חצר פיינגולד היא חצר פנימית בין שני מבני אבן גדולים ומרשימים, אשר נבנו בשנת 1898 על ידי איש העסקים שלמה פיינגולד. זו מעין סמטה, המחברת בין רחוב יפו (במספר 31) לבין כיכר החתולות.
באמצע שנות ה־90 חצר פיינגולד הייתה בשיאה, מלאה במסעדות וברים כמו "סאקורה" היפנית של בועז צאירי, "פיני בחצר" של פיני לוי וגם מסעדת "אלדד וזהו", כאשר בקצה הסמטה בסמוך לכיכר החתולות שכנה "אוקיינוס" של אייל שני וממול גילי'ז של גילי. בין כל המסעדות היו גם ברים, מועדון ריקודים וחצר פיינגולד הייתה שוקקת חיים.
כל המסעדות האלה כבר אינן, רק הבר "בארוד" של דניאלה לרר עוד נמצא שם. את הבואיקוס של בארוד צריך להכניס לרשימת נכסי התרבות הקולינרית של ישראל, וכך גם את הפסטליקוס. בכלל, היינו מכריזים על המקום הזה כעל מוסד תרבות ירושלמי שיש לשמר.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
המקום פועל משנת 1995, כשהבעלים והמייסדת, לרר, יצרה מיקרוקוסמוס בוהמייני ירושלמי, שלאורך שנים אירח כאן את אלו שידעו להעריך מפגש איכותי בין אנשים ותרבויות, דרך המוזיקה והאוכל. הכל בחדוות אירוח, אינטליגנציה ופלורליזם, שירושלים עוד ידעה להכיל בשנות ה־90. אבל גם אם פני העיר השתנו, נותר כאן אי של שפיות, רומנטיקה ותשוקה שדניאלה ובנה אורי יודעים לייצר.
השם בארוד משמעו אבקת שריפה. בעבר נהגו פועלים לפוצץ בדינמיט סלעי ענק ברחבי ירושלים וסביבתה, במטרה ליישר קרקע וגם להנות מחלקי האבן. רגע לפני הפיצוץ ולאות אזהרה, היו צועקים "בארוד!"
את הבואיקוס והפסטליקוס, כיסוני בצק במילוי בשר וצנוברים שנהוג היה לאכול בשבת לאחר בית הכנסת, נהגה להכין במשך שנים אמא של דניאלה, נצר למשפחה ספרדית ירושלמית, ובהמשך עברה מלאכת ההכנה לידי דניאלה עצמה.
בואיקוס הן לחמניות גבינה קטנות, שכל סבתא בבתים ממוצא בלקני ידעה להכין ולפנק בהן את בני המשפחה והאורחים. מורשת של יהדות ספרד שהייתה משמעותית מאוד בבנייה של העיר ירושלים. כשהספניולית, לדינו, והמאכלים המסורתיים היו שגורים בפיהם של אותם צאצאים לגירוש ספרד.
היום כבר בקושי ניתן למצוא מקומות שמכינים את המאפים האלה בעבודת יד, וזה סוג המאכלים שאפשר למצוא בעיקר בבתים. כפי שהלדינו נעלמה כמעט מהתרבות המקומית, כך גם המאכלים האהובים. בבארוד מכינים את הבואיקוס ממש דק, סוג של דיסקית גבינה שקשה להפסיק לאכול, לצד הפלפלים הקלויים שהוגשו בצלחת ביתית שהיה בה משהו מנחם.
האווירה במקום ייחודית ונוסטלגית, ודאי עבור ירושלמי לשעבר כמוני, אבל אני מאמין שהקסם של המקום עובר לכל אחד, ובביקורי האחרון ישבו ירושלמים לצד תל־אביבים שהגיעו לעיר במיוחד כדי לאכול כאן, ושולחנות של תיירים שדיברו בכל מיני שפות הוסיפו לאווירה האקלקטית של המקום.
בחוץ הישיבה היא בחצר אבן ירושלמית, הלוא היא חצר פיינגולד ההיסטורית, ובפנים יושבים בחלל נעים ומרשים, שנראה משהו בין בר מימי המנדט לבין בר פריזאי סטייל מונמארטר. כשמביטים סביב רואים איורים רבים של יוחנן לקיצביץ התלויים מכל עבר, כרזות ישנות מקום המדינה, אוספים שונים של פותחנים או של כוסות בירה ותמונות של נגני ג'אז איקונים.
דרך יפו 31 ירושלים, 02-6259081
מתכון לפסטליקוס חצילים
ארז קומרובסקי
המצרכים:
לבצק -
1/2 ק"ג קמח
2 חלמונים
200 גר' חמאה רכה, חתוכה לקוביות
1/3 כוס + 1 כף מים
1 כפית מלח
100 מ"ל שמנת חמוצה
למילוי -
1 קוביית גבינה בולגרית מפוררת 26% שומן
2-1 חצילים
3-2 כפות שמן זית
2 שיני שום
3 כפות עלי אורגנו מופרדים
מלח, פלפל שחור - לפי הטעם
אופן ההכנה:
- מכינים את הבצק - לשים את כל המרכיבים לישה קצרה עד לקבלת תערובת אחידה, ומעבירים לקירור למשך מינימום שעה.
- מכינים את המילוי - קולים את החצילים על הגז ישירות, ומעבירים למסננת לסינון הנוזלים. קולפים את החצילים, ומערבבים עם הגבינה המפוררת, עלי האורגנו, השום, הפלפל והמלח (זהירות עם המלח).
- ממלאים ומרכיבים את הפסטליקוס - מרדדים את הבצק לעלה דק, וקורצים ממנו עיגולים בקוטר של 8-7 ס"מ.
- מניחים כף מהמלית במרכז של חצי מכמות העיגולים, ויוצרים מעין טארט קטן. מניחים את העיגולים הנותרים על הטארטים שיצרתם, והופכים אותם למעין פאי קטן (או לפסטליקוס, כפי שהם נקראים) ומעבירים אותם למקרר לחצי שעה.
- אופים בתנור שחומם מראש ל-200 מעלות בין 20-15 דקות, או עד להזהבה יפה.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.08.23
