אין כמעט אדם שלא חווה בימי חייו תופעה מוזרה אחת לפחות במהלך השינה. תחושת נפילה מגובה, רדיפה על ידי מפלצות וחייזרים, תנועות חריגות, שריר תפוס, הליכה לילית ואפילו תחושה של שיתוק. התופעות הללו לעיתים כה מלחיצות, עד שחלק מהסובלים ממהרים לחדר המיון מחשש לבריאותם.
תנועות אבנורמליות והתנהגויות לא רגילות במהלך השינה הן חלק מקבוצה גדולה של אירועים ליליים שעשויים להתרחש במהלך השינה, הערות או המעבר בין שינה לערות. המאורעות הללו שכיחות מאוד כבר בגיל צעיר, ומשפיעות על 15%-20% מהילדים ו-4% מהמבוגרים.
תקריות לילות מחולקות להתנהגויות פשוטות (כמו תנועות התקפיות או קצביות) והתנהגויות מורכבות (כמו דיבור מתוך שינה, הליכה מתוך שינה או ביעותי לילה). האתגר של הרופא הוא לזהות אם האירועים הליליים הם אות לבעיה רפואית או דחופה, או שמא מדובר באירוע חסר משמעות רפואית.
אז מה מתרחש במוח שלנו בזמן הפעילויות הליליות הללו? התשובה לשאלה נותרה בלתי פתורה, ומדענים ממשיכים לנסות להבין כיצד פועל המוח בשינה ושולט על החלומות והפעילויות. מה שכן ידוע הוא שלעיתים קיימת אי התאמה בין המוח לגוף, מה שגורר פעמים רבות התנהגויות חריגות.
"ההסבר לחלק מהתופעות הוא התעוררות בלתי שלמה", מסביר פרופ' גיורא פילר, מומחה להפרעות שינה ומנהל מחלקת הילדים בביה"ח כרמל. "מצב זה משלב ערות ושינה בו-זמנית. מצבים אחרים נגרמים בשל חוסר סינכרון בין תהליך ההירדמות של המוח לבין זה של הרפיית השרירים, שלעיתים עוברים הרפיה מהר מכפי שהמוח נרדם - מה שמעניק תחושה של כאילו נפילה. בסיוטי לילה, לעומת זאת, המוח נמצא בעת חלום, והסיוט משקף תוכן שלרוב לקוח מחוויה מפחידה או לא נעימה מחיי היומיום או מהעבר".
תנועות בשינה הן תופעה שכיחה מאוד, שמתוארת כקפיצה פתאומית מהירה של כל הגוף או של אזור אחד, שלרוב מלווים בתחושה של נפילה לכאורה מגובה. לעיתים מתלווה לתזוזות גם תחושה ויזואלית, שמיעתית או תחושתית. התופעה מטרידה מאוד את הסובל, ועלולה לגרום לו להתעורר או לסבול מקשיי הירדמות.
התופעה, שמופיעה אך ורק בשינה, נמשכת לרוב מספר שניות עד דקות ספורות. היא יכולה להתרחש בכל גיל, והיא חסרת משמעות רפואית. כמו שאר הפרעות השינה, היא מתרחשת לעיתים כתוצאה ממחסור בשינה או מצריכת יתר של קפאין או מעורר אחר.
תופעה תחושתית דרמטית מאוד שמתרחשת לרוב בתחילת השינה, בשכיחות גבוהה יותר אצל נשים. הסובלים ממנה מתארים תחושה פתאומית של רעש עצום בשעה שהם נרדמים או מתעוררים, המעניקה הרגשה של "ראש מתפוצץ", ללא כאב. התופעה לא מלווה בתנועות, אך לעיתים מתארים הסובלים התכווצויות שרירים, קצב לב מהיר ותחושת פחד. התופעה מפחידה, ועלולה לגרום לסובל פחד מהירדמות וקשיי שינה. אין טיפול מוכח לתופעה, מלבד הרגעת המטופל שאין מדובר בבעיה רפואית.
תנועות כיפוף או מתיחה בבטן או בצוואר בעת ישנוניות, או בעת ניסיון להירדם. כשהתופעה נמשכת במהלך היום, היא קשורה לפגיעה בעמוד השדרה במיעוט המטופלים. בדיקות ההדמיה כמו MRI לרוב תקינות, אבל אצל כחמישית מהחולים נמצאים נגעים שונים בעמוד השדרה, שככל הנראה אינם בעלי חשיבות רפואית.
"מיוקלונוס לילי (התכווצויות שרירים) יכול לעיתים לנבוע מטונוס שרירים מוגבר או כיווץ שרירים, לעיתים להידמות לאפילפסיה ולעיתים לנבוע ממתח נפשי או מדריכות יתר", מסביר פרופ' פילר. "כאשר התופעה היא אך ורק לילית, ללא השפעה על חיי היומיום, לרוב מדובר בתופעה שפירה ולא מדאיגה. במידה שיש לה השלכות על חיי היומיום כמו עייפות וירידה תפקודית, או שישנן תופעות דומות גם ביום, יש להיבדק על ידי נוירולוג ילדים".
12 צפייה בגלריה
כשהתופעה נמשכת במהלך היום, היא קשורה לפגיעה בעמוד השדרה במיעוט המטופלים
(צילום: shutterstock)
תנועות פתאומיות של הגפיים שמתרחשות עם ההתעוררות או זמן קצר לאחר ההתעוררות בקרב ילדים או מתבגרים. תנועות אלה עלולות לבשר על אפילפסיה. "פרכוס בהגדרתו מיד דורש בירור", חורץ פרופ' פילר. "חלק מהתופעות הפרכוסיות הן שפירות יחסית וחולפות עם הגיל, וחלק משמעותיות יותר. עם זאת, פרכוס, בין אם מתרחש בשינה או בערות, תמיד דורש בירור על ידי נוירולוג".
תופעה המופיעה לרוב בגיל שבועיים ונמשכת עד גיל 3 חודשים. עם זאת, לעיתים התופעה נמשכת גם עד גיל ארבע שנים. מדובר בקפיצות ובתנועות שונות של הגפיים, לרוב סימטריות, הנעלמות לחלוטין בערות. התינוק מתפתח היטב מבחינה נוירולוגית, והתופעה נחשבת לחסרת משמעות רפואית.
תנועות מהירות או של טחינה הכוללות את שרירי הלעיסה. התופעה מתרחשת לרוב עם תחילת השינה או לקראת ההתעוררות, ועלולה להתרחש כמה פעמים בלילה. התוצאה של חריקת שיניים היא לעיתים פגיעה בשיניים ובלסתות, או כאבי ראש בבוקר. לפי ההערכות, אחד מכל 12 אנשים באוכלוסייה סובל מהתופעה. משערים שבחלק גדול מהמקרים מדובר בביטוי של מתח או מעמסה נפשית. תיאוריה אחרת גורסת כי הסיבה לכך היא אי התאמה בסגירת הלסתות. חריקת שיניים גורמת לשחיקת שיניים, איבוד כוח הלעיסה וסדקים בשיניים עד פגיעה בעצב השן. הפעולות עלולות גם לגרום נזקים מתמשכים למפרק הלסת.
אצל ילדים מדובר בתופעה שלרוב חולפת. אצל מבוגרים יש צורך בסד לילה רך או קשיח. מדובר במבנה פלסטי המולבש על השיניים, לרוב בלסת העליונה, ומונע את סגירת השיניים וחיכוכן. לשני סוגי הסדים, קשיח ורך, נדרשת תקופת הסתגלות והתמדה בשל תחושת הלחץ, ולעיתים גם רפלקס הקאה (גאג ריפלקס) שעלול להיגרם, אך מרבית המטופלים מתרגלים לסד ואף מתקשים לישון בלעדיו. הסד גם מביא להפחתת התופעה, ומגן על השיניים והלסתות אם היא מתרחשת. לעיתים יש גם צורך בהרפיה, תרופות להפחתת מתח או תרופות מרפות שרירים.
התכווצויות שריר ממושכות וכואבות, לרוב בשריר התאומים, בכף הרגל או בירך, שעלולות להתפרץ בכל שלב בלילה. מתרחשות יותר בהיריון או אחרי פעילות גופנית אינטנסיבית. ההתכווצות נמשכת בין כמה שניות לכמה דקות, וניתן להקל עליה באמצעות מתיחה של השריר המכווץ.
אם אתם אנשים בריאים, סביר שההתכווצות היא אידיופתית (כלומר שסיבתה אינה ברורה). במקרים כאלה תוכלו לבצע מתיחות של שריר התאומים לפני השינה, ועיסוי של השריר בעת ההתכווצות. כך או כך, עווית השריר תחלוף בתוך כעשר דקות.
משככי כאבים לרוב אינם מועילים בזמן ההתקף, מכיוון שהשפעתם מתחילה רק בתוך חצי שעה מרגע הבליעה. אם הכאב נמשך לאחר שהעווית חלפה, תרופות לשיכוך כאבים עשויות להקל במעט.
בינתיים תוכלו לנסות לבצע מתיחות למניעת התופעה. אף שאין עדויות מדעיות המוכיחות כי השיטה אכן עובדת, המתיחות לא יזיקו, כך שבהחלט שווה לנסות. את המתיחות מומלץ לבצע שלוש פעמים ביום, כחמש דקות כל פעם. כך זה מתבצע: עמדו במרחק של 60 עד 90 ס"מ מהקיר. השאירו את העקבים שטוחים על הריצפה, התכופפו מעט קדימה והישענו על הקיר. עתה תוכלו להרגיש את שריר השוק נמתח. חזרו על הפעולה מספר פעמים.
מנח נכון בזמן השינה עשוי למנוע את עווית השריר. אם אתם שוכבים על הגב, השתמשו בכרית תחת כפות הרגליים. ודאו שהשמיכה רופפת ואינה הדוקה מדי, כדי למנוע מהבהונות ומכפות הרגליים לנטות כלפי מטה במהלך השינה, מנח הגורר את העווית.
אם העווית מתרחשת בתדירות גבוהה, פנו לרופא שעשוי להפנות אתכם לבדיקת דם, או להמליץ על שינוי בתרופות שאתם נוטלים ושעלולות להיות הגורם לבעיה. אם הבעיה חוזרת בתדירות גבוהה עשוי הרופא להמליץ על טיפול בתרופה "קינין". המדובר בתרופה היחידה שהוכחה כיעילה לאלה הסובלים מהבעיה בתדירות גבוהה. עם זאת, התרופה קינין אסורה לנשים בהיריון, לבעלי חסר ב-G6PD, לסובלים מבעיות בעצב הראייה או לאלה שלקו בעבר בחסר דם המוליטי.
מגוון תופעות של תנועות שריר או קבוצת שרירים עשויות להופיע בגיל הילדות, ההתבגרות ואצל מבוגרים. לא ברור מדוע התופעה מתרחשת, לרוב סמוך לרגע ההירדמות. במרבית המקרים התנועות לא נגרמות בשל בעיה רפואית, והן נחשבות לתקינות. כאשר התנועות מפריעות לשינה תקינה או לתפקוד היומיומי, או שגורמות לפגיעה או פציעה, הן מסווגות כהפרעה. לעיתים נדירות התופעה מתרחשת גם אצל מתבגרים או מבוגרים, וקשורה להפרעות אחרות בשינה כמו דום נשימה או תסמונת הרגל חסרת המנוחה. בחלק מהמקרים תועדה התופעה אצל אנשים הנוטלים תרופות מסוימות. אצל ילדים גורם הסיכון המשמעותי ביותר לתנועות אלו (הנקראות תנועות גפיים מחזוריות) הוא חוסר בברזל, ובקרב מבוגרים הפרעה בתפקוד כלייתי או פגיעה במערכת עצבים היקפית, כמו למשל בסוכרת.
מתי צריך לפנות לרופא? פרופ' פיילר: "כאשר התופעה מציקה מאוד, גורמת להתעוררויות משינה או כאבי רגליים, קשיי יקיצה בבוקר, עייפות יומית או ירידה תפקודית ביום, רצוי לפנות למרפאת שינה ולרוב גם לבצע בדיקת שינה".
נקראים גם חלומות בעתה או Sleep terror. אלו הפרעות שינה המתרחשות בשליש הראשון של הלילה, שבו מתרחשת השינה העמוקה. התופעה מתרחשת אצל כ-15% מהפעוטות סביב גיל שנתיים עד שש שנים. מי שמביט מהצד באדם הסובל מחלומות בעתה רואה כי החולם נמצא במצב של עוררות חלקית ושרוי בחרדה קיצונית, ואינו מסוגל לשוב למודעות. מצב זה שכיח בעיקר אצל ילדים, וגורם לדאגה רבה אצל ההורים. הילד לרוב נראה ישוב במיטתו, נסער ומבוהל, לעיתים משמיע קולות, צרחות, בכי או מלמולים ולא ניתן לתקשר איתו. מאחר שבשלב זה לא קיים שיתוק של הגוף האופייני לשינה, החולם עשוי להתנועע באי שקט, תוך שמתרחשת שינה מהירה, דופק מואץ ואישונים מורחבים. הילד או המבוגר אינם זוכרים דבר מהאירוע למחרת בבוקר, ותפקודם ביום שאחרי הוא תקין. התופעה עלולה להיגרם בעקבות לחץ, מתח ועייפות ביום שקדם לתופעה. במצב כזה יש לתת לחולם להירגע באופן טבעי ולשוב לשינה העמוקה, מבלי להעירו. יש לזכור כי התופעה מחמירה בעקבות חסך שינה או מתח נפשי, ולכן רצוי להקפיד להימנע מאלו.
תופעה המתרחשת אצל ילדים ומבוגרים. בניגוד לביעותי לילה, סיוטים מתרחשים לרוב במחצית השנייה של הלילה, לעיתים עקב עייפות רבה, לחץ ומתח או חשיפה לאירועים מבהילים או דרמטיים. בניגוד לביעותי לילה, החולם שסובל מסיוטי לילה לרוב מתעורר מהסיוט, זוכר אותו וזקוק להרגעה. במצב כזה הילד לרוב מגיע למיטת ההורים מתוך מחשבה שחדרו אינו מקום בטוח. במקרה כזה מומלץ לסייע לילד באמצעות מנורת לילה בחדר, דלת פתוחה או בובה שיוכל לחבק. בימים הראשונים שלאחר הסיוט ניתן לשבת ליד דלת החדר ולאפשר לילד להירדם כדי להקל עליו, אולם ברגע שחל שיפור יש לשוב ולאפשר לילד להירדם בעצמו בחדר. מומלץ לשוחח עם הילד על המאורע, ולנסות להבין אם קרה אירוע שהפחיד את הילד ביום שקדם לסיוט. נסו להרגיע אותו ולהקפיד על שעות שינה מסודרות ומספיקות. אם קיימים סיוטי לילה רבים, חוזרים ונשנים, יש לבחון אם מדובר בתסמונת פוסט-טראומטית ולוודא כי הילד לא עובר טראומה או התעללות.
סומנילוקווי או דיבור בשינה מתרחש אצל לפחות 50% מהילדים, ואצל כ-5% מהמבוגרים לפחות, מה שהופך אותו לאחת התופעות השכיחות ביותר. המדובר בדיבור מתוך שינה, בצורות שונות: מלמול, דיבור בעוצמה חלשה או חזקה ועד לצעקות רמות. התופעה עשויה להתרחש פעמים רבות בשינה. התופעה עשויה להתרחש הן בשלב השינה העמוקה והן בשלב שנת החלום. לעיתים הדיבור הוא בשפה שונה משפת האם. התופעה לרוב "עוברת במשפחה", מה שהביא חוקרים להניח שמדובר במקור תורשתי. התופעה עצמה אינה מסוכנת, אך מפריעה לשאר בני הבית.
"על פי רוב לא צריך לטפל בתופעת הדיבור בשינה, והיא אינה מסוכנת וללא השלכות רפואיות", מסביר פרופ' פילר. "עם זאת, במקרים שבהם הדיבור הוא בקול רם או עם הפרעה ניכרת לשאר בני הבית, ניתן לנסות תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים במינון נמוך, שלעיתים מפחיתות את התופעה. יש כמובן להימנע מחסך שינה שעלול להחמיר את התופעה, כמו תופעות ליליות אחרות".
תופעה המתרחשת בתחילת הלילה, בשלב השינה העמוקה אך לא בשנת חלום. התקף שכזה נמשך עד עשר דקות, ולאחריו הסובל מתקשה להירדם. במהלך ההתקף ישנן חרדה, תחושת עילפון, דפיקות לב, הזעה ואף תחושת קוצר נשימה וחנק. חלק מהסובלים מהתופעה מגיעים בבהילות לחדרי המיון מחשש שמדובר בהתקף לב או בעיה רפואית חמורה. במרבית המקרים, אלה הסובלים מהתופעה בשינה סובלים גם מהתקפי חרדה במהלך היום. הסיבות לתופעה לא ברורות, אולם על פי ההערכות התופעה עלולה להתרחש לאחר הפסקת נטילת תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים, או בשל עלייה בריכוז דו-תחמוצת הפחמן. התופעה עלולה להתרחש גם בעקבות צריכת אלכוהול וסמים. הטיפול משלב תרופות הרגעה, תקופות נוגדות דיכאון וחרדה וטיפול פסיכו-קוגניטיבי.
תופעה המתרחשת בשלב השינה העמוקה, בשליש הראשון של הלילה שבו קיימת רמת תודעה נמוכה. על פי ההערכות, התופעה מתרחשת אצל כ-5% מהילדים ו-1.5% מהמבוגרים. במצב זה הישן קם ממיטתו ומבצע פעילויות של ערות לכאורה, כמו עמידה, הליכה, דיבור, ניקוי הבית, בישול ואף התנהגויות מסוכנות יותר, כמו נהיגה, פעולות אלימות ואף רצח. לאנשים ההולכים בשנתם לרוב אין זיכרון מהאירוע. אף שעיניהם פקוחות בעת המאורע, הבעת הפנים שלהם מינימלית - עיניהם בוהות או ממצמצות והאישונים מורחבים. האירוע מתרחש לרוב פעם אחת בלילה, ועשוי להימשך בין 30 שניות ל-30 דקות. אם האדם התעורר מהאירוע, הוא לרוב מבולבל ואינו מבין כיצד הגיע לסיטואציה או למקום שאליו הגיע.
לא ברור מדוע התופעה מתרחשת. חלק מהמחקרים הציעו כי מדובר בתופעה תורשתית, לאחר שהתברר שלכמחצית מההולכים בשנתם יש הורה שאף הוא סבל מהתופעה. גורמים אחרים שנמצאו קשורים לתופעה הם עייפות קיצונית (אחרי חסך שינה), חום גבוה, מתח נפשי ונטילת תרופות שונות.
אין טיפול תרופתי או פסיכולוגי שהוכיח יעילות במניעת הליכה מתוך שינה. עם זאת, הוצעו לסובלים מהתופעה מגוון התערבויות פסיכולוגיות הכוללות פסיכואנליזה, היפנוזה, טכניקות הרפיה וטיפול התנהגותי. תרופות שונות, הכוללות נוגדי דיכאון וחרדה, תרופות אנטי-אפילפטיות או סרוטונין, לא הוכחו כיעילות. הטיפול היחיד לבעיה הוא דאגה לבטיחותו של הסובל מהבעיה, ומניעת גישה לסכנות כמו יציאה מהבית, הפעלת מכשור חשמלי, פתיחת חלון או הגעה לגרם מדרגות.
מצב שבו מתעוררים בעוד שהגוף משותק. על פי הערכות, רבים סובלים מהתופעה לפחות פעם אחת במהלך החיים. מתרחשת במהלך התעוררות משנת REM, כאשר המוח מתעורר אך הגוף עדיין מצוי במצב שינה, כשהוא משותק והסובל אינו מסוגל להזיז אף חלק בגופו. לשיתוק עלולות להתלוות גם הזיות שמיעתיות, ראייתיות או תחושתיות, כמו למשל מפלצות המגיחות ונוחתות על החזה והבטן ולוחצות על הגוף. חלק מהסובלים מהתופעה תיארו גם תחושה של נפילה או רעידות. על פי ההערכות, קיימת אי התאמה בין הפעילות המוחית (שכבר "התעוררה") לבין הפעילות העצבית, הממשיכה לחסום את תנועת השרירים בגוף.
התופעה אורכת לרוב מספר שניות, אך מפחידה מאוד את הלוקים בה. לרוב היא חסרת משמעות ולא מסוכנת. גם כאן קיימים גורמים העלולים להגביר את הסיכון לתופעה, שכוללים לחץ, שינה מועטה וצריכת אלכוהול או סמים. ניתן להימנע מהפחד המאפיין את התופעה באמצעות ניסיון לחזור לישון ללא התנגדות לשיתוק, או לנסות להחזיר בהדרגה איברים שונים לתנועה. אם התופעה חוזרת, ניתן להיעזר בטיפול פסיכולוגי קוגניטיבי או בטיפול בהיפנוזה. מגע עוזר להעיר את השרירים, ולכן ניתן לעיתים להיעזר בשעון מעורר רוטט. כאשר לתופעה מתלווה גם ישנוניות יומית מתמשכת יש לבחון אם קיימת נרקולפסיה, ולברר אפשרות זו במעבדת שינה.
מחלת פרכוסים המופיעים בשינה בלבד או בזמן הירדמות, המלווים לעיתים גם בסיוטי לילה קשים והפרעות שינה. התופעה יכולה להתרחש בכל גיל, ולרוב מתחילה בשנות הילדות המאוחרות. הפרכוסים עלולים להיות מסוגים שונים, שכוללים חלק אחד בגוף או פרכוס כללי של כל הגוף. לעיתים מתלוות לפרכוס הפרשת שתן, יציאת קצף מהפה ונשיכת לשון. בכל מקרה של חשד לפרכוס, יש לפנות לחדר המיון באמבולנס. לאחר בדיקות נוירולוג ובדיקות דם יופנה הסובל לבדיקת EEG בערות ובשינה, ובמידת הצורך להמשך מעקב באמצעות בדיקת וידיאו-EEG, המצלמת את המטופל בזמן שהוא מחובר למכשיר ה-EEG.
