זו הסיבה שהצעירים היום גבוהים מהדורות הקודמים
מדוע הצעירים גבוהים מהוריהם ואלה גבוהים מהסבים והסבתות, מה חלקה של אהבת אם בתהליך, מהו תפקידם של הורמוני המין בצמיחה ועד מתי אנחנו ממשיכים לגדול?
במובן מסוים, נראה שהטבע, באופן נדיר יחסית, נענה למשאלת לבנו: לפי הביקוש העולה בהתמדה לנעליים, מכנסיים ופריטי לבוש אחרים, נראה שצעירי ישראל נעשים גבוהים ומלאים יותר, מעשור לעשור.
קיראו עוד:
רוצים ילדים גבוהים? ספקו להם תזונה מתאימה
המדריך המלא: איך מאבחנים ומטפלים בילד נמוך?מי באמת צריך הורמון גדילה? מיתוסים על גובה
לא קל למצוא נער או נערה נמוכים מהוריהם, והסבים והסבתות, במקרים רבים מאוד, אינם מגיעים לגובה הכתפיים של נכדיהם ונכדותיהם. הורים המבקשים לעשות כעצת הפסיכולוגים ולדבר אל ילדיהם ב"גובה העיניים", צריכים הרבה פעמים להתרומם על בהונותיהם לשם כך, ולפעמים אפילו להיעזר בשרפרף קטן.
מדוע רבים מהנערים והנערות של ימינו גבוהים מהוריהם? מדוע ההורים גבוהים מהסבים? עד מתי תימשך הצמיחה לגובה, והאם אפשר לעודד אותה או לעכב ולצמצם אותה?
הגורמים המשפיעים על הגדילה
הגדילה היא אחד התהליכים היותר מורכבים המתחוללים בגוף האדם. למעשה, חלק מהתהליך הזה עדיין אינו מובן לנו כל צורכו. עקרונית, אפשר לומר שהגדילה תלויה בכמה גורמים בעת ובעונה אחת.
הגורם העיקרי הוא המטען הגנטי. בישראל, למשל, בניהם של יוצאי ארצות כמו תימן ופרס, הם נמוכים בהשוואה לשאר האוכלוסיה, אבל אינם נמוכים מהממוצע המקובל בין בני עדתם. הנתונים האלה מתייחסים כמובן לאוכלוסיה הבריאה, כך שלא נלקחו בחשבון ילדים ומבוגרים הסובלים ממחלות כרוניות כלשהן.
עם זאת, איננו יודעים בדיוק כיצד בא הגורם הגנטי הזה לידי ביטוי, אבל ידוע שבאופן כללי הבנים דומים מבחינת הגובה להוריהם (כמובן, יש יוצאים מן הכלל). מחקרים סטטיסטיים שנערכו במקומות שונים בעולם, מראים באופן ברור שהילדים מגיעים לגובה הממוצע של שני הוריהם, המחושב לפי שיקלול מסוים, פלוס-מינוס 10 סנטימטרים. הדברים האלה אמורים לגבי 90% מהאוכלוסיה, בערך, כך שהנותרים יכולים להיות גבוהים או נמוכים מהממוצע הזה.
אם עולים מרמת המשפחה לרמת העם, נוכל להיווכח כי גם כאן פועל הגורם הגנטי. בני העמים הסקנדינביים, למשל, גבוהים באופן כללי מבני עמים היושבים לחוף הים התיכון. הגדילה מושפעת גם מהגורם ההורמונלי.
למשל, עודף או מחסור בהורמון הגדילה, הורמון בלוטת התריס, הורמון יתרת הכליה והורמוני המין, החשובים בעיקר בתקופת ההתבגרות המינית. הורמון הגדילה מופרש מבלוטת יתרת המוח, כתוצאה ממאזן כימי בין שני הורמונים המופרשים מן ההיפותלמוס, ומגיעים אל הבלוטה. הורמון אחד מגרה את הבלוטה להפרשת הורמון הגדילה, ואילו ההורמון השני מדכא את הפרשת הורמון הגדילה.
מבלוטת יתרת המוח, מגיע הורמון הגדילה, דרך כלי הדם, אל הכבד, המפיק בהשפעתו הורמון מתווך, הדרוש ליצירת קשר בין הורמון הגדילה לבין רקמות שונות בגוף. מכאן והלאה, מפעיל הורמון הגדילה באופן ישיר, או באמצעות ההורמון המתווך, את הרקמות הגדלות בגוף: עצמות, שרירים ועוד.
הגדילה נעשית בשני אופנים: גדילת התא עצמו, והתחלקות והתרבות תאים. למעשה, הימצאותו או אי-הימצאותו של הורמון הגדילה אינה מספקת כדי לווסת את תהליך הגדילה. לשם כך יש צורך בהימצאותם של הורמונים נוספים, כמו הורמון בלוטת התריס, הורמון בלוטת יתרת הכליה, והורמוני המין. בניגוד לסברה הרווחת בציבור, המחסור בהורמון הגדילה הוא הסיבה הנדירה ביותר לתופעות של הפרעה בגדילה. רק אחד מתוך מאה אנשים הסובלים מקשיי גדילה, לוקים במחסור של ההורמון הזה.
מזון של אהבה
כל אמא יודעת שהמזון הוא אחד הגורמים החשובים המשפיעים על הגדילה. הסיבה לכך היא, שהחדרת מזון רב לגוף, מביאה את הכבד ליצירת כמות גדולה של ההורמון המתווך בין הורמון הגדילה לרקמות.
עם זאת, אכילת יתר לא תאיץ או תגביר את הגדילה לגובה. ילד ישראלי רגיל, שמקבל באופן סדיר את כל אבות המזון, לא יוכל להאיץ באופן משמעותי את גידולו כתוצאה מאכילת כמות גדולה יותר של מזון. למעשה, אכילת יתר עלולה לגרור השפעות לוואי מזיקות. עם זאת, ילדים הסובלים מתת תזונה, עשויים לשפר את גדילתם, אם יתחילו לקבל מזון טוב, בכמות מספיקה ובחלוקה נכונה בין אבות המזון.
צמיחה תקינה לגובה מחייבת את נוכחותו של של גורם נוסף, פסיכולוגי, המכונה "אהבת אם". מתברר שמתח, חרדה, חוסר ביטחון ומחסור באהבה, עלולים לעכב גדילה של תינוקות וילדים, ובמידה פחותה, גם של בני נוער.
קיומה של האהבה אפילו במשפחה אומנת, או בבית-הספר, עשוי לסלק מכשולים שונים ולחדש את הגדילה התקינה הופסקה קודם לכן. הדרך שבה פועל המנגנון הזה, עדיין אינה מובנת כל צורכה, אך ההנחה היא ש"אהבת האם" משפיעה בדרך כלשהי על בלוטת יתרת המוח המייצרת את הורמון הגדילה.
גדילת השלד מתבצעת בעיקר בלוחיות גדילה עשויות סחוס, הנמצאות בקצות העצמות הארוכות. פעילותם של ההורמונים גורמת להתארכות ולהתרבות תאי הסחוס, ולחדירת סידן אליהם. הפעילות הזאת מסתימת כאשר העצמות ממלאות וסוגרות את מרחב הגדילה. בדרך כלל, התהליך הזה מתרחש אצל נערות בגיל 15 שנים ואצל נערים בגיל 18 שנים.
הורמוני המין, למשל, המופרשים בקצב מוגבר בתקופת ההתבגרות המינית, אחראים להאצה משמעותית בקצב הגדילה, אבל הם גם מבשרים את סיום הגדילה וסגירת מרחב הגדילה של העצמות. התבגרות מינית מוקדמת עלולה לגרום לכך שהנער, או הנערה, יהיו בבגרותם נמוכים מהממוצע. בגיל ההתבגרות הם יהיו גבוהים מבני גילם, אבל פעילותם של הורמוני המין תביא לסגירה מוקדמת של מרחב הגדילה של העצמות. עיכוב מכוון של ההתבגרות המינית שיכול התבצע באמצעות הורמונים מדכאים סינתטיים, עשוי להוביל להמשך תהליך הגדילה.
הגובה כיתרון בחיים
האנדוקרינולוג הבריטי ג"מ טאנר, שפיתח את עקומות הגדילה המשמשות כיום כלי מוסכם לבחינת גדילה של ילדים ובני-נוער, אמר בכנס מדעי כי בתקופתנו חלה עלייה מסוימת בגובה הממוצע, כיוון שאנשים רבים יותר מתקרבים לגבול העליון של הנורמה. כלומר, אין תופעה משמעותית של חריגה אל מעבר לתחום הנורמה.
תופעת הפרשי הגובה הבין-דוריים בישראל, נובעת בחלקה מהעובדה שבמשפחות רבות בארץ, ההורים הם ניצולי שואה. אנשים אלה סבלו בילדותם ובנערותם מתת-תזונה חריפה, וממחסור ב"אהבת האם". כתוצאה מכך, נפגעה גדילתם. בניהם, לעומת זאת, מקבלים שפע של "אהבת אם", על כל הכרוך בה, לרבות מזון טוב בכמות גדולה. לפיכך הם מביאים לידי ביטוי את מלוא הפוטנציאל הגנטי שלהם, וצומחים לגובה.
מחקרים לא מעטים הראו כי אנשים גבוהים ויפים מתקבלים בקלות רבה יותר לעבודה, מתקדמים בסולם הניהול, מרוויחים יותר, ובקיצור, מצליחים יותר בחיים. יש גם דוגמאות הפוכות,של אנשים נמוכים שכתוצאה מכך פיתחו אמביציה חזקה להוכיח את כישוריהם למרות היותם נמוכים. נפוליאון בונפרטה הוא דוגמה בולטת בתחום זה.
דוד בן גוריון הוא דוגמה נוספת. עם זאת, גם גובה רב מדי אינו מתקבל בברכה, במיוחד אצל נערות. סקר בקרב נערים העלה שרבם מהם רוצים להגיע לגובה של 1.85-1.80 מטר, אבל אינם שואפים להגיע לגובה של שני מטרים.
הגובה הממוצע של בני אדם עשוי לעלות ולרדת. שלדיהם של מתאבדי מצדה היו בגובה של 1.70 מטר. כלומר, הגובה הממוצע לפני כאלפיים שנה נפל בסנטימטרים ספורים מהגובה הממוצע של ימינו.
בתקופת ימי הביניים ממוצע הגובה בעולם שהיה ידוע אז (בלי אפריקה ואמריקה), ירד. אנשי ימי הביניים שסבלו מתת-תזונה וממחלות, היו למעשה מעוכבי-גדילה ונמוכים, בהשוואה אלינו ובהשוואה למתאבדי מצדה.
הקפיצה הגדולה לגובה החלה בראשית המאה ה-20, עם המצאתם של שימורי המזון, ופיתוח כלכלה המאפשרת אספקת מזון טרי בכמות מספיקה. היא קיבלה תנופה עם גילוי הוויטמינים והאנטיביוטיקה, הדברת המחלות וההתפתחות הכללית ברפואה, אבל מכאן ואילך, הצמיחה תלויה באבולוציה הביולוגית.