חיים כפולים: האנשים שעובדים בבוקר ומאמנים בערב
הם נושאים במשרות בכירות ועתירות אחריות ולחץ בשעות היום, ואז חוזרים הביתה, לובשים בגדי ספורט וטסים לקריירה השנייה שלהם — כמאמנים במכוני כושר. ואם זה נראה לכם קצת יותר מדי, אז תתפלאו: אלה לא חיים כפולים, אלא דווקא איזון מבורך
שמרית ג'רבי
ביומן של שמרית ג'רבי (37) מנס־ציונה כל דקה מחושבת, אחרת לא תעמוד בקצב החיים המטורף שבחרה לעצמה. היא נשואה לאיש צבא שמגיע הביתה רק בימי חמישי, אמא לשניים (בני שש ושנה וחצי), בבוקר היא נושאת במשרה תובענית — מפקחת על האונקולוגיה בבית החולים תל השומר, מתחילה את לימודי הדוקטורט שלה בסיעוד, ואז חוזרת אל הילדים, מתקתקת חוגים, מקלחות וארוחות ערב ("הם הולכים לישון כמו חיילים ממושמעים, אחרת זה לא היה עובד"), וכשהבייביסיטר מגיעה ג'רבי עולה על בגדי הספורט שלה ועפה להולמס פלייס כדי להעביר אימוני אירובי, אינטרוולים, ספינינג ואימוני כוח בשיטת Les Mills.
"האהבה הגדולה לספורט וההתמסרות לאימונים התחילה לפני שמונה שנים", היא מספרת. "המטענים הרגשיים שאני צוברת במחלקה האונקולוגית חייבו אותי לעשות משהו שישמח אותי. הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו לנפש, שיאזן במעט את החוויות הקשות בבית החולים".
מאמן הכושר שלה התרשם מאוד מיכולותיה והציע לה להתחיל להעביר אימונים בעצמה. "אני מטפלת כל היום בחולי, בהכנת אנשים חולים ומשפחות לקראת המוות, כי לצערי אני במקום שבו זה קורה יותר, בלחבר עשרות חולים ביום לטיפולים כימיים ולהתעסק בצד הכי אפל של החיים, והבנתי את הצורך באוורור ולו רק כדי להצליח להתמיד לאורך זמן במקצוע שחשוב לי כל כך. מצאתי את זה ממש בכושר הגופני, כי הרי מדובר באנטיתזה של מה שאני עושה בבוקר: להתעסק בגוף הבריא, לעזור לשנות אורחות חיים ולהפוך מאנשים שלא אוהבים ספורט למכורי ספורט. למעשה, אני אוחזת בקצה אחד במוות ובקצה השני בחיים ובבריאות".
איך את עושה את המעברים החדים האלה?
"אני רואה בזה משהו מאוד טבעי. אני פשוט נותנת את כל המאה אחוז שלי בכל פאזה שאליה אני עוברת. בשנייה שבה אני יוצאת מבית החולים אני יודעת שהתפקיד הבא שלי הוא להיות אמא, אחרי שמונה אני קואצ'רית, מנטורית וגורם משפיע, והכיתות שלי בנס־ציונה ובראשון־לציון מלאות, ומ־11 בלילה אני שמרית העייפה, התשושה והסופר־מרוצה. סופי השבוע מוקדשים לילדים ולמשפחה והם מבחינתי קודש הקודשים".
אלון בלנקשטיין
גם אלון בלנקשטיין (51), נשוי ואב לשלושה ממודיעין, חובק קריירה שנייה כמאמן. בלנקנשטיין, רואה חשבון וכלכלן בהשכלתו, הוא הבעלים של חברת ייעוץ המקדמת מיזמים טכנולוגיים, ומרצה על עבודתו והתמחותו ברחבי העולם בסטארט־אפים גדולים. עד לפני כעשור הקשר שלו לספורט הסתכם באימונים פה ושם, אבל אז תפס אותו אחיו גיא, שהוא במקרה מנכ"ל רשת "גו אקטיב", לשיחה רצינית.
"השיחה הזו, שבה נכח גם השותף שלו, טילטלה את המחשבות שלי ואמרתי שאני הולך על זה", הוא נזכר. "גיליתי שיש סטודיו ממש קרוב לעבודה שלי וזה בכלל היה קלאסי. במשך שנתיים הורדתי עשרה ק"ג שומן והוספתי שמונה ק"ג למסת שריר, שזה הישג מצוין לתקופה כזו של זמן. גיליתי את התוכניות של BODY PUMP, אימון סטודיו קבוצתי שמשלב בין משקולות לאירובי, ואפשר לומר שהתמכרתי. זה גם השתלב לי טוב עם הנסיעות, כי בכל מקום שאליו הגעתי בחו"ל חיפשתי את התוכנית ומצאתי, אז זה לא שבר שגרת אימונים כמו שהיה קורה לי בעבר".
לפני שש שנים החליט בלנקשטיין לנסות את כוחו בקורס הדרכה. "האמת היא שלא ממש חשבתי על להדריך, ראיתי בזה יותר אתגר אישי", הוא מודה. "כשהסתיים הקורס אמרו לי 'תנסה'. שני האימונים הראשונים היו ממש לא טובים, אבל בשלישי הרגשתי שאני עולה על הגל וכך זה המשיך ופרחתי בתחום הזה. אין לתאר את האושר".
בינתיים טוב ונעים לו בדיוק במקום שבו הוא נמצא. "אין לי כל כוונה להפוך את הדרכת האירובי והספינינג בחדר הכושר לעבודה הראשית שלי", הוא קובע. "אם הייתי עושה כך, זה היה הרבה פחות כיף. מאז שהפכתי למדריך אני מחויב הן כלפי עצמי והן כלפי המתאמנים שלי, מה שמשפיע ישירות על עצימות האימון שלי ועל ההשלכות של האימון על גופי. היופי הוא שאני בעצמי מבצע את הכל, כי זה אימון אישי ואני לפעמים עובד יותר קשה מהמתאמנים. כשאני נוסע לנסיעות עבודה כבר מכירים אותי בחדרי הכושר, יודעים שאני מדריך ואפילו נותנים לי להדריך. הבודי פאמפ זו שפה בפני עצמה ולא צריך לדעת את השפה המקומית".
הצלחת להדביק גם את בני המשפחה והחברים?
"הבת שלי, שרון בת ה־20, מצטרפת אליי. החברים מהעבודה תמיד מתפעלים ומעריכים. אם, למשל, רוצים לקבוע פגישה ואני אומר שאני לא יכול כי אני מאמן, מכבדים את זה. אם הייתי אומר שיש לי אימון ספורט, לא כמדריך, זה בטח לא היה מוערך ומרשים באותה מידה".
איך אתה עובר מהתחום המעונב לתחום הספורטיבי?
"הספורט הוא השפיות. האימון זה השקט בתוך הסערה, פתאום הכל במקום, הכל מסתדר. אני יכול להיכנס לאימון עם הדילמה הכי גדולה בעסקים, ואחרי האימון הכל פתור. יש לי טריק: אני כותב דברים ביומן כמו פגישה. זמן לאשתי, זמן לילדים. לא נשכח שספורט זה משהו שמגביר את האנרגיה, את הכוח וכך גם את ההספק".
ניצן משכית
ניצן משכית (33), רווקה מהרצליה, מגדירה את עצמה כהיפראקטיבית ונהנית מהשילוב בין העבודה היומית שלה, מנהלת שיווק בחברת IBM הבינלאומית, לעבודתה כמאמנת כושר במועדון "קורפוס" בהרצליה. משכית יוצאת מהמשרד בשש בערב, ובשמונה היא כבר בקריירה השנייה. "אני מאמנת כבר עשר שנים. זה החלק הכי פחות מפתיע באישיות שלי, תמיד הייתי חיית במה — כושר, ספורט וריקוד הם האוויר לנשימה שלי. אחרי הצבא עשיתי קורס מדריכי מחול אירובי והלכתי עם האהבה שלי. עם זאת, ידעתי שאני חייבת לאזן את העשייה שלי. כמה שאני אוהבת את הספורט, אני גם אוהבת להשתמש בראש, לחשוב וליצור דברים חדשים".
היא השלימה תואר ראשון בתקשורת והשתלבה בענפי השיווק והפרסום. "בהמשך, למדתי תואר שני במנהל עסקים. כעת אני בתפקיד השלישי שלי בתעשייה. לטיפוס קופצני כמוני, השילוב בין שני העולמות השונים מייצר פרודוקטיביות יותר גבוהה, אחרת אין לי לאן לתעל את האנרגיות שלי".
במשרד היא לובשת שמלה, גרביונים ומגפונים, אבל בערב "עולה על הטרפת", כהגדרתה. "אני חובשת את הכובע שהוא סימן ההיכר שלי ויש לי בגדים ונעליים פסיכיים. זאת האהבה שלי, לעבור מהקיצון לקיצון".
מה אומרים על זה הקולגות הרציניים בעבודה?
"הם משתגעים ונגנבים. מי שמגלה את העיסוק שלי בספורט מיד נכנס לפייסבוק ומתלהב מהתמונות. אני קופצת באוויר ויש לי שם תמונות מלהיבות. פעם בכמה זמן יש בחברה יום ספורט ויש זוכים באשת ובאיש הברזל, כמובן שאני לוקחת את הפרס. אני חושבת שאני מכניסה לחברה רוח חדשה ומרעננת, וזה תורם. גם שם התפקיד שלי הוא להסתובב ולהניע את האנשים וזה בדיוק מה שאני עושה בערב. אני מודעת לזה שיש לי כריזמה וזה עוזר לי בשניהם".
ומה המחיר של כל העיסוקים האלה?
"חד־משמעית זה בא על חשבון דברים אחרים. הנה, אני צריכה למצוא בן זוג וזה משהו שדורש גם זמן. אני בטוחה שאשתפר בעניין. יש לי קצת פחות חיים אישיים, אבל יש לי חיי חברה עשירים. בכל קבוצה שאני מדריכה ומאמנת יש גרעין מתאמנים חזק והם ממש ממלאים אותי. אנחנו יושבים אחרי השיעור, מדברים, צוחקים, הם הולכים איתי לכנסים בארץ ובחו"ל. גם הם בהלם כשהם מגלים שיש לי בכלל עבודה אחרת בבוקר. הם לא יכולים לדמיין אותי במקצוע כזה".
עצות למתאמנים
אלון בלנקשטיין: "למצוא תוכנית אימון, מקום אימון וחברותא שהכי כיף לכם במסגרתם ובמחיצתם, כאלה שיהפכו לכם את האימון ממטלה לבילוי ובהמשך לאורח חיים".
שמרית ג'רבי: "בכושר, כמו בחיים, מומלץ למצוא את ההשראה שלך, הדמות שנותנת לך הכי הרבה כוח ומוטיבציה, וללכת אחריה".
ניצן משכית: "שלבו בין כמה סוגי אימון — כוח, סיבולת לב־ריאה, יחד עם גוף ונפש. בשילוב בין כולם האימונים ישפרו זה את זה ויביאו אתכם לתוצאות טובות יותר".
ג'רבי: "אני פשוט נותנת את כל המאה אחוז שלי בכל פאזה שאליה אני עוברת. בשנייה שבה אני יוצאת מבית החולים אני יודעת שהתפקיד הבא שלי הוא להיות אמא, אחרי שמונה אני קואצ'רית, מנטורית וגורם משפיע, ומ־11 בלילה אני שמרית העייפה"
בלנקשטיין: "החברים מהעבודה תמיד מתפעלים ומעריכים. אם, למשל, רוצים לקבוע פגישה ואני אומר שאני לא יכול כי אני מאמן, מכבדים את זה. אם הייתי אומר שיש לי אימון ספורט, לא כמדריך, זה בטח לא היה מוערך ומרשים באותה מידה"
משכית: "חד־משמעית זה בא על חשבון דברים אחרים. הנה, אני צריכה למצוא בן זוג וזה משהו שדורש גם זמן. אני בטוחה שאשתפר בעניין. יש לי קצת פחות חיים אישיים, אבל יש לי חיי חברה עשירים והם ממש ממלאים אותי"
הכתבה מתפרסמת במוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
