במקרר באחת המעבדות שבמרכז הרפואי “ביילור” ביוסטון, טקסס, שמורים כמה מכלים ובתוכם נוזל. אם לפני ארבע שנים היו עושים שימוש נכון בנוזל הזה, מאוד ייתכן שניתן היה למנוע את מגפת הקורונה העולמית: במכלים הללו שמור בארבע השנים האחרונות החיסון שד"ר פיטר הוטז ועמיתיו פיתחו עבור אחד מזני נגיף הקורונה. ב־2016 הם הצליחו להגיע לפריצת דרך - אבל רגע לפני שהחיסון יצא לניסוי קליני בבני אדם, אזל הכסף והפיתוח נפסק. "נגמר לנו התקציב ואף אחד לא היה מעוניין להמשיך להשקיע, כי אז לא היה קורונה וזה לא עניין אף אחד", אומר ד"ר הוטז בראיון מיוחד. "אנחנו חושבים שהחיסון הזה היה יכול להגן מפני נגיף הקורונה היום. גם אם החיסון היה מגן חלקית, הוא היה מצמצם את כמות האשפוזים. אם היה לנו את החיסון עכשיו, יכולנו להשתמש בו עבור אוכלוסייה בסיכון, אנשים מבוגרים, אנשים שסובלים ממחלות כרוניות, עובדים בשירותי הבריאות. הייתה יכולה להיות לחיסון הזה השפעה גדולה".
אז למה שלא תמשיכו עכשיו מהנקודה שעצרתם? בטוח שכבר לא תהיה בעיה של משקיעים.
"אף אחד לא רוצה להשקיע בחיסון הזה גם עכשיו. אנחנו לא מצליחים לגייס משקיעים, זו טרגדיה של ממש. זה צריך להיות במרכז העניינים של העולם כולו".
זה נראה שזה כן כל מה שמעניין כרגע את העולם, איך אתה מסביר את זה שאין משקיעים?
"אף אחת מהיצרניות הגדולות לא מגלות יותר מדי עניין. זה לא רווחי עבורן".
למה?
"כי גם אם היינו מצליחים לגייס את הכסף עכשיו, ייקח לנו עוד בין שנה לשנתיים להשלים את כל הבדיקות, ועד אז ייתכן שכבר לא תהיה קורונה, והחיסון לא יהיה רלוונטי".
אז למה אתה ניסית למצוא חיסון?
"אני עושה את זה ממניעים הומניטריים. הקדשתי את כל חיי לפיתוח חיסון שאף אחד אחר לא ייקח על עצמו. החברות שכן משקיעות במציאת חיסון, לא יודעות בוודאות כרגע אם הווירוס יחזור כל שנה, ויכול להיות שעד שהחיסון יפותח הווירוס ייעלם. להשקיע בחיסון שאולי לא יהיה לו שימוש בעתיד, זה סיכון גדול מבחינתם".
למה בעצם לוקח כל כך הרבה זמן לפתח חיסון?
"שתי סיבות: האחת, מבדקי בטיחות לוקחים הרבה זמן. שנה, שנתיים, לפעמים גם יותר. הבעיה השנייה היא שאנחנו צריכים אקסטרה־זמן כדי לוודא שהחיסון לא מזיק לאדם, כי ראינו במעבדה שחיסונים נגד משפחת הקורונה יכולים לעיתים לגרום לנגיף להיות אפילו עוד יותר חמור. אנחנו חושבים שהצלחנו לפתור את הבעיה הזאת עם החיסון שפיתחנו, אני לא יודע לגבי שאר החיסונים שעכשיו בפיתוח. אבל בכל מקרה, זה אומר שפיתוח החיסון נגד הווירוס יצטרך להתקדם בצעדים איטיים מאוד. אנחנו שומעים עכשיו שוב ושוב אנשים שיוצאים בהצהרות מוזרות בסגנון, 'תוך כמה שבועות יהיה חיסון' - וזה כל כך לא נכון".
כסף ממשלתי, שזורם עכשיו למחקר למציאת חיסון, לא יכול להאיץ את הפיתוח?
"לא. יש הרבה ניסיונות להאיץ את התהליך, אבל אין דרך להאיץ את עניין הבטיחות. אני לא רואה איך אפשר לפתח חיסון מהר. ושוב, זו גם האזהרה שלי למנהיגי העולם: אסור לחכות למגפה עולמית קטלנית כדי להתחיל לפתח חיסונים. תראי מה קרה עם האבולה: הייתה מגפה נוראית ב־2014 במערב אפריקה. פיתחו חיסון, וב־2015 התחלנו לבצע מבחנים קליניים. ומה קרה אז? המגפה הסתיימה. רק אחרי ארבע שנים, כשהייתה שוב התפרצות אבולה בקונגו, הצלחנו להוכיח שהחיסון אכן עובד. אז את זה צריך להבין: כל חיסון שאנחנו מפתחים כרגע הוא עבור המגפה הבאה, לא הנוכחית".
חשבתי שמי שיצליח לפתח חיסון יהיה מולטי־מיליונר.
"הבעיה היא שמנקודת מבטם של המשקיעים, חיסון הינו השקעה בסיכון גבוה. נגיד נזמין שש או שבע חברות למבחנים קליניים: הסיכוי שאחת מהן תצליח באמת לפתח חיסון הוא מתחת ל־20 אחוז. זה טרגי. אז לא יהיה לנו חיסון בקרוב. טכנית, זה לא כל כך קשה לפתח חיסון, לא צריכים להיות סיבוכים. הבעיה, כמו שאמרתי, היא הדרישה לבדיקות קליניות".
אתה יודע שראש הממשלה נתניהו הנחה את המכון הביולוגי בישראל לייצר חיסון לנגיף?
"קראתי על זה. אני די בטוח שהם אכן יצליחו, אבל הבעיה היא שגם הם חייבים לעמוד במבדקי הבטיחות, ומאוד־מאוד קשה להאיץ את התהליך הזה".
לכמה כסף אתה זקוק כדי להשלים את הבדיקות הקליניות?
"בתור התחלה לכמה מיליוני דולרים. אני חושב ששלושה־ארבעה מיליון סך הכל יספיקו. זה הרבה כסף מצד אחד, אבל מצד שני ממש לא".
ואחר כך? לפיתוח מלא?
"הסכום הנדרש לפיתוח חיסון כלשהו נע בין עשרה מיליון דולר ל־100 מיליון דולר, אבל קשה עד בלתי אפשרי לצפות מראש כמה יעלה כל התהליך".
ופנו אליך בנושא? לחדש את המחקר?
"כן, החלו מגעים עם ממשלת ארה"ב בכוונה לגייס סכום כסף כדי להמשיך את פיתוח החיסון מהנקודה שבה נעצר ב־2016".
יש לא מעט אנשים שטוענים שהעולם היסטרי מדי בכל הנוגע לנגיף הקורונה, ושאפשר לנשום ולקחת את הזמן עד שיבוא חיסון בטוח.
"כל מה שצריך לעשות זה להסתכל על העובדות. אנחנו רואים שהכלכלה של סין מתמוטטת וזה ישפיע על הכלכלה העולמית. אנחנו כבר רואים שהמחלה משפיעה הרבה מעבר לנושא הבריאות. האמת היא שעד שהאפידמיה תסתיים, כלכלת העולם כולו תיפול משמעותית. אנחנו מדברים פה על מאות מיליארדים של דולרים והפסדים כלכליים".
וכל זה יכול היה להימנע.
"וכל זה בגלל שאף אחד לא טרח להשקיע כמה מיליוני דולרים בפיתוח חיסון בסיסי".
ד"ר פיטר הוטז (62) הוא מדען ורופא ילדים יהודי־אמריקאי. הוא דיקן בית הספר הלאומי לרפואה טרופית בבית החולים האוניברסיטאי “ביילור”, ועומד בראש המרכז לפיתוח חיסונים בבית החולים לילדים בטקסס. ד"ר הוטז הוא אחד מברי ההסמכה הגדולים בארה"ב לנושא האימונולוגיה, והוא מתארח בתדירות גבוהה ב־CNN ורשתות טלוויזיה אחרות, כותב ב’ניו יורק טיימס’ ובעיתונים נוספים - ונחשב לאחד מהלוחמים החריפים בתופעת מתנגדי החיסונים. לפני כשבועיים הוא זומן לעדות מומחה בפני ועדת המדע, הטכנולוגיה והחלל של הקונגרס האמריקאי, ונשאל על חומרת משבר מגפת הקורונה. הוטז לא בחל במילים, כינה את הנגיף "מלאך המוות" - לא פחות - והסעיר את התקשורת האמריקאית. מבחינתו, זה היה צעד חשוב לעורר את ארה"ב, שנקטה מדיניות הססנית עם פרוץ המשבר.
ולא בפעם הראשונה. ב־2016 הוטז ועמיתיו בבית החולים של שלוחת אוניברסיטת טקסס בגלבסטון, עבדו בקדחתנות על מציאת חיסון לנגיפי הסארס והמארס. שני הנגיפים הללו שייכים גם הם למשפחת הקורונה. הוטז מסביר כי בין הסארס והמחלה הנוכחית - COVID־19 - יש חפיפה של 80 אחוז. כלומר, אם היה חיסון לסארס, בהתאמות קלות ויחסית במהירות, היה ניתן להפוך אותו לחיסון גם לנגיף הקורונה הנוכחי. ואז הקטסטרופה של החודשיים האחרונים אולי הייתה נמנעת.
אבל כל זה נופל על "אִם", "אם" ו"אם". בפועל, החיסון נגד נגיף הסארס שפיתח צוותו של הוטז, שוכב כאמור על מדף במקפיא במקרר מעבדה, לא קרוב יותר לייצור מסחרי מכפי שהיה לפני ארבע שנים. מה שבמיוחד מפריע להוטז זה שגורמי המקצוע ידעו שהמגפה הבאה בדרך. ב־2003 נגיף הסארס התפרץ בסין והרג יותר מ־770 איש; ב־2012 נגיף המארס (MERS) התפרץ בעיקר באזור ערב־הסעודית וגרם למותם של 842 איש בעולם. זה היה רק עניין של זמן עד שנגיף נוסף מאותה משפחה, הקורונה, יפשוט על הגלובוס. ד"ר הוטז: "יכולנו לצפות שזה מה שיקרה, זה היה צפוי. יכולנו להיות מוכנים, לצאת לדרך ולבדוק את יעילות החיסון בתחילת ההתפרצות החדשה הזאת בסין. אני טענתי שוב ושוב שתהיה עוד מגפה, כי כבר היו שתי מגפות גדולות של וירוס הקורונה. אנחנו צריכים יותר מדינות שישקיעו בטכנולוגיות כאלה מבעוד מועד, ולא לחכות שיקרה אסון. מנהיגי מדינות ה־20־G מסרבים להודות בכך, אך הבריאות העולמית קשורה לכלכלה העולמית ולביטחון העולמי".
למה לדעתך זה לא קרה והפיתוח שלכם נעצר?
"כי אחרי כל פנדמיה (פנדמיה היא מגפה כלל־עולמית, דרגה מעל “אפידמיה”, מגפה מקומית או אזורית - ג"ק) גדולה, אנשים מבינים את החשיבות - ואז שוכחים. היינו צריכים ללמוד לקח אחרי 2003, כשהסארס היה קטלני, ואחרי 2014, כשהאבולה הייתה קטלנית. אבל מנהיגי העולם מגיעים לתובנות האלה מאוד לאט. זה טרגי שלא יהיה לנו חיסון מוכן למגפה זו. באופן מעשי, אנו נלחמים בהתפרצות הזאת עם יד אחת קשורה מאחורי גבנו".
והעובדה שהמגפה פרצה דווקא בסין ודאי לא עזרה.
"דווקא הסינים היו מאוד שקופים בנושא, הם שיתפו את כל המידע שלהם וכתוצאה מכך היה לנו הרבה מידע".
במקביל למאמצים הבינלאומיים לפתח בהקדם חיסון לנגיף הקורונה, הקהילה המדעית מנסה לאתר תרופות קיימות שיכולות לטפל ביעילות במאות אלפי החולים שכבר נדבקו. חלק מהתרופות שנבחנות כעת מיועדות במקור לטיפול בנגיף האיידס/HIV, האבולה והמלריה. לפני כשבועיים, למשל, דווח כי בספרד גבר כבן 60 החלים מהקורונה, לאחר שעבר טיפול באמצעות תרופה המשמשת בדרך כלל לטיפול באיידס. "אבל צריך גם תרופה וגם חיסון", מצנן ד"ר הוטז את הציפיות. "אי־אפשר ללכת רק על תרופה או רק על חיסון".
למה?
"כי התרופות אף פעם לא מושלמות, ואנשים עדיין ימותו גם אם יטפלו בהם בטיפול תרופתי".
בתקשורת האמריקאית, הוטז חוזר שוב ושוב על האזהרות שלו, ועל התסריט הגרוע מכל: הדבקה נרחבת של אנשי הסגל הרפואי, כך שלא יהיה מי שיטפל באזרחים. "אם נראה בארה"ב מצב כמו שראינו בווהאן (העיר הסינית שבה התפרץ הנגיף במקור - ג"ק), של למעלה מאלף מקרים של הדבקת צוות רפואי - המשחק נגמר", אמר לאחרונה ל’ניו יורק טיימס’. "הרגע שבו עובדי מערכת הבריאות יאבדו את הביטחון - זה הרגע שבו הדברים מתחילים להתפרק".
ויש לו עוד דאגה. מהמעבדה שלו בטקסס, הוטז עוקב בעניין מיוחד גם אחרי התפשטות הקורונה בישראל, והוא רחוק מלהיות רגוע. "אני דואג לישראל. אני חושב שנגיף הקורונה הוא אחד האיומים הגדולים על המדינה בשנים הקרובות. אף אחד לא יבוא להגן עליכם. הרי השכנים שלכם לא יעזרו לכם. והבעיה היא לא רק הקורונה".
למה אתה מתכוון?
"מחלות נוראיות יוצאות כרגע מסוריה, עיראק ותימן, כמו למשל הלישמניה ("שושנת יריחו" - ג"ק). והבעיה היא שחברות התרופות הגדולות לא מעוניינות לפתח חיסון עבור ישראל או המזרח התיכון".
ספציפית למזרח התיכון? למה?
"כן, כי זה לא עומד בראש סדרי העדיפויות שלהם. אין במזרח התיכון מספיק אנשים, השוק לא מספיק גדול. לכן אתם בבעיה, כי אף אחד כרגע לא מייצר חיסונים למחלות שמקורן במזרח התיכון. אתם נמצאים באזור פגיע, וחושבים שאם תהיה בעיה תוכלו לרכוש חיסונים מחברות התרופות הגדולות. אבל זה לא נכון".
איך מחלות יכולות להגיע מתימן לישראל, אם יש איסור כניסה מהמדינות הללו?
"זה קל. המחלה תתפשט מתימן, למשל, לאיחוד־האמירויות ומשם לטורקיה. ומטורקיה אנשים מגיעים די בקלות לישראל. לצערי, כיפת ברזל לא מגינה מפני זיהומים. אגב, המדינה היחידה שיש לה עוד איכשהו יכולת לייצר לעצמה את החיסונים היא דווקא איראן. יש להם מספר מוסדות במדינה שהוקמו עבור פיתוח חיסונים. למדינות אחרות אין. לישראל למשל, המוסד היחיד שאנחנו יודעים שקיים אבל אני לא יודע בדיוק מה הוא עושה, זה המכון הביולוגי".
כמה מסוכנים המחלות והווירוסים הללו?
"חלקם קטלניים מאוד וחלקם כלל לא, אבל מפתחים חיסונים לא רק כדי למנוע מוות".
גם אחרי שנים שבהן חקר את משפחת נגיפי הקורונה, ד"ר הוטז מודה שאנחנו עדיין רחוקים כיום מלהבין באמת איך הווירוס הזה מתנהג. "זה נגיף שלפני כמה שבועות לא ידענו שהוא קיים, אז אנחנו מנסים ללמוד מהר".
אנחנו יודעים למשל, האם אפשר לחלות פעמיים או שלוש?
"לא. עדיין אי־אפשר לדעת".
כלבים וחיות אחרות יכולים לחלות?
"זה לא ידוע. עד עכשיו קיבלנו רק דיווח אחד על בעל חיים שנדבק בנגיף. אני לא חושב שיש לנו הוכחות נוקבות לגבי בעלי חיים".
נגיף הקורונה יכול להתפצל למוטציות?
"זה גם עדיין לא ברור, יש רק מאמר אחד שמדבר על זה".
זה אפשרי בכלל? האם המוטציות של הנגיף יהיו בהכרח מסוכנות יותר?
"זה תמיד אפשרי, אבל הנקודה היא שאני לא כל כך דואג מזה".
למה עישון מהווה גורם סיכון?
"אנחנו לא בטוחים עדיין לגבי הסיבות, אבל יש שתי תיאוריות. הראשונה היא שעישון מפתח קולטנים למחלת ריאות, וכך הווירוס נקשר אליהם. התיאוריה השנייה היא שעישון גורם למחלות לב ולחץ דם גבוה, ואלה גורמי סיכון שמעלים את הסיכוי לחלות".
אתה יכול להסביר למה יתר לחץ דם וסוכרת הם גורמי סיכון?
"זו שאלה טובה, שגם עליה אין לנו עדיין תשובה. זה נכון לא רק לגבי וירוס הקורונה, אלא לגבי מחלות זיהומיות אחרות. אנחנו לא מבינים את זה".
אבל יש השערות כלשהן?
"רק ספקולציות".
ומרוב ספקולציות, לא רואים את הסוף. הוטז, כמו גם מומחים עולמיים אחרים, לא יודעים לומר בוודאות, ודאי שלא בשלב הזה, אם הנגיף ימשיך ללוות אותנו כמו השפעת, מדי עונה. "אני לא יודע ואף אחד לא יודע את התשובה. אבל דבר אחד אני כן יודע: אני לא רוצה להעלות השערות על הגרוע ביותר - אבל הווירוס הזה הוא חזק".
אם היית אחראי על תגובת המדינה לווירוס, מה היית עושה?
"הייתי מתמקד באוכלוסיות שנמצאות בסיכון. קודם כל אנשים מבוגרים עם מחלות כרוניות, ומקומות שבהם יש מספר רב של מבוגרים, כמו בתי אבות. הם חייבים להיות מוגנים בצורה טובה יותר. וכאמור, אנחנו חייבים לוודא שעובדי הבריאות הציבורית מקבלים הגנה טובה יותר, כי ראינו שבסין ובאיטליה רבים מהם חלו בצורה קשה מאוד, הם בעמדה פגיעה ביותר".
מה לדעתך יהיה השלב הבא?
"ייתכן מאוד שהדבקה ברמה מאוד גבוהה. צריכה להיות תוכנית הכנה ברמה לאומית. עניין חשוב נוסף בישראל הוא שיש לכם תנועה די רצינית נגד חיסונים, וזה מדאיג אותי. אתם נלחמים בחצבת ושפעת באותם הכלים שאתם נלחמים נגד וירוס הקורונה. אני מעורב בזה, כי הבת שלי רייצ'ל מאובחנת על ספקטרום האוטיזם, ואני יכול להעיד שחיסון זה לא מה שגרם לאוטיזם אצל רייצ'ל. קשה לי עם אנשים שמתנגדים לחיסונים".
התחלת לאגור מזון?
"אשתי בהחלט התחילה לאגור הכל. היא מפוחדת מאוד".
ואתה?
"אני גם, אבל פחות ממנה".
להערכתך, מתי הווירוס הזה יהיה מאחורינו?
"כרגע אי־אפשר לדעת".
