מחקר ישראלי: האם ריטלין, קונצרטה ואטנט באמת עוזרות בלימודים?
חוקרים מהפקולטה לרפואה בירושלים ערכו שאלונים להורים לתלמידים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז, מהם עולה מידת השיפור תחת הטיפול בתרופות ל-ADHD. הממצאים – מפתיעים
האם ריטלין מסוכן ועד כמה הוא יעזור? זו שאלה שמתחבט בה כל הורה לילד שאובחן כסובל מהפרעות קשב וריכוז. על אף הידוע בספרות הרפואית על השיפור העצום להם זוכים מאות אלפי הילדים בעולם המטופלים בתרופות אלה, ככל תרופה יש גם להן תופעות לוואי, והן אף לא מצליחות לעבוד על כל מטופל.
לשם כך ביקשו החוקרים פרופ' אשר אור נוי, ד"ר דורי ריבקין וד"ר ליטל ברלב לחקור את הנושא. החוקרים חילקו שאלונים בקרב 1,129 ילדים בכיתות א' ו-ב' מתוך 35 בתי ספר יסודיים בירושלים. במחקר שנמשך ארבע שנים, נבחנו הנגישות, הזמינות, השימוש והמאפיינים בטיפול בהפרעות קשב, ואת השפעותיו על תפקודו של הילד.
מהסקר עלה ששיעור ההוצאה החודשית הממוצעת של משפחה על הטיפול בילד עם הפרעת קשב, כולל שיעורי עזר או שיעורים פרטיים, ב-45% מהם - הוא מעל 400 שקלים וב-17% מהם הוא מעל אלף שקלים. "אלו סכומי כסף שמכבידים לא מעט על המשפחות", מציינים החוקרים, "במיוחד כאשר יש יותר מילד אחד עם הפרעת קשב".
שני שלישים מההורים מעידים על שביעות רצון רבה או רבה מאוד מהטיפול בתרופות, וכמעט כולם חשים כי הטיפול שיפר את התפקוד בתחום הלימודי. רק 26% מהורי הילדים המטופלים בתרופות העידו על כך שאין להם תלונות כלשהן, בעוד של-74% היו תלונות על הטיפול. הסיבות לאי שביעות כללו טיעונים כמו: "הטיפול מרדים או גורם לחוסר חיוניות", "חוסר תיאבון", "אי שביעות רצון מהעובדה שהילד לוקח תרופה".
כאשר נשאלו ההורים שילדיהם מקבל טיפול לא תרופתי (כמו ברפואה משלימה, או בתרופות טבעיות) מהי מידת ההשפעה על תפקוד הילד, מרבית ההורים השיבו כי הטיפולים לא שיפרו משמעותית את מצבם של הילדים.
כאשר נבחן התפקוד ההתנהגותי של הילדים שמטופלים בתרופות להפרעות קשב וריכוז לבין אלה שאינם מטופלים בתרופות, נמצא שהילדים המטופלים מפריעים פחות במהלך השיעורים בכיתה, חווים פחות התקפי כעס ומצייתים יותר למבוגרים. עם זאת, נמצא כי הם משקרים או מרמים לעיתים קרובות, בשכיחות גבוהה יותר מילדים לא מטופלים.
כאשר הושווה מצבם הבריאותי של הילדים המטופלים, נמצא שהם נעדרים פחות מבית הספר עקב מחלה (26% לעומת 32% מהילדים שאינם מטופלים בריטלין), ומבקרים פחות אצל רופאים ומוקרי חירום, וסובלים פחות מחבלות.
ריטלין: מסם מעורר לטיפול שולט דחפים
החומר ממנו מורכב ריטלין הוא מתילפנידייט, חומר מעורר. הוא פועל בדרך לא ברורה על מערכת העצבים באופן פרדוקסלי. במקום לעורר הוא גורם לריכוז וקשב חד יותר אצל הלוקים ב-ADHD. הריטלין נתגלה לפני כ-50 שנה. התרופה שימשה תחילה לטיפול בדיכאון, אך אז התברר כי היא ממתנת תופעות של הפרעות קשב ומגבירה את יכולת הריכוז, ההישגים בלימודים, היכולת לתפקד בבית ואת ההערכה העצמית.
החומר מתילפנידייט משפיע על מערכת העצבים המרכזית. פעולתו דומה לקפאין, אך בעוצמה רבה יותר, שמתקרבת לזו של סמים ממריצים דוגמת אמפטמינים. מחקר שנערך בארצות הברית, שעשה שימוש בהדמיות דיגיטליות של המוח, מצא שריטלין מגביר את רמתו של המעביר העצבי דופמין במוח. החוקרים מעריכים שהריטלין מגביר את שחרור הדופמין ובכך משפר את יכולת הריכוז והמיקוד.
התרופה ריטלין שווקה לראשונה בארצות הברית בשנת 1956. אז הטילו רבים ספקות ביכולתה של התרופה להביא לשינוי כלשהו אצל החולים. זו אולי הסיבה שנערכו עד כה יותר משלושת אלפים מחקרים אודות הריטלין. עם זאת, התרופה נבדקה רק על הסובלים מהפרעות קשב וריכוז ולא על נבדקים בריאים.
השימוש בריטלין טומן בחובו תופעות לוואי ובהן ירידה בתיאבון, כאבי ראש, קשיים בהירדמות, כאבי בטן, טיקים וישנוניות. אך השפעת התרופה חולפת לחלוטין עם הפסקתה, ומכאן יתרונה הגדול. לפני מספר שנים קבע מינהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) כי לריטלין תתווסף אזהרה על סכנת מוות פתאומי, יתר לחץ דם, בעיות לב חמורות והפרעות התנהגותיות כמו תוקפנות ומאניה (התקף שיגעון).
לא כל רופא בישראל מורשה לנפק מירשם לריטלין. התרופה, כמו גם אחיותיה אטנט וקונצרטה, מותרת לניפוק רק על ידי מומחים לפסיכיאטריה או נוירולוגיה ולאחר אבחון הכולל אבחון פסיכולוגי ומבחן TOVA או MOXO בו יושב המטופל מול מחשב ועוקב אחר תנועות משעממות של אובייקטים על המסך.
המטופל נוטל ריטלין לאחר המטלה ושב לבצע אותה. לאחר אלה על רופא המשפחה או רופא הילדים לשלול הפרעות אחרות המתבטאות כהפרעת קשב וריכוז, כמו הפרעות בבלוטת התריס (היפר או היפותירואיזידם), צליאק, אנמיה, מחסור בוויטמינים מסוג B, ליקוי ראייה וליקוי שמיעה. לא ברור עדיין מה טומנים בחובם השינויים האחרונים והאם רופאי המשפחה יאותו לרשום ריטלין לכל מטופל החפץ בתרופה.
"הפרעת קשב לא מטופלת איננה רק בעיה רפואית אלא גם בעיה חינוכית חברתית וכלכלית", סיכמו החוקרים, "ללא טיפול יימנע מהילד לממש את מלוא יכולותיו כמבוגר. טיפול יעיל, במיוחד בתרופות, משפר את יכולות הלמידה, את היכולות החברתיות ובמיוחד את היכולות למיצוי הפוטנציאל המרבי כבוגר".
60 שניות על הפרעות קשב וריכוז:
לפנייה לכתב/ת 
