המסעדן והמלונאי ארז אביב הוא אבא לארבעה ילדים והבעלים של שמונה מקומות בילוי תוססים בתל אביב. ברשימה המכובדת תמצאו את ג'ניה בכיכר דיזנגוף, קפה מאייר במלון מאייר, רובינא מול הבימה – ועכשיו גם קפה פטיט, בראסרי חדש ומבטיח שהתמקם בחלל אייקוני על שדרות רוטשילד בעיר, ואכלס בעבר מסעדות מיתולוגיות כמו בירנבאום ומנדלבאום של האחים ירזין ומוזס. אבל שום דבר לא הכין את אביב (40), לוחם לשעבר באוגדה 98, לאתגר הגדול שזימן לו התאריך 7 באוקטובר, כששמחה גדולה התערבבה אצלו עם אבל לאומי. שום דבר לא הכין אותו למצב הבלתי אפשרי – להתמודד עם אירועי השבת ההיא עם אשתו מתוך חדר לידה.
הכול התחיל בחופשה המשפחתית בים המלח יום קודם לכן. בלי הודעה מוקדמת, ויותר מחודש לפני הזמן, אשתו קארין קיבלה צירים. בערב ירדו לה המים והשניים השאירו את שלושת ילדיהם עם ההורים במלון וטסו לאיכילוב, שם אמרו להם שהלידה תתרחש כנראה למחרת. בעוד השניים ממתינים ללידה - החלו האזעקות.
"בשש וחצי בבוקר התעוררנו לקול האזעקות וחצי שעה אחרי זה התחילו לקארין צירים", הוא נזכר. "ראיתי תמונה של טנדר בשדרות, אבל לא הבנתי בדיוק מה קורה ולא נכנסנו לסטרס. חצי שעה אחרי זה עלינו לחדר לידה".
זמן קצר לאחר מכן הוא כבר התחיל להבין שמשהו גדול מתרחש במדינה: חדר הלידה הפך למרחב מוגן ומסוקים הנחיתו פצועים על גג בית החולים.
"ארבע שעות אנחנו עם צירים ולחיצות, כשתוך כדי יש אזעקות ועוד מסוק ועוד אחד, וכל הרופאים בסטרס. אשתי כבר חשבה שהיא תצטרך ללדת לבד כי הרופאים כל הזמן יצאו ונכנסו והיה בלאגן. היא הבינה שמשהו קורה אבל לא הבינה מה באמת הסיפור", הוא אומר. "בזמן הזה גם כל המשפחה המורחבת והילדים שלנו עדיין בים המלח. הם עברו נסיעת תופת עם סבא באוטו במהירות של 150 קמ"ש עם קנים של רובים שלופים מהחלונות. אחד הילדים שלי התקשר ואמר שיש הרבה חיילים עם רובים בכבישים".
לא פשוט.
"כל כמה דקות הגיעה שמועה אחרת ואנחנו תוך כדי לידה עם לחיצות, פאניקה ובלבול. אל תשכחי שכל זה גם היה חודש לפני הזמן, לא הבנו מה ארי מיהר כל כך לצאת. אני הייתי בטלגרם תוך כדי שהיא לוחצת, לא הצלחתי להתרכז בלידה. בהיתי בסרטוני הזוועה שהשתלטו על הפיד שלי, אחד אחרי השני".
איך מכילים שמחה גדולה ועצב גדול ביחד?
"היו לנו רגשות מעורבים כי כולם מסביב באבל, והיה קשה להרים את הראש. תוך כדי גם התחילו להגיע ידיעות על מכרים, על חברים ועל עובדים שנרצחו, וזה היה קשה. כל אחד מכיר מישהו שנרצח.
"במקרה שלי, האבל השתלט על השמחה. היה לי קשה לשמוח, התהלכתי בפנים נפולות ובאווירה של סוף העולם, אבל אשתי הייתה שמחה. לא היה לה שמץ של מושג מה באמת קרה והיא הייתה כאובה מהלידה. כולם אמרו לנו שהוא אור ביום של חושך, אז בהתחלה חשבנו לקרוא לו אור או אורי, אבל סיפרתי את זה למיילדת והיא אמרה שלא צריך לקשור אותו לאסון הזה, אז שינינו כיוון וקראנו לו ארי".
"לא הסכמנו לסגור"
מסעדנים רבים נוהגים להשוות את רגע פתיחת המסעדה ללידה, וכאן הכול התערבב לאביב ביחד. חוץ מהעובדה שהיו לו באותו רגע שבעה מקומות בילוי שהוא נדרש להחליט מה הוא עושה איתם, הוא בדיוק היה בשלב חתימת החוזה עם הבייבי החדש ברוטשילד – קפה פטיט.
שבוע לפני כן הוא והשותפים שלו בדיוק פתחו את "קפה מרגו" בפתח תקווה, והפתיחה נעצרה. את שאר מקומות הבילוי הם פתחו כמה ימים אחרי 7 באוקטובר. "מצד אחד אנחנו בטראומה אבל מצד שני הרגשנו שאי אפשר להפסיד פעמיים לטרור. כל יום שהיינו פתוחים, הפסדנו כסף, אבל מבחינה פילוסופית לא הסכמנו לסגור לגמרי את העסקים. אני זוכר ערב אחד שנסעתי ברחוב דיזנגוף ורק המקומות שלנו ומסעדת גוצ'ה היו פתוחים".
איך פותחים מסעדה חדשה מושקעת בתקופה כזאת? זה לא מפחיד?
"לא חלמתי לפתוח מסעדה אבל אני מסתובב כבר הרבה שנים בעיר ומאוהב במקום הזה, הוא יוניקורן. אין עוד מסעדה על הרחוב בגודל כזה עם 200 מקומות ישיבה. זה מיקום משוגע, אפשר לשבת פה ולצפות על העיר. השכירות כאן יקרה. אנחנו משלמים על זה כמו על בניין בדיזנגוף. בינואר כבר התחלנו לבנות ורק עכשיו אנחנו פותחים. זאת לא מסעדת שף, זה בראסרי עם מנות כמו שניצל, פירה, סטייק וטורטליני".
במטבח, השף איוון מסלוב (טופולופומפו, הרברט סמואל, סושיאל קלאב) הצליח לחבר תפריט רחב מצד אחד, אבל כזה שלא הולכים בו לאיבוד והכל ברור מאוד. בין היתר תמצאו בתפריט פרח קישוא עם ריזוטו עגבניות (66 שקל), קרפצ'יו בקר (64 שקל), ברוסקטה טונה אדומה (72 שקל), סלט ניסואז (78 שקל), שניצל (72 שקל) ופסטה אניולטי עם אספרגוס (88 שקל).
אביב עיצב את המקום בהשראת טיולים בצרפת ובאנגליה עם הרבה שימוש בפליז, בזהב ובעץ, והמון צמחייה מסביב ("אני בן של גנן") ותאורה מושקעת.
"הבראסרי היה המכה של תל אביב, ומאז שהוא נסגר אין עוד מקום כזה שמתפקד כמו בראסרי עם קוקטיילים שווים. בסופו של דבר, אנחנו אנשי ברים אז חשוב לנו להשקיע באלכוהול. מסעדה זה קשוח פי כמה וכמה מבר. אני מבין שאין מקום לטעויות במסעדנות, זה התחום הכי קשה שיש, ואנחנו מקווים לטוב. בינתיים אני אומר לאשתי כל יום תודה על זה שהצליחה לתפקד עם ארבעה ילדים קטנים בבית בזמן שאני בונה ומקים את קפה פטיט".
