מצאנו את הסופ-נאצי הישראלי: הוא הכי שונא כשמנסים לנצל את המערכת ולבקש תוספת של סלט או מרק; הוא גם שונא שמדברים בטלפון בזמן ההזמנה; והרשימה עוד ארוכה - שי טהורי, מסעדן בשנות ה-50 לחייו, שונא שמציקים לו. הוא מפעיל כמעט לבדו מסעדה קטנה באזור גשר מעריב בתל אביב, ומציע אוכל פועלים פשוט, ולא חוסך בכלום - לא במרכיבים, לא בשמות פיוטיים למנות בתפריט וגם לא חוסך ב"ברכות" ללקוחות, בעיקר לקבועים. האם נמצא היורש למתי המקלל?
את המסעדה הקטנה הזאת פוקדים פרלמנטים של אנשי פרסום, עורכי דין, אנשי נדל"ן לצד פועלים שיודעים שאוכל של בית אולי לא חסר מסביב, אבל אוכל עם נשמה קשה מאוד למצוא - ואת הפינה הזאת שוקא סודר.
ביקרנו את טהורי במסעדת שוקא בדרך מנחם בגין בתל אביב, בתוך אי של חפירות קיצוניות של עבודות הרכבת הקלה, של המגדלים החדשים ושל הבנייה המחודשת של הצומת המיתולוגי, שמתחיל לקבל חיים.
טהורי, שהוא שואו של איש אחד, מגיע בבוקר ומכין כמעט הכל לבד. עם עזרה בהכנות במטב ועזרה של הבן שלו בשעות העומס במקם. את האוכל מזמינים בקופה והשירות הוא עצמי. ברפרטואר של שוקא שנקבע מחדש כל בוקר, יש מנות כמו מרק, קציצות, עוף, רוסטביף, אורז מתובל, תפוחי אדמה עם לימון וסירים ענקים של תבשילים. אוכל של סבתות ומאמות, אוכל בריח של בית.
ויש לו עוד קטע: הוא גם מקלל את הלקוחות שלו. לאחד הוא מאחל ללכת קיבינימט ולשני הוא מאחל שיישרף. "הכל בהומור", הוא מצהיר, אבל האם כולם מבינים את זה? צפו (בסרטון בראש הכתבה) בביקור שלנו אצל שוקא, דמות מרתקת של מסעדן עם חוש הומור יוצא דופן ושנוי במחלוקת.