תפסיקו להשוות לאחרים, תתמקדו בעצמכן

אבל באיטליה? דממה. אף מילה. לא מרגישה כלום. הרגליים נושאות אותי קדימה, מתעלמות משפשופים ויבלות, אני לא מרגישה רעב או צמא, חופשיה כציפור דרור, מטיילת ברחובות הסואנים, מתפעלת מהפסלים, מתרגשת מהמחירים הנמוכים ומשתדלת לא להגיד יותר ממאה פעם בשעה: "וואוו, יודעת כמה זה עולה בארץ???".

באיטליה הכל טוב. רק בהשוואה

אנחנו אלופות בהשוואות. שם יותר חם אבל פחות לח, פה יותר יקר אבל פחות איכותי, פה החיים יושבים לנו על הראש, שם עושים סיאסטה אחת גדולה. אנחנו מסתכלות מה יש בצלחת של מי שלידנו עם סכין בין השיניים, לא מבינות איך זאתי רק התגרשה וכבר מצאה זוגיות, או איך הבעלשעבר תפס פרגית שקטנה ממנו בחצי חיים, מה היא מוצאת בו ולמה זה מעצבן.

הכל, כל הזמן, זה אחד כנגד השני: תגמור מהצלחת כמו אחיך, תעשי תואר כמו אחותך, תרוויחו כמו הדוד מהאמריקה, כאילו שאנחנו חיים את חייהם של אחרים. איכשהו, אצל אחרים הדברים נראים קלים ופשוטים יותר מאשר אצלנו, כשבעצם הכל בדיוק אותו דבר.

תיפטרי מהמחשבות המגבילות

בסופו של יום, הכל בראש: החום, הקור, העצבים, השלווה, האושר. אנחנו בוחרות איך לחלק את העוגה, אלא שבשגרת היומיום נותנות לפעמים משקל גדול מדי למשקל, ומתקטננות על דברים חסרי חשיבות, כאילו שלמישהו אכפת אם לשיער יש יום רע או הגיע הזמן לסדר גבות. באמת, אם היינו מקדישות כזאת תשומת לב לארגון החיים שלנו, מזוגיות ועד ילדים וקריירה, היינו המומות כמה מהר אנחנו עפות למעלה ועל עצמנו.

לפעמים אני מוצאת את עצמי נגגרת למסע שופינג מטורף של תלונות על שטויות, בלי לשים לב אפילו. חם לי? אני קונה ומשתמשת, קר לי? שכולם יידעו שאני סובלת, עבדו עליי? וואוו זה שניים במחיר אחד, קונה ומתבכיינת לכל העולם. המחיר של השופינג הזה גבוה. העיניים לא צוחקות, לאנשים לא נעים להסתובב במחיצתך כשאת ככה, ואולי את רוצה זוגיות אבל מי ירצה אחת שכלום לא טוב לה?

כולנו ככה, כשההרגלים מנהלים אותנו ולא אנחנו אותם. רק כשאנחנו בחופשה ההרגל מקבל פס ופתאום הכל נעים וכיפי, כל הכאבים מתגמדים וחסרי חשיבות. פתאום אני צוחקת, שמחה, מאושרת, הכל קטן עליי. באמת הגזמתי עם הפסטה.

אני צריכה להזכיר לעצמי לשחרר קצת את המחשבות שתפוסות לי בראש, כי הן אלה שמגבילות אותנו בתנועה ומפריעות להתקדמות. ניסיתי לעשות פעם מיינדפולנס, בדגש על ניסיתי, אלא שהמחשבות כיסו אותי כמו עננת ארבה, ורק כשאני במסיבת טראנס אני לא מצליחה לשמוע את עצמי חושבת.

האושר שלנו רצוף מהרבה לבנים קטנות שמונחות אחת על השניה עד שהן יוצרות בניין מרהיב שמתנשא לשמיים תכולים שמשתקפים בבריכה של הפנטהאוז. אנחנו יכולות להתמקד רק בעבודה הקשה או גם בזה שיש בריכה קרירה להשתכשך בה.

גם רומא לא נבנתה ביום אחד. רק אומרת.

שלך,

גאיה קורן, מרצה 'אני מלכה' להערכה עצמית, מחברת הספר "אני מלכה גרושה באושר ", ועתונאית בידיעות אחרונות.