בחודש מרץ אשתקד פרסם קווין לאב, מהמובילים שבכדורסלני הליגה הטובה בעולם, טקסט אמיץ שסיפק הצצה נדירה ללחץ העצום שבו נתונים ספורטאי עילית.
"זה היה ב-5 בנובמבר, חודשיים ושלושה ימים אחרי שחגגתי יום הולדת 29", פתח שחקנה של קליבלנד את המאמר שכתב עבור ה-Players' Tribune. "התמודדנו מול אטלנטה במשחק ביתי. חשתי התנגשות של יותר מדי דברים בו-זמנית. הייתי לחוץ מבעיות משפחתיות, לא ישנתי טוב והציפיות מאיתנו היו משא כבד מדי עבורי. ואז הגיע התקף החרדה".
לאב מוסיף ומתאר את תחושותיו בזמן ההתקף: "הכול הכה בי. המאמן לקח פסק זמן, וכשהגעתי לספסל הרגשתי את הלב שלי דופק מהר מהרגיל. לא הצלחתי לנשום. הכל סביבי הסתחרר, כאילו המוח שלי ניסה לצאת מהראש. האוויר הרגיש דליל, הפה שלי התייבש. חשבתי שאני משתגע. הבנתי שאני לא יכול לחזור למשחק. מלמלתי שאני כבר חוזר ורצתי מהר לחדר ההלבשה. עברתי מחדר לחדר, כאילו שאני מחפש משהו שאני לא מסוגל למצוא. קיוויתי שהלב יפסיק להלום. זה היה כאילו הגוף שלי אומר לי: 'אתה עומד למות'".
לאב סיפר שעד אותו רגע הוא גיחך נוכח הרעיון של טיפול פסיכולוגי. "אני זוכר שחשבתי שאין לי בעיות. אני בריא, משחק כדורסל למחייתי, מרוויח סכומים גדולים. ממה יש לי לדאוג? אף פעם לא שמעתי על אתלט מקצועי שמדבר על בעיות מנטאליות, ולא רציתי להיות היחיד. זה היה קצת משונה - אתה עובד עם מאמנים מקצוענים בכל תחומי החיים. מאמני כושר ותזונאים היו חלק מחיי במשך שנים, אבל אף אחד מהם לא יכול היה לעזור לי כששכבתי חנוק על רצפת חדר ההלבשה". הפנייה לטיפול, כך מגולל הכדורסלן, חיזקה את חוסנו המנטאלי וסייעה לו להתגבר על המשבר שפקד את חייו.
איתנות נפשית של שחקני כדורסל היא תחום המומחיות של ד"ר עודד קרבצ'יק בן ה-53 מפרדס חנה. קרבצ'יק, בוגר תואר שלישי בפסיכולוגיה ובפילוסופיה, הוא מאמן מנטאלי של ספורטאים. קרבצ'יק, נשוי ואב לשלושה, מבין דבר או שניים על החוסן הנפשי שנדרש משחקן ב-NBA – שכן בשלוש השנים האחרונות הוא מלווה את הנציג הישראלי בליגה הטובה בעולם, עומרי כספי.
"אני מדמה את המצב המנטאלי של ספורטאים לבלון", מסביר קרבצ'יק, ששימש ראש בית הספר לאימון בקריה האקדמית אונו ובאוניברסיטת בר אילן. "בלון בלי אוויר לא יכול להתפוצץ, אבל גם לא רואים אותו. הוא רפוי. הוא לא ממלא את הייעוד שלו כבלון. אם תנפח את הבלון באוויר הוא יתחיל לתפוס נפח, הוא יהיה גדול ומרשים, אבל ככל שהוא נפוח יותר, כך הוא גם פגיע יותר. העבודה שלי היא לשמור על האיזון של האוויר בבלון - שמצד אחד לא יהיה רפוי מדי, אך מנגד שלא יהיה יותר מדי מתוח ויתפוצץ בלי שנרצה".
"בעיניי כל ספורטאי חייב ליווי פסיכולוגי, בדיוק כפי שכל ספורטאי צריך מאמן כושר או תזונאי", פוסק בהחלטיות קרבצ'יק. "במבחן התוצאה יש מספיק שחקנים גדולים שמתפרקים ברגעי ההכרעה. ראיתי בעיניי איך שחקנים מובילים בורחים מהכדור ברגע האמת, שחקנים שאתה רוצה שהכדור יהיה בידיים שלהם, אבל הם נעלמים. למה הם נעלמים? כל שחקן מקצוען רוצה להכריע משחקים, אבל פתאום הקלע שכל התרגיל מבוסס עליו בורח. פעם היה קשר שתיקה לגבי טיפול פסיכולוגי, זה היה עניין רק לאנשים שמתמודדים עם מחלות נפש. לשמחתנו דברים השתנו. כיום כולם מבינים שהנפש היא זו שמנהלת אותנו, וגם היא זקוקה לעיתים לתמיכה".
קרבצ'יק החל בעצמו לשחק כדורסל בגיל 12 בקבוצת מכבי תל אביב. הוא הגיע עד לסגל הבוגר של הקבוצה, אך לדבריו לא צלח את המעבר המנטאלי שנדרש משחקן נוער מוביל שהופך באחת לשחקן שולי בקבוצה הבכירה. הוא המשיך לשחק כדורסל, בעיקר בקבוצות מליגות נמוכות, עד שנאלץ לפרוש בגיל 29 בשל פציעה.
הפציעה, כך מסביר המאמן המנטאלי, עוררה את סקרנותו בנוגע לעמידות הנפשית הנדרשת מספורטאים: "התחלתי לחשוב למה שחקנים מסוימים נוטים להיפצע ואחרים לא. לא הבנתי איך זה הגיוני שיש שחקנים שחוזרים מפציעה, אבל שחקנים אחרים שסבלו מאותה פציעה בדיוק לא מצליחים להתאושש ממנה. לקחתי קורס בנושא בסמינר הקיבוצים. הנושא גירה אותי. ככל שהעמקתי הסקרנות שלי גברה, הבנתי שיש עולם שלם שטרם נחשפתי אליו".
את הדוקטורט שלו עשה קרבצ'יק בפסיכולוגיה ובפילוסופיה באוניברסיטת קליפורניה, אך הוא מדגיש כי הוא אינו פסיכולוג קליני. "אני עושה עוול לפסיכולוגים עם ההכללה הזו, אבל באותה נקודת זמן חשתי שפסיכולוגים עסוקים בלחפור בעבר. אני בהוויה ובתפיסת העולם שלי תמיד שואף לצעוד קדימה", הוא מפרט. "אנשים נמצאים שנים בטיפול פסיכולוגי. בעיניי נוצרת אצלם תלות בטיפול. תלות היא עניין מחליש. בסופו של יום, אם אני הולך למטפל, אני רוצה להגיע למצב שבו אני לא זקוק לו יותר. אם כל החיים אני אלך עם גבס, אז הרגל שלי תהיה חלשה. חיפשתי דרך לגרום לאנשים לעמוד איתן על שתי רגליהם".
בשנת 2008 מונה קרבצ'יק למאמן המנטאלי של נבחרת ישראל בכדורסל. שם גם נוצרה ההיכרות הראשונה עם כספי, היכרות שלימים תבשיל לכדי "רומן סוער", כלשונו.
"הייתי הראשון להוביל את תחום האימון המנטאלי בנבחרת ישראל", מציין קרבצ'יק, "חוסן מנטאלי הוא חלק בלתי נפרד מחוסן פיזי. כל התחזקות מקצועית חייבת בסיס מנטאלי. ספורט מכניס את המוח של האנשים למצב חייתי. מדובר במצב רגשי קיצוני. על המגרש, המוח מצוי בתודעת הישרדות. שחקנים חשים מאוימים. הם חרדים מפני מה שיקרה אם יחטיאו או מה שיכתבו עליהם בעיתון. הם נדרשים לתפקוד מקסימלי במצבי קיצון. זה אבסורד לחשוב שהם לא צריכים עזרה בעיבוד הרגשות הללו".
שחקנים מקצועיים בהכרח טובים בתפקוד תחת לחץ, אחרת הם לא היו מצליחים. למה צריך מאמן מנטאלי עבור זה?
"שחקנים מקצועיים הם גם בעלי כושר גופני טוב. הם עדיין זקוקים לאיש מקצוע בתחום. פעם המאמן היה הכול – הוא היה הסמכות המקצועית, מאמן הכושר, המאמן המנטאלי ולפעמים גם המעסה. כיום דברים נעשים יותר במקצועיות. ספורטאי יכול לעבוד עם איש מקצוע על היכולות המנטאליות שלו בדיוק כמו שהוא עובד על היכולות הפיזיות שלו, וזה לא פחות חשוב".
איך עובדים על החוסן המנטאלי של שחקן?
"מנתחים את ההתנהגות שלו על המגרש. מזהים דפוסים שליליים, כגון בריחה מאחריות ברגעים מסוימים או שינויים באופן המשחק, ומנסים להבין מהיכן הם נובעים. מנתחים גם דפוסי משחק יותר רחבים – ירידה בתפקוד ברבעים מסוימים או תקופה שבה אחד הפרמטרים הסטטיסטיים פוחת ומתרגלים כיצד לפתור את הבעיה".
במה שונים חייו של ספורטאי מקצוען מחייו של אדם אחר?
"באינטנסיביות", משיב קרבצ'יק. "שחקנים בכירים נתונים בלחץ קיצוני. ספורטאי נמדד בערכים מאוד תוצאתיים – ניצחון או הפסד. זה עולם לא סלחן, חסר רחמים. שחקן כמו כספי יכול לתת משחק טוב, ולמחרת יכתבו בעיתון שהוא הכוכב הבא של ה-NBA. בשבוע שלאחר מכן הוא יכול לתת משחק נפל, ויכתבו עליו שהוא צריך לחזור ארצה. אדם רגיל לא חווה כזו רמה של תנודתיות. אם כדורסלן יהיה עסוק במהלך המשחק במה שיכתבו עליו מחר בעיתון, הוא יתקשה מאוד להצליח".
קרבצ'יק מסביר כי לעיתים הוא רואה את תוצאות העבודה המנטאלית שלו עם מטופלים תוך כדי המשחק: "לשחקן שלא פותח בחמישייה אין הפריבילגיה להיכנס לאט למשחק. בדקה וחצי שהוא מקבל הוא חייב להיות בשיאו. אם הדקה וחצי הזו תהיה חימום לדקה וחצי הבאות, הוא ימצא את עצמו שוב בחוץ. שחקן כזה חייב להגיע מאפס למאה כמו למבורגיני. זה עניין תודעתי".
המאמן המנטאלי מספר כי באחד המקרים הוא צפה במשחק של מטופל שלו, ששפת הגוף שלו על המגרש שידרה שהוא טרם נכנס למשחק. "אמרתי לאשתי שאם הוא ממשיך ככה, הוא מוחלף תוך כמה שניות, וכך אכן קרה", מגולל קרבצ'יק. "במחצית סימסתי לו שהוא חייב להיכנס לתודעת למבורגיני. אמרתי לו שהוא מפסיק לשבת על הספסל, שמעכשיו הוא עומד לידו ומתחמם. כתבתי לו שמצידי, שיזיע בלי לשחק בכלל. לפחות שירוויח את המקלחת. לשפת הגוף של השחקן בספסל יש משמעות. עם כל הכבוד לתוכנית המשחק של המאמן, לעיתים הוא מקבל גם החלטות לא מודעות. למסר ששחקנים משדרים לו יש משמעות. השחקן נכנס כמחליף ברבע השלישי כאילו הוא נורה מלוע של תותח, ולא ירד עד סוף המשחק".
בריאיון שהעניק לאחרונה למוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" סיפר כספי על העבודה המנטאלית שהוא עושה עם קרבצ'יק: "עודד הוא מהטובים בתחומו", החמיא בכיר הכדורסלנים הישראלים, "הוא לימד אותי להתמודד עם העולם פנימה והחוצה, במקום החוצה ופנימה. למשל, עד שהתחלנו לעבוד ביחד נתתי משקל למה שאומרים עליי. הוא עזר לי להבין שזה שולי, יותר חשוב מה אני אומר על עצמי, וההגדרה העצמית שלי היא זו שתגדיר אותי לסביבה. התהליך הזה גם עזר לי לשנות את הפרופורציות. פעם חשבתי שכדורסל זה כל החיים, עד שהבנתי שזה לא נכון - יש בחיים הרבה דברים טובים ויפים שקורים מחוץ לכדורסל".
כאמור, ההיכרות הראשונית של קרבצ'יק עם כספי הייתה ב-2008 בנבחרת ישראל. "הייתי דמות חדשה בנבחרת ומילאתי תפקיד שלא היה בעבר", מפרט המאמן. "להבדיל ממאמן כושר, מאמן מנטאלי זו פונקציה שמצריכה קשר אינטימי. שחקנים לא ידעו מה הם יכולים לומר לי ומה לא. הם היו חשדנים, אולי חשבו שאני שתול של המאמנים. זה לא תמיד פשוט לשבור את החשדנות הזו.
"עומרי היה בדיוק בשלב שהוא נכנס ל-NBA", מוסיף קרבצ'יק, "זו הייתה תקופה של מחשבות ודילמות עבורו. שוחחנו. אחרי שהוא עבר לארצות הברית הקשר בינינו נותק. מדי פעם שלחנו אחד לשני הודעות עדכון, אבל לא מעבר. יום בהיר אחד קיבלתי ממנו הודעה בפייסבוק. הוא שאל מה שלומי ורצה לדעת אם נוכל לשוחח. הוא רצה שנעבוד יחד. הוא היה בארץ לתקופת הפגרה. משם היחסים בינינו הפכו להיות רומן סוער".
כבר כמעט שלוש שנים שקרבצ'יק מלווה את הכוכב במסע הארוך שלו בליגה הטובה בעולם. המאמן המנטאלי מספר כי הוא וכספי משוחחים על בסיס כמעט יומי, מנתחים את הופעותיו של הספורטאי על המגרש ומפיקים לקחים. "אני צופה בכל משחק ורואה אם יש ביטוי לעבודה שלנו. פחות מעניין אותי אם הקבוצה שלו ניצחה, מעניינת אותי היציבות של כספי. יציבות מעידה על חוסן מנטאלי, במיוחד אצל שחקן משלים. אנחנו מנתחים יחד מתי הוא ברח מהכדור ומתי הוא תפקד היטב, ומנסים להפיק לקחים. לפעמים ההתאמות נעשות בזמן המשחק, ואפשר תוך דקות לראות את השיפור".
מה לדעתך הופך את כספי לספורטאי כה מוצלח?
"הוא סוס עבודה. הכרתי הרבה ספורטאים בחיי, אבל הוא המקצוען מכולם. הוא מקצוען בלהיות מקצוען, חרוץ ברמה שקשה להסביר. להיות אתלט זה לא מקצוע. לקלוע טוב לסל זה לא מקצוע. להיות כדורסלן זה מקצוע מאוד קשה. הוא מקדיש את כל כולו לכדורסל, ולא חושב שאם הוא טוב אז מגיע לו יותר. ההפך. הוא כל הזמן מחפש איך להשקיע עוד".
עדות לאיתנות הנפשית של כספי מצא קרבצ'יק במעבר המוצלח שעשה הכדורסלן מכוכב בליגה הישראלית לשחקן משלים ב-NBA. "אין סביבו הילת כוכב. בבועה הישראלית מאוד התמקדו בו, אבל לא כל העולם מתעניין בו, ובערוצי הספורט בארצות הברית לא עמדו בתור כדי לראיין אותו. הוא הבין נכון את המציאות, והתמקד בלהיות השחקן המשלים הכי טוב שהוא יכול. הוא מִקסם את הפוטנציאל מהמצב. אני תמיד נותן את הדוגמה של חברת השכרת הרכב אוויס - סיסמת השיווק שלהם היא 'אנחנו מקום שני אבל מנסים קשה יותר'. הם הכירו בעובדה שהם לא יהיו חברת השכרת הרכב הגדולה בעולם, אבל את החיסרון הזה הם הפכו ליתרון. יש לא מעט שחקנים מוכשרים מכספי, אבל הם לא הצליחו כמוהו. כספי הוא פנומן בלקחת את היכולת שלו עד למקסימום.
"אני חושב שהקהל בארץ לא באמת מבין עד כמה עומרי משקיע כדי להיות איפה שהוא נמצא", מוסיף קרבצ'יק, "הציבור בישראל ממוקד בעיקר בשורה התחתונה – הצליח או לא הצליח. כספי משחק בליגה הכי טובה בעולם כבר עשר עונות. חייו של שחקן NBA יכולים להיות די בודדים. הנסיעות מחוץ לבית ארוכות, וברגע אתה יכול למצוא את עצמך בצד השני של ארצות הברית, מתמודד מול שחקנים שהיו איתך בקבוצה. כספי התגבר על פציעות, מעבר קבוצות וחוסר ודאות גדול. אלו דברים שאתה חייב להיות מאוד ממוקד וחזק מנטאלית כדי לצלוח אותם. אני לא המצאתי את החוסן המנטאלי של כספי. אני פיתחתי ומיקדתי אותו, אבל הוא היה חזק מנטאלית גם לפני הקשר בינינו".
איך עזרת לו להתגבר על האכזבה כשהוא נופה מגולדן סטייט רגע לפני הפלייאוף?
"הגענו לשם כשכספי חזק מנטאלית, ויודע בצורה מאוד בוגרת להסתכל על אכזבה. זה אימון שעשינו לאורך העונה ועוד קודם לכן. אימון של מיקוד בין דברים שבשליטתי ודברים שאינם בשליטתי. כל עוד הוא לומד להבחין בין הדברים ועושה את המיטב, הוא חש השלמה. מיקוד בדברים שבשליטתו הוא משהו שעבדנו עליו לאורך כל העונה. כשעומרי פגש את האכזבה, הוא כבר היה מספיק מיומן כדי להכיל אותה בצורה הנכונה. שלא יתפרש בטעות שהוא לא היה מאוכזב, אכזבה היא טבעית ונורמלית, העניין הוא היכולת להתמודד עם האירוע ולא לשקוע לתוכו".
הקשר של קרבצ'יק עם הכוכב, כך מעידים השניים, זלג אל מעבר לתחומי המגרש, והכדורסלן מתייעץ עימו בעסקיו ובחייו האישיים. "אני הרב ופסיכולוג הספורט שלו, על אף שפורמלית אני לא רב ולא פסיכולוג קליני", מציין קרבצ'יק.
המאמן המנטאלי, שגדל בבית חילוני, חזר לפני תשע שנים בתשובה. "החזרה שלי בתשובה הגיעה ממקום שכלתני", הוא מפרט. "הייתי ראש בית הספר לאימון של בר אילן, ואחד הסטודנטים ניגש אליי בסוף הרצאה ואמר לי שהמסרים שאני מעביר הם מאוד 'יהודיים'. זה סקרן אותי. העמקתי בתחום. נפתחו בפניי עולמות מקצועיים חדשים, עולמות של הבנה וערך. רציתי לחיות את האמת הזו. החזרה שלי בתשובה הגיעה ממקום שכלתני. זה לא היה בעקבות משבר אישי או שטיפת מוח של רב מסוים".
רעייתו של קרבצ'יק ובתו עברו אף הן תהליך של חזרה בתשובה, בעוד שני בניו נותרו חילונים. "החיים האישיים שלי לא השתנו בגלל החזרה בתשובה. אני לא מיסיונר של היהדות. אני מאוד דוגל בערך של ואהבת לרעך כמוך, ולא ואהבת לרעך רק אם הוא כמוך".
החזרה בתשובה, כך מתאר המאמן, הפכה אותו לאיש מקצוע טוב יותר: "לכל אדם יש כישורים. התפיסה היהודית אומרת שאת הכישרון צריך לחלוק. אדם ששומר לעצמו את כישרונו הוא חוטא. אני רואה שליחות בעבודתי. אם אני שליח, זאת אומרת שיש שולח. אני סומך על השולח שלי. היהדות גורסת שיש לאדם שתי נפשות – אלוקית ובהמית – השכל והיצר שכל הזמן נמצאים במאבק".
קרבצ'יק מסביר כי המאבק בין היצר לבין השכל הוא מהות העבודה של מאמן מנטאלי: "אדם שלא ינהל את היצר שלו יגיע למקומות הרסניים. מנגד, יש ביצר הרבה כוח, עוצמה גדולה שמשמת אותנו. זה כמו ילד הודי קטן שיושב על גב פיל - הפיל, שמייצג את היצר, חזק בהרבה מהילד. הוא יכול לנער אותו מהגב כמו חרק. אבל עובדתית הילד יכול לשלוט בפיל. הוא יכול לקבוע לאן הפיל יילך. אם הוא ילמד לעשות זאת, כל המבנה הזה הופך ברגע אחד לילד קטן עם כוח של פיל, וזה הסוד של העבודה המנטאלית".
