בגידה בין בני זוג: כך ניתן להתגבר ולצמוח
נכון, הכאב קשה מנשוא, אבל זה לא אומר שהאהבה מתה וצריך להיפרד. כך צולחים את המשבר ואפילו יוצאים ממנו מחוזקים
בגידה זה כואב, אבל זה לא בהכרח גזר דין מוות ליחסים. "הבגידה יכולה לפגוע קשה – בעצמי, בתא המשפחתי וכמובן בזוגיות, אבל אפשר לצאת ממנה טוב, דווקא כשהיא כן מתגלה", אומרת המטפלת הזוגית והמשפחתית דנה וייסברוט. "תחילה יש כמובן משבר גדול, אולם כמו כל משבר גם המשבר הזה הוא פוטנציאל לצמיחה, לשינוי ולתיקון".
לא תמיד נובעת הבגידה מקשיים בזוגיות. לא מעט בגידות מתרחשות כשהכל לכאורה בסדר – היחסים סבירים, התא המשפחתי חם והמצב הכלכלי תקין. "לפעמים יוצאים מחוץ למסגרת מתוך מתח לא מדובר, אבל לא פעם הכל בסדר, אלא שאין תשוקה ואין אינטימיות, מה שיוצר ריחוק ומאפשר לדברים אחרים לתפוס את תשומת הלב. הבגידה מבטאת במקרים רבים את הכמיהה האוניברסלית לחזור לגן העדן האבוד.
כולנו רוצים לחזור למצב הרחמי הנחשק, שבו יש לנו הכל, אנחנו במקום חמים ומוגן ואטום, כל צרכינו מסופקים מיידית והכל טוב כל הזמן. בשלב ההתאהבות יש אשליה שחזרנו לשם, למקום הטוב והמיטיב הזה, עם שיחות הנפש, עם האינטימיות, עם תחושת הביחד החזקה, ואת כל אלה מספקת הבגידה וגורמת לנו להביא את עצמנו למצב שכלל לא תיכננו להגיע אליו. נוסף על כך כמובן אנחנו מוצפים באדרנלין של הסוד, של משהו חדש, וזה נעשה מאוד משמעותי. עם זאת, הצד הבוגד חווה גם רגשות אשם ואי־נוחות בשל השקר והצורך להסתיר, ונוצרת בבית אווירה עצבנית ומתוחה, שבהכרח גורמת לצד השני להרגיש שמשהו קורה, גם אם אינו מזהה מה בדיוק".
שגרה מעוכבת
כאן מופיעה ההתלבטות הנצחית, האם להסתיר או להתוודות. "כשהבגידה לא מתגלה אנחנו לכאורה חוזרים לשגרה", אומרת וייסברוט, "אבל זאת שגרה מעוכבת, שגרה שלא יכולה להתקדם, להתפתח, להביא לשינוי ולתיקון, משום שיש ריחוק, לא מדברים ולא מנסים לשנות את מה שמפריע וגרם לנו לצאת מלכתחילה. לעומת זאת, כשהבגידה מתגלה והכל מתפוצץ אפשר אחרי העיבוד להתבונן במה שקרה, להבין מה גרם ליציאה הזאת מהמסגרת הזוגית והמשפחתית, לדבר על מה שקרה לנו ולתקן.
אנחנו נוטים לתפוס את הנבגד כקורבן, אבל בעיניי ולפי הגישה המשפחתית המערכתית, אין קורבן ותוקפן בהקשר הזה, אלא שני אנשים שיצרו יחד מציאות מסוימת, שבה הבגידה התאפשרה. בחירת הבוגד מורכבת ובעייתית, כמובן, אבל צריך לזכור שגם הוא חווה פגיעה. בבגידה יש אלמנט חזק של הרס עצמי".
כדי לצאת ממשבר הבגידה מחוזקים נדרש לרוב טיפול זוגי, שיספק מרחב בטוח לביטוי הכאב ולהתמודדות עם הסערה. בהמשך צפויות ההירגעות ההדרגתית וקבלת ההחלטה להמשיך בזוגיות, להישאר יחד.
"זה השלב שבו העבודה מתמקדת בהבנת הדפוסים של כל אחד מבני הזוג: איך הוא פועל כשיש מתח, מה הוא עושה כשהוא כועס על האחר, כשמשעמם לו וכו'. מאחורי הרבה בגידות עומד הרצון או הצורך לעורר את הצד השני, לגרום לו לראות אותנו ואת המצוקה שאנחנו מרגישים ואיננו מדברים עליה. יש אפילו דחף להיתפס וזה חלק מהמנגנון שרוצה להבריא את הזוגיות ולומר 'היי, משהו פה לא בסדר', אלא שהדרך כמובן מעוותת.
חשוב לזכור שהדחף האנושי הוא שיהיה טוב. הבית הוא סימבול לרחם ורובנו רוצים לחזור אליו, לא לפרק את הקשר, גם כשאנחנו בוגדים ביקרים לנו. כדי שזה יקרה חשוב להיזכר במי התאהבנו ובמה התאהבנו, להיזכר בחזון המשותף שלנו ובסיבות לכך שהתחברנו מלכתחילה, שהן לרוב הרצון להיות יחד ולגדל יחד את הילדים. מהמקום הזה בדיוק תבוא המוטיבציה לשנות את הדפוסים ולהתגבר על המשבר. ביחד".
תג המחיר
צריך לעבוד על הרגעת החרדה האובססיבית שעלולה להתעורר אצל הצד הנבגד ועל נכונות הצד הבוגד לגייס סבלנות ונתינה, שהן חלק מתג המחיר המוצמד למעשה הבגידה. אלה יהיו הבסיס לבניית האמון מחדש.
"חשוב לקבל אחריות על מה שקרה, אחריות הדדית, גם מצידו של הנבגד, שחלקו בבגידה אמנם פסיבי, אבל קיים. הנכונות לקבל אחריות ולא להשליך אותה על האחר משמעותית, כי היא חלק מההתבוננות העצמית ומההבנה שאנחנו יוצרים מציאות במה שאנחנו עושים, במה שאנחנו חושבים ובפעולות שלנו. לכן, אם יצרנו מציאות של פירוק ובגידה, נוכל ליצור גם מציאות של בנייה מחדש".
אבל מה עם הכאב?
"נועדנו לקום על הרגליים. אני מאמינה מאוד בתעצומות הנפש שניחנו בהן. לכולנו יש משאבים נפשיים ולפעמים הגורל מאלץ אותנו להשתמש בהם, וזה בסדר. דווקא מהמקומות האלה מוצאים לא פעם את הכוח להתפתח ולגדול. ההתפתחות הזאת יכולה להיות אישית ובו־זמנית גם זוגית".
הכתבה מתפרסמת ב"ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
