כך הצלחתי לאזן את מחלת הסוכרת שלי

בשיתוף מדטרוניק

30 שנה עברו מאז שרופאה טיבטית שהגעתי אליה בגלל בעיות בשרירים חזתה כי אני אחלה במחלת הסוכרת. היא לא הייתה נביאה אבל זיהתה את ניצני המחלה הרבה לפני שגילו לי אותה. אני אז בחרתי להתעלם, כי מה לי ולסוכרת ומה לי ולרופאה שלמדה רפואה טיבטית.

כעבור זמן מה, הלכתי גם לרופאה אחרת, רופאה פנימית בגלל שהזרת בכף הרגל שלי הייתה נרדמת כל הזמן, חשבתי שזה קשור לבעיות הפרקים שלי וגם היא זרקה לאוויר משהו שנשמע אז כמו תלוש מהמציאות. אני זוכרת שהיא אמרה לי, מאירה, שימי לב אולי אלה סימנים מקדימים למחלה שנקראת סוכרת מסוג 1. לפעמים, אנחנו בוחרים להתעלם ממה שלא נעים לנו לשמוע וממה שבעיננו נשמע מופרך אבל בתוצאות בדיקת דם שגרתית שעשיתי, כמה שנים אחרי, נמצא לי סוכר מאד גבוה ואני מיד נזכרתי באותן הרופאות, והכל הפך ברור. מאז, כללי המשחק של חיי השתנו.

"קיבלתי את החיים שלי בחזרה"

כבר מהפעם הראשונה כשחיברו אותי למשאבה הראשונה שלי היו רגעים שחשבתי שהנה עליתי על דרך המלך אבל המציאות הכתה בפני שוב ושוב. חייתי עם נפילות סוכר שלפעמים נעו בצורה קיצונית בין 300 ל-50. התנודות האלה גרמו לי להתנהג כמו משוגעת. היו ימים שלמים שהייתי יושבת ולא מזיזה את עיניי מהמשאבה ואוכלת לפיה. ולמרות זאת, זה לא עזר. לא הצלחתי להיות מאוזנת והחיים שלי הושבתו.

גם לאחר שנים כשחיברו לי משאבה אחרת, המשיכו לי התנודות החמורות. סבלתי מהיפוגליקמיה לעיתים תכופות ורב הזמן הייתי בסכנת חיים. אפילו בנכדים שלי לא יכולתי להשקיע ואני לא זוכרת מתי נשארתי איתם פעם לבד. אני לא סומכת על עצמי, אני סובלת מסחרחורות וזיעה, בין רגע יכולה להפוך להיות לבנה כמו סיד. ובעצם, אני נושמת, אני חולמת, אני אוכלת, אני חייה את המחלה כל יום 24 שעות ביממה.

לפני שנה קיבלתי סנסור בנוסף למשאבה מדגם ישן שהייתה לי. הסנסור הקשה עליי בגלל ההתראות הרבות לאורך היום. הייתי נואשת ופשוט חיכיתי שהחיים יעברו. ככה יום רדף יום ואני רדפתי אחרי האוכל ואחרי הרצון שלי להצליח לעבור עוד יום בשלום. איכות חיים נראתה לי כמו מילה גסה ,כמו משהו שאני שומעת עליו מאחרים אבל כבר שנים לא זוכרת מה זה. כל מה שרציתי זה להצליח להרים את הראש יום ביומו. זו הייתה המלחמה שלי וכל יום שעבר בשלום היה ניצחון בעבורי.

כך נראית המערכת המדמה לבלב מלאכותי(צילום: מדטרוניק)

עד שלפני כחודש ימים קיבלתי את החיים שלי בחזרה ואת איכות החיים עליה רק יכולתי לחלום. כששמעתי שהגיעה מערכת לישראל המדמה לבלב מלאכותי, מינימד G670, הרמתי גבה אבל לא היה לי כבר מה להפסיד. עד אז ניסיתי הכל ולכן החלטתי לנסות ולהבין במה מדובר. מהר מאד הלכתי ורכשתי אותה מכספי ולמדתי לעבוד איתה.

המערכת הזו מסוגלת לבצע התאמה של האינסולין לכל מטופל באופן אישי ובעצם לדאוג שמי שמחובר אליה יהיה רוב הזמן בטווח רמות הסוכר הרצויות. המערכת הזו בודקת את המטופל באופן רצוף, כל חמש דקות ומחליטה, מווסתת ומזליפה אינסולין באופן אוטומטי ככה שהיא משחררת אותנו החולים מהצורך בשליטה ומעקב בכל רגע ברמות הסוכר בגוף.

המערכת הזו בעצם משלבת סנסור ומשאבה שמתקשרים ביניהם ויש לה יכולת לבדוק את ערכי הסוכר שלי לאורך כל שעות היממה ולהחליט מתי להזרים ומתי להפסיק להזליף את האינסולין לגוף שלי, ככה בעצם היא שומרת אותי מאוזנת כל הזמן ומשחררת אותי כמעט לחלוטין מלהתעסק בחישובים, בבדיקות ובמחלה שלי. אני גם יכולה לשלוח לרופאה שלי בכל רגע נתון את קריאת המדדים שלי וזה נותן לי שקט נפשי שיש עוד מישהו ששומר עלי.

היום אני רק חודש וקצת עם המערכת הזו ואני לא מאמינה. לא מאמינה שבזבזתי חיים שלמים בלי לדעת שיש משהו שיכל היה להציל את החיים שלי.

למעלה מחודש שאני כבר לא חווה תנודות דרמטיות בערכי הסוכר. בעבר הייתי עם A1C 12.8 והיום הוא עומד על 8 . A1C הוא מדד שמשקף ממוצע של הערכים ולא נתון אמיתי כמו כמה זמן אני נמצאת בטווח הרצוי . אבל למי זה אכפת?! כי היום אני מרגישה טוב, אני יודעת על עצמי שאני בטווחים הנכונים, אני מרגישה בטוחה ושלווה ויודעת שאם אחרוג ואגזים באוכל שאני אוכלת או בשעות האכילה, המערכת תזעק שהיא יוצאת מהאוטומטיזציה שלה ואני אדע מיד מה עלי לעשות.

אין לי היפוגליקמיות, אני ישנה לילות רצופים, המערכת לימדה אותי הרגלי אכילה חדשים ואולי זה משהו פסיכולוגי אבל הביטחון מתחיל לחזור אלי ואני מרגישה שאני בדרך לחזור לחיות ולטרוף את החיים בחזרה.

בשיתוף מדטרוניק