אחרי האפצ'י: כמה זמן שורדים הווירוסים במרחב הציבורי?
עיטוש או שיעול בודד עלולים להדביק עשרות אנשים בשפעת ובחצבת. אבל האם הווירוסים שנחתו על מתגים, מעקה, ידיות ומשטחים נוספים, ממשיכים לסכן אתכם גם בשעות ובימים שאחר כך? זה מה שידוע לעולם המדע
מגפת החצבת ממשיכה להתפשט ברחבי הארץ, וגם נגיפי החורף ובהם השפעת רובצים בכל מקום, מה שמעלה תמיד את החשש עד כמה אפשר להידבק במקומות ציבוריים, מרסיסי רוק, שיעול ונזלת שנחתו על משטחים שונים ובחלל האוויר.
המדע כולל מידע די מוגבל על יכולת ההישרדות של הווירוסים, ובכל זאת מספר מחקרים נתנו לא מעט מידע על מידת הסכנה שבהידבקות במקומות ציבוריים.
מחקר משנת 1982 מצא שנגיף השפעת ממשיך להדביק עד 48 שעות על משטחי פלסטיק או מתכת קשים, בעוד שפרסום משנת 2008 מצא שהווירוסים הללו מדבקים עד 3 ימים מרגע שנחתו על משטחים.
מחזור החיים של נגיפי השפעת הוא קצר יחסית לווירוסים אחרים. מחקר של ד"ר ג'יין גרייטורס מהמכון לבריאות הבריטי משנת 2011, בדק את יכולת ההישרדות של נגיפי שפעת על משטחים שונים. החוקרים מצאו כי לאחר תשע שעות, לא נמצאו עוד נגיפים חיים על רוב משטחי המתכת והפלסטיק הקשיחים כמו אלומיניום או מקלדות מחשב. עם זאת, על משטחים שבהם חורים או חריצים, כמו בגדים או צעצועים מבד או עץ, וירוסים חיים נעלמו כבר תוך 4 שעות.
ישנם וירוסים רבים התוקפים בחורף, כך שאין די מחקרים שבדקו את כולם. אולם באופן כללי נראה כי מרביתם אינם מסוכנים עוד לאחר 24 שעות ויכולתם להדביק בני אדם מתפוגגת מהר יותר על משטחים מחוררים כמו בד או מגבון.
ומה לגבי הידיים המזוהמות? לרוב, הווירוסים נעלמים מכפות הידיים או לפחות כבר אינם יכולים להדביק בתוך 20 דקות. העור שלנו עושה עבודה טובה בהריגת הנגיפים. הידיים שלנו מכילים בעצמם חיידקים, לא משנה כמה אתם רוחצים ידיים, אבל אין בהם נגיפים.
מחזור חיי הווירוס
מדוע הווירוסים אינם חיים לנצח? נגיפי החורף מאבדים את יכולת ההישרדות מחוץ לגוף הודות לשלושה גורמים: מבנה המעטפת שלהם, תנאי הסביבה, וכמה ריר נותר בעיטוש או בשיעול.מעטפת וירוסים כמו נגיפי החורף והשפעת, נהרסים תוך 48 שעות, בעוד שנגיפי מערכת העיכול כמו נורו-וירוס הגורם להתפרצויות שלשולים והקאות, מצליחים לשרוד גם למשך שבועות. גם טמפרטורה, קרינת ה-UV מהשמש, שינויים בחומציות ומליחות משחקים תפקיד בהרס מעטפת הווירוס.
אחד הגורמים העיקריים לשרידותם הוא הלחות: נגיפים הופכים יציבים יותר בסביבה חמה ולחה, כמו בנחיריים, בגרון ובקנה הנשימה, הם הופכים יציבים יותר ויכולים להתרבות. כאשר הם נחשפים לסביבה יבשה, הם מתפרקים.
מסיבה זו, הווירוסים מדבקים יותר במשטחים קשיחים כמו פלסטיק ואלומיניום, ופחות על משטחים מחוררים כמו בד או טישיו הסופגים את הלחות מהנגיפים – ומשמידים אותם.
לכן, כאמור, הנגיפים עלולים להמשיך ולהדביק כשהם נוחתים על משטחים קשיחים למשך עד שבע ימים, בעוד שעל משטחים מחוררים, כמו בד או משטחי נחושת, הנגיפים מפסיקים להדביק אחרי כשש שעות.
הריר מעיטוש או שיעול עשוי להגן על הנגיף מנזקי הסביבה, וכך הוא עשוי להמשיך להיות מדבק אפילו זמן רב יותר. זו בדיוק הסיבה לפיה ממליצים להרחיק אדם חולה מגן, בית ספר או מהעבודה, לפחות למשך 24 שעות.
אז איך תמנעו הדבקה?
1. חטאו ככל האפשר משטחי פלסטיק או אלומיניום שבאו במגע עם אדם חולה: שלט רחוק, מתגי חשמל, צעצועי ילדים.
2. אווררו את החדר. זיכרו: קור אינו גורם למחלות, אלא חללים סגורים.
3. אם מישהו התעטש או השתעל בסמוך אליכם, השתדלו לצאת מהאזור או לעצור את הנשימה למשך מספר שניות.
4. חטאו ידיים לאחר שירותים או החתלה ולפני אוכל.
5. התעטשו והשתעלו אל המרפק או אל ממחטת נייר, ולא אל כף היד.
6. אם אתם חולים – אל תגיעו לעבודה כדי לא להדביק אחרים.
צפו: איך לא להדביק אחרים בעבודה במחלות זיהומיות
לפנייה לכתב/ת 
