טבעי או מסוכן: כך נראות המלצות מסכנות חיים ברשת

לא לקחת אנטיביוטיקה, ללכת להרצאה מבוססת על יסודות הסיינטולוגיה כפתרון למחשבות אובדניות, לנשוף על תינוקת שחלתה בשעלת, כדי שתעצור את נשימתה ואז את השיעול -  אלו מקצת העצות שאספנו בקבוצות ברשת, העוסקים בסוגיות של בריאות.

בפורומים של הקבוצות הללו ניתן למצוא המלצות רפואיות, מכל מיני גורואים מטעם עצמם, שאינן נשענות על שום מחקר וידע מוסמך או זוכות לפיקוח ובשל כך עלולות להכיל מידע כוזב, שקרי ואפילו מסכן חיים.

נכון, תמיד יהיו בתיאור הקבוצה הסתייגויות משפטיות (שכלל לא בטוח שהן קבילות) בסגנון: אין במידע הנמסר משום ייעוץ רפואי, ואין ההמלצות מהוות אלא את דעתם האישית של הכותבים. עדיין השאלות המועלות זוכות לעצות ולתשובות מצד בעלי אינטרסים מסחריים או הורים שמאמינים בתרופות סבתא כפתרון לכל בעיה.

חום גבוה בתינוקות: להוריד את החום או לתת לגוף להילחם?(צילום: shutterstock)

אחת מהקבוצות הגדולות בישראל, ובכוונה איננו מציינים את שמה, היא קבוצה שעניינה התנגדות חריפה לחיסונים. למעלה מ-40 אלף איש חברים ועוקבים אחרי הדיווחים הנכתבים בה וכוללים פרסום עובדות שאינן מגובות כל הוכחות מחקריות, על קשר שלא נמצא בין חיסונים ובין מחלות אחרות, הימצאות חומרים ורכיבים שאינם שם, מחקרים אמפיריים ומדעיים לא תמצאו בה, אבל כן "שמעתי ש -  עשיתי מחקר בעצמי וגיליתי ש", והרבה הפניות לשימוש בוויטמינים כמחוללי ניסים.

הנה כמה סוגיות שנדונו בפורומים הללו, מול תגובות רופאים מומחים על ההמלצות שניתנו ברשת, למול הנחיות הטיפול הרפואי הנדרש.

לפוצץ לבד עם מחט שעברה חיטוי, חיטוי עם שמן לבנדר, שימוש בחמאת שיאה.

התגובות הנ"ל מדגימות כמה קשה לי כרופא, וכמישהו שחותר לטיפול מבוסס מחקר לאשר או לשלול המלצות שכאלה.

בנוגע לניקוז שלפוחית בכוויה – הדעות חלוקות אם צריך. באזורים ובגודל של הכוויות כפי שמופיעות בתמונה, ייתכן וגם אני הייתי מנקז עם מחט סטרילית, שהרי ניקוז שאינו כזה, יכול להביא לזיהום.

לגבי שימוש בשמן לבנדר כחיטוי או בחמאת שיאה לא מצאתי מחקרים רפואיים, שתומכים בסגולות הפוטנציאליות של חומרים אלה. עם זאת ישנם חומרים/תרופות בטוחות ויעילות לשימוש במקרים אלה.

הטיפול בכוויה שכזאת צריכה להתבצע על ידי צוות רפואי. ניקוז של שלפוחיות שכאלה בבית עלול לסכן את התינוק בזיהום מקומי והחמרה מסוכנת של מצב היד.

אחרי מריחת שמן זית שהושרה בשום ותהייה אם לדחוף שן שום אל תוך הרקטום של הילדה, ההמלצה הגורפת הייתה לאכול אדמה דיאוטומית. (סוג של מינרל שנוצר משקיעת אצות בימים או אגמים, אשר משמש כמצע סינון, חומר סופח נוזלים, למשל חול לחתולים, קוטל חרקים, מייצב בדינמיט וכמבודד תרמי).

תולעים (Enterobiasis) שכיחות בילדים, בעיקר בילדים בגילאי גן ובית ספר. החדרת שום לפי הטבעת או מריחה באזור אינה עוזרת ולדעתי אינה נעימה לילד.

בנוגע להמלצה לגבי שימוש באדמה דיאטומית, קיים חשש ששאיפת אדמה דיאטומית, גורמת למחלת ריאות קשה (סיליקוזיס) ושהחומר הינו מסרטן. יחד עם זאת לא מצאתי סימוכין לטענה זו.

בנוסף, חשוב לציין כי בין השאר החומר משמש להדברה. כך שאני לא מצליח לחשוב מדוע לתת לילדים את החומר "הטבעי" הזה.

הטיפול התרופתי הינו יחסית פשוט וכולל מתן מבנדזול (ורמוקס) שצריך לחזור עליו שוב אחרי כשבועיים ותופעות הלוואי מינימליות. עם זאת, נדרשים אמצעים נוספים, לרבות מקלחת חמימה בבוקר (על מנת להסיר הביצים שנדבקו לאזור פי הטבעת), גזירת ציפורניים, הרתחת מצעים וכלי מיטה ושקילת טיפול תרופתי במקביל בכל בני הבית. הדבקה חוזרת הינה שכיחה.

לא לחסן בהיריון כי זה גורם ללידה מוקדמת, לנשוף על פני התינוקת החולה בשעלת, לתת ויטמין C, לנסות דיקור, בצל וכורכום.

השעלת עלולה להיות מסכנת חיים  במיוחד ביילודים ותינוקות עד גיל 6 חודשים, כשהמנה הראשונה של החיסון ניתנת רק בגיל חודשיים. בגיל צעיר זה, היילוד חשוף לסיבוכים הקשים של המחלה הכוללים דלקת ריאות, דלקת קרום המוח ואף מוות.

מדובר במחלה מידבקת ביותר העוברת בשיעול, עיטוש ומגע עם הפרשות מהאף ודרכי הנשימה. לאור זאת קיימת המלצה לחסן נשים הרות לשעלת  בשבועות 27-36 להריון. מטרתו ליצור תגובה חיסונית באישה ההרה עם נוגדנים אשר יעברו שליה וכך כבר עם הלידה היילוד יהיה מוגן מפני המחלה.

בטיחות החיסון בהריון מבוססת היטב, ולא נמצא הבדל בתוצאי ההיריון בנשים שחוסנו לאלו שלא: מבחינת שבוע הלידה, בריאות הילוד, בריאות האמא, צירים מוקדמים וסיבוכי היריון. הכל זהה. לכן לא ניתן להגיד שמי שחוסנה סיכוייה לסבול מתופעות אלו גבוה יותר. לעומת זאת, נמצאה ירידה משמעותית בכמות הילודים שנפטרו משעלת בגיל שנה ומטה.

שעלת בקרב תינוקות מתחת לגיל חצי שנה הינה קשה ועלולה להיות קטלנית. שעלת בילדים גדולים ובמבוגרים היא מחלה לא נעימה, ממושכת ומידבקת. אני לא מכיר ביעילות בטיפולים הטבעיים שהוזכרו למחלה זו. יחד עם זאת, טיפול אנטיביוטי הולם מקטין עוצמת מחלה ומקצר מחלה. בניגוד למידע הנמסר בפורומים הללו, טיפול עוזר גם אחרי שבוע של מחלה, וגם מקטין הדבקה סביבתית.

חשוב לציין כי אחד מסיבוכי השעלת הקשים ביותר בתינוקות קטנים הוא הפסקת נשימה. במקרים כאלה מומלץ לפנות לבית חולים בהקדם, נשיפה על הפנים לא יעזור והתוצאה של טיפול לא הולם יכולה להיות מוות.

נבג חיידק הטטנוס עמיד מאוד בתנאי קיצון ואינו נהרס בתנאים אירוביים. חדירה של נבגים אלה לפצע, גם לפצע שטחי, יכולה לגרום בתנאים הנכונים לשגשוג של החיידק ולייצור טוקסינים הגורמים למחלה קשה.

חיסון נגד טטנוס ראוי שיינתן לפני חשיפה (חיסון פעיל במסגרת חיסוני השיגרה) אך יכול להינתן גם אחרי חשיפה (חיסון סביל), מוקדם ככל האפשר, וגם יכול להינתן גם אחרי שלושה ימים, בניגוד למידע בפורום. 

לא לקחת תרופות בשום פנים ואופן, לפנות לרוקחות טבעית בלבד, ללכת לקורס בחסות הסיינטולוגיה.

דיכאון לאחר לידה שאינו מטופל, נחשב מסוכן. הוא עלול להידרדר מהר, ולסכן את האם והתינוק.

סימני דיכאון אחרי לידה, כוללים שינויים במצב רוח, מצב רוח פחות טוב, תיאבון מופחת, שינויים בשינה, תחושה של זרות, ניתוק או אי שקט שקשורים לתינוק.  

קיימות אפשרויות טיפוליות רבות מעבר לכדורים, בעיקר טיפול קוגניטיבי התנהגותי. הרבה פעמים גם טיפול רגשי עוזר גם לתפקד יותר טוב וגם להחזיר את מצב הרוח.

בשימוש בתרופות פסיכיאטריות, חלקן אכן עוברות בהנקה. חשוב לדעת שקיימות תרופות שבטוחות יחסית לקחת אותן גם בהנקה. בהוסף, יש צמחי מרפא ותוספי מזון שבמינונים נכונים יכולים לסייע במקרים של דיכאון קל, אבל גם הם עוברים בהנקה.

בכל מקרה, פעמים רבות יותר, התינוק ייפגע יותר מהעובדה שאמו בדיכאון, מאשר ייפגע אם לא תהיה הנקה.

המלצה כזו היא שגויה ביסודה ועלולה לגרום לנזק לאמא וגם ליילוד, כולל עד מקרים של מוות, שכן דיכאון שאינו מטופל יכול להביא להתאבדות ועד פגיעה בתינוק. לכן תגובות כמו שנענו בפורוים הן בגדר פשע.

אם אישה חשה שקשה לה עם ההתנהלות בבית, התינוק, עצב עמוק, עליה לפנות לקבלת עזרה מקצועית.

לא לקחת. התרופות מסוכנות, חום זה ברכה, לתת רק ויטמינים, להשתמש במגבות קרות.

בילדים ובעיקר תינוקות צעירים חום גבוה קשור בהופעת פרכוסים, והדרך העיקרית למנוע זאת היא בהורדת חום. פרט לכך – חום גורם לתחושה כללית רעה, חולשה ניכרת, חוסר תאבון ולכן הורדת חום גורמת לשיפור ניכר בהרגשה.

האמונה שהחום מגן עלינו, והורדתו פוגעת בנו  - שגויה ואין לה כל בסיס מדעי.

כן. לקחת ויטמין C וסודיום אסקרובט (נתרן), למרוח ויטמין C ליפוזומלי בתוך הלחי.

הסיבוך הכי מטריד של סטרפטוקוק מקבוצה A בגרון לא קשור ישירות לדלקת בגרון, ואכן רוב האנשים יחלימו מזיהום זה עצמאית גם ללא אנטיביוטיקה.

החשש העיקרי הוא מסיבוך שנקרא RHEUMATIC FEVER שהיה נפוץ יותר בשנים טרם עידן האנטיביוטיקה, והוא מופיע מספר שבועות לאחר מכן. מדובר במחלה קשה שבראש ובראשונה פוגעת במסתמי הלב, ויכולה להביא לנזק לבבי משמעותי ומסוכן.

יש למחלה זו גם סיבוכים אפשריים נוספים – דלקת מפרקים, פגיעה נוירולוגית ועוד. מטרת הטיפול האנטיביוטי בדלקת גרון של סטרפ A היא מניעת סיבוך זה, שהוא שכיח בעיקר בקרב ילדים. ההמלצה להימנע מאנטיביוטיקה במצב זה – בהחלט מסכנת חיים.

דלקת ריאות, כפי שמישהי ציינה שחוששת שיש לבתה, דורשת חשד של הרופא לאחר בדיקה גופנית. ואז יש לאשר את האבחנה בצילום חזה. אם אכן מוכחת זה דורש טיפול אנטיביוטי. בהעדר טיפול, יש סכנה של הזיהום הריאתי עד כדי פגיעה נשימתית או פיזור הזיהום לדם.

סירופ תאנים, להוריד מוצרי חלב, לא להרטיב את האוזניים, לטפטף שמן ליד הראש.

אין קשר בין מוצרי חלב למוגלה מהאוזן (או לליחה). טיפול במוגלה שפורצת מהאוזן דורש רק דילול המוגלה במי חמצן. ברוב המקרים של פריצת מוגלה מהאוזן, ישנה רזולוציה מהירה של הסימפטומים של הילד (חום וכאבים) וברוב המקרים טיפול אנטיביוטי אינו נדרש.

לא מוכרת לי שום עבודה מדעית שבדקה יעילות של סירופ תאנים. דלקת אוזניים מאובחנת בבדיקת הרופא. זה נתון לשיקול דעתו של הרופא אם לטפל אנטיביוטית כי בילדים ותינוקות, זה יכול להיות ויראלי.

אם זה חיידקי, זה דורש טיפול אנטיביוטי ובהיעדר טיפול יכול להסתבך בהתפשטות הזיהום, דלקת קרום המוח וסיבוכים אחרים באזור האוזן, הגולגולת וכלי הדם של המוח.