בכל פעם שמל רובינס מדברת על "חוק 5 השניות" הקול שלה נסדק מעט, ועושה רושם שהאישה החזקה הזאת עומדת לפרוץ בבכי, אבל מהר מאוד היא מתעשתת, מן הסתם מפעילה את החוק שהצליח לשנות את חייהם של מיליוני אנשים בכל העולם. רובינס נחשבת כיום לאחת המרצות המבוקשות ביותר בארצות הברית, ומנחה תוכנית טלוויזיה פופולרית שנקראת על שמה,
The Mel Robbins Show, ובמסגרתה היא עונה לבעיות מהחיים שמטרידות את הצופים. היא גם מתחזקת פרופילים ברשתות החברתיות עם 60 מיליון עוקבים, והספר שלה, The 5 Seconds Rule (חוק 5 השניות), שיצא לאור לפני שלוש שנים בארצות הברית ובאוקטובר האחרון גם בארץ, עדיין נמצא בראש רשימות רבי המכר, ואף דורג לאחרונה במקום החמישי ברשימת הספרים הכי נקראים באמזון.
אבל רק לפני עשר שנים, כשהייתה בת 41, החיים של רובינס נראו כמו מעלית שצוללת למטה בקצב מפחיד. למרות שהיא עורכת דין בהשכלתה היא לא עבדה אז, והמסעדה של בעלה עמדה לפשוט את הרגל בעקבות כמה החלטות עסקיות גרועות. בגלל המשבר הכלכלי הידרדרו חיי הנישואים שלה להאשמות הדדיות וחוסר תקשורת, והמצב הכלכלי של בני הזוג, שהתהפך בתוך כמה חודשים, היה גרוע עד כדי כך שהם חששו ליכולת שלהם לכלכל את שלושת ילדיהם ולהמשיך לממן את הבית שלהם. הם היו בסכנה אמיתית לאבד את כל מה שהיה להם אי פעם.
"הביטחון העצמי שלי היה בשפל", היא כותבת בספרה. "ובכל בוקר נאבקתי עם עצמי אם לצאת מהמיטה או לא. בכל בוקר, כשהשעון המעורר צלצל וידעתי שאני חייבת לצאת מהמיטה כדי להכין את הילדים שלי לבית הספר, לא הייתי מסוגלת לקום. החרדות השתלטו עלי, לא ידעתי מה לעשות קודם. הייתי צריכה לטפל בהמון בעיות. לגשת לבנק, לדבר עם בעל הבית, לטפל בכספים. הרשימה הייתה ארוכה. כשהשעון צלצל, כיביתי אותו. וכשהילדים שלי התחילו לאחר לבית הספר מכיוון שלא יכולתי לצאת מהמיטה בבוקר, הבנתי שאיבדתי שליטה. קניתי ספרים לעזרה עצמית. התפללתי למוטיבציה, אבל שום דבר לא קרה. ידעתי שאני צריכה להיות נחמדה יותר לבעלי כדי לא להרוס את היחסים בינינו, אבל לא עשיתי את זה. ידעתי מה אני צריכה לעשות, אבל הייתי כל כך עסוקה ברחמים עצמיים, שלא יכולתי לעשות את זה. האם פעם הרגשתם כל כך גרוע שחשבתם לוותר? זאת הייתי אני.
"לילה אחד טבעתי כל כך בעצב שלי, ברחמים העצמיים על המצב הקשה שאליו נקלענו, שחשבתי לעצמי שאני הלוזרית הכי גדולה בעולם. שתיתי וויסקי ולא ידעתי מה לעשות. ידעתי שהדבר הראשון שאני חייבת לטפל בו הוא היכולת לקום בבוקר. לצאת מהמיטה. ואז עלה לי פתאום רעיון. חשבתי לעצמי: מה יקרה אם ברגע שהשעון המעורר יצלצל אני אספור לאחור מ־5 עד 1 — 5, 4, 3, 2, 1... ואז אזנק מהמיטה כמו טיל. בלי לחשוב. בלי לשקוע ברחמים עצמיים. אני פשוט אקום ואתחיל לתפקד".
התרגיל הזה עבד מצוין, לפחות בכל הקשור לתפקוד בבוקר עם הילדים. רובינס הבינה שהספירה לאחור גורמת לה לדלג על הפער שבין מחשבה לעשייה, וחוק 5 השניות שינה את התפקוד שלה בבוקר עם הילדים. לאט־לאט היא הרגישה שהשליטה על הבוקר שיפרה את מצב הרוח שלה, ואז החליטה שהחוק הזה יתאים לעוד תחומים בחיים. כך למשל היא החליטה ליישם את החוק בכל הקשור למוטיבציה שלה לעשות כושר. היא קבעה לעצמה שעה מסוימת ביום, וברגע שהשעה הגיעה היא ספרה לאחור מ־5 עד 1 ויצאה לעשות כושר. "הבנתי שאני צריכה לוותר על הרגשות שלי ולפעול לפי מה שנכון לי לעשות. הספירה לאחור אפשרה לי לדלג על המחשבות ועל הספקות שהיו תמיד עולים בי כמו למשל: 'אבל קר לי', 'אין לי חשק', 'אני עייפה' או 'יש לי דברים אחרים לעשות'. הספירה לאחור העלימה את כל השטויות".
בהמשך היא טיפלה בכל הבעיות האחרות שהיו לה בעזרת האסטרטגיה הזאת, וכעבור כשלוש שנים אזרה אומץ ועלתה עם הרצאת TED על "חוק 5 השניות", סרטון שהפך לוויראלי וגרם לה להפוך להיות מי שהיא היום. ההרצאה שלה נצפתה עד היום על ידי 22 מיליון אנשים ברחבי העולם ומדורגת בין 20 ההרצאות הנצפות ביותר ב־TED. "הבעיה של כולנו היא הרגשות", היא אומרת בהרצאה. "מה הייתה הבעיה שלי? שהאזנתי יותר מדי למה 'מתחשק לי לעשות'. כולנו יודעים מה אנחנו צריכים לעשות. הבעיה היא מה קורה אחרי ההחלטה. אז מגיעים הרגשות — אבל לא מתחשק לנו לעשות את זה. מכיוון שלא מתחשק לנו, מופיעים הספקות. ואז 'מה שנכון לנו לעשות' נכנס למלחמה עם הרגשות שלנו שהם 'מה שמתחשק לנו לעשות', ובמלחמה הזאת הרגשות תמיד ינצחו. אם אין לכם חשק לעשות משהו — אתם לא תעשו אותו. לכן חוק 5 השניות, שלא מאפשר לרגשות ולספקות לעלות בכלל, שינה את החיים שלי מקצה לקצה. היום אני עושה רק מה שאני צריכה לעשות. בלי בולשיט".
רובינס עוסקת כיום בהגשמת חלומות. לדבריה, הבעיה הכי נפוצה של אנשים כיום היא אי היכולת שלהם להגשים את עצמם. "עשרות אלפי אנשים פונים אלי בכל יום עם אותה הבעיה — אנחנו רוצים להקים עסק קטן, אבל אנחנו לא מצליחים להתחיל. הם חושבים שאין להם מוטיבציה, אבל זה לא נכון". והתשובה שלה בעניין הזה היא חד משמעית:
אם תמשיכו לחכות למוטיבציה — היא לא תגיע לעולם.
אם אתם מקשיבים לרגשות שלכם — תמשיכו לא לעשות כלום.
אם אתם לא עושים כלום כי "לא מתחשק לכם" לעשות את זה — בעוד שנה תמצאו את עצמכם באותו מצב בדיוק.
חוק 5 השניות קובע שלא משנה מה אתם מרגישים או מה מתחשק לכם או לא מתחשק לעשות — אתם חייבים לעשות את מה שאתם יודעים שאתם צריכים לעשות. לא משנה אם מדובר בשיפור היחסים עם בן הזוג/ בן משפחה/ קידום בעבודה. כדי לעשות את מה שאתם יודעים בתוך תוככם שאתם צריכים לעשות, אתם חייבים לצאת מאזור הנוחות שלכם. המטרה שלכם היא להתעלם מהרגשות ופשוט לעשות. הנה התשובות שלה לפניות שקיבלה בנוגע לשלל בעיות מוכרות ונפוצות:
רובינס מספרת שבמשך שנים רבות האמינה שהיא דחיינית. היא תמיד דחתה מטלות, והייתה בטוחה שזו פשוט האישיות שלה. אבל אז היא נתקלה במחקר שהסביר את התופעה: דחיינות איננה תכונת אופי אלא הרגל. לדחיינות אין קשר לחריצות. הדחיינות היא למעשה דרך להפיג מתח. איך בדיוק? שינוי דורש מאיתנו לצאת מאזור הנוחות שלנו, וזה מפחיד ואף מכניס למתח נפשי, והדחיינות מפחיתה את המתח הזה. כשאנחנו מתחילים משהו חדש אנחנו צריכים לבצע פעולות לא מוכרות והמוח שלנו לא אוהב את זה. אנחנו נכנסים ללחץ, רוצים לנוח, וזה הופך להרגל. לדבריה, הדרך להפסיק דחיינות היא באמצעות חוק 5 השניות. אם אתם מתקשים להתחיל לעבוד או לעשות משהו שאתם רוצים לעשות, תגידו לעצמכם: אני כנראה לחוץ בגלל משהו. זה הזמן לשבור את הרגל ההימנעות. ואז תעברו לחוק 5 השניות ותתחילו לבצע משימות. ברגע שתתחילו — 90% מכם ימשיכו הלאה ויתקדמו באופן משמעותי.
"אנחנו בנויים כך שכאשר יש לנו ביטחון כלכלי והחיים שלנו מתנהלים טוב, אנחנו משתעממים", טוענת רובינס. "המוח שלנו רוצה אתגרים. שעמום הוא הזמן שלכם לצאת מאזור הנוחות, למצוא חלום ולממש אותו. אם אתם מוצאים את עצמכם תשושים, אתם כנראה צריכים למלא את המצברים שלכם. כל אדם צריך להקדיש לעצמו שעה־שעתיים בשבוע לפעילות שהוא נהנה ממנה והיא איננה מחויבות. אמנם כולנו עסוקים, אבל דווקא מילוי המצברים גורם לנו להיות יעילים יותר בסופו של דבר ולכן לא מדובר בבזבוז זמן. הפעילות צריכה להתאים לאישיות שלכם ולמה שעושה לכם טוב.
דוגמאות לפעילות ממלאת מצברים:
היחשפו לסביבה ירוקה. אתם יכולים לשבת בפארק או לשבת בבית קפה באזור ירוק. מחקרים רבים הראו שסביבה ירוקה משפרת את מצב הרוח.
עשו מקלחת או אמבטיה ארוכה. במהלכה שבו בשקט בעיניים עצומות ופשוט נסו להירגע.
מצאו לכם תחביב/ חוג/ פעילות והקדישו לזה זמן.
היפגשו עם חברים לשיחה לא במסגרת משפחתית. זאת גם יכולה להיות פגישה עם חבר אחד.
צפו בסדרת טלוויזיה או לכו לקולנוע.
הזמינו טיפול מרגיע כמו עיסוי.
"אין תכונה שיכולה להכשיל אתכם בחיים יותר מאשר פרפקציוניזם", חורצת רובינס בתוכנית הטלוויזיה שלה. ”אם אתם רוצים שהכל יהיה מושלם, אתם מפסידים את החיים שלכם בגלל התמקדות בפרטים קטנים ולא חשובים. עדיף לכם לטעות ולעשות מאשר לא לעשות ולהמתין עד שהתוצאה תהיה מושלמת. התחלתי לעשות סרטונים כשלא הייתי מוכנה, ולפעמים עליתי לשידור לא מאופרת בכוונה, רק כדי להדגיש את הנקודה. אם אתם לחוצים מהווידאו הראשון שלכם או מהפוסט הראשון בגלל טעויות, הביאו בחשבון שאתם מבזבזים אנרגיה. אני עושה טעויות ושטויות כל הזמן. הדרך היחידה להתחיל היא להתחיל. הדרך היחידה ללמוד לעשות היא לעשות. תעשו. אל תחשבו יותר מדי".
"במשפחות רבות כיום התפתחה דינמיקה של ציניות, בדיחות, סרקזם - והכל נעשה ברוח טובה", אומרת רובינס. "הבעיה היא שלעתים הציניות גם גורמת לכך שאין לנו זמן לשיחות מלב אל לב כי הרבה יותר נוח לכולנו לברוח להומור ולבדיחות. לכן, אם התחושה שלכם היא חוסר תמיכה משפחתית, אני מציעה לחשוב לעומק על מה הכי כואב ומפריע לכם ולנסח את הדברים בראש באופן רגיש ופגיע. חשוב לא להיות פוגעני או נקמני, כי המטרה היא לתקן ולא להילחם. אני מציעה לדבר עם בני המשפחה — בשיחה אחד על אחד או עם כולם ביחד — ולספר להם עד כמה קשה לכם עם חוסר התמיכה שלהם, עד כמה זה מקשה עליכם, עד כמה זה כואב לכם, איך ההתנהגות שלהם משפיעה עליכם לרעה, ואיך הייתם רוצה שהם יתמכו בכם. אם תדברו אל הלב שלהם — בלי להיגרר להאשמות, פגיעות והעלבות — הם יקשיבו לכם וישנו את הדרך שלהם. ואם זה לא עובד — לפעמים אין ברירה אלא להתרחק, גם כשמדובר במשפחה".
"העצה הכי טובה היא להתרחק", משיבה רובינס. "אבל אם אין לכם ברירה ומדובר באדם שאי אפשר להתרחק ממנו, אני מתנהגת כך: אני מדמיינת שאני רואה מולי מישהו מקיא או זורק עלי משהו. אז אני זזה קצת הצידה כי אני לא חייבת להתמודד עם זה, אבל אני עדיין מקשיבה באופן חלקי. אותו אדם ממשיך וממשיך להתלונן ולהיות 'צודק'. כשהוא מסיים את דבריו אני שואלת אותו: 'עוד משהו?' ואז הוא בדרך כלל ממשיך לדבר ולדבר עוד קצת. כשהוא מפסיק אני שוב שואלת: 'עוד משהו?' והוא ממשיך, וכשזה נגמר סופית הוא יהיה מוכן להקשיב לי. בשלב הזה אני מפעילה את שיטת המשא ומתן. אני חוזרת על משהו אחד שאותו אדם אמר. אני אומרת: 'הנקודה הזאת שהעלית הייתה מעניינת', ואני חוזרת על דבריו. הפעולה החשובה היא מתן אישור לאותו אדם שאכן מקשיבים לו. אין דרך אחרת להתנהל מול אנשים שמתלוננים, אוהבים להתווכח ולהיות צודקים. הדרך שלהם נובעת מתחושה שהם לא שווים, והתלונות והקיטורים הם הדרך שלהם להרגיש טוב עם עצמם. כשאתם 'מאשרים' את אותם אנשים, אתם גם תורמים להם וגם מאפשרים לעצמכם להיות בשליטה כשמישהו בסביבה שלכם יצא משליטה לחלוטין".
"פעם האמנתי שביטחון עצמי מבטא אמונה בעצמי ולכן ניסיתי לשכנע את עצמי שאני ראויה ושווה", היא אומרת. "אבל נחשו מה? זה לא עבד. בכלל לא השתכנעתי. היום אני יודעת שהביטחון העצמי הוא היכולת לנסות ולהתמודד עם פחד. וכולנו פוחדים. גם האנשים הכי מצליחים בעולם פוחדים מכישלון. הביטחון העצמי נבנה ממעשים ולא מאמונה. התגברות על החשש מכישלון מגבירה את הביטחון העצמי. פעולות מבססות את הביטחון העצמי שלנו. ביטחון עצמי הוא לא תכונת אופי אלא יכולת שכל אחד מאיתנו יכול לפתח ולשכלל".
רובינס ממליצה לכולם: "אם אתם עוקבים אחר אדם שמעורר בכם קנאה משום שהוא מנהל אורח חיים שיש בו רק טוב ושלמות וזה עושה לכם לא טוב, תפסיקו לעקוב אחריו. הרשתות החברתיות צריכות לשרת אתכם כי אתם מעניקים להן את הדבר הכי יקר לכם בעולם — תשומת הלב והזמן שלכם. לכן תעקבו רק אחרי אנשים שמעשירים את העולם שלכם, שגורמים לכם להרגיש טוב, שמעניקים לכם השראה. תסתכלו היטב על הפיד שלכם, וכבר היום תמחקו או תאנפרדו כל מי שעושה לכם רע, כל מי שמרגיז אתכם, לא נעים לכם איתו או לא מעניק לכם השראה".
