זה לא חוק הפונדקאות, זה חוק האשליות
חוק הפונדקאות, שצפוי לעבור היום בכנסת, ממשיך את האפליה בין נשואות ויחידניות: בעוד שלנשואות מותר להשתמש בתרומת ביצית, יחידניות חייבות להשתמש בביציות שלהן - סייג שמעקר למעשה את החוק מכל תוכן משמעותי וגוזר על היחידניות "גזר דין עריריות". טור דעה
חוק הפונדקאות צפוי לעבור היום (ב') בכנסת, ואם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, מעכשיו גם נשים יחידניות (ולא רק זוגות נשואים) יוכלו לעבור הליך פונדקאות בישראל. ממש שמחה וששון, אילולא היה מדובר בחוק שנולד בחטא, שכן הכנסת הזו בכלל לא רצתה לגעת בחוק. בג"ץ ביקש ממנה לתקן את החוק הקיים המפלה ולאפשר גם לזוגות חד מיניים לעבור הליך פונדקאות בארץ.
בתגובה, המדינה הבטיחה לדון בנושא, ואחרי דיונים רבים, שנמשכו שנים, קבעה שהאפליה תישאר וזוגות גייז ימשיכו לנסוע לחו"ל לעבור הליכי פונדקאות, אבל כדי שממש לא יכעסו עליה, זרקה עצם ופתחה את האופציה מעכשיו גם ליחידניות. זה נשמע טוב. אין שום סיבה שאישה אחת תופלה לעומת אישה אחרת. אם לאישה נשואה מותר, ברור שגם לאישה יחידנית צריך שיהיה מותר.
אולם גם בעניין היחידניות הממשלה לא הצליחה ללכת עד הסוף ולבטל את האפליה. בשונה מאחיותיהן הנשואות, הממשלה הוסיפה תנאי קטן לנשים היחידניות. תנאי קטן אבל משמעותי – כזה שמעקר מתוכן את כל הצעת החוק הזו: בעוד שלנשואות מותר להשתמש בתרומת ביצית, יחידניות חייבות להשתמש בביציות שלהן.
קראו גם:
"בגיל 40 הפכתי לאם יחידנית ולא קשה לי"
האם הטרייה מיכל זוארץ נפגשת עם הפונדקאית
בעקבות הפונדקאית האמריקנית: מי קובע על ההריון?
לפני 10 שנים, לאחר שלבן זוגי ולי נולדה בתנו בהליך פונדקאות, הקמתי חברה שעושה הליכי פונדקאות בחו"ל. מאז פגשתי אלפי הורים מיועדים, כולל כאלה שהחוק הישראלי המפלה לא מאפשר להם לעבור הליכי פונדקאות בארץ. בין היתר, זוגות גייז, גברים יחידנים וגם כמובן נשים יחידניות.בעקבות החוק, אני רוצה להתמקד קצת בחוויה שהייתה לי עם הנשים היחידניות. במהלך השנים פנו אלי למעלה מ-100 נשים יחידניות בבקשה שאעזור להן לעבור הליך פונדקאות בחו"ל. היחידניות ידועות כקבוצה מוחלשת ולא מאורגנת. אחת אחת הן הגיעו אלי בתור תקוותן האחרונה. אחרי שלא מצאו זוגיות ואחרי שנים של טיפולי פריון הן מבקשות להשקיע את המשאבים שאין להן כדי לממש את משאת נפשן - להיות אימהות.
היחידניות מוצאות עצמן מול שוקת שבורה
אם יחידנית אינה נולדת כזו. נסיבות החיים מביאות אותה לשם. ברוב המקרים זה קורה לקראת סוף שנות השלושים. אז היא מחליטה לא לחכות עוד לאביר על הסוס הלבן ולהיות קודם לכן אימא. בשלב זה, היא מתחילה לנסות להיכנס להיריון. חלקן מצליחות אבל אלו שאני פוגש, עוברות תהליך ארוך ומורכב עד שהן מגיעות. בהתחלה הן קונות זרע מבנק הזרע ומנסות להיכנס להריון בהזרעות. אח"כ בטיפולי הפריה חוץ גופית. עוברות עוד כמה שנים עד שהן מגיעות למסקנה שעליהן לפנות לפונדקאות. בשלב זה (בגיל 40 פלוס פלוס) יש סיכוי גדול מאד שגם השימוש בביציותיהן שלהן אינו אפשרי יותר. כלומר - הן חייבות גם תורמת ביציות.
הן מגיעות, מסתכלות עלי בעיניים כלות, כאילו אני תקוותן האחרונה וכל שאני יכול להציע להן (במילים עדינות עד כמה שניתן) הוא אחת משתיים – או לוותר על החלום ולחיות כעריריות, או לרדת מהארץ לארה"ב. שם, בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, מאפשרים להן להיות אימהות גם אם הן צריכות תרומת ביציות. לישראל הן לא תוכלנה לחזור. עשרות נשים הגיעו אלי בשנים האחרונות - הן נשברו לרסיסים אצלי במשרד כשהבהרתי להן את המצב. הן בהלם (לא פחות) כשהן מבינות שזו עמדת המדינה. הן חשות שהמדינה מפקירה אותן ומתעללת בהן בכך שהיא חוסמת בפניהן את האפשרות להיות אימהות.
אחת מתוך מאה
למי בעצם החוק החדש כן יעזור? לאותם נשים יחידניות שצריכות פונדקאות והביציות שלהן עדיין טובות. אבל בואו נדבר מספרים. במהלך השנים פנו אלי כ-100 נשים – 90 מהן ידעו מראש שהן צריכות תרומת ביציות ולכן נאלצתי לשבור להן את החלום כבר בפגישה הראשונה. 10 התחילו הליך עם הביציות שלהן. אחת (ויחידה) ב-10 השנים האחרונות הצליחה. אחת ממאה.
בדיונים על החוק הסבירה מירה היבנר, שהייתה היועמ״ש של משרד הבריאות, למה המדינה לא רוצה לתת לנשים אלה להיות אימהות.מדובר על "הזמנת ילד לאימוץ", אמרה. כי הרי מדובר בעצם בילד שאינו גנטית קשור לאימו והיא לא ילדה אותו. כלומר מדובר על "תינוק בהזמנה".
מדהים שהמדינה לא מבינה את ההבדל בין פונדקאות לאימוץ. אימוץ הוא תהליך שנועד לפתור "בעיה" של ילד שנולד למשפחה אחת ומסיבה זו או אחרת צריך להעבירו למשפחה אחרת. הילד קיים בעולם והאימוץ נועד לפתור לו את המצב אליו נקלע.
פונדקאות היא בכלל תהליך שבו הורה או הורים מחליטים להביא ילד לעולם ואין להם את היכולת לשאת את ההיריון. הם נאלצים לבקש מפונדקאית שתישא את ההיריון עבורם. ילד שנולד בפונדקאות לא היה מגיע לעולם ללא הרצון של הוריו להביאו לעולם.
מהצהרות המדינה אפשר היה לטעות ולחשוב שהאימהות היחידניות מתרווחות בכיסא, פותחות את המחשב, לוחצות כמה קליקים ואחרי תשעה חודשים מקבלות תינוק. "תינוק בהזמנה"? איך בכלל אפשר להטיח האשמה כזו באם יחידנית שעברה טיפולים ארוכים וממושכים במשך שנים וכל מבוקשה הוא להיות אימא?
איך פותרים את זה? באופן מאד פשוט. זה מתחיל בהבנה שנדרשת לעיתים קצת חמלה. איני טוען שצריך לאפשר לכולם הליך פונדקאות ללא קשר גנטי. לשם כך יש בישראל ועדה שבוחנת כל מקרה ומקרה. בשביל זה היא קיימת. החוק צריך לקבוע ועדת חריגים. על הוועדה לוודא שתהליכים כאלו יאושרו רק במקרים בהם אין פתרון אחר (שזה חס וחלילה לא יהיה "ילד בהזמנה").
וכל הזמן יש לזכור את גם האלטרנטיבה שאותה מקדמת כרגע הממשלה על אותן נשים שחולמות להיות אימהות. גזר דין עריריות.
הכותב הוא מייסד "משפחת תמוז" פונדקאות בינלאומית
לפנייה לכתב/ת 
