העור המתקלף, הקולות המוזרים: מה קורה לגוף אחרי המוות
האם באמת הגוף מרחף מעל האדמה ועובר דרך מנהרה לבנה, איך יודעים מה זמן המוות ואילו איברים גדלים וצומחים אחרי המוות, עובדות על רגעי הסיום של החיים. זהירות – לא לבעלי לב חלש
גם אם לא נרצה, זה יגיע: על אף שתוחלת החיים של העולם שוברת שיאים, כשביפן מעל 50 אלף איש עבר עברו את גיל מאה, הנוסחה לחיי אינסוף טרם נמצאה. יחד עם סיום החיים, שלל אגדות מיתוסים ואמיתות הצטברו במרוצת השנים על תהליך התמותה. אבל מה באמת קורה לגופנו, בזמן ואחרי שנפרדים מהעולם?
מה אתם יודעים על גוף האדם?
תנו מבט: עובדות מדהימות על העין
עור טוב: עובדות מדהימות על העור
1. איפה נמצאת המנהרה הלבנה?
מדענים סבורים כי בזמן מוות קליני, מופגז המוח בשטף של מידע שגוי, מה שגורם בעצם, ובמילים פשוטות, "לפיוז במוח לקפוץ". אבל פעמים רבות מה שנדמה כמידע אמיתי, הוא בעצם פירוש שגוי של המוח.
המידע הזה, בזמן המוות הקליני מגיע אל קליפת המוח הראייתית היוצרת תמונה של אור בוהק ההולך וגדל. המוח מפרש את התמונה הזו כהליכה לעבר מנהרה חשוכה.
2. מרחפים מעל הקרקע
ההסבר לתחושת הריחוף בזמן המוות הקליני, נעוץ בחוש הפרופריוצפטיבי, אותו חוש הממקם אותנו במרחב, ש"הולך לאיבוד" בזמן המוות הקליני.
שוב מפרש המוח מידע שגוי שמציף אותו, כמידע אמיתי. התוצאה היא איבוד ההתמצאות במרחב, ותחושה שהגוף מרחף מסביב לחדר. יחד עם המחסור בהגעת
חמצן למוח האופייני לחוויית המוות הקליני, נוצרת תחושה כאילו הגוף המרחף מביט על הגוף עצמו, ואז ממשיך לרחף לעבר מנהרה.
3. מוות, דבר אליי
חלק מהעוברים מוות קליני מדווחים על שיחות מטאפיזיות, גם עם אלוהים. ההסבר לכך נעוץ במידע השגוי שמגיע אל המוח בזמן המוות הקליני, יחד עם החסר בחמצן ושחרור האנדורפינים – אותם מעבירים עצבים האחראים על תחושת עונג והנאה - כל אלו יוצרים חוויה סוריאליסטית אך בה בעת ריאליסטית לכאורה.
כשנשאלים האנשים שעברו את ה"חוויה הקרובה למוות" מה הם זוכרים, עוברים הזכרונות דרך המודע, והתופעות הביזאריות לכאורה שנראות בלתי מוסברות - הופכות להסברים רוחניים, לעתים בממדי קיום אחרים, או כשיחות עם אלוהים.
4. הקול האחרון
"חרחור המוות", היא מונח המתאר את אותו קול שמשמיע אדם גוסס, בסמוך למועד המוות. קול החרחורים הזה מתרחש בשל אובדן רפלקס השיעול, ואובדן היכולת לבלוע.
אלה גורמים להצטברות של ריר בלוע ובקנה הנשימה. אף שהמצב אינו גורם לכאב למטופל, הרי שיקיריו חשים אי נעימות למשמע החרחור. הטיפול הוא שאיבת ההפרשות, ותרופות הרגעה כדי להקל על אי הנוחות של המטופל ברגעיו האחרונים.
5. הנשימות המעידות על הסוף הקרב
ברגעי הגסיסה האחרונים, מופיעה תבנית נשימה אופיינית המתוארת על ידי נשימה מהירה, ולאחריה רגעים של הפסקות נשימה (אפניאה). במצב זה, הלב כבר חלש מכדי לפעום היטב.
הגוף רוצה לפצות על אובדן יכולת השאיבה התקינה של הלב, וגורם לגוסס לנשימת יתר (היפר וונטילציה). אלא שלאחר זמן קצר של נשימות מהירות כאלה, צלעותיו וסרעפתו של הגוסס מתעייפים, עד שנגרמת הפסקת נשימה.
וכך, שוב קיים מחסור בהעברת חמצן לגוף, מה שמוביל שוב לנשימות מהירות, להפסקות נשימה, עד למוות. נשימות אלה אגב, מופיעות לא רק אצל אדם הנוטה למות, אלא גם במחלות שונות של דרכי הנשימה, ובאי ספיקת לב.
6. קביעת זמן המוות
את הזמן לאחר המוות מחלקים לתקופה מוקדמת, שהיא 48 שעות מרגע המוות בו מתרחשים שינויים ספציפיים המאפשרים לקבוע די במדויק את זמן המוות, ולתקופה מאוחרת של מעבר ל-48 שעות מהמוות.
בתקופה זו קביעת מועד המוות פחות מדויקת בשל תהליכים שעוברת הגופה הגורמים לטשטוש הסימנים שעל הגופה. אם בדיקת הגופה נעשית עד 48 שעות מרגע המוות, ניתן להעריך את מועד המוות בדיוק של כ-6 שעות. אם הבדיקה נעשית כעבור שבוע, הסטייה של קביעת זמן המוות היא של כיממה.
בדיקה לאחר חודשים מרגע המוות נותנת רמת דיוק של כשבוע ממועד המוות, ואילו בדיקת גופה לאחר כשנה מרגע המוות, מאפשרת דיוק של מועד המוות של כחודש ימים.
7. בשעות הראשונות: השרירים מתקשים
עוד תהליך המאפשר לקבוע את זמן המוות הוא תהליך המכונה צפידה: כשעתיים עד ארבע שעות לאחר המוות, מתחיל תהליך של התקשות השרירים, תהליך שמגיע לשיאו לאחר 8 עד 12 שעות.
התהליך הזה מואץ בטמפרטורות חמות יותר. עם זאת, לאחר 48 שעות מרגע המוות, יחזור הגוף להיות שוב רפוי. הסיבה לכך היא תהליך כימי בין החלבונים המרכיבים את השריר המכונים אקטין ומיוזין: ש"מתלבשים" זה על זה וגורמים לכיווץ השריר, ומשתחררים זה מזה עם רפיון השרירים.
סדר ההתקשות, או ההרפיה של איברי הגוף מתחיל בפנים, אחריהם צוואר, גב וגפיים. תהליך ההתקשות הזה מתרחש גם באיברים שנכרתו.
8. כעבור 8-12 שעות: הכתמים מופיעים
לאחר המוות יורד לחץ הדם, והדם עצמו שוקע אל השכבות התחתונות של הגופה בשל כוח המשיכה. תהליך זה הקרוי "ליבור מורטיס" גורם לצביעת העור בגוון סגול, ונראים כתמים על העור הנותרים שם כ-30 שעות.
לאחר כיומיים מרגע המוות – הם נעלמים. זו עוד דרך לדעת מהו מועד המוות. אם הכתמים מפוזרים באופן שווה פחות או יותר על חלקה התחתון של הגופה, ניתן להעריך כי היא שכבה בתנוחה זו זמן רב. לעתים בשל הרעלות ציאניד, פחמן דו חמצני או חשיפה לקור, ייראו הכתמים בהירים יותר.
9. כעבור יומיים-שלושה: ציורי פסים
סיבים הקרויים marbling מתחילים להופיע על פני העור. המדובר בהמוגלובין, אותו פיגמנט בדם שלנו, שמתפרק, ומקנה לוורידים תחת העור צבע חום כהה, הנראים כסיבים או פסים בלתי סדירים.
10. כעבור 5 ימים: נוזל משתחרר
אחד מסימני המוות הוא יציאתו של נוזל בצבע אדמדם-חום בעל ניחוח סרוח, מחלל הפה והאף. נוזל זה קרוי Purge Fluid. לעתים עלול הנוזל לבלבל במחשבה שמדובר בדם עקב תקיפה או פגיעה מוחית.
הנוזל הזה המשתחרר לאחר המוות מאפשר לדעת את זמן המוות: במקומות בעלי אקלים חם, זליגת הנוזל מופיעה תוך פחות מ-24 שעות, אולם בשאר המקרים מופיע התהליך לרוב – תוך 5 ימים.
11. כעבור 7-10 ימים: העור מתקלף
כעבור כעשרה ימים מרגע המוות מתחיל העור להתקלף. התהליך בולט במיוחד בכפות הרגליים והידיים, שם העור נושר. התהליך הזה מואץ אף יותר במקרי טביעה בהם שהתה הגופה במים.
12. כעבור שנים: שילוד
בתום כל תהליכי הריקבון והרס כמעט מוחלט של הרקמות הרכות בגוף, מה שנותר הם שערות, שיניים, עצמות וסחוס.
13. מדוע צומחים השיער והציפורניים
מי שנתקל בגופות יכול לראות שגברים שהיו מגולחים זמן קצר לפני מנוחת העולמים מדגימים זיפים על פניהם, והציפורניים נראות ארוכות. זו למעשה תופעה טכנית, כיוון שתאי השיער והציפורניים אינם ממשיכים לגדול באמת, אלא שלאחר המוות מאבד העור ממתח פניו ומרקמו ומתחיל להתכווץ. הדבר מוביל להתבלטות של השיער והציפורניים ומקנה להם מראה ארוך יותר.
14. השרירים זזים
תוך שש שעות מהמוות מתקשים העפעפיים, לאחריהם הצוואר והלסתות ולבסוף שאר שרירי הגוף. הסיבה לכך היא ככל הנראה שינוי במבנה חלבוני הגוף, תופעה הנקראת Rigor Mortis. לאחר כיממה השרירים נרפים מחדש.
שינויים אלה עשויים להיראות כתזוזות השרירים, מה שעלול להבהיל את הצופים בגופה ולהעניק את הרושם שאותו אדם חוזר לחיים, כביכול.
15. המוח ממשיך בפעילות
הטכנולוגיה המודרנית "טשטשה" את הזמן בין המוות לחיים. המוח עשוי לשבוק חיים, אולם הלב יכול עדיין להמשיך לפעום. אם האדם לא ינשום במשך דקה והלב יידום במשך דקה האדם יוכרז כמת, אולם ברגעים אלה ממשיכה עדיין פעילות מוחית.
בדקות קריטיות אלה, אם תבוצע החייאה והרופאים יצליחו להחזיר לאדם דופק ונשימה, הוא יוכל לשרוד עוד כמה ימים או שבועות. עם זאת, אם לא יגיע למוח דם מחומצן במשך ארבע דקות, יווצר נזק בלתי הפיך.
16. זרימת נוזלי הגוף
עם הפסקת פעולת הלב נפסקת גם זרימת הדם בגוף, והוא מצטבר בחלקי הגוף התלויים במנח הגוף בעת המוות. אם מנח המוות היה מאונך לקרקע, הרי שדם יצטבר בפלג הגוף התחתון - וגם בפין, שייראה בזקפה.
לאחר המוות הופכים תאי הגוף חדירים ליוני סידן, מה שגורם להתכווצות שרירים. שלב זה כאמור, נקרא ריגור מורטיס, ועלול לגרום גם לפליטת זרע.
17. קולות מהגופה: זו לא תחיית המתים
גופה נרקבת עם תחילת הפעילות החיידקית בתוכה ויצירת גזים, ואחת הדרכים לשחרור אותו גז מצטבר היא דרך מיתרי הקול.
השלב הגורם להתקשות שרירי הגופה מביא גם להתקשות שרירי מיתרי הקול, דבר שעשוי לגרום לגופה להשמיע קולות - אנחות, חרחורים וציוצים - תופעה שעלולה להבהיל גם את הקברנים הוותיקים ביותר.
18. ולפעמים – אפילו לידה:
בספרות הרפואית קיימים כמה תיעודים בהיסטוריה של נשים הרות שמתו ופלטו לאוויר העולם את העובר שברחמן, כתוצאה מריכוך העור והגז המצטבר בגוף בתהליכי פירוק החיידקים והדוחף את העובר החוצה מהרחם.
למזלנו, מקרים כאלה כבר אינם קורים היום, ואישה יולדת הנוטה למות עוברת מיד ניתוח קיסרי ואינה נקברת כשעוברה ברחמה.
צפו בשחזור מקרה אמיתי: מה עובר על מי שעבר מוות קליני
לפנייה לכתב/ת 
