כמו מילואימניקים רבים, גם עבור הדר דינטי ועלי פרץ מתל-אביב, הדיסוננס בין התמרון ברצועת עזה לתמרון ברחובותיה הסואנים של העיר היה מורגש.
ב-7 באוקטובר הם קפצו עם הצוות שלהם מחטיבת המילואים 551 לשדרות ונלחמו שם ימים ארוכים. "היה לנו אירוע מאוד קשה בימים הראשונים" מספר הדר, "הייתה לנו היתקלות ושלושה חבר'ה שלנו נהרגו. שבועיים אחר כך כבר היינו בעזה".
מאז, עלי והדר ושאר חבריהם לצוות ביצעו מאות ימי מילואים וחייהם השתנו מקצה לקצה. כעת, באזרחות, הם מאחדים כוחות לפופ-אפ קולינרי בשם "רנה שרי" (פתוח בסופי השבוע באוגוסט בנחלת בנימין 18, תל-אביב). הדר הוא בכלל מנהל פרויקטים בחברת הייטק. עלי עבד כשף הראשי במסעדת פורט סעיד של אייל שני. לבשל הוא למד מסבתא רנה: "נכנסתי למטבח בגיל 13, רציתי לעשות איזו מחווה לאחים הגדולים שלי ואמרתי לאמא שלי שלא תעיר אותם, ואני אכין ארוחת בוקר. משם זה המשיך. רוב האנשים יגידו שהאוכל של סבתא שלהם הוא הכי טוב בעולם, אבל לי נפל האסימון שאצלי בבית היה מטבח עילית. מהסלט הקצוץ, שמורכב בדיוק מאותו דבר, אבל מדויק ומדהים בטעמים, ועד לדג האדום של סבתא שלי שרץ איתי לכל החיים".
אחרי שבוע ברצועה החלו מנות הקרב להימאס על החבר'ה, ועלי החליט לאלתר מנות יוצאות דופן. הם התחילו לבקש מהרס"פ חומרי גלם ספציפיים, ופתאום גם כל ישיבות הבכירים הועברו לבתים שבהם שהו. "אחד ממפקדי הטנקים שפגשנו שם הוא גם שף, אוהד גור הרץ, וגם הסמ"פ שלנו מבשל בעצמו, אז התחלנו לעשות כל מיני אילתורים. אני לא אגיד שאני מתגעגע לאוכל שם, אבל כן היו לנו יציאות מגניבות כמו להכין ארנצ'יני".
עלי והדר, כמו לוחמים רבים, החלו לעבד את חוויות המלחמה. "הייתי בדיכאון מאוד קשה" משתף עלי, "לא הצלחתי לבשל לעצמי וזה חידד לי שמה שמשמח אותי, זה לבשל לאנשים. בכל שיח עם הדר זה העמיק עד שהחלטנו לפתוח פופ-אפ".
האורחים מגיעים באותה השעה לארוחה של 12 מנות, פותחים שולחן עם "המטעמים של סבתא רנה, בנגיעות פיוז'ן", כפי שהם מתארים. מלבד ההנאה בעשייה, שניהם מספרים שמדובר בריפוי מהחוויות שעברו. הדר: "כשאתה חוזר, אתה לא מוצא את אותו הסיפוק, את הערכיות והשליחות שאתה מרגיש בלחימה. זאת הסיבה שהחלטנו לעשות את האירוע הזה, הפופ-אפ. רצינו להאכיל אנשים, להסתובב ביניהם, להעלות חיוכים, להרים כוסית לכל אלה שלא איתנו".
פורסם לראשונה: 00:00, 06.08.24
