לשחות כאילו אף אחד לא מסתכל עליך
ליאת עיני סיימה קורס שחייה, אחרי שלא האמינה שאי פעם תצליח לעשות אותו. עכשיו, אחרי שהגשימה את החלום הזה, היא בדרך להגשים את החלומות הבאים שלה. "ברגע שמחליטים וקופצים למים הדברים הרבה יותר פשוטים ממה שנראה בהתחלה. ושלרגע לא תחשבו שממש קפצתי למים, על זה אני אפילו לא חולמת", היא מסכמת את החוויה
בשעה טובה סיימתי את קורס השחייה בשיטת TI. עשרה מפגשים שהפכו אותי ממישהי שלא שחתה מעולם חתירה לכזו שנכנסת לבריכה "של הגדולים" ועושה מה שהם עושים. אז נכון שאני עוד לא מרגישה קלילה וגם לא בקצב שלהם אבל ברור לי שהכול עניין של תרגול ואימונים. אם מישהו היה אומר לי שתוך שלושה חודשים אכנס לבריכה ואתחיל לספור כמה ברכות אני עושה הייתי מסתכלת עליו במבט של "מי זה הבנאדם ההזוי הזה?"
אחרי שכבר צברתי ביטחון (יותר לכיוון של מיני ביטחון, נגיד מאחד עד עשר אני בשש כרגע) התחלתי לחשוב על שחייה בים. ניסיתי לדמיין מה יקרה אם אתחיל לשחות ופתאום אתעייף, אבל אז הבנתי שגם את הסיטואציה הזו בכלל לא העזתי לחלום עד לפני כמה חודשים, כך שזה בסדר לעבור שלב אחר שלב. בדיוק כמו שבהתחלה שחיתי במסלול שאני יכולה לעמוד בו, אחר כך עברתי לעמוקים אבל דאגתי לשחות במסלול שקרוב לקצה הבריכה כדי שאם פתאום ייגמר לי הכוח אוכל לעצור רגע, ועכשיו אני פשוט נכנסת למסלול פנוי ולא צריכה גלגלי ההצלה.
פתאום חשבתי על כל הדברים שאני עוד לא יודעת לעשות ורוצה ללמוד. אם זה כל כך פשוט למה כל כך קשה לצאת מאזור הנוחות, להחליט שעושים משהו ולהקדיש לו זמן? כמה זמן מתבזבז לנו על שטויות. אולי זה הפחד להתחייב ליום ושעה קבועים בשבוע? אולי הפחד מכישלון - מה יהיה אם לא אהיה מספיק טובה? אולי ההרגשה שלהוציא כסף על עצמנו זה מותרות, אבל כשזה נוגע לילדים שלנו הרבה יותר קל לפתוח את הארנק?
בעקבות השחייה הכנתי לי רשימה של דברים שאני רוצה ללמוד. אפילו התחלתי לחפש מקומות ועשיתי סקר שוק קצר. ומה קרה עם זה? כלום. כי ישר אמרתי שעכשיו חגים ואחר כך חורף ועוד כל מיני תירוצים ממש טובים, והזכרתי לעצמי כמה זמן (שנים!) לקח לי עד שהחלטתי ללמוד לשחות ואיזה פשוט זה היה אחרי שקיבלתי את ההחלטה.
טרי לוכלין, ממציא שיטת ה-TI, מסביר איך הכול התחיל:
גם כשחושבים על מרתון הרגע הכי קשה הוא לקבל את ההחלטה, להיכנס לאתר ולהירשם. אחר כך משהו בראש משתנה ופתאום הכול נראה ברור יותר. ככה היה לי עם השחייה. זה לא שפתאום התפנה לי זמן, אלא הייתי צריכה לחשוב איך אני מוצאת את הזמן להקדיש לתחביב החדש שהכנסתי לחיי.
פעם בשבוע קמתי שעה לפני הזמן שאני רגילה לקום, כדי להגיע לאימון ועוד אימון או שניים הכנסתי בין כביסה למיילים. נכון, זה לא הדבר הכי כיפי בעולם לקום בשש בבוקר אבל ברגע שידעתי שקבוצה של חמישה אנשים מחכה לי, בכלל לא הייתה דילמה אם לקום או לא, והקפה שאחרי השיעור הרבה יותר טעים מסתם קפה של בוקר.
עוד דבר שעזר לי הוא הכוח שיש בקבוצה. הרבה יותר קל לראות שכולם מתמודדים יחד עם אותם האתגרים. צוחקים, מסבירים ומשתפים אחד את השני. אנשים שעד לפני רגע לא הכרתי הפכו להיות סוג של קבוצת תמיכה. אז מה למדתי מהשחייה? שכל הקלישאות נכונות והכול עניין של החלטה.
ברגע שמחליטים וקופצים למים הדברים הרבה יותר פשוטים ממה שנראה בהתחלה. ושלרגע לא תחשבו שממש קפצתי למים, על זה אני אפילו לא חולמת בחלומות הכי נסתרים שלי, אבל גם לרדת במדרגות, להרגיש את המים ולצאת לדרך זה הרבה יותר ממה שעשיתי לפני שלושה חודשים.
לפנייה לכתב/ת 
