מבקר המסעדות הנחשב בעולם, פיט וולס, עוזב את תפקידו ב"ניו יורק טיימס" בגלל, ובכן, אכילת יתר. בטור שפרסם כותב וולס מתי ולמה החליט לעזוב.
בטור, שפורסם אתמול (שלישי) כי באמצע הכנת מהדורת 2024 של "100 המסעדות הטובות ביותר בניו יורק" קיבל תוצאות בדיקות דם מדאיגות. "הציונים שלי היו גרועים בכל המדדים - הכולסטרול, הסוכר בדם ויתר לחץ הדם שלי היו גרועים יותר ממה שציפיתי אפילו ברגעיי המדוכדכים ביותר. המונחים טרום סוכרת, מחלת כבד שומני ותסמונת מטבולית נזרקו לאוויר. הייתי שמן טכנית. אוקי, לא רק טכנית. ידעתי שאני צריך לשנות את חיי. הבטחתי שאתחיל ברגע שאוכל ב-70 המסעדות האחרות בדירוג שלי. אבל דבר מצחיק קרה כשהגעתי לסוף כל האכילה הזאת: הבנתי שאני לא רעב. ואני עדיין לא - לפחות לא כמו שהייתי פעם. וכך, לאחר 12 שנים כמבקר מסעדות ב'ניו יורק טיימס', החלטתי להשתחוות בחינניות ככל שיאפשר מצב ההשמנה הטכנית שלי".
טור הפרידה של וולס פותח בפני הקוראים צוהר לצדדים הפחות נעימים של המקצוע, שנראה במבט שטחי כהגשמת חלום. הוא סבור כי מבקר מסעדות זו העבודה הכי פחות בריאה באמריקה, מספר כי רבים מהקולגות הגברים שלו "מתים בפתאומיות בתדירות מדאיגה", ומתאר כיצד מי שפורש מהתפקיד משיל לפתע קילוגרמים במהירות.
"אנחנו כמעט אף פעם לא מדברים על הבריאות שלנו. אנחנו נמנעים מלהזכיר משקל כפי ששחקנים נמנעים מלומר 'מקבת'", כותב וולס. "חלקית, אנחנו עושים זאת מתוך נימוס. אבל בעיקר, כולנו יודעים שאנחנו עומדים על שפת חור עמוק עד אין קץ, ושאם נביט למטה אנחנו עלולים ליפול פנימה".
לפי וולס, כמעט כל כ-500 ביקורות המסעדות שכתב היו תוצאה של אכילת שלוש ארוחות במקום. "בדרך כלל, הייתי מביא איתי שלושה אנשים ומבקש מכל אחד להזמין מתאבן, מנה עיקרית וקינוח. אלה 36 מנות שהייתי מנסה לפני שאני עוד כותב מילה. זאת המתמטיקה הפשוטה של ביקורת מסעדות, אבל יש מתמטיקה גבוהה יותר. המבקרים אוכלים בהרבה מסעדות שהן לא מספיק טובות ולא מספיק גרועות לביקורת", מסביר וולס, כך שמספר המנות לטעימה גבוה בהרבה.
וזה לא נגמר שם, לדברי המבקר לשעבר, הוא אכל במסעדות רבות גם כדי להשוות אותן לאחרות ולבדוק איפה באמת מגישים את ההמבורגר הטוב ביותר בעיר, לדוגמה. "כמה 'סמאש בורגרים' (המבורגר שנמעך כשהוא מונח על הפלנצ'ה כדי ליצור יותר פריכות - ד.א.) הייתי צריך לטעום, ולטעום שוב, בחודשים שבהם אכלתי את דרכי לעבר רשימת 100 המסעדות הטובות ביותר".
הוא מצטט בטורו את דבריה של המבקרת היהודייה-האמריקנית מימי שרתון המנוחה, שהודתה כי "כנראה התחלתי את הקריירה הזו כתירוץ לאכילת יתר". וולס שואל ועונה לעצמו - "זה חל עליי? לא בהתחלה. אבל עם הזמן, ראיתי בדחיסת אוכל לפנים שלי ללא הפוגה דרך אחת להיות טוב באמת בתפקיד. על ידי סריקת דרכי ברחבי העיר כמו עז, יכולתי לנסות להיכנס למגרש שנוטה עמוקות לטובת מסעדות עם כסף. מסעדות הספגטי קיפודי ים של מנהטן תמיד יכולות לקנות תשומת לב בכסף. אז הייתי יוצא, כי אם לא, מסעדה חשובה באמת עלולה לזכות להתעלמות".
אגב שיטוטים אלה, לאורך השנים שיבח וולס לא מעט אוכל ישראלי בעיר. רק לאחרונה כתב טור הלל לשווארמייה "ספייס בראדרס" של ליאור לב, ובאפריל השנה הכניס את "פלאפל תנעמי" של זוג ישראלים למקום ה-65 ברשימת 100 המסעדות הטובות בעיר וכינה אותה "טיטאן".
לדברי וולס, נקודת השבירה שלו הייתה במאי האחרון, "אז לקחתי הפסקה של שבועיים מסיבובי המסעדות שלי בזמן שהחלמתי מניתוח בקע. בלילה שלאחר הניתוח לא הייתי רעב. למחרת בלילה אכלתי מרק. למחרת, סלט. בלי תפריטים ואורחים לארוחת ערב ומחברת למלא, אכלתי בדיוק מה שרציתי ותו לא. ישנתי כל הלילה. נשארתי ער במשך היום. יצאתי לטיולים ארוכים, שלא כולם הסתיימו במאפיות. ובאיזשהו שלב בשבועיים האלה עלה בדעתי שאני לא העבודה שלי. כשהגעתי לראשונה ל'טיימס' בשנת 2006, כתבת הזהירה אותי לא להזדהות יותר מדי עם עבודתי. 'כל עבודה ב'טיימס' היא טוקסידו שכור', אמרה. הנהנתי, אבל לא הבנתי את הנקודה עד השנה. הגיע הזמן להחזיר את הטוקסידו. נתתי למכנסיים להתרחב בכמה סנטימטרים, אבל חייט יכול לתקן אותם שוב. לגבי הכתם על הז'קט, זה רק שומן חזיר. אני חושב שזה מוסיף אופי".
פורסם לראשונה: 22:34, 16.07.24
