אף אחד לא מושלם. אז מה?

לפני חודש נפל דבר בישראל. עליתי על המשקל ומצב הרוח שלי נפל בהתאמה לקילוגרמים שעלו. החלטתי לקחת את עצמי בידיים ובשאר איברים ולעשות דיאטה, ולא סתם דיאטה, אלא כזאת שבה שליח מביא לך הביתה את הארוחות כדי שלא תישברי כשאת מורעבת והמקרר ריק (חוץ מגבינה צהובה בשביל הילדים ומיונז שנשכח וג'חנון קפוא ושניצלונים של סבתא. עם צ'יפס. בקטשופ).

שקדתי על התפריט הדל, עפתי על עצמי שבכלל לא קשה לי, ויתרתי על אלכוהול גם בקרחנות הכי גדולות ואחוזי השומן שלי התאיידו במבוכה. למרות שהייתי נטולת פחמימות הייתי שמחה ועליזה ואני קצת משקרת וכן שתיתי יין כי צריך טעם לחיים.

אני מדברת המון על דיאטות, אבל האמת היא שאני לא באמת עושה, כי אני חושבת שאני נראית סבבה ולא צריכה דיאטה. אני יודעת, זה ממש לא פוליטיקלי קורקט להגיד שאני מרוצה מהגוף שלי, במיוחד לאור העובדה שאני לא רזה, ויש מה לתפוס באזורים שלא צריך לתפוס, וקמטים באיזורים לא מתקמטים, אבל איכשהו בגיל מאוד צעיר הפנמתי שכל הגופות רוטטים ומלאי פגמים, אז מה זה בעצם משנה.

אבל פתאום, אולי בגלל שניסיתי לרדת כמה קילו שלחצו לי בכפתור ולא ממש הצלחתי, החלטתי לעשות דיאטה. כן, דיאטה - לא שינוי אורח חיים, כי אני לא מתכוונת לחיות ללא פחמימות ומוצרי חלב, אלא בוסט שיעשה ריסטרט למערכת. הסתערתי על המשימה, אבל הבטן הקטנה שלא קשורה להריונות אלא אם הייתי יולדת פיצה, סירבה לרדת ואני סירבתי להשלים עם המראה.

(צילום: shutterstock)

הבטן של מרינה מקסימיליאן בלומין

ואז היא עלתה לבמה.

לבושה סאטן מנומר מכף רגל עד ראש, בחליפת שני חלקים, עלתה מרינה בלומין ונתנה את השואו של החיים. אם עד אותו רגע הערצתי אותה, עכשיו כבר הייתי מרוסקת. היא קפצה ורקדה ויחד איתה עלתה וירדה בטן קטנה וחמודה וסקסית. הבטן לא עשתה עניין מזה שמרינה צמודה אליה, ומרינה היתה גאה בה. הייתי צריכה את הרגע הזה כדי להיזכר שיש יופי בכל דבר כשמקבלים אותו כפי שהוא.

לכולנו יש דברים שאנחנו לא שלמים איתם. את חלקם קל לראות ואחרים חבויים במסתרי הנפש. אחד מסתובב הלום קרב, שנייה עם קרוהן, אחרת חוותה אונס ועוד אחת חטפה נעליים בפרצוף כשהיתה ילדה. יש סימנים שמיטשטשים עם הזמן ויש פצעים שותתי דם מבפנים. אפשר לטפל בהם, למזער, להקטין, להחליש, אבל לא כל דבר אפשר להעלים לגמרי.

מה שכן אפשר זה ללמוד לחיות עם מה שיש, לקבל אותו כחלק ממי וממה שאני.

אחת המטופלות שלי היתה בחורה חכמה שהתעוורה באחת העיניים וחששה שלעולם לא תהיה בזוגיות. "בניגוד לאחרים, את הנכות שלך אפשר לראות, אבל כל אחד מאיתנו מסתובב עם קביים דמיוניות", הסברתי לה. בסופו של התהליך הטיפולי שעשינו, הבחורה מצאה בחור שראה אותה כמו שהיא, וכיום הם גרים יחד באהבה גדולה.

כולנו פגומים באיזשהו אופן, יש פגמים שקל להבחין בהם וכאלה שאנחנו לא מודים בפני עצמנו שהם קיימים. אם נסתכל על עצמנו בסלחנות ונעטוף ברכות את הפצעים, נחליק את רגשי האשמה וניתן להם להגליד, נרגיש כאילו השלנו מעצמנו עולם ומלואו.

הלכתי לחבק את הבטן שלי, זה מה שיש ועם זה ננצח.

שלך,

גאיה קורן, מרצה 'אני מלכה' להערכה עצמית, מחברת הספר "אני מלכה גרושה באושר ", ועתונאית בידיעות אחרונות.