הגדלת חזה באמצעות הזרקת שומן עצמי

השתלת שומן עצמי למטרת הגדלת חזה, אינה פרוצדורה חדשה, התיעוד הראשון שלה הוא כבר משנת 1895, עת בוצע על ידי כירורג שתיעד את השימוש בשומן עצמי לתיקון פגמים לאחר כריתה חלקית של השד.

לאחרונה ניכר שהפרוצדורה תופסת תאוצה, דבר שנובע משילוב של מספר גורמים: היתרונות המשמעותיים שלה ביחס לניתוח הגדלה באמצעות שתלים, לצד אלה, הטכניקות הניתוחיות ממשיכות להשתכלל, וכך גם הביקוש החוזר למראה טבעי יותר.

מאמר שפורסם ב 2009 על ידי ד"ר אילוז וסטרודימאס, הפלסטיקאים, קבע כי הזרקת שומן לשד לא מגדילה את הסיכון ללקות בסרטן ושד ולא מקשה על ביצוע ממוגרפיה או בדיקות סונאר בשד. 

הגדלת חזרה בהזרקת שומן עצמי. מראה טבעי יותר(צילום: shuttertstock)

פתרון אסתטי וכמעט ונטול תופעות לוואי

השתלת שומן דומה מאוד להשתלת עור במקרים של כוויה. גם כאן ניתן להשתיל רקמה שנלקחה ממקום אחר בגוף, ומרגע שהרקמה נקלטת היא מתנהגת כמו רקמה מקומית. ההבדל בין השתלת שומן להשתלת איבר (כמו כליה או ריאה) הוא שאת רקמת השומן לא מחברים לכלי דם ספציפי על מנת שיספק לו חמצן, ועל כן זמן הניתוח הוא קצר יחסית ופחות מורכב מבחינה מיקרו-כירורגית.

מבחינה רפואית, הפרוצדורה אידאלית במצבים של היווצרות קופסית, שהיא אחת מתופעות הלוואי השכיחות ביותר בתחום הגדלות חזה, וכן במצבים של סיבוכים אסתטיים אחרים. בעבר במצבים הללו נאלצו המטופלות להסיר את השתלים ונותרו ללא פתרון אחר. אך כיום פתרון השימוש בשומן עצמי משמש כפתרון מוצלח לעיתים אף יותר מהמקור.

לצד אלו, מדובר בתוצאה שנשמרת לכל החיים, בניגוד לשתלים שיש להחליפם בכל עשור, וכמובן שתי פעולות בניתוח אחד – שאיבה מאיזור שאיננו מרוצים ממנו ומילוי בחזה. כמובן, שהימצאותו של ריכוז שומן כלשהו בגוף, הוא תנאי בסיסי לביצוע הפרוצדורה.

חשוב לדעת שהחיסרון העיקרי של הפרוצדורה הוא שלא כל השומן נקלט. משום שרקמת השומן מקבלת את החמצן שלה בדיפוזיה. משמעות הדבר היא שלא כל תאי השומן שורדים את המעבר.

מסיבה זו, מזריקים לשד בין 40 ל-60 אחוזים יותר שומן מהנפח הרצוי. התהליך כולו אורך כחצי שנה עד לקבלת המראה הסופי. מראה סופי מתקבל רק כעבור חצי שנה אז השומן מפסיק את היעלמותו.

לאחר הניתוח מבנה החזה מתאים את עצמו, כמו כל חזה טבעי, למשקל הגוף. לכן אם הגוף יורד במשקל, נפח החזה יצטמצם בהתאם.

הכותב הוא מומחה בכירורגיה פלסטית