רופא: אנשים עם שבץ מפחדים להגיע למיון – זה מפחיד אותי
לוקים בשבץ שלא מוכנים להתפנות עם הפראמדיקים, משפחות שמשכנעות את המטופל לא להגיע לבית חולים ואנשים מבודדים שמפחדים להגיע. על רקע משבר הקורונה וההנחיות שלא להגיע לבתי חולים, מספר הלוקים בשבץ המגיעים לטיפול צונח והרופאים מפחדים שעוד הגרוע לפנינו. ד"ר רוני אייכל, מנהל המחלקה הנוירולוגית, במרכז רפואי שערי צדק, מזהיר
מזה 20 שנים שאני מטפל בחולי שבץ ועוד זוכר את התקופה כאשר רק התחלתי כרופא צעיר ועוד לא היה טיפול בישראל. בשנת 2002, רבים מהרופאים אפילו לא היו מפנים אנשים במקרים כאלו, אלא היו מטפלים בהם בבית, כי הרי לא היה מה לתת להם.
מאז, הדברים השתנו, לבתי החולים הגיעו טיפולים מצילי חיים ולקח לנו כמעט עשור להעלות את המודעות באוכלוסייה בארץ. כיצד לזהות, מה לעשות במקרי שבץ, לאן לפנות ובמהירות הנדרשת כדי להציל חיים. אלא שעכשיו, עם התפרצות הקורונה, חוזרים אליי המראות של המטופלים שלא ניתן לעזור להם, כל אחד מהם עם סיפור זוועה משלו. הפעם, זה לא בגלל שאין מה לתת אלא בגלל שהחולים החליטו שלא להגיע.
התפרצות הקורונה - סיקור נרחב ב-ynet
עם התפרצות הקורונה ניתנו הנחיות שלא להגיע לבתי החולים, אלא שזו הייתה אמירה כוללנית מדי, שגרמה וגורמת נזק רב. בעקבות האמירה הזו, רבים האנשים שנמנעים מלהגיע, אחרים נמצאים בבידוד ומפחדים להגיע. פעם אחר פעם אני רואה את השבץ המוחי ב-CT מאוחר מדי, רבים המקרים שכבר לא ניתן לעזור מאחר וחלון הזמנים של 4.5 השעות לקבלת טיפול TPA לווריד כבר עבר ורק חלק קטן מהחולים יכולים לעבר צנתור. לא מדובר במקרים בודדים, אלא במגמה מסוכנת שההשפעה שלה על החולים, המשפחות ומערכת הבריאות כולה, עוד לפנינו.
חבריי הרופאים ואני, בכל בתי החולים בארץ, רואים את הירידה המשמעותית של המטופלים שפונים לבתי החולים עם שבץ מוחי או שבץ מוחי חולף. מקרי השבץ לא נעלמו בישראל. אנחנו שומעים את הסיפורים שמגיעים מפראמדיקים שמגיעים לפנות את המטופלים לבית חולים, את הסירובים להגיע ואפילו לפעמים את המשפחות שמשכנעות את החולה שלא להתפנות. זה קורה בכל המגזרים וחוצה את ישראל. בבית החולים אני פוגש את אלו שהגיעו מאוחר, ולא עוזבת אותי המחשבה מה עלה בגורלם של אלו שלא הגיעו כלל.
אלו סימני השבץ:
לא לחשוב פעמיים - להגיע לחדר מיון
התמונה הקשה יותר עלולה להיות עוד לפנינו מאחר וחלק מהחולים שצריכים להגיע חווים שבץ מוחי חולף או שבץ מוחי קל. בימים כתיקונם אני פוגש כשבעה חולים מדי יום בסיטואציה הזו, בתקופה הזו כמעט ולא. זה מפחיד כל רופא שעובד בתחום, כי כולנו יודעים מה יכול לקרות בתוך שבועיים לאותו אדם. מדובר באירועים שלמרות שחולפים או קטנים, הם מסמנים את העתיד לבוא בפרק זמן קצר מאוד והאחוזים לחוות אירוע אלים יותר עולים משמעותית.
והנה מטופל שעבר שני אירועים חולפים והחליט שלא להתפנות, בתוך מספר ימים קיבל את האירוע המוחי הגדול והגיע לבית החולים רק לאחר שעות ארוכות. הצלחנו להציל את חייו אבל הוא נשאר עם מגבלה שכל כולה נובעת מההחלטות שלקח. זו לא דוגמה אחת, אלא אחת מיני רבות ואפילו קשות יותר.
בתי החולים כולם נערכו מבעוד מועד והחשש להגיע במקרים כאלו, מסכני חיים, אינו במקומו. חדרי המיון מחולקים ואין מגע כלל בין חולי הקורונה לחולי עם חשד לשבץ מוחי, בידוד מוחלט. אפילו מכשירי ה-CT מופרדים בין החולים, כמו גם החדרים וכל אלו אף עוברים חיטוי בין חולה לחולה. כלל המערכות בנויות לזה ונערכו כדי שלא להשאיר אפשרות להדבקה ומצד שני לטפל בחולי השבץ המגיעים לקבל טיפול.
זו צפירת אזעקה - אל תשאירו מקום לספק ואל תחשבו פעמיים. בכל מקרה של סימנים לשבץ – חולשה פתאומית ביד או רגל, נטייה של זווית הפה, חוסר יכולת לדבר או להבין את הדברים שנאמרים לכם, פעלו במהירות. הזעיקו אמבולנס בהקדם האפשרי. לא מדובר רק בהצלת חיים אלא גם במניעה של נכות מאוחר יותר. הקורונה במוקדם או במאוחר תעבור, עם הנזקים הבלתי הפיכים של השבץ, כולנו נתמודד עוד שנים רבות קדימה.
הכותב הוא מנהל מערך השבץ בשערי צדק
לפנייה לכתב/ת 
