"משימתנו, הגנה על מרחב היישובים": פרידה מהגיבור רס"ן רועי צ'אפל ז"ל
רס"ן רועי צ'אפל ז"ל, מפקד סיירת "עורב" נח"ל, שנפל בקרב מול מחבלי חמאס ליד קיבוץ סופה ב-7 באוקטובר, היה ילד שאמו נשאה על הגב בשדות ובשבילים עד שלמד להריח את האדמה.
1 / 5
רועי, בנם של אורית ומשה, אח צעיר לשחר ואח גדול לאוהד, נולד בפרדס חנה וגדל בזיכרון יעקב, בחורש של רכס הכרמל. בילדותו נהג לאסוף מאובנים, בחן אבנים שמצא על האדמה ואהב לשלוף ירקות מגינת הירק ליד הבית. "ילד טבע", אומרת אמו בגעגוע.
עם אחותו שחר, המבוגרת ממנו בארבע שנים, רועי בנה מדורות מקרשים שאסף ביער בזמן שרכב על אופניו, והיא הייתה מגיעה עם המרשמלו.
"רועי היה שותף מלא שלי ואף פעם לא הרגשנו שיש בינינו הפרש גילים", היא אומרת. "אמנם אני האחות הגדולה, אבל מבחינתי הוא תמיד היה בגיל שלי, כמו תאום".
כשרועי היה בן 12 אביו כבר לא היה בבית, והוא, מספרת אמו, לקח על עצמו להיות העוגן של המשפחה.
כמה שנים מאוחר יותר, כשרועי שיתף את אמו בהחלטתו ללמוד בפנימייה הצבאית של ה"ריאלי" בחיפה - "כי רצה לקבל כלים בשביל להנהיג ולהשפיע" - אורית התקשתה לקבל את בחירתו של בנה. הדבר האחרון שהיא ייחלה לו זה שבנה ייצא מהבית.
אולם רועי היה עקשן ולא ויתר, ואורית נאלצה לקבל את העובדה שמעתה תפגוש אותו רק בסופי שבוע. בהמשך, כשראתה את ההשפעה החיובית של הפנימייה עליו, את הכלים שהיא מעניקה לו, הביטחון והחברים שהכיר שם, ועד כמה שהוא מרגיש בבית - היא נרגעה ושמחה שטוב לו.
באותה שנה שבה רועי הצטרף לפנימייה, שחר התגייסה - ואורית קיבלה בבת אחת שני ילדים במדים.
מפקד שהוא גם חבר
בפנימייה קיבל רועי את הכינוי שיילווה אותו מעתה והלאה, "צ'אפל", וגם את החברים שילכו איתו. "ישיבה בלי צ'אפל וישיבה עם צ'אפל - אלו היו שני דברים שונים לחלוטין", מספרים חבריו מהפנימייה. "כשצ'אפל היה נכנס לחדר, האור בחדר היה נדלק".
רועי, הם מתארים, היה השטותניק שמשך את כולם אחריו - לבריכה של ה"ריאלי" באמצע הלילה, ולגלישה על גג משופע עם ג'ריקן וסבון. "הוא היחיד שהיה לו אומץ לעשות דברים כאלו. הוא לא היה בן אדם מערכתי בשום צורה, הוא פשוט היה בן אדם של אנשים".
כמה חודשים לפני הגיוס, הוא צעד ב"שביל ישראל" - "אין טעם בטיול הגדול בחו"ל", נהג לומר תמיד, "אם לא צעדת קודם את הארץ לאורכה ולרוחבה".
בנובמבר 2016 התגייס ל"עורב" נח"ל. הוא סיים את המסלול למרות פציעה קשה בכתף, יצא לקורס מ"כים ולקורס קצינים, וכקצין צעיר קיבל לפקד על צוות של לוחמים ותיקים - שיבוץ שמעיד על מה שהממונים עליו ראו.
משם, התקדם מהר בסולם הדרגות: הוא קודם לתפקיד של סמ"פ, ב-2021 יצא לקורס מ"פים, ועם סיומו החל לשמש כמ"פ טירונים בגדוד 931. במבצע "עלות השחר" הוא שימש כמפקד פלוגה, ובאוקטובר 2022 קודם להיות מפקד "עורב", היחידה שבה התחיל את דרכו הצבאית.
"קצין שרוצה להתקדם, בדרך כלל חשוב לו מה אומרים עליו אלו שלמעלה", אומרים חבריו. "אבל אצל רועי זה היה הפוך - לא היה אכפת לו בכלל".
אחד מפקודיו של רועי אמר עליו לאחר נפילתו: "צ'אפל היה מפקד שהוא גם חבר. הוא נתן לך פקודות, אבל תמיד יכולת גם לצחוק איתו".
בגיל 20 הכיר רועי את יובל, ואחרי שנתיים עברו לגור יחד ביפו.
ב-30 באוגוסט 2023, יום הולדתו ה-25, הועבר לתעסוקה מבצעית בגבול הדרומי של הרצועה: מוצב סופה, ואחריות על הקיבוצים סופה, ניר יצחק וחולית.
זה היה אמור להיות התפקיד האחרון שלו בצבא. השחרור מהקבע נקבע לסוף אוקטובר 23', והתוכניות לאחריו כבר היו סגורות - עבודה עם יובל בחוות חקלאיות בניו זילנד ובאוסטרליה, ואחר כך הגשמת החלום: הקמת חווה ברמת הגולן בה יקימו משפחה, יגדלו בקר ויעסקו בחינוך.
השבת האחרונה במדים
7 באוקטובר, יום שבת. בשעה חמש לפנות בוקר, יצא רועי ממוצב סופה לסיור כוננות עם שחר. יחד עמו היו הקשר שלו, תומר מזרחי, והנהג. שעה וחצי אחר כך פרצה המתקפה, ורועי הבין מיד שה"צבע האדום" הוא כיסוי למשהו גדול הרבה יותר.
בזמן שהיה ברכב הסיור, רועי הזניק את הכוחות במוצב לעמדות ההגנה, העביר פקודות לצוות הטנק, לתצפיתניות, לחמ"ל ולרבש"צים של היישובים, ובין הרקטות נשמע קולו ברשת הקשר: "משימתנו הגנה על מרחב היישובים. אני חוזר, הגנה על מרחב היישובים".
תוך כדי נסיעה והעברת משימות הוא ניהל קרבות קשים מול המחבלים, ירד מהרכב לזרוק רימונים, והצליח לעצור ולפגוע בטנדרים עמוסים מחבלים ומרגמות.
לקראת השעה שבע בבוקר התברר שכוח קטן שהתבצר במיגונית באנדרטת "דנגור", סמוך למוצב, מותקף וזקוק לעזרה. רועי איגף את האנדרטה מנקודה גבוהה שממנה אפשר להשקיף על השטח - ושם הוא נקלע למארב. רקטת RPG פגעה ברכב שבו נסע, והוא עלה באש.
תומר נפצע אנושות; רועי והנהג התמקמו בין השיחים והמשיכו להילחם. אחרי לחימה עיקשת פגע ברועי כדור צלף, והוא נהרג. תומר נפל לצדו, והנהג נפצע קשה.
בינתיים, בבית בזיכרון יעקב, אורית נחשפה לחדשות על המתקפה הקשה בעוטף. "לא התקשרתי לרועי פעם אחת", היא אומרת, "ידעתי שהוא כבר לא בחיים".
בחודשים שלפני הטבח, כשרועי היה בבסיס ולא הגיע הרבה הביתה, הוא נהג לומר לה: "ממו, זה שאני לא איתך פיזית, זה לא אומר שאני לא כאן. אני רוצה שתדעי שאני כל הזמן עבורך, את לא לבד".
לאחר שרועי נפל, מג"ד סיירת נח"ל אמר לאורית כי ההחלטות שבנה קיבל באותו בוקר הצילו חיי לוחמים ותושבים רבים, ומנעו חדירת מחבלים לעומק המדינה.
גיבור בחייו
רועי הובא למנוחות בחלקה הצבאית בזיכרון יעקב, והותיר אחריו את הוריו, את אחיו שחר ואוהד ואת בת זוגו יובל. שחר הקימה אתר הנצחה לזכרו, מלא בקטעי וידאו מילדותו ועד ימיו האחרונים.
בעמותה שהקימה המשפחה לזכרו, מנציחים אותו דרך הערכים שבהם האמין ולפיהם חי את חייו - חינוך, חקלאות ואהבת הארץ. בנוסף, מדי שנה מקיימת העמותה ריצת ניווט לבני נוער ברמת הנדיב, שבה רועי טייל כל חייו.
"רועי היה גיבור בחייו, והקרב הוא האנקדוטה של הסוף", אומרת אורית. "בכל אחד מאיתנו יש גיבור או גיבורה - בבחירות שלנו, ביום-יום, בהתמודדויות הקטנות. ואת המסר הזה אני רוצה להעביר הלאה דרך הספר שאני כותבת כעת לזכרו".
רועי עשה ב-25 שנות חייו את מה שאנשים רבים לא מספיקים בחיים שלמים, והותיר חותם של אור שלעולם לא ייכבה.
רס"ן רועי צ'אפל ז"ל, חיל רגלים, נפל בתאריך 7.10.2023, בן 25 בנופלו.
יהי זכרו ברוך.
רס"ן
רועי צ'אפל