחתי בצורה בלתי רגילה, והתמחתי כטכנולוג מזון. חזרתי לארץ, שלחתי רזומה לשלושה מפעלים גדולים וחיפשתי את מקום העבודה העתידי שלי. בסוף הגעתי לעלית כי הם הציעו גם רכב", מספר וולשטיין. "כשהגעתי למפעל שאלתי איפה המתכונים והם אמרו לי שאין. לא היה טכנולוג ולא הייתה מעבדה. אז הקמתי את המעבדה הכימית והקמתי מעבדה מיקרוביאלית. בניתי צוות של 20 איש לבקרת איכות, כי גם לא הייתה שם בקרת איכות. זה היה רחוק מאוד ממה שלמדתי באנגליה".
השם "פסק זמן" היה הצעה של מחלקת השיווק: באותם הימים עלית הייתה הספונסר של מכבי תל אביב בכדורסל, והקבוצה עשתה חייל באירופה כשייצגה את הספורט הישראלי. רבבות צופים היו למשחקים האלה, וישבו מרותקים למסך, ולכן השם התאים בול להלך הרוח של אותה התקופה
תוך כדי העבודה וולשטיין הבין שאין לחברה מוצר פורץ דרך, ואז החליט להמציא אחד כזה. "פיתחתי את המוצר, עשיתי דוגמאות ידניות תוך כדי ניסיונות, עשינו שינויים קטנים, עד שהגעתי בסוף לקרם, לעלי הוופל שבפנים ולשוקולד, עד שאמרתי שזהו, יש לנו את המוצר. הגשתי להנהלה את הדוגמאות, וככה המוצר נשאר עד היום, 41 שנה בלי שום שינוי".
דורי וולשטיין, הבן של יורם ושוקולטייר בעצמו, מעיד שהוא זוכר את הפעם הראשונה שטעם את החטיף שאביו המציא: "אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול ולא לפני 40 שנה. באנו מתל אביב ואבא אמר לנו שיש מוצר שהוא פיתח במעבדה, וביקש מאיתנו לטעום. פתחנו באוטו את האריזה, נגסנו ומיד אמרתי: 'אבא זה הולך להיות להיט'".
השם "פסק זמן" היה הצעה של מחלקת השיווק: באותם הימים עלית הייתה הספונסר של מכבי תל אביב בכדורסל, והקבוצה עשתה חייל באירופה כשייצגה את הספורט הישראלי. רבבות צופים היו למשחקים האלה, וישבו מרותקים למסך, ולכן השם התאים בול להלך הרוח של אותה התקופה.
אבל מה זה בכלל פסק זמן, ומה מבדיל אותו מכל השוקולדים האחרים?
"פסק זמן הוא בעצם שילוב קטלני בין קרם, עלה (וופל, ג"י) ושוקולד יצוק, שמעליו מניחים את הוופל ואת הקרם. זה בשונה ממה שהיה נהוג קודם בופלים מצופים. כשאתה לועס את שלושתם יחד זה טעים מאוד, וזו בעצם ההצלחה של פסק זמן".
לא עומדים בביקוש
הייצור החל והביקושים היו בשמיים. אף אחד לא הצליח לנחש או לאמוד את ההצלחה של המוצר הזה. "הייתי מקבל טלפונים עם בקשות לסדר פרוטקציה לאנשים, פשוט לא הייתה סחורה כי הביקוש היה מעל ומעבר. בעלי חנויות היו מזמינים 100 קרטונים וקיבלו רק עשרה כי פשוט לא עמדו בייצור. מי שהזמין עשרה קרטונים קיבל אחד. זה היה ממש שוק שחור", מעיד וולשטיין, "כולם חשבו שזה איזשהו תרגיל מסריח של עלית כדי לגרום לביקוש, אבל האמת היא שזה לא היה תרגיל, פשוט לא עמדנו בזה".
"אני זוכר שבבית הספר שיגעו אותי שאביא להם חטיף אחד או שתיים, כי באמת אי אפשר היה להשיג את זה בחנויות", נזכר דורי.
בשלב הזה לעלית לא הייתה ברירה והנהלת החברה החליטה שחייבים לרכוש מכונה שתעמוד בדרישות. וולשטיין הוזמן לחודש ימים במילאנו עם אבי פילוסוף, אחד ממנהלי המפעל דאז כדי למצוא את המכונה שתעמוד בדרישות. "עשינו שם הרצה ובפעם השנייה יצא המוצר בול כמו שרציתי. הובלנו את המכונה, שהייתה למעלה ממאתיים מטר אורך, והבאנו אותה לארץ. התחלנו עם כמויות של 50 טון, 100 טון, וזה לא הספיק, והגדלנו עוד עוד עוד עד שהגענו ל-250 טון בחודש. בחברה סיפרו לא ראו דבר כזה בחיים. המכונה עבדה יום ולילה והתגובות היו פנטסטיות. העסק רץ עד היום".
אחרי יותר מ-40 שנה, חזרנו עם וולשטיין לבקר בפס הייצור שניהל בעלית בשנות ה-80, ולראות איך הפסק זמן מיוצר היום. התרגשות גדולה הייתה באוויר - אותה מכונה ישנה עדיין עובדת במרץ עד היום וגם הטעם נשמר.
איך בכלל מייצרים פסק זמן?
"קודם כל יוצקים שוקולד, יוצרים ויברציה בשביל לשטח את המוצר ולהוציא את האוויר, אם יש אוויר. הופכים את התבנית ומוציאים כמות מסויימת על מנת ליצור קליפה. הקליפה הזאת מכילה את הקרם. הופכים חזרה, ממלאים קרם. על זה מניחים עלה ועל זה שוב בא הציפוי חלק. הציפוי, שמעביר שוקולד למעלה, מגרד ומיישר את זה. המון מחשבה הושקעה בפיתוח, כל שינוי הכי קטן היה משנה את המוצר, לכן חשוב לדייק במשקל ובכמות".
לאורך השנים וולשטיין נרתם לפיתוחם של מוצרים נוספים בעלית בהם למשל "כיף כיף", "אגוזי" ועוד, אבל לדבריו אין מוצר שהצליח להתחרות בפסק זמן: "היום כשאני טועם את זה אני נזכר בטעם שבעצם הוא הטעם האישי שלי. בסופו של דבר יצרתי אותו לפי הטעם שלי ונעים להיזכר בזה בכל פעם כשאני טועם אותו".
דורי הבן של יורם נכנס לעסקי השוקולד גם כן ומייצר שוקולדים ומארזי שוקולד מהודרים בעצמו בחנות בוטיק באלונים, ועד היום הוא מתייעץ עם אביו על כל שינוי או תוספת שהוא עושה בחנות שלו. "דורי התייעץ איתי הרבה לגבי ייצור שוקולד, הוא תמיד אומר שיש לו את הטכנולוג הכי טוב והכי זול בעולם".
הראיון המלא בסרטון בראש הכתבה
