חוג הקוטב הצפוני, קו הרוחב 66.5 מעלות צפון בקירוב עובר דרך אוקיינוס הקרח הצפוני, וחלקו היבשתי עובר דרך מדינות כמו פינלנד, רוסיה, אלסקה, שוודיה ונורווגיה. בדיוק שם, בין הפיורדים עוצרי הנשימה הפזורים לאורך קו החוף של נורווגיה, גדלים מרבית דגי הסלמון שמגיעים לצלחת שלנו.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
עד לקו הרוחב הזה, המוכר כ"חוג הקוטב הצפוני", הרחקנו בשביל להתחקות על מקורות הסלמון, אותו דג פופולרי כתום שהישראלים כה אוהבים לאהוב - בארוחות שבת וחג ובימי חול.
באזור הזה של חוג הקוטב הצפוני מתרחשת תופעת טבע מופלאה המכונה "שמש חצות" - השמש אינה שוקעת כלל וכלל בחודשים יולי־אוגוסט (בחורף קורה שם בדיוק ההפך - חושך מוחלט רוב היממה, תופעה המכונה "ליל קוטב"). אור היום נמשך כל היום, והתאורה הטבעית בחוץ ב־16:00 היא בדיוק כמו התאורה ב־2:00 לפנות בוקר.
המסע שלנו לצפון נורווגיה התרחש בתחילת הקיץ, והיינו צריכים לנחש אם בוקר או לילה ללא עזרת התאורה הטבעית. זה סיוט למי שרגיל לאור וחושך כסממנים של יום ולילה, אך זו בהחלט תופעת טבע מעניינת - ביום הארוך בשנה השמש לא שוקעת שם במשך 24 שעות, וביום הקצר בשנה יש חושך מוחלט במשך יממה שלמה שבה השמש לא זורחת. הטרלה של הטבע ובלבול מאורות טוטאלי שיש לקחת בחשבון כשמתכננים בחורף טיול לזוהר הצפוני.
כך או כך הנוף יפהפה, ואלה הם התפאורה והאקלים של דגי הסלמון שמגיעים לצלחת שלנו. ולא, זה לא קורה בנהרות שוצפים וקוצפים, והסלמון שמגיע לצלחת שלכם לא שוחה נגד הזרם במים מתוקים כמו בספרים ולא שוחה מרחקים עצומים ובסוף חוזר למקום שבו הוא נולד - כל זה הוא סלמון פרא שרובנו לא יזכה לטעום ממנו. הסלמון הנורווגי גדל בחקלאות ימית (מפותחת טכנולוגית) במעמקי האוקיינוס האטלנטי, ואין בה שום דבר רומנטי שמזכיר את החיים או את הטעם של הסלמון הפראי.
הסלמון שמגיע לצלחות שלנו הוא סלמון מתורבת שגדל בפיקוח בכלובי דגים עצומים. אגב, את צבעו הכתום מקבל סלמון הנהרות הפראי מהתזונה שלו שכוללת סרטנים. בכלובי הדגים בנורווגיה מאכילים את הדגים באוכל מעובד עתיר פרוטאין וירקות שנראה בדיוק כמו מזון לכלבים וחתולים, שבו יש, בין היתר, גם פיגמנט כתום שצובע את הדג וגם שריונות טחונים של סרטנים. לפיגמנט הזה אין השפעה על הטעם והוא אלמנט קוסמטי בלבד.
את הדגים כאן שומרים לבני האדם, והם רוב התזונה של האוכלוסייה בנורווגיה ובסביבתה, וזו גם הסיבה שתזונת הסלמון היא אוכל מעובד ולא דגים אחרים, כמו בטבע.
בשל קרבת כלובי הדגים בנורווגיה לקוטב הצפוני, מדובר באזור עם אקלים קר מאוד. לאורך קו החוף של נורווגיה האקלים נוח יותר. המים כאן קרים מאוד ואלה הם תנאי הגידול האופטימליים לסלמון. אם תביאו את הדגים האלה אלינו לים התיכון הם ימותו בתוך שעות ספורות בגלל הטמפרטורות הגבוהות של המים. האקלים והטמפרטורה היציבה של מי האוקיינוס מאפשרים לדגים לגדול כאן בתנאים הטובים ביותר ללא סטרס.
תעשיית הסלמון בנורווגיה מפותחת מאוד - למגדלים יש שליטה מוחלטת על התזונה של הדג ועל אופן הגידול שלו. יש 25 אזורי גידול של סלמון לאורך קו החוף של נורווגיה, שבכל אחד מהם 20-14 כלובים עגולים שגודלם מאות מטרים, ובכל כלוב גידול כזה יש 50-40 אלף דגים בקירוב, שאותם דגים כשהסלמון מגיע למשקל של 5-4 קילו ול־82 סנטימטרים. ממשלת נורווגיה מפקחת על התעשייה הזאת מקרוב, והיא מגבילה את מספר הכלובים ואת מספר הרישיונות שהיא מעניקה לגידול סלמון. מדי שנה משנים את מיקום הכלובים כדי שלא לפגוע יותר מדי במערכת האקולוגית של האוקיינוס.
לפני כל מחזור חדש של דגים ממתינים שם שלושה־ארבעה חודשים כדי שהאוקיינוס יתחדש. את הדגים שואבים מהמים בעודם בחיים וכך מעבירים אותם למפעל.
המחיר עלה, הביקוש נשאר
נורווגיה היא יצואנית הסלמון הגדולה בעולם כיום, ומולה מתחרות מדינות כמו צ'ילה וניו־זילנד. היא מייצאת דגים ופירות ים בשביל כלכלה בריאה. הסלמון הנורווגי נקי מאנטיביוטיקה, אבל זה רק בזכות חיסון שפותח בשנות ה־90 ואותו התחילו לתת לדגים כשהם בני כמה ימים. עד לפני 30 שנה גם הסלמון הנורווגי קיבל אנטיביוטיקה.
ישראל היא בין צרכניות הסלמון הגדולות בעולם (ביחס לגודל האוכלוסייה). אנחנו אוכלים יותר סלמון מבכל המזרח התיכון ואפריקה, כך על פי ארגון הדגים הנורווגי. 65 אחוז מהישראלים אוכלים לפחות פעם בשבוע סלמון. מאז הקורונה התייקר מחיר הדג, אבל זה לא עצר את הביקוש בישראל, ועל אף העלייה במחיר הישראלים לא הפסיקו לצרוך סלמון. אף על פי שהנורווגים מוכרים ברחבי העולם את רוב הדגים שלמים, הישראלים דווקא מעדיפים את הסלמון שלהם חתוך ומפולט, ורוב הסלמון שמגיע לכאן הוא כזה.
השיווק של סלמון טרי לארץ מאתגר - גם בגלל המרחק וגם בגלל חיי המדף הקצרים שמשרד הבריאות מעניק לדג (בישראל מדובר בשבעה ימים, ואילו ברוב העולם זה עומד על 14 יום). לא פשוט לעשות את כל הדרך מחוג הקוטב הצפוני לישראל - לנו זה לקח ארבע טיסות מבן־גוריון - שלוש במטוס ואחת במסוק.
לא ברור כיצד הפך הסלמון לקרפיון של שנות האלפיים - אולי בגלל צבעו המיוחד או אולי בשל העובדה שהוא מגיע אלינו כשהוא כבר נקי מעצמות - אבל כך או כך מדובר בדג שאהוב על כל בני המשפחה ועל חובבי סושי.
ושלא תטעו, קל מאוד להרוס את הסלמון, ולעיתים אפילו דקה מיותרת של צלייה יכולה לחולל נזק לטעמו ולמרקמו של הדג. אז אם אתם אוכלים סלמון בסושי שלכם או בארוחת שישי עם כל המשפחה, הוציאו את הדג מהתנור כמה דקות לפני שנראה לכם שהוא מוכן לגמרי. כך תשמרו על עסיסיותו ועל מרקמו הנימוח, וטעמו יהיה מענג מאוד ושונה לחלוטין מטעמו של סלמון שהתייבש בבישול יתר בתנור.
מתכון לפסטה סלמון
דודי כבודי
המצרכים:
1 חבילה 500 גר' לינגוויני
200 גר' סלמון מעושן, חתוך לקוביות קטנות
400 גר' סלמון טרי, חתוך לקוביות
1 בצל בינוני
2 שיני שום
חופן שמיר, קצוץ
1/3 יין כוס לבן
250 מ"ל שמנת לבישול
חופן פטרוזיליה, קצוצה
מלח ופלפל
אופן ההכנה:
- מטגנים את הבצל בשמן זית. כעבור שתי דקות מוסיפים את השום. לאחר שתי דקות נוספות מוסיפים את הסלמון המעושן – חתוך לקוביות קטנות, ומטגנים עוד שלוש דקות.
- מוסיפים את היין הלבן, ושלוש דקות אחר כך מוסיפים את הסלמון הטרי. מטבלים במלח ופלפל שחור.
- לאחר שלוש דקות מוסיפים את השמנת המתוקה ואת השמיר הקצוץ והפטרוזיליה.
- מכינים את הפסטה על פי הוראות היצרן.
- מערבבים את הפסטה עם הרוטב והדג, ומגישים.
הכותבת הייתה אורחת של ארגון מגדלי הדגים הנורווגי
פורסם לראשונה: 00:00, 24.07.23
