מתי צריך לשנות טקטיקה ומתי עדיף להרים ידיים בזוגיות
לפעמים אנחנו עושים הכל כדי לשמור על הזוגיות, אבל זה פשוט לא עובד. מתי צריך לשנות טקטיקה ומתי עדיף להרים ידיים
למה הם בכל זאת מנסים?
"לפעמים ההשקעה נמשכת למרות הכישלון והסבל, כי ברקע יש עדיין רגשות חזקים, לפעמים מדובר באנשים תלותיים מאוד שמתקשים לשחרר. יש אנשים שפשוט מפחדים משינויים ולכן עושים כמיטב יכולתם לשפר את המצב כדי שלא ייאלצו לשנות את הסטטוס שלהם, אחרים נאחזים באמונה שמשפחה לא מפרקים או שהם נתונים ללחץ חברתי או משפחתי לא לפרק את הקשר. יש מי שלא מוכנים להשלים עם כישלונות ולכן יתמידו התמדה סיזיפית בניסיונות לעבוד על הקשר, יש מי שביטחון עצמי ירוד מוביל אותם לזה, הם בטוחים שממילא לא ימצאו משהו טוב יותר, ואחרים שלא ייפרדו בשל תחושת אשם פנימית ‑ הם חוששים לפגוע ביקרים להם".
הפרח נבל
לפעמים האהבה מתה, וכמו פרח שקמל ‑ לא משנה בכמה מים נשקה אותו ובאיזו השתדלות נדשן את האדמה, לא ניתן להחיותו ולהביא לפריחתו מחדש. במקרים אחרים, ניסיונות השיקום לא יצלחו כי אינם מדויקים. "לא פעם אנשים לא באמת מנסים לפתור את הסוגיות המשמעותיות שמקשות על הזוגיות שלהם", אומרת שער־מנדל.
"למשל, כשהם עסוקים בניסיונות לשנות את הפרטנר שלהם או את עצמם, ואינם מוכנים לקבל את העובדה שייתכנו הבדלים וייתכנו פערים בין בני זוג, והם לאו דווקא בעייתיים. הם תקועים ברצון להיות דומים ובטוחים שעד שלא יהיו כאלה הזוגיות לא תעבוד, וזה הפוך. אחרים עסוקים בהתחשבנויות ונתקעים בלופ של פגיעויות, בלי להגיע לשלב הפתרון, שכן אינם עושים רפלקציה פנימית ואינם מקבלים אחריות לדברים. הם אמנם משקיעים שעות בשיחות, אבל הם עסוקים כל הזמן ב'מי לא בסדר', ועם הזמן סך הפגיעויות עולה על סך החוויות החיוביות בקשר. ואז הם מתנצלים כי הם מותשים, או לשם הרגעה, אבל בהיעדר עבודה פנימית משמעותית דבר לא נפתר והם ישובו למעגל במהרה".
מה קורה כשהם מגיעים לטיפול?
"הזוגות האלה רבים לא כדי לשנות דפוסים, אלא כדי לחזק עמדות. לפעמים הם ישתפו במצוקתם כדי להוכיח כמה הפרטנר שלהם קשה, וכשהם עושים סקס זה כי צריך ולא כי הם באמת רוצים, או כדי לחזק את התחושה שגם זה לא עובד ביניהם. זה הרסני, כי הם יעשו מה שצריך כביכול, אבל מהסיבות הלא־נכונות, לא כדי להניע מהלכי שיפור אמיתיים".
יותר ברגש
מצד שני, לפעמים המאמץ דווקא נושא פרי. "כדי שההשקעה תעבוד צריך שיהיה, מעבר לרצון בהצלחה, לפחות ניצוץ של רגש אצל שני בני הזוג ונכונות להיפתח, להיות מחוברים לרגשות ונכונים לחשוף אותם לפני הפרטנר, וכמובן נכונות לשנות ולהשתנות, נכונות להסכים להיכנס למצב זמני של חוסר ודאות ונכונות לקבל עזרה. לא פעם אנשים חוזרים שוב ושוב על אותן מריבות משום שהם מסיטים את השיח מהסוגיה המהותית, נמנעים מכניסה לעומקם של הדברים".
כדי למקד את המריבות בתקווה להשתחרר מהן, מומלץ לשאול את עצמנו, אחרי שהדברים נרגעים, מה האחר עשה שפגע בנו כל כך, מה זה גרם לנו לעשות ומה הרגש שהסתתר מאחורי הדברים. "כשהכל רע אבל יש עדיין ניצוץ של רגש יכולות לעבור שנים, ולייאוש יתווספו גם ציניות ובוז הדדי ומכות מתחת לחגורה", מזהירה שער־מנדל.
"לכן, כשנדמה שעשינו הכל והקשר עדיין לא עובד, חשוב להיות כנים עם עצמנו ולהתבונן בדברים בזכוכית מגדלת שקופה, להבין מה הנושא המהותי שמפריע, לזקק את הסיבות, ומהמקום הזה לנסות לעבוד על הקשר. לפעמים, כְּשֶׁלוֹ נדמה שהיא משגעת אותו בקנאה שלה, ועל זה הם רבים במשך שנים, הקנאה אינה הבעיה, אלא התחושה העמוקה שלה שהוא אינו נמשך אליה. כשמגיעים לבעיה האמיתית משהו קורה, דברים משתנים, משם אפשר להתקדם".
הכתבה מתפרסמת ב"ידיעות אחרונות" במוסף "זמנים בריאים"
לפנייה לכתב/ת 
