ב-7 באוקטובר קיבוצי עוטף עזה השלווים המטופחים, שבנו קהילה משגשגת, נקרעו והתפזרו. מאז אותה שבת ארורה הם מתמודדים עם מאות נרצחים, כאב ואבל עצום, אבל את ההיסטוריה, המסורת והתרבות העשירה שלהם, חייבים להציל.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אתכם:
14 צפייה בגלריה
חדר האוכל בקיבוץ בארי: שימש כמקום מחבוא במהלך התקיפה בשבת השחורה
(צילום: משה פרידן, לע"מ)
אחת התמונות הראשונות כשחושבים על קיבוץ, היא חדר האוכל, הלב הפועם של הקיבוץ, שבו נוצרה המורשת התרבותית והקולינרית. לפני קצת יותר מעשור ראה אור הספר "חדרוכל", שכולו מסע בין הקיבוצים בארץ, ובו המנות הייחודיות של כל קיבוץ, והסיפורים שנרקמו סביבן. כהצדעה לקיבוצי העוטף אנו מביאים כאן את הסיפורים שלהם כפי שהופיעו בספר.
בארי
כדורים של אמא
איש בקיבוץ בארי לא ידע את שמה האמיתי של ממן. 30 שנה עבדה במטבח חדר האוכל והכינה ממטעמיה, בהם כדורי ממן הידועים של הקיבוץ. מרים חוסרבי עלתה ארצה מפרס בדרך לא דרך בשנת 1953, עם אמה ועם שלוש בנותיה הקטנות, משאירה מאחוריה בעל שהתעמר בה ולא מעט כסף שחסכה בעמל רב במשך שלוש שנים כדי לקנות את חירותה. תחילה התיישבו בקיבוץ קדמה, ולאחר פירוקו בשנת 1964 עברו דירה לבארי.
שם מצאה את מקומה בין הסירים לשמחתם הרבה של חברי המשק. מקורו של מתכון הכדורים לוט בערפל, אולם מהר מאוד התחבב על ילדי הקיבוץ וקלע לטעמם והיה למנה הצמחונית של חדר האוכל. שעות קילפה מרים את הבצלים תחת זרם מים כדי שלא תבכה, הכינה חביתות ענק וטחנה את הכול. אחר כך כידררה מן התערובת בכישרון גדול כופתאות קטנות, אשר זכו להיקרא על שמה - ממן, שפירושו בפרסית אמא. כך שמעו הקיבוצניקים את אסתר, דליה ורותי, בנותיה של אלופת הבישולים, קוראות לה, וכך נשאר השם לזכרה עד עצם היום הזה.
כדורי ממן
מה צריכים (ל־25 כופתאות):
4 כפות שמן
6 בצלים גדולים קצוצים
4 ביצים
8 כפות קמח
2 כפות אבקת מרק עוף או אבקת מרק בטעם עוף
2 כפיות מלח
פלפל שחור גרוס לפי הטעם
3 גזרים בינוניים מקולפים וחתוכים לקוביות
1 כוס מים
מה עושים:
- מחממים 2 כפות שמן בסיר ומזהיבים בו את הבצל.
- טורפים בקערה 3 ביצים. מוסיפים תוך כדי בחישה מתמדת את הקמח עד לקבלת בלילה סמיכה נטולת גושים.
- מוסיפים לבלילה תוך כדי בחישה כף אבקת מרק, כפית מלח ופלפל שחור. מערבבים היטב.
- מחממים 2 כפות שמן במחבת ומטגנים בה את הבלילה עד לקבלת מין חביתה שחומה קלות משני צדדיה. מצננים.
- במעבד מזון טוחנים את החביתה ו־6 כפות גדושות מן הבצל המטוגן. מוסיפים לעיסה ביצה ומערבבים עד לקבלת עיסה אחידה.
- בסיר רחב שמים את שארית הבצל המטוגן, את קוביות הגזר, כף אבקת מרק, כפית מלח, פלפל שחור ומים. טועמים ומתקנים תיבול.
- קורצים מן העיסה כופתאות בגודל כדור פינג פונג ומניחים בסיר הרוטב. מבשלים במשך כחצי שעה בסיר מכוסה עד שהן מתייצבות.
- מוסיפים מים לפי הצורך כדי שלא ייחרך ויישאר די רוטב להגשה.
מפלסים
הרס"רית וראש הממשלה
ביד רמה ובסבר פנים חמור ניהלה אלברטינה בן דוד ז"ל ממפלסים את חדר האוכל של הקיבוץ. "הייתי כמו רס"ר", היא סיפרה. היא עשתה ביקורות פתע, מגשי האוכל לא יצאו מן המטבח בטרם טעמה אלברטינה ונתנה את אישורה. אם לדעתה האוכל לא היה טעים דיו, הוא לא הוגש לשולחן. וכמו שף במסעדות הגדולות היא הוזעקה אחרי מלחמת ששת הימים להתגייס לעזרתן של החברות הצעירות בקיבוץ שדה בוקר וללמדן איך לבשל.
דוד בן־גוריון, מחברי הקיבוץ, הסתגר אז בצריפו לאחר מות רעייתו האהובה פולה, ולא הגיע עוד לחדר האוכל. את ארוחת הצהריים הביא לו שומר ראשו, בתוך כלי מיוחד לנשיאת אוכל. באחד הימים לימדה אלברטינה את החברות להכין פיצה, שהייתה באותם ימים מאפה חדשני ולא מוכר, וגם שלחה דגימה לבן־גוריון, שהקפיד על תפריט צמחוני. למחרת חזר שומר הראש עם כלי האוכל בידיו ושאל: "חברה, יש עוד פיצה?" בן־גוריון אהב את המאפה האיטלקי וביקש תוספת.
"אין, אבל תשאל את בן־גוריון אם הוא מוכן לקבל אותי, כי אני רוצה לדבר איתו", אמרה לו אלברטינה בלי לחשוב פעמיים.
כעבור זמן קצר כבר ישבה אלברטינה בצריפו של בן־גוריון. "כמה ילדים יש לך?", שאל. "בן ובת", השיבה אלברטינה. "כל כך מעט?" שאל בן־גוריון, שדבק כידוע ברעיון עידוד הילודה, ואף הנהיג פרס כספי לנשים שילדו עשרה ילדים ויותר.
"אני יכולה לשאול למה לך יש רק שלושה?" לא נשארה אלברטינה חייבת. "פולה לא רצתה", אמר ראש הממשלה הראשון - וביקש עוד פיצה.
הפשטידה המפורסמת שלה, שהפכה למאכל המיתולוגי של מפלסים, היא פשטידת צ'יפס. יום אחד, איש במפלסים כבר אינו זוכר מתי בדיוק, נשארה במטבח כמות נכבדה של צ'יפס. וכדי לא לזרוק, ניסתה אלברטינה לחשוב מה לעשות עם הטוגנים, עד שעלה בראשה רעיון: נכין מהם פשטידה. הוסיפה ביצים, תיבלה במלח ובפלפל שחור, הכניסה לתנור, וגם דאגה לתעד בפנקס החום שלה, זה עם הדפים המצהיבים שהיא עדיין שומרת קרוב לחזה מאז 1963. כך נשמר המתכון להכנת המאפה המקורי, שדורות של ילדים בקיבוץ וילדיהם מתגעגעים אליו.
פשטידת צ'יפס
מה צריכים (לתבנית בגודל 25x20 ס"מ):
שמן לטיגון עמוק
5 תפוחי אדמה
2 כפות שמן
2 בצלים קצוצים
4 ביצים
3 כפות חלב
מלח לפי הטעם
פלפל שחור גרוס לפי הטעםשמן לשימון התבנית
מה עושים:
- מחממים בסיר את השמן.
- מקלפים את תפוחי האדמה ופורסים אותם לפרוסות או למקלות בצורת צ'יפס. מטגנים את תפוחי האדמה עד שהם מזהיבים ומצננים.
- מזהיבים את הבצל בשמן ומצננים.
- מחממים תנור ל־180 מעלות ומשמנים את התבנית.
- טורפים בקערה את הביצים עם החלב, המלח והפלפל השחור. מטביעים בבלילה את תפוחי האדמה המטוגנים ואת הבצל ומערבבים.
- יוצקים את התערובת לתבנית ואופים במשך כחצי שעה עד שמזהיב.
רעים
בלדה לעוזב קיבוץ
כשיצאו בזמנו פקידי הממשלה לסייר בנגב המערבי, חסר היה למזכירה המסכנה שתיכננה את לוח הזמנים, שאת הפסקת הצהריים לא יעשו המכובדים מירושלים ומתל־אביב בחדר האוכל של רעים. כבר בראשית ימיו נודע הקיבוץ בכישרון הבישול של חבריו, ובראשם יוסל'ה וצביה בן ציון. מספרים שאפילו קרוביהם של בני המשק, שתיכננו להגיע לביקור בסוף השבוע, הקפידו לשאול אם הגיע תורם של בני הזוג להכין את סעודת השבת, פן יחמיצו חלילה את התורנות שלהם ויגיעו לסתם ארוחת שבת.
יוסל'ה הגיע למשק בשנת 1951 מאלג'יר. צביה באה כארבע שנים אחריו. את סודות המטבח ינק מאמו. את מיומנויות הסירים רכש במסעדה שבה עבד לפני שעלה ארצה. שניהם היו אחראים לסעודת ליל הסדר, שעליה עמלו לילות כימים. למה לילות? כי רק אז התפנה המטבח משגרתו, עד בוא תורני ארוחת הבוקר עם שחר. התורנים שסייעו להם בבישולים הליליים זוכרים אווירה מיוחדת במינה, ואת יוסל'ה מבשל ושר.
והתפריט? כאילו נלקח מהמפוארות שבמסעדות: קציפת כבד אווז למנה ראשונה, ארטישוק ממולא ולשון בזיתים ובפטריות לעיקרית, אורז עם צנוברים כתוספת ולקינוח - עוגת שקדים מצופה שוקולד.
באחד הימים, עוד כששימש מזכיר הקיבוץ, חיפשו אחרי יוסל'ה מכובדים שהגיעו מחוץ למשק להפסקת צהריים בחדר האוכל. "היכן יוסל'ה?" שאלו את אחד המתנדבים שעבד במטבח. המתנדב החביב הצביע לעבר יוסל'ה שניצב ליד אחד הסירים ואמר בעברית רצוצה: "הנה, המזכיר מבושל".
בשנת 1995, בלהט השינויים האידיאולוגיים שפשטו בתנועה, נפרדו דרכיהם של יוסל'ה וצביה ושל רעים. "לא אני עזבתי את הקיבוץ - הקיבוץ עזב אותי", הוא אמר שנים אח"כ במרירות. בחדר האוכל האהוב נשארו מאז רק הזיכרונות.
לשון בזיתים
מה צריכים (6 מנות):
½1 ק"ג לשון בקר
מים לפי הצורך
1 כפית מלח
1 כף חומץ
1 כף אבקת מרק עוף
2 עלי דפנה
1 מסמר ציפורן
1 בצל קצוץ
5 גרגירי פלפל שחור
לרוטב -
½1 כוסות זיתים ירוקים מגולענים
מים לפי הצורך
2 כפות שמן
1 כף שמן זית
2 בצלים קצוצים
1 כף קמח
1 כוס יין לבן חצי יבש
1 כף חומץ או חומץ בן יין
½1 כוסות פטריות שמפיניון
מה עושים
- מכינים את הלשון: משרים אותה במים מתובלים במלח ובחומץ למשך חצי שעה. מוציאים את הלשון מהמשרה, שוטפים ושמים בסיר. מכסים במים ומוסיפים אבקת מרק עוף, עלי דפנה, ציפורן, בצל ופלפל שחור. מבשלים במשך כשעה עד שהלשון מתרככת קלות.
- מוציאים את הלשון מהסיר, ובעודה חמה מקלפים אותה. מצננים ופורסים לפרוסות בעובי אצבע. את מי הבישול מסננים ושומרים בצד.
- מכינים את הרוטב: משרים את הזיתים במים למשך כ־10 דקות ושוטפים אותם כדי לעדן את מליחותם.
- מחממים שמן ושמן זית בסיר ומזהיבים בו את הבצל. מוסיפים קמח ומערבבים עד שמזהיב. מוסיפים יין וחומץ או חומץ בן יין. מערבבים במשך כדקה.
- מוסיפים תוך כדי בחישה ממי בישול הלשון ששמרנו בצד, עד לקבלת רוטב סמיך. מוסיפים את הזיתים ואת הפטריות. מערבבים, טועמים ומתקנים תיבול.
- מניחים בסיר את פרוסות הלשון ומבשלים במשך כ־15 דקות עד שמוכן. את אבקת המרק ניתן להחליף במלח.
*להכנת הרוטב ניתן להשתמש גם ביין יבש. במקרה זה יש להוסיף לתבשיל כף סוכר יחד עם הזיתים והפטריות.
אור הנר
פריחת הפריז'ות
מיטה מיועדת בדרך כלל לשינה, זה ידוע. אבל בקיבוץ אור הנר, קיבוץ של ארגנטינאים בנגב המערבי, מצאו לה בזמנו שימוש נוסף: גריל פחמים. בימים שבהם עדיין לא היו בארץ אסכלות ראויות ו"מנגלים" תחת כל עץ רענן, הפכו בקיבוץ את מיטת הסוכנות, שהייתה עשויה מוטות ברזל ורשתות מתכת, לגריל לתפארת מדינת ישראל.
תחילה הורידו מעליה את המזרן והוציאו אותה לחצר. על המיטה השכיבו את נתחי הבשר לנוח, וכדי שיתחממו כראוי הבעירו בין רגליה את האש וצלו אותם. בשנות ה־80 של המאה שעברה כבר ליבלבו בחצרות בתי המשק הקטנים פריז'ות לרוב. אלה אינם פרחים, אלא מתקני הגריל הארגנטינאי. כן, את המילה "מנגל" הס מלהזכיר באור הנר. כיום כל חבר שמכבד את עצמו מטפח בגינתו האחורית פריז'ה, כפי שסיפר מושיטו זלצמן, שעלה ארצה בשנת 1960 והגיע לנגב. בשבתות מיתמר בשמי הקיבוץ ענן עשן, ואת המשק מחבק ריח טוב.
את יום העצמאות, כיאה, חגגו לא פעם באור הנר עם חצי פרה. כ־70 ק"ג בשר כחול־לבן הוכנו מבעוד מועד לחג. את הבשר העמיסו יחד עם החברים, ויצאו לשדות מרעה הבקר שמחוץ למשק. באותם ימים רחוקים לקחו איתם לשדה גם את הטלוויזיה בשחור־לבן עם גנרטור, כדי שלא יחמיצו חלילה את משדרי יום העצמאות של הטלוויזיה הישראלית.
סודות האסאדו של מושיטו
ישנם שלושה פירושים יש למילה אסאדו: צלוי, אירוע צליית הבשר וגם צלעותיו של הבקר. בשר יש ליישן. אם נרכש קפוא, יש לשים אותו במקרר למשך ארבעה ימים. ערב צלייתו יש להוציאו אל משטח העבודה עד הבוקר בטמפרטורה של 22 מעלות לכל היותר.
את הבשר צולים על גבי הפריז'ה, הלוא הוא הגריל הארגנטינאי. ייחודו של המתקן בכך שהרשת שעליה מונחים נתחי הבשר, מורמת לגובה של 30 ס"מ מעל הגחלים. אותן מבעירים במדורה נפרדת ומעבירים לפריז'ה על פי הצורך. כך ניתן לשמור על קצב צלייתו של הבשר ביתר קלות.
בכל מקרה, על הגחלים להיות אפורות, כי את הבשר אין צורך להרוג פעמיים.
באש אין משחקים. כדי להבעיר את הגחלים עוטפים נר במגבת נייר, כך שרק הפתיל שלו נראה לעין. יוצרים בגריל גבעה של גחלים ותוחבים את הנר העטוף בקצה ההר. מדליקים את הנר וממתינים. אור הנר או לא? יש בקיבוץ גם כאלה שמבעירים את הגחלים בעזרת אצטרובלים, הידועים כחומר דליק, ומסתייעים במייבש שיער. הרוח החמה שהוא מייצר מעודדת את הלהבות.
אין מתבלים את הבשר לפני צלייתו - בשר אוכלים בטעם בשר, ומוסיפים לו רק מלח גס.
בשר אוכלים הארגנטינאים עשוי כהלכה מבחוץ, אך עסיסי מבפנים. את הצלייה האיטית שנמשכת כשלוש שעות מתחיל האסאדור - הממונה על הפריז'ה - שעתיים לפני בואם של האורחים. במהלכן הוא הופך את נתחי הבשר מעל הגחלים שוב ושוב כדי לשמור על מידת עשייתם. אומרים שכשהאסאדור גומר שלושה בקבוקי יין – הבשר מוכן.
בשר אוכלים בבואנוס־איירס ובאור הנר בליווי סלט אחד בלבד: חסה חתוכה גס, עגבניות ובצל; סטייק צולים על חום בינוני. הופכים פעם אחת בלבד, בעוד בחלק העליון נראים מיצי הבשר; שפיץ שייטל, צ'וריסוס וחלקי פנים נועדו לצלייה מהירה בת כ־30 דקות; ואילו נתחים כמו צ'ך, אסאדו ואנטרקוט דורשים צלייה איטית בת כשעתיים-שעתיים וחצי.
את הנתחים נוהגים לצלות בשלמותם במשך כ־30 דקות - ורק לאחר מכן פורסים אותם וממשיכים בצלייה על פי דרגת העשייה המועדפת.
חשוב מאוד - מחיאות כפיים לאסאדור בתום הארוחה הן בגדר חובה.
ברור חיל
קרנבל החמין
כשהצביעו החברים בברור חיל בעד הפרטת חדר האוכל, אי שם בשלהי המאה שעברה, התקשה אחד מוותיקי הקיבוץ לקבל את רוע הגזירה. נסער ורותח מזעם חש למשרדו של מזכיר המשק, והודיע לו כי הוא שובת רעב עד שלא תבוטל ההחלטה. אמר - ועשה.
בתום יומיים של שביתת רעב לא יכלו עוד החברים לעמוד מנגד, ונענו לדרישתו - לפחות באופן חלקי. אמנם ההפרטה לא בוטלה, אך הם הבינו לליבו של החבר הוותיק והודיעו לו שהוא יוכל להמשיך לאכול בחדר האוכל ללא הצגת התלושים החדשים, וכך היה עד יומו האחרון.
נאמנות לוהטת לאידיאולוגיה לא הייתה דבר זר בקיבוץ, שרבים מתושביו הגיעו מברזיל. שנים קודם לכן, כשגליה קריב, מחברות המשק, שימשה מנהלת המטבח, נהגו בקיבוץ לחלק לחברים קפה, סוכר וביסקוויטים לחדרים. פעם ביקשה אחת החברות לקבל מקלות מלוחים במקום הביסקוויטים. "שבועיים התלבטתי מה לעשות: לתת לה או לא?", נזכרת קריב, "הייתי משוכנעת שאני הורסת את הסוציאליזם, לא פחות מזה".
את חיבוטי הנפש וייסורי ההפרטה ניחמה הפיג'ואדה, הלוא היא החמין הברזילאי, שהגישו בחדר האוכל בכל יום רביעי. 1,800 מנות הכינו שם מתבשיל השעועית השחורה והבשר, כי עם השנים התמלא המקום באורחים מכל הארץ שביקשו להצטרף לקרנבל. הפליאה להכינו אסתר רוזנהק, חברת המשק. בברור חיל אומרים שאפילו בברזיל אין פיג'ואדה כמו זו שהיא הכינה.
פיג'ואדה
מה צריכים (4 מנות):
½ ק"ג שעועית שחורה
מים לפי הצורך
750 גרם נתח כתף בקר חתוך לקוביות בגודל 2 ס"מ
300 גרם נקניק קבנוס עסיסי ונקניקיות
1 כפית שום כתוש טרי או מטוגן קלות
2 עלי דפנה
5 גבעולי בצל ירוק קצוצים
1 בצל קצוץ
פלפל לבן טחון לפי הטעם לתיבול
2 כפות שמן
לתיבול -
1 גבעול בצל ירוק קצוץ
1 בצל קצוץ
1 כפית שום כתוש
חופן פטרוזיליה קצוצה
מלח לפי הטעם
מה עושים:
- ערב הבישול שוטפים את השעועית ומשרים במים למשך הלילה.
- למחרת מעבירים את השעועית ואת מי ההשריה לסיר. מוסיפים מים עד לגובה של 4 אצבעות מעל הקטניות ומביאים לרתיחה. מסירים את הקצף המצטבר.
- מוסיפים את נתחי הבשר והנקניק בזה אחר זה על אש גדולה, כך שלא יצננו את התבשיל.
- מנמיכים את האש ומוסיפים שום, עלי דפנה, בצל ירוק ובצל. מתבלים בפלפל לבן. מבשלים במשך שלוש שעות נוספות.
- מכינים את התיבול: מחממים במחבת את השמן. מוסיפים בצל ירוק, בצל, שום ופטרוזיליה ומזהיבים קלות.
- מוסיפים לתערובת התיבול שתי כפות גדושות מהשעועית שבסיר. מועכים את התערובת ומעבירים לסיר השעועית והבשר. מבשלים במשך כ־30 דקות נוספות. טועמים וממליחים לפי הטעם.
* את הפיג'ואדה נוהגים להגיש בברור חיל בליווי פלחי תפוזים או עלי מנגולד קצוצים שטוגנו עם קוביות בצל ושום כתוש, מתובלים במלח ובפלפל שחור גרוס.
* לצד אלה אוכלים אורז או פָרוֹפָה, מין תערובת פירורית פריכה. בברזיל מכינים אותה משורש קאסאבה טחון, אבל מכיוון שבארץ קשה להשיגו, מצאו יוצאי ברזיל תחליף, והם מכינים תערובת על בסיס סולת.
פרופה
מה צריכים:
¼ כוס שמן
1 בצל קצוץ
50 גרם מרגרינה
1 ביצה
½2 כוסות (½ ק"ג) סולת
מלח לפי הטעם
מה עושים:
- מחממים במחבת את השמן ומטגנים בו את הבצל עד שהוא הופך שקוף.
- מוסיפים את המרגרינה, הביצה והסולת וממליחים לפי הטעם.
- מערבבים עד שהתערובת מתפוררת והופכת חולית.
- אפשר להוסיף נקניק קבנוס מטוגן וכן בננות - מיד לאחר הוספת המרגרינה, או זיתים שחורים - לפני המרגרינה.
- את המרגרינה ניתן להחליף בחמאה.
סעד
הסעודה האחרונה
כמו שיצאו ממצרים, נושאים בכליהם את שאריות החמץ שמצאו בבית, מתכנסים בסעד החברים לסעודה האחרונה בבוקרו של ליל הסדר. כל הקיבוץ, מגדול ועד קטן, מתכנס ברחבה שליד חדר האוכל לחגוג את ביעור החמץ בארוחת בוקר לתפארת.
מתי החלה המסורת - כבר איש בקיבוץ הדתי אינו זוכר, אבל על המסורת שבה החל ליפא אהרוני, מוותיקי המשק, שומרים באדיקות כמו מצווה, כפי שכתב בספר המתכונים של הקיבוץ: "סעודות שונות יש בעולמנו היהודי / בכל אחת מהן יש משהו ייחודי / סעודת מצווה, סעודה מפסקת, סעודת הבראה, סעודה בכל חג המאופיינת באווירה, בהשראה / אך מכולן, ללא ספק, שונה היא ומשונה זו הנאכלת בערב פסח, סעודת החמץ האחרונה / מוזר אך זו עובדה, כמות המזון באחריתה עולה עשרות מונים על מה שהיה בראשיתה / שכן קיים נוהג בקהילה, כבר הרבה שנים, להביא מהבית לסעודה זו מאכלים ממאכלים שונים / דהיינו, מיני מזונות שהיו מאופסנים ושמורים מאז חנוכה, ט"ו בשבט ומשלוח המנות של פורים".
בתום הפיקניק ברחבה שליד חדר האוכל נשלמות בקדחתנות ההכנות לליל הסדר. חלק מטפלים בחזרת, זו שפותחת את דרכי הנשימה בחריפותה וצובעת את הלחיים בארגמן. אחרים כבר מערבבים את החרוסת המתוקה על פי המתכון של שרה לוי, שהייתה מראשונות סעד, ואת השוקולד למריחה, שיהיה במה למרוח את המצות, כי הרי אין כמו מצה עם שוקולד לחגוג את חג חירותנו.
קוגל תפוחי האדמה אמנם נחשב במשק פינוק לשבת, אבל כיוון שהוא כשר לפסח, מכינים את המאפה גם לליל הסדר מ־600 ק"ג של תפוחי אדמה. בזמנו נהגו חברות הקיבוץ להתקינו בחדר הקוגלים שבפאתי מטבח חדר האוכל. כבר ביום חמישי הן התרכזו בחדר הקטן כדי לאפות את הפשטידה לסוף השבוע, כל אחת למשפחתה, בתבניות נירוסטה שעליהן נחקקו שמותיהן. געגועיו של אחד החברים לקוגל של רעייתו, שהלכה לעולמה, שיכנעו את ראשי חדר האוכל להוסיף את המאפה המסורתי לתפריט השבת כדי שאיש לא יחמיץ פנים.
קוגל תפוחי אדמה
מה צריכים (לתבנית פיירקס בגודל 35x23 ס"מ):
1 ק"ג תפוחי אדמה מקולפים
1 קישוא מקולף
1 גזר קטן מקולף
½ בצל מגורר
4 ביצים
¼ כוס שמן
מלח לפי הטעם
פלפל שחור גרוס לפי הטעם
מה עושים:
- מחממים תנור ל־180 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפייה.
- מרסקים במעבד מזון את תפוחי האדמה, הקישוא והגזר.
- מערבבים את עיסת הירקות עם שאר החומרים.
- יוצקים את התערובת לתבנית ואופים במשך כ־30 דקות עד שמזהיב.
- אפשר להעשיר את הקוגל בביצים קשות.
* לפני שמכניסים את התבנית לתנור האפייה, מקלפים את הביצים ומטמינים אותן בשלמותן בלבה של התערובת.
יד מרדכי
נמוכה, אבל ענקית
החברים ביד מרדכי שומרים על מקומותיהם הקבועים בחדר האוכל בנחישות ובעיקשות, לפחות כפי שהגנו ותיקי המשק על הקיבוץ במלחמת העצמאות מול הפלישה המצרית.
שפרה שכטר האקונומית אומרת שמשנה מקום - משנה טעם, ואם זזים מהכיסא שעליו רגילים לשבת, אז גם התיאבון הולך לאיבוד. אבל הרי לכל כלל יש יוצא מן הכלל, וכך יוצא שפשטידת תפוחי האדמה, מורשתן של ראשונות המבשלות של הקיבוץ שעלו מפולין, טעימה לחיכם של תושבי הקיבוץ הדרומי בכל מקום באשר הם, מאז ועד היום.
בקיבוץ מספרים שהיו מגיעים מבקרים במיוחד או דואגים לעצור לחניית ביניים כדי לטעום מהפשטידה.
30 תבניות ענק אפו במטבח בכל יום שישי. בשל קומתה הנמוכה ומשום טעמה המזכיר כל כך לביבות, ליוותה פשטידת תפוחי האדמה לא פעם את חג החנוכה במקום הלטקעס המסורתיות.
בקרב החברים, אלה המקורבים למטבח, היו שדאגו להגניב לעצמם למחרת פרוסה נוספת למקומם הקבוע בחדר האוכל. בליווי שמנת חמוצה הייתה זו ארוחת בוקר נהדרת, לעתים לצד סלט אפונה קר, אם נשאר מארוחת הערב.
פשטידת תפוחי אדמה
מה צריכים (לתבנית בגודל 40x35 ס"מ):
½1 ק"ג תפוחי אדמה מקולפים ומגוררים גס
4 ביצים
1 בצל מרוסק במעבד מזון
1 כפית מלח
1 כפית שום כתוש
קמצוץ פלפל לבן טחון
½ כוס שמן לשימון התבנית
מה עושים:
- מחממים את התנור ל־220 מעלות ומשמנים בנדיבות את התבנית.
- מערבבים בקערה את כל המרכיבים עד לקבלת תערובת אחידה.
- יוצקים את התערובת לתבנית ואופים במשך כ־15 דקות או עד שמזהיב.
14 צפייה בגלריה
חדרוכל - סיפורים, מתכונים, קיבוץ | מסע בין המנות המיתולוגיות של הקיבוצים והסיפורים שמאחוריהן
פורסם לראשונה: 00:00, 06.11.23
