הצעד האחרון לפני שהתחלתי את החיים החדשים שלי

לפני חצי שנה, בגיל 42, אחרי שילדתי שני ילדים, ולמעלה מעשור מאז שעברתי כריתת שדיים, החלטתי בעצת רופאיי שלא לחכות יותר ולהסיר את השחלות. ההתנגדויות הפנימיות היו גדולות, השעון הביולוגי סימן שזה הזמן ושכנראה כבר לא אצליח להרחיב עוד את המשפחה, אבל הלב התקשה להשלים שזהו, שלא נביא עוד ילדים. הוצאת איבר שכל כך מקושר לנשיות ופוריות הפחיד אותי, אבל לחלות במחלה עם סיכויי החלמה נמוכים הפחיד אותי הרבה יותר.

יחד עם זאת, ההבנה כי מעבר להוצאת האיבר שהוא בבחינת "פצצה מתקתקת" יש מימדים פיזיולוגיים, ריגשיים ונפשיים המושפעים מהשינוי ההורמונלי בעקבות כך, הובילו אותי ללכת ולשאול מראש את כל השאלות: מה המשמעות של דחייה או אי עשיה של הניתוח, מה הן ההשלכות, התסמינים ובעיקר - מה הפתרונות, כדי להקל על התהליך. בפרק האחרון של צעד לפני הסרטן, ליוותה המצלמה את הימים והשעות לפני, תוך כדי ואחרי הניתוח עצמו.

צפו בפרק הראשון: לחיות עם פצצה מתקתקת

צפו בפרק השני: השחקנית אפרת ארנון על החיים שאחרי הכריתה

צפו בפרק השלישי: מה זה עושה לנפש

צפו בפרק הרביעי: הגיע זמן הבוטוקס?

אף אחד לא אוהב בתי חולים ובטח שלא ניתוחים, אבל לרוב כשזה נדרש מבחינה בריאותית, אין ממש ברירה וחייבים להתאשפז. כשמחליטים לעבור כריתה מניעתית, בין אם של השחלות או של השדיים, אחת המשוכות המחשבתיות שצריך להתגבר עליה, היא העובדה שלהליך הרפואי הזה מגיעים בריאים. ללא סימנים של מחלה וללא השפעות קשות של טיפולים כימותרפיים והקרנות. בקטע פרדוקסלי דווקא לאחר הניתוח עצמו, ישנה פגיעה בגוף. פגיעה מצילת חיים בסופו של דבר.

כשמדובר בשדיים (גם אם מתבצע שחזור) נותרות צלקות, פגיעה בתחושה וחוסר יכולת להניק. כריתת שחלות מניעתית לעומת זאת, היא ניתוח קל יותר, מהיר, קטן במושגי ההחלמה ממנו, אך מכניסה את הגוף היישר לגיל המעבר. ניתן לבצע שאיבה והקפאת ביציות מראש, אך כשחוצים את גיל 40, ההליך ארוך וקשה, בעיקר כדי להבטיח מספר עוברים מספק בניסיון להשיג היריון, דוחה עוד את מועד הניתוח, כולל התערבות הורמונלית ובעיקר אינו יכול להבטיח תוצאות בשל איכות הביציות, בין השאר בשל גילן. נשאיות של המוטציה התורשתית בגנים BRCA1 ו BRCA2 מועדות לחלות יותר בסרטן שד ושחלות. ההמלצה היא לעבור את הסרת האיברים המועדים עד גיל 35. העליה בגיל הכניסה להיריון בעולם המודרני וסיום הקמת התא המשפחתי, הם גורמים שמעכבים לרוב את קבלת ההחלטה וביצועה.

אחרי שמתקבלת ההחלטה, כדאי גם להכיר כיצד נערך ההליך הרפואי. ד"ר גיא רופא, מומחה ברפואת נשים, מיילדות וכירורגיה מתקדמת שניהל את הניתוח, מסביר: "הניתוח מתבצע בהרדמה מלאה, דרך שלושה חתכים קטנים של עד סנטימטר אחד בדופן הבטן, חתך אחד נסתר בטבור ושניים בצידי הבטן בשיטת לפרוסקופיה - זעיר פולשנית. הכוונה היא שמול מסך טלוויזיה עובדים בתוך חלל הבטן באופן ממוקד, מה שמאפשר התאוששות מהירה. השלב הראשון זו שטיפה של חלל הבטן והנשלחת לבדיקה של תאים ממאירים. לאחר מכן נעשה זיהוי של השחלות והחצוצורות, מנתקים אותן מאספקת הדם ומהרחם ושולפים אותן דרך הדופן. גם הן נשלחות לבדיקה פתולוגית, שמטרתה לגלות האם הן תקינות או אם יש כבר ממאירות שחלתית.

בכמה זמן החלמה מדובר?

"לרוב נשארים לילה בבית החולים להתאושש, תקופת ההחלמה היא לרוב בין 7-10 ימים עד לחזרה הדרגתית לפעילות, כשבכל יום יש שיפור בניידות, בכאבים ובתנועה. חזרה מלאה לשגרה, היא בתום שלושה שבועות ימי מחלה הניתנים למטופלת".

עד כמה הניתוח הזה יעיל?

"מאוד. היות שהוא מפחית כמעט באופן מלא את הסיכויים לחלות בסרטן השחלות. חשוב לציין שנשאר 1% סיכוי לסרטן שחלות מסוג פריטונאלי, שמקורו ברקמה עוטפת את חלל הבטן".