אלה ויעל לא נותנות לסרטן להפריע להן מלהפוך לשחקניות מפורסמות
בקרוב יחייכו אליכם הפנים של אלה שפירא ויעל שרוני משלטי החוצות והפרסומות בטלוויזיה: שתי הנערות שלא מוותרות לסרטן נבחרו להוביל את הקמפיין של עמותת "גדולים מהחיים" כדי להוות השראה לאלו שמתמודדים עם המחלה. ועל הדרך לשאוב כוח בעצמן כדי לעשות את הצעד הראשון בדרך לחלומן הגדול: להפוך לשחקניות מפורסמות. ראיון אופטימי
עוד חודש תחגוג אלה יום הולדת 15. את הראיון איתה אנחנו עורכים בנפרד לאחר שנאלצה להיכנס לבידוד לפני מספר ימים. את התמונות לקמפיין הספיקה לצלם עוד לפני. "בתור שחקן אתה יכול להיות כל דבר", היא מסבירה את המשיכה שלה לבמה. "אם עובר עליך יום רע, אתה עולה על הבמה או חוזר הביתה מבית החולים ומדמיין את עצמך בתור מי שאתה רוצה להיות ומרגיש ככה הרבה יותר טוב. אתה יכול להיות פעם אחת רופא, מורה או גם ילד בריא".
השתמשת ביכולת הזו הרבה בזמן המחלה?
"בוודאי, בגלל המחלה למדתי לשחק יותר טוב. אם יש יום שאני מרגישה גרוע ואין לי מצב רוח, אני מדמיינת את עצמי כמו שהייתי לפני שחליתי ומרגישה בן אדם אחר לגמרי, זה מאוד עוזר. אני הכי אוהבת בעולם להיות על הבמה. לא משנה איך — אם צריך לשיר, לרקוד או לשחק, רק שימו אותי על הבמה וארגיש הכי טוב שיש".
מי השחקן שמשמש לך מודל השראה?
"טלי אורן. היא עושה דמויות מאוד מצחיקות. היא שחקנית גדולה וזמרת מדהימה ואני אוהבת אותה. גם אני רוצה לשחק דמויות קומיות. כל דבר שהוא מצחיק ומעלה את מצב הרוח לאנשים הוא דבר נפלא".
כדי להגשים את החלום של אלה — בעמותת "גדולים מהחיים" הציעו לה לקחת חלק בקמפיין החדש שלהם. בעמותה שכרו צלם דוגמנות מקצועי והזמינו את אלה ויעל לסטודיו. "ברור שישר הסכמתי להשתתף בקמפיין", היא אומרת. "זה היה החלום שלי מאז ומתמיד. כשהבנתי שיעל עומדת להצטלם איתי כמובן שעוד יותר שמחתי, כי אנחנו חברות טובות ואני יודעת מבית החולים שיש לנו חלום משותף".
"השמיים נפלו עלינו"
הסרטן נחת על משפחת שפירא כרעם ביום בהיר. מילדה זוהרת שסימן ההיכר שלה היה חיוך ענק שמרוח תמיד על פניה — אלה נאלצה להתמודד לפתע עם מלחמה שאליה לא הייתה מוכנה. היא מספרת שתקופה ארוכה לפני האבחון היא כבר חשה לא טוב ואיבדה את החיוך ומצב הרוח. הוריה המודאגים לקחו אותה לבדיקה ולא האמינו כשקיבלו את התוצאות: "הסרטן נחת עלינו בבום".
"היה לה הרבה זמן חום שעלה וירד לסירוגין", מספרת האם יסמין. "אחרי ארבעה שבועות עשינו בדיקת דם כי חשבנו שזו מחלת הנשיקה ואז הרופא קרא לנו והסביר שמדובר בסרטן בבלוטות הלימפה. הרגשנו כאילו השמיים נפלו עלינו".
דווקא אלה מנסה להיות הרוח האופטימית בשיחה הזו: "מאז אני עוברת טיפולים כימותרפיים", היא מספרת. "בסוג הזה של המחלה הטיפולים הם לרוב באשפוז יום, כמה שעות אני מקבלת טיפול והולכת הביתה, ככה שלפחות לא הייתי רוב הזמן רק בבתי החולים".
אבל המציאות לא כזו פשוטה: אלה לא הלכה לבית הספר כבר יותר משנה בגלל היחלשות המערכת החיסונית שלה. "אסור לי להיות חשופה להרבה אנשים", היא מסבירה. "אפשר לבקר אותי בבית אבל לא יותר משלושה־ארבעה ילדי, ואסור שהם יהיו חולים או אפילו עם טיפת חום".
למה את הכי מתגעגעת?
"כשאתה חולה סרטן יש הרבה דברים שאתה לא יכול לאכול. אסור לי לגעת בתותים ופירות יער וזה מאוד חסר לי".
"הקושי האמיתי זה שהיא יצאה מהמעגל של חיי החברה של השכבה שלה", מרצינה האם יסמין. "בגלל שאנחנו עכשיו בבידוד והיא לא יכולה לאכול כלום אז החוסר בתותים בולט עוד יותר", היא מוסיפה ושתיהן פורצות בצחוק.
"אני מאוד אוהבת גם כימיה ומתמטיקה", ממשיכה אלה. "זה מה שאני עושה רוב המחלה, לומדת ופותרת תרגילים במיוחד כשאני לא יכולה לצאת מהבידוד. לפני המחלה הופעתי באירועים של בית הספר והייתי בחוג דרמה".
"היא נמצאת בחוג תיאטרון שנקרא 'הילת אור' של יהלי קוגן בנתניה", מוסיפה מהצד אמא יסמין, המעריצה מספר אחת של אלה. "היא עושה תפקידים מרכזיים, היא שחקנית מדהימה ואני לא אומרת את זה רק בגלל שהיא הבת שלי".
אלה אמורה לשהות בבידוד למשך שלושה שבועות. בטיפול מוציאים לה את התאים הנגועים ומשתילים לה תאים בריאים. מדובר בטיפול כואב ומתיש. אבל דווקא מהבידוד אלה רוצה להעביר מסר: "בגלל המחלה למדתי שחייבים לחיות את הרגע. לא לחשוב על העבר ועל דברים שיכולים היו לקרות ולא קרו. ברגע שאתה מתעסק בהווה יש לך את כל הכוחות".
"זה היה יום רגיל"
הדוגמנית השנייה בקמפיין, יעל שרוני, נחשבת כבר לסוג של אושיית אינסטגרם ויוטיוב עם יותר מ־5,000 עוקבים כשביניהם גם נועה קירל. אם תגוללו בפיד שלה תראו אותה מצולמת עם שלל כוכבים ותחפושות יוניקורן מושקעות. "יעל היא פצצת אנרגיה מטורפת, כל מי שבא איתה במגע יוצא מחוזק", מספרים אנשים שהכירו אותה במהלך הטיפול. "לא משנה אפילו אם היא בכימו בבית החולים, היא תמיד מעודדת ונותנת כוח למי שנמצא סביבה".
אצל יעל התגלה לפני כמעט שלוש שנים סרטן מסוג יואינג סרקומה — סרטן העצמות. "גילו לי את הסרטן בגיל 11", יעל פותחת איתי את השיחה. "זה היה יום רגיל לגמרי, אני זוכרת שאכלנו ארוחת צהריים כל המשפחה. פתאום הרגשתי כאב חד במותניים, התעלמתי וחיכיתי שהוא ייעלם. אבל אחרי שהכאב לא עבר ורק הפך ליותר ויותר קשה — פתאום ראינו גוש יוצא מהמותן. זה היה נורא מפחיד. סבתא שלי גם נפטרה מסרטן ואני עם טראומה גדולה מזה כל הילדות. כל פעם שהייתי טיפה חולה שאלתי את אמא אם יש לי סרטן והיא הרגיעה אותי בחיוך ואמרה שלא. הפעם כששאלתי את אמא והראיתי לה את הגוש — היא נראתה מודאגת. הלכנו באותו יום לרופא ילדים והוא שלח אותנו להמון בדיקות".
"עוד באותו יום הרופא קרא לנו כדי להסביר לנו מה התוצאות", ממשיכה האם מידר. "יעלי ישבה עליי מחוץ לחדר שלו ופתאום ראיתי לנגד עיניי חיזיון. הופיעה לי מול העיניים תמונה של יעל עם קרחת. ישר הכרחתי את עצמי לחשוב על משהו אחר. ואז נכנסנו לרופא שבישר לנו שיש ליעל סרטן. לקחנו את זה מאוד קשה ובאותו היום כשהלכתי לישון היה לי עוד חיזיון. חלמתי שיעל נמצאת במרכז הבמה, קצת יותר גבוהה מהרגיל, עם שיער קצר כשכל הקהל עומד ומוחא לה כפיים. הרגשתי שזה אמיתי וידעתי שהיא הולכת להבריא".
מאז שגילו ליעל את המחלה היא הייתה מאושפזת תקופה ארוכה — שבוע כן, שבוע לא. "כולם אומרים לי שאני ממש כמו טבח צבאי", היא צוחקת. "בכלל לא הבנתי מה זה סרטן. ידעתי רק שזה עושה קרחת ובסוף עלולים למות מזה. לאט־לאט בטיפולים לומדים עוד ועוד דברים. הייתי שואלת המון שאלות את הרופאים ואת הצוות על מה שקורה לי. אני רוצה לדעת הכל, להבין. בהתחלה כשעוד לא נשר לי השיער חיפשנו אפליקציה שתראה לי איך אני איראה כשאהיה קרחת".
גם יעל לא הייתה בבית הספר במשך שנה וחצי. "לא התגעגעתי כל כך ללימודים", היא צוחקת. "אבל מאוד התגעגעתי לבמה. התגעגעתי לתיאטרון וכמובן שהכי התגעגעתי לחברים שלי. אסור להתנדב מתחת לגיל 16, אז כל המתנדבים שבאו לבקר אותי היו גדולים ממני. עם החברים שלי היה אסור לי להיפגש יותר מדי בגלל שהמערכת החיסונית שלי מאוד נחלשה".
כששאלתי את יעל מה היה חסר לה יותר מכל במשך הטיפולים היא ענתה בדיוק כמו אלה, החברה הטובה שלה: תותים.
דווקא תותים?
"כן, תותים זה החיים", היא מחייכת. "מה זה החיים בלי תותים. לתות יש מרקם ספוגי וזה יכול לספוג המון חיידיקים אז היה אסור לי לאכול תותים במשך 11 חודשים וזה המאכל האהוב עליי".
יעל עברה שלושה ניתוחים מסובכים, וכרגע הגוף שלה נקי. "את סרטן העצמות לוקח זמן לזהות", מסביר לנו מהצד אבא עמוס. "הוא מלווה בכאבים שלא יודעים מה המקור שלהם. אצל יעל זה היה בצלעות ועד שהוא לא גמר לה את הצלעות ושבר אותן לגמרי היא הרגישה טוב, לא היה שום סימן. היא הייתה נורמלית לגמרי. היו לה מדי פעם כאבי בטן, אבל לא משהו חריג. בניתוח הגדול הוציאו ליעל את שתי הצלעות הנגועות. הניתוח ערך תשע שעות והוא עבר בהצלחה גדולה".
"ההרדמות והמורפיום היו קורעים מצחוק, היא דיברה שטויות וזה היה גדול", מוסיפה האם מידר וכל המשפחה פורצת בצחוק נוסטלגי.
איך היה להצטלם לקמפיין?
"היה מדהים, אבל מה שהיה הכי כיף הוא שפתאום שכחתי שיש לי סרטן. נהניתי בטירוף. יום קודם הרגשתי גרוע, לא היה לי מצב רוח ובטח שלא כוח ללכת להצטלם. אבל איך שהגעתי לסט הרגשתי מיד הרבה יותר טוב. זה נתן לי כוח. אני אוהבת להיות במרכז העניינים, להופיע, להעביר תחושות לקהל, עברתי הרבה בחיים ואני אדם מאוד רגיש. בזכות המחלה אני יודעת לשחק ולהעביר טוב יותר הרבה רגשות, אנשים מחמיאים לי וזה מדהים. אני רוצה להיות שחקנית מצליחה בעיקר כדי לתת לילדים במצב שלי המון תקווה".
מי מודל ההערצה שלך?
"גור. הוא היה חבר טוב שלי למרות שהוא היה בן 18 והרבה יותר גדול ממני. הוא נפטר לפני כמה חודשים. כשמישהו נפטר זה נורא קשה, אני לא מעכלת שהוא לא פה יותר. הוא היה עם הכי הרבה שמחת חיים שיש, הייתי מעריצה שלו ואשאר תמיד".
הטיפולים היחידים שיעל עוברת כרגע הם טיפולים שגרתיים ובדיקות תקופתיות כדי לוודא שהכל תקין אצלה ושהגרורות לא יחזרו. עכשיו, הסיבה האמיתית לביקורים הדחופים שלה בבית החולים הם החברים הטובים שנשארו שם, ובהם גם אלה, הפרטנרית לקמפיין, לחלום וכנראה שלכל החיים. "אלה ואני חברות מאוד טובות", היא אומרת. "הייתי אצלה לפני כמה ימים, הלכתי לבקר אותה בבידוד וראיתי אותה לומדת, לא הבנתי מאיפה יש לה כוחות ללמוד כשאת כל כך חלשה. היא ילדה מדהימה".
היית מוותרת על כל החוויה הזו שנקראת מחלת הסרטן?
"ממש לא. הכימו לוקח ממך המון דברים בילדות, אבל הוא נותן לך בגרות וחברים לחיים כמו אלה. הסרטן מחייב לשמור על אופטימיות ולקחת הכל בפרופורציה".
לפנייה לכתב/ת 
