4 נשים מזהב: לתת לאחר גם גיל 95
לרגל יום האישה הבינלאומי הכירו את הנשים הישראליות שמהוות השראה וגאווה. יפה, ברכה, שושנה וחולדה - ארבע נשים שבחרו בנתינה כדרך חיים גם בגיל מבוגר. "צאו להתנדב", הן אומרות "הסיפוק שווה יותר מזהב"
נשים מבוגרות שלא מפסיקות לתת מהלב כבר עשרות שנים. יפה שפיגל, בת ה-83 מתנדבת כבר 30 שנה בבית החולים לניאדו שבנתניה. חולדה בן יוסף, בת ה-77 נפגשת עם עיוורים ובעלי מוגבלויות להליכות והופעות, ברכה פישל, אמנית משותקת בת 60 מלווה מבוגרים סיעודיים ומלמדת אותם לצייר ושושנה צ'צ'יק, בת ה-95, מארגנת ומקיימת מכירות של צעצועים במטרה לגייס כסף לילדים בעלי לקויות שמיעה, כבר 50 שנה.
עוד על נשים במדור 60 פלוס:
"הזקנה לא קשורה בגיל" - המודל לחיים בריאים
הפסח שלהן: בנות 70 פלוס חולקות מניסיונן
בגיל 68 : הסבתות שעפות על החיים
שושנה מגייסת כסף לילדים
שושנה צ'צ'יק בת 95 ממגדלי הים התיכון ברמת השרון מעידה על עצמה שמאז ומתמיד אהבה לעזור ולתרום. "עוד בזמן המלחמה בשנת 73' הייתי יורדת למטה לכביש הראשי ומחלקת לחיילים אוכל ושתייה". היא נזכרת היום. "חברה שלי שראתה שאני כל הזמן מנסה לעזור ודואגת לחיילים, הציעה לי להגיע ולהתנדב בבית מיח"א - מסגרת חינוכית שיקומית במטרה לתת מענה טיפולי וחינוכי לילדים עם לקות שמיעה עד גיל התחלת בית הספר".
"מאז אני שם", היא אומרת בגאווה. "אני מכינה צעצועים ומוכרת אותם ואת ההכנסות מעבירה לילדים. בעבר, כשגרתי ברמת השרון ארגנתי ימי מכירה בביתי ובהם הופעות של זמרים כדי למשוך עוד אנשים ולהגדיל את המכירות. כיום אני נפגשת פעם בשבוע עם חברות ויחד אנחנו מכינות צעצועים או סורגות בגדים למכירה הבאה".
לאחרונה קיבלה שושנה אות הוקרה מצה"ל על תרומתה למען החיילים ותעודת הוקרה מראש עיריית תל אביב על התנדבותה במיח"א. "למי שיש זמן אני קוראת לצאת להתנדב ולעזור. זו הרגשה מאוד טובה". היא אומרת בחיוך.
חולדה יוצאת עם בעלי לקויות ראייה לטבע
בחולדה בן יוסף בת ה-77 ממגדלי הים התיכון בנורדיה בערה רוח ההתנדבות מאז שהיא זוכרת את עצמה. "תמיד התנדבתי באירגונים שונים", היא מספרת היום.
"בשנים האחרונות אני חלק מקבוצה של אנשים מדהימים אשר נפגשים אחת לשבוע יחד עם אנשים בעלי לקויות ראייה ברמות שונות, עד עיוורון ויחד אנחנו יוצאים לטייל, הולכים להופעות, והצגות. מאפשרים לאנשים שיותר קשה להם את היכולת להיות חלק".
"החוויה שזכורה לי במיוחד הייתה ליווי של אישה עיוורת בת 50 שלראשונה בחייה הגיעה, יחד איתי, לחוף הים בקיסריה", מספרת חולדה בהתרגשות. "היא לא הכירה את התחושה של חול הים הרטוב בכפות הרגליים, ההתרגשות שלה, ההנאה והצחוק היו כל כך מרגשים ומילאו את ליבי בסיפוק אדיר".
"צאו להתנדב", קוראת חולדה לכולם, צעירים ומבוגרים. "התרומה שמקבלים תהיה כל כך גדולה ושווה את הכל. לעזור למישהו לא חייב לעלות כסף, אבל החיוך שאתה מקבל שווה זהב".
ברכה: אמנית ייחודית שמלמדת סיעודיים
ברכה פישל המתגוררת היום בטבריה נולדה לפני כ-60 שנה בשוויץ כילדה בריאה. בגיל 32 היא עלתה לישראל ו-15 שנים אחר כך חלתה בדלקת פרקים חריפה שבעקבותיה נאלצה לעבור ניתוח שהשאיר אותה משותקת מהצוואר מטה. ברכה שציירה כל ימי חייה התקשתה לקבל את הגזרה, כאם לשלוש בנות ואישה מאמינה היא חיפשה סיבה ומשמעות.
"המרפאות בעיסוק בתל השומר שראו את הכאב שלי הפנו אותי למורה שלימדה אותי לכתוב ולצייר בעזרת הפה וכך להפוך את המוגבלויות שלי ליתרון". היא מספרת היום "כשחזרתי הביתה לאחר שיקום של חצי שנה המשכתי לצייר עם הפה ושנה אחר כך כבר הצגתי את העבודות שלי בתערוכה בישוב מצפה נטופה".
זאת הייתה התערוכה הראשונה ומאז ברכה מציגה את ציוריה יוצאי הדופן בתערוכות שונות בארץ ובעולם. "היום אני חלק מארגון עולמי של ציירים המציירים בפה וברגליים, בהתאם למוגבלויות שלהם. בכל העולם יש כ-820 אמנים ובארץ אנחנו כ-15". היא מספרת בגאווה.
"המטרה שלי להעביר לכל אדם באשר הוא, עם מוגבלויות או אדם רגיל, שידע לנצל את היכולות שלו ושיהיה חכם לראות את הצד החיובי גם במצבים קשים".
לפני כשש שנים ביקשה ברכה להגיע לבית האבות עמל ומעבר טבריה וללוות אנשים סיעודיים שאין להם מבקרים. "רציתי לתת תקווה למי שאין". היא אומרת אבל ההתחלה לא הייתה מובנת מאליה, "בהתחלה כשהגעתי אנשים היו מופתעים מה אני יכולה לתת. אישה כמוני על כיסא גלגלים. כשהם ראו את היכולות שלי הם נפעמו. התחלתי עם שלושה דיירים היום אני מלווה 36 אנשים שמחכים לבואי ומתרגשים".
"אני חייבת לציין שגם לי וגם להם זה נותן המון". ממהרת ברכה להגיד "אני נותנת להם בשמחה אוזן קשבת ודואגת שהם יקבלו את מה שהם מבקשים. ולי הם נותנים סיפוק עצום וממלאים אותי באהבה רבה".
יפה מתנדבת בבית חולים
יפה שפיגל בת 83, ממגדלי הים התיכון בנורדיה עוסקת בחינוך כבר 66 שנים. "בן גוריון שלח אותי להיות מורה חיילת", היא נזכרת. "עסקתי כל חיי בחינוך, הייתי מורה וגננת ותמיד שמתי דגש מיוחד על מסורת ואהבת הארץ".
"כל יום שישי ערכנו קבלת שבת, והקפדנו לקרוא פרק מפרשת השבוע", היא מספרת.
בגיל 50 התחילה יפה להתנדב בבית החולים לניאדו שבנתניה, "היו שנים רבות שהתנדבתי במחלקות השונות של בית החולים. לאחרונה אני עוזרת בארכיון".
יפה קיבלה לאחרונה תעודת הוקרה מבית החולים על פעילותה והתנדבותה רבת השנים.
"תחנכו את הילדים שלנו לערכים, לאהבה ולהיות הישראלי הטוב", היא מבקשת היום מהדורות הצעירים.
עוד אישה יוצאת דופן היא דורית גלילי בת ה-85 שמתנדבת ב"נשים עושות שלום"
בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
לפנייה לכתב/ת 
