זו בהחלט אחת התעלומות הגדולות סביב הנגיף. מחקר שהקיף 2,000 חולים בסין ונערך בין דצמבר לפברואר, הראה כי 60 אחוז מהחולים בקורונה היו גברים. המרכז הסיני לבקרת מחלות אף דיווח כי שיעור התמותה מהמחלה היה 2.8 אחוזים בקרב גברים, ו־1.7 אחוזים בלבד בקרב נשים. בניו־יורק, 60 אחוז מתוך 6,200 מקרי מוות שתועדו עד 9 באפריל היו של גברים. גם במדינות אחרות, בהן צרפת ואיטליה, שיעור התמותה של גברים היה גבוה ב־50 אחוז מזה של נשים. על פי נתוני משרד הבריאות בישראל, שיעור המתים מקורונה גבוה במקצת אצל גברים. אלא שההבדלים המגדריים הללו אינם חד־משמעיים. בדרום־קוריאה, למשל, שיעור הגברים שאובחנו במחלה נמוך יותר יחסית לנשים, רק 38 אחוז. אבל אותם חוקרים מצאו גם כי גברים היו בסיכון כפול מנשים למות מהמחלה: 1.19 אחוזים מהגברים מתו, לעומת 0.52 אחוזים בלבד מהנשים.
אז למה גברים מתים יותר מקורונה? התעלומה הזאת לא פתורה. יש מי שמסבירים את ההבדלים במחלות רקע. אין ספק שהנגיף פוגע יותר באנשים שסובלים ממחלות כרוניות שונות, בהן אסתמה, מחלות לב, סוכרת ולחץ דם, שנפוצות יותר אצל גברים. גם פעילות מערכת החיסון שונה בגברים בהשוואה לנשים: גברים נחשבים לבעלי מערכת חלשה יותר, ולכן חשופים יותר לזיהומים. עוד הסבר אפשרי הוא שהורמוני המין משנים את התגובה של הגוף לנגיף. ויש גם הסבר התנהגותי: גברים מעשנים ושותים יותר אלכוהול מנשים, וייתכן שזה מגביר את הסיכון שלהם לחלות ולמות כתוצאה מהנגיף.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
“לא מפתיע שבקורונה נפטרים גם יותר גברים מאשר נשים”, מאשר פרופ’ מרק גלזרמן, יו”ר החברה הישראלית לרפואה מודעת מין ומגדר. “בכל שכבת גיל שנבדוק, יש תמותה גדולה יותר בקרב גברים לעומת נשים, בלי קשר לקורונה. יש לכך הסברים: הגבר הוא באמת המין החלש, מערכת החיסון אצל נשים יותר פעילה מאשר אצל גברים. לכן לנשים יש יותר מחלות אוטואימוניות מאשר בגברים, אבל גברים חולים יותר. עם זאת, יש הרבה מאוד שאלות בנושא הקורונה, שאין לנו עליהן תשובה, וזו אחת מהן. עד שלא נבדוק מאסה גדולה של אנשים שאין להם סימפטומים, לא נדע את האמת לגבי יחס החולים והמתים בין גברים לנשים”.
איבדתם באופן פתאומי את חוש הריח? ייתכן שחליתם בקורונה. דיווחים מכל העולם מגלים כי אובדן חוש הריח עשוי להיות הסימן הראשון להידבקות, ובחלק מהמקרים גם הסימן היחיד. מעדויות שמגיעות בשבועות האחרונים מסין, דרום־קוריאה, איטליה וכעת גם מישראל עולה כי מספר משמעותי של חולים שנדבקו בקורונה פיתחו אובדן חוש ריח וטעם. בגרמניה דווח כי שניים מכל שלושה חולים מאובחנים סבלו מהתופעה, ובדרום־קוריאה 30 אחוז מהחולים הקלים סבלו ממנה. רופאים בעולם ובישראל מנסים לבדוק האם אפשר להשתמש בתופעה הזאת לצורך גילוי מוקדם של המחלה, הרבה לפני שכל שאר התסמינים מופיעים.
זו לא משימה פשוטה. ישנם כ־200 נגיפים הגורמים לזיהום של דרכי הנשימה העליונות. זיהום כזה אחראי ל־40 אחוז ממקרי אובדן חוש הריח במבוגרים, בין עשרה ל־15 אחוז מתוכם נגרם על ידי נגיפים ממשפחת הקורונה. “יש כבר מקומות שמבחינתם אובדן חוש הריח הוא סימן קליני שמעלה חשד להידבקות בקורונה, אף שאין עדיין עבודות מחקר מסודרות בנושא”, אומר פרופ’ גדעון בכר, מנהל מערך אף־אוזן־גרון בבילינסון. “המנגנון הגורם לכך לא ברור עד תום. אנחנו יודעים כיום שהנגיף מצטבר בריכוז גבוה בחללי האף והסינוסים. ייתכן שהנגיף גורם לבצקת שמפריעה לחלקיקי הריח להתחבר לקולטנים באף. אפשרות אחרת היא שהווירוס עצמו גורם לנזק לקצוות העצבים התחושתיים של הריח שנמצאים בגג האף. זה מאוד מסקרן אותנו. אנחנו לומדים את הנושא על בסיס יומי, וננסה לברר האם לחוש הריח יש תפקיד מרכזי בגילוי מוקדם של אנשים שנדבקו בנגיף, עוד בטרם הם מפתחים תסמינים”.
פגיעתו העיקרית של נגיף הקורונה היא ברֵיאות, אולם ניסיון שנצבר בשבועות האחרונים בארצות המערב מגלה כי מסיבה שאינה ידועה, הנגיף עלול לתקוף גם את הלב. אחד מכל חמישה חולי קורונה יסבול מנזק לבבי כתוצאה מהנגיף. מה בדיוק גורם לזה? תעלומה. אפשרות אחת היא שהלב נפגע כתוצאה ממחסור בחמצן, בגלל הנזק לריאות. אפשרות נוספת היא שהנגיף חודר לתאי הלב, ובניסיון להיפטר ממנו, מערכת החיסון תוקפת את הלב. ייתכן גם שהנגיף תוקף את הלב באופן ישיר.
“הקורונה מעסיקה את הקרדיולוגים, מכיוון שזו מחלה שיודעת לערב את הלב”, אומר פרופ’ רן קורנובסקי, מנהל המערך הקרדיולוגי בבתי החולים בילינסון והשרון. “לכן ידינו מלאות עבודה. יש ספקטרום רחב מאוד של מעורבות קרדיאלית בקורונה, שכולל גם נזקים ללב בחומרה משתנה, עד נזק דלקתי קשה, שגורם לשיתוק של הלב. תוארו גם הפרעות קצב, הפרעות הולכה ואפילו מצבים של דום לב: המערכת החשמלית פשוט מפסיקה לעבוד. זה מצב קטלני. הנגיף יכול לפגוע בלב בשתי צורות: הצורה היותר־שכיחה היא כתוצאה מעומס־יתר על הלב כתוצאה מהזיהום. ככל שהזיהום קשה הלב צריך לעבוד יותר קשה. ויש גם דיווחים של מעורבות ממש של הווירוס שתוקף את הלב. החדשות הרעות הן שכאשר הלב מעורב בקורונה התמותה גבוהה יותר. החדשות הטובות הן שעד היום מספר המקרים שהסתבכו בצורה קשה מהלב בישראל הם יחסית מועטים”.
תעלומה שגם אם לא מאוד מעסיקה אותנו בימי הסגר, בוודאי תעורר הרבה שאלות עם החזרה לשגרה. מה יודעים עד כה? שעד היום אין עדות לכך שהנגיף עובר ישירות ביחסי מין, לא וגינאליים ולא אנאליים. עם זאת, הוא בהחלט עובר דרך הרוק, כך שאם אתם מתנשקים תוך כדי, יש סיכוי טוב שתידבקו. יש עדויות לכך שהנגיף שוכן גם במערכת העיכול, ולכן צריך לנקוט משנה זהירות גם בתחום הזה.
“עוד לא ברור אם הנגיף עובר בנוזלי גוף”, מסביר ד”ר צחי בן ציון, מנהל המרפאה לבריאות מינית בסורוקה ופסיכיאטר מחוז דרום של שירותי בריאות כללית. “יודעים שהוא לא עובר בחלב אם, אבל בזרע עוד לא הצליחו לבדוק. יש דיווחים סותרים בעניין הזה, אבל גם אם הנגיף נמצא בזרע, זה לא אומר שהוא מידבק בצורה כזו. לעומת זאת, הנגיף עובר בנשיקה צרפתית, מכיוון שהוא נמצא ברוק.
“עוד תעלומה גדולה שמסקרנת אותנו היא האם יהיה בייבי־בום בעקבות הסגר. תופעה כזו מוכרת בעקבות מלחמות, אבל במגפות עוד אין לנו מספיק ניסיון. יש אנשים שהחשק המיני שלהם עולה בתקופה הזאת ויש כאלה שיורד. מה שבטוח, שבתקופה הקרובה תהיה לנו יותר עבודה בטיפולים זוגיים. אנחנו מרגישים את זה כבר היום. אנשים לא לוקחים אוויר אחד מהשני, ויהיו לזה הרבה השלכות בהמשך”.
בהתחלה חשבו שהם לא נדבקים בכלל. עכשיו מתברר שילדים נדבקים כמו מבוגרים, אבל סובלים פחות מהתסמינים. זו הסיבה שהם מאובחנים פחות ועלולים להפיץ יותר את המחלה. במחקר הגדול מסוגו שפורסם בנושא ונערך בסין, בדקו החוקרים את תוצאות הזיהום בקורונה אצל 2,000 ילדים. מחצית מהם סבלו מתסמינים קלים ביותר, דמויי צינון, וחלקם לא סבלו משום תסמינים כלל. מחלה משמעותית נצפתה בחמישה אחוזים מהילדים בלבד.
מנתוני משרד הבריאות עולה כי רק חמישה אחוזים מהחולים בישראל היו בני פחות מתשע, ועוד 11 אחוז בני עשר עד 19. “אין ספק שילדים חולים פחות מהמבוגרים בנגיף קורונה ובצורה קלה יותר”, אומר פרופ’ אלי סומך, מנהל אגף הילדים בבית החולים מעייני הישועה. “בארצות־הברית, בסקירה של 150 אלף מקרים, נמצא כי 1.7 אחוזים מהחולים היו עד גיל 18, בעוד ששיעורם באוכלוסייה הוא כ־22 אחוז. רואים תמונה דומה גם באיטליה, בספרד ובסין. אצל מרבית הילדים הסימפטומים קלים יחסית, וכוללים חום ושיעול ולעיתים קוצר נשימה. בתינוקות בני פחות מחודשיים התסמין העיקרי הוא חום ואי־שקט, ללא תסמינים נשימתיים בולטים. בישראל, הדיווח האחרון הראה כי ארבעה אחוזים מחולי קורונה היו ילדים עד גיל תשע, כאשר הם מהווים 18 אחוז מהאוכלוסייה הכללית. התמונה הזאת שונה לחלוטין משפעת, שם השיעור הגבוה ביותר של התחלואה הוא בילדים, ואצלם מתרחשים גם סיבוכים רבים. גם לא לגמרי ברור האם ילדים הינם גורם משמעותי בהדבקה ובהפצת הנגיף באוכלוסייה. אחת מהסיבות לחשש לכך היא שילדים מפרישים את הנגיף לסביבתם, כולל על משטחים, כלי מיטה וצעצועים.
“מניסיוננו בבני־ברק בשבועות האחרונים, ראינו ילדים בני כל הגילים עם קורונה, החל מתינוקות בני שבועות ספורים ועד גיל 18. מהלך המחלה אצלם היה לשמחתנו קל. אחד ההסברים האפשריים לכך הוא ביטוי מופחת של הקולטן שנמצא על תאי מערכת הנשימה, אשר אליו נקשר הנגיף. לכן, קשירה לא יעילה של הנגיף לקרום התא תגרום גם לזיהום קל יותר. ייתכן והתופעה נובעת גם מכך שזיהומים נגיפיים של דרכי הנשימה שכיחים למדי אצל ילדים, ועל כן נוכחות נגיף נוסף, כמו הקורונה, אינה גורמת לתגובה חיסונית חריגה”.
זה עדיין לא רשמי, אבל אין ספק שמצבם של חלק גדול מחולי הקורונה מידרדר דווקא אחרי השבוע הראשון, שעובר עליהם יחסית בקלות. זה בדיוק מה שקרה לראש ממשלת בריטניה, בוריס ג’ונסון, שסבל מחום במשך שבוע, ובשבוע השני אושפז כשהוא נזקק בטיפול נמרץ.
למה זה קורה? תעלומה. “אין ספק שהמחלה מאוד מתעתעת, וצריך לנהוג בה בזהירות רבה”, אומרת פרופ’ גליה רהב, מנהלת המכון למחלות זיהומיות בשיבא. “השבוע הראשון עובר בסדר והחולים מרגישים סך הכול טוב - ואז בבום המחלה מגיעה. פתאום הם סובלים מחום גבוה ומקוצר נשימה, ואז הסי־טי מראה דלקת ריאות. זה שהחולה נראה בריא בשבוע הראשון זה לא אומר כלום. צריך לחכות לשבוע השני, כדי להבין שהמחלה באמת עוברת בלי סיבוכים”.
יש לתופעה הזו הסברים. “המחלה מחמירה בשבוע השני בגלל התגובה הדלקתית החזקה, שלוקח כמה ימים עד שהיא מתפתחת”, אומר פרופ’ אלון גרוסמן, מנהל מחלקה פנימית ב’ בבית החולים בילינסון. “לכן אחת השאלות שעולם הרפואה שואל את עצמו כרגע היא האם לנוכח הממצאים האלה, כדאי לתת טיפול אנטי־דלקתי כבר בשלב מוקדם, דווקא כשהחולה עדיין לא נראה חולה מאוד, כדי למנוע את התפתחות הדלקת”.
אין ספק שבדיקות המטוש המפורסמות לקורונה לא תמיד עושות את העבודה. מדוע? לא ממש ברור. הבדיקה נלקחת עם מקלון שבקצהו צמר גפן (מטוש), אשר באמצעותו נאספת דגימה מדרכי הנשימה של החולה. בדיקה כזאת יכולה להיערך דרך האף או הגרון, אולם בדיקות שנערכות מהגרון נחשבות לאמינות פחות. הסיבה: ריכוזי הנגיף גדולים יותר במעמקי האף. למרות זאת, כאשר נשלחות בדיקות כאלו של חולה מאומת, כ־20 אחוז מהבדיקות חוזרות שליליות, כלומר: המטופל חולה, אבל הבדיקה מורה שהוא בריא. גם בבדיקה השלישית, יש סיכוי של חמישה אחוזים שהבדיקה תחזור עם תשובה שגויה. למה זה קורה? זו תעלומה שהפתרון שלה חשוב במיוחד, בשל הקריטיות של הבדיקות. מומחים העלו את הסברה כי ייתכן שבחלק מהמקרים, הבודק לא מצליח להגיע עמוק מספיק, לאזורים שבהם שוכן הנגיף. במקרים אחרים, ייתכן שבגלל לחץ הפונים והצורך לבצע את הבדיקות מהר, הבדיקה פשוט לא נלקחה כנדרש.
גם זו תעלומה שפתרונה יכול להשפיע על מיליוני משפחות ברחבי העולם. כפי שנגיפים אחרים ממשפחת הקורונה, כמו הסארס והמרס, עברו לבני אדם מחיות, כך קרה כנראה גם עם הנגיף הנוכחי. אבל בשלב זה, אין עדיין הוכחות חד־משמעיות לכך שחיות בית עשויות להפיץ את המחלה לבני אדם. עם זאת, עד היום זוהו מספר חיות בית, בראשם חתולים, שנדבקו בנגיף אחרי שבאו במגע הדוק עם אנשים שחלו בו. החיה הראשונה שנדבקה בנגיף בארה”ב הייתה נמר בגן חיות בניו־יורק. הדגימה מהנמר נלקחה אחרי שמספר אריות ונמרים בגן החיות פיתחו תסמינים של המחלה, ובראשם שיעול ממושך. לכן, ההמלצה לחולי קורונה היא לשמור על מרחק גם מחיות הבית שלהם, ולהניח לבני משפחה אחרים לטפל בהן. אם אתם חייבים להמשיך לטפל בחיית המחמד שלכם בזמן המחלה, הקפידו לרחוץ ידיים לפני ואחרי המגע איתן.
“הקורונה היא משפחה ענקית של וירוסים, שרובם מתקיימים בבעלי חיים, גם בחיות מחמד, בחיות משק וגם בחיות בר”, אומר ד”ר גלעד גולדשטיין, מנהל האוסף הזואולוגי של הספארי ברמת־גן. “אחת הקורונות השכיחות גורמת למחלה קטלנית בחתולי בית, והיא מוכרת לנו שנים. גם הקורונה החדשה הגיעה מבעלי חיים, כנראה מעטלפים. עכשיו מתחילים ללמוד אם הקורונה החדשה מידבקת חזרה מבני אדם לבעלי חיים, וכאן המידע מאוד אנקדוטלי. נמצאו חתולי בית בודדים שנדבקו, כנראה על ידי הבעלים שלהם. אובחנה טיגריסית בגן החיות בניו־יורק, שהייתה חלק משבעה חתולים גדולים שהראו סימנים של מחלת נשימה. המטפל שלה, שאובחן כחולה, כנראה העביר לה את הנגיף. כלבים כנראה לא נדבקים בו.
“ברגע שיודעים שיש העברה של הנגיף מבני אדם לבעלי חיים, צריך לנקוט משנה זהירות ולהחיל את כל מה שיודעים על בני אדם, כולל שמירת מרחק, מיגון הפנים במסכה ושמירה על היגיינת ידיים טובה, גם לגבי טיפול בחיות. כך אנחנו נוהגים עכשיו בספארי, בעיקר עם חתולים וקופים, וכך צריך לנהוג גם בבית”.
אין ספק כי זו אחת התעלומות הגדולות והחשובות של המגפה. יש הבדל מהותי בין נגיף שעובר באוויר, לבין נגיף שעובר רק באמצעות טיפות. נגיף שעובר באוויר נותר בו במשקל זעיר, ויכול לנוע במשך זמן רב ולהדביק אנשים העומדים במרחק רב מאוד מאדם חולה. הוא גם עלול להתפשט, לדוגמה, דרך מערכת אוורור. כך קורה למשל באבעבועות רוח או בחצבת, ולכן המחלות מידבקות מאוד. נגיף שמועבר רק בטיפות נפלט למרחק מסוים, ואז צונח לרצפה. במצב כזה, אדם שיעמוד במרחק גדול יותר מאדם חולה שמשתעל או מתעטש לא יידבק ממנו. גם לא מי שיעבור בסביבה דקות לאחר מכן.
אז לאיזה סוג שייך הקורונה? עדיין לא לגמרי ברור. בתחילה סברו שהוא מידבק באוויר, אבל לפני כחודש קבע ארגון הבריאות העולמי שהוא מידבק ככל הנראה באמצעות טיפות. אלא שגם כאן עדיין לא נאמרה המילה האחרונה. מומחים סבורים כי יש מספיק עדויות לכך שייתכן שהנגיף עובר באוויר, ויש לנקוט אמצעי זהירות בהתאם לכך. מחקר שנערך בשיא המגפה בווהאן מצא שרידים של הנגיף בדגימות אוויר שנלקחו מהכניסה לחנויות כלבו עמוסות. מחקר אחר, שנערך בנברסקה, מצא חומר גנטי של הנגיף כמעט בשני שלישים מדגימות אוויר שנאספו בחדרי בידוד בבתי חולים שבהם טופלו חולי קורונה במצב קשה. בינתיים קובעים מחקרים שונים כי הנגיף מסוגל לשהות באוויר במשך שעות ארוכות, והוא שורד באופן ממושך גם על משטחים. הקביעה כי הנגיף עובר באמצעות האוויר, מה שהופך אותו כמובן למידבק בהרבה, עשויה לקחת שנים.
זו תעלומת ההמשך של התעלומה הקודמת, והיא קריטית לא פחות. מהיום הראשון למגפה אומרים לנו שוב ושוב (ושוב), שמרחק של שש רגל, שהוא 1.80 מטר (או כשמעגלים, שני מטרים), מספיק לצמצם הידבקות. הסיבה: זה הטווח שאליו מתפזרים רסיסי נוזלים במקרה של דיבור, שיעול או התעטשות. אלא שמחקרים חדשים מעלים את הסברה שזה לא מספיק.
מחקר סיני שפורסם השבוע מגלה שחולים עלולים להפיץ את הנגיף למרחק של 13 רגל (כארבעה מטרים). המדענים הסינים נטלו דגימות ממשטחים ומהאוויר ביחידות לטיפול נמרץ ובמחלקות רגילות, שבהן טופלו 24 חולי קורונה בעיר ווהאן, מוקד התפרצות המגפה הראשוני. הם גילו כי הנגיף מסוגל לשהות באוויר במשך שעות לאחר שהוא נפלט לשם. ויותר מזה: הם מצאו שרידים של הנגיף במרחק 13 רגל מהחולים, דבר שעשוי להעיד על כך ששמירת מרחק של שני מטרים מאחד לשני ממש לא מספיקה ל”ריחוק חברתי”.
סימולציה שפורסמה בימים האחרונים באנגליה ועוררה לא מעט תגובות וביקורות, הראתה כי ייתכן שכללי הריחוק החברתי לא עובדים גם בכל מה שמדובר בענף ספורט פופולרי במיוחד בתקופה זו: ריצה. על פי הסימולציה הזאת, בזמן הריצה, טיפות רוק הנושאות את הנגיף עלולות להגיע למרחק גדול בהרבה מ־1.80 מטר, ולפגוע באנשים שרצים מאחורי אדם חולה. מומחים כבר הציעו כי אנשים שרצים יחד, עדיף שירוצו אחד לצד השני, ולא בטור.
כשמסתכלים על טבלת מקרי התמותה ברחבי העולם, קשה להאמין שאותו נגיף גורם לשיעורי תמותה שונים כל כך בין מדינה למדינה. על פי נתוני המל”ל שפורסמו השבוע, שיעור התמותה הגבוה ביותר בעולם מקורונה, 12.8 אחוז, נרשם באיטליה. אחריה בריטניה, עם 12.4 אחוזי תמותה, בלגיה (11.9 אחוז), הולנד (10.8 אחוז), צרפת (10.6 אחוז), ספרד (10.2 אחוז), שוודיה (8.7 אחוזים), איראן (6.2 אחוזים), ברזיל (5.4 אחוזים), שווייץ (4.1 אחוזים), סין (4 אחוזים), ארצות־הברית (3.9 אחוזים), פורטוגל (2.9 אחוזים), קנדה (2.8 אחוזים), אוסטריה (2.4 אחוזים), גרמניה (2.2 אחוזים), טורקיה (2.1 אחוזים), דרום־קוריאה (2 אחוזים), ישראל (0.9 אחוזים) ורוסיה (0.8 אחוזים).
אבל איך ייתכן שבאיטליה עומד שיעור התמותה על 13 אחוז בקירוב, בעוד שבגרמניה השכנה גורם אותו נגיף בדיוק לשיעור תמותה של שני אחוזים בלבד? והאם אמנם שיעור התמותה בישראל הוא מהנמוכים בעולם? בין המדינות יש הבדלים רבים, למשל במספר בדיקות הקורונה ומתי הוחלט להטיל שם את מגבלות הסגר והריחוק החברתי. אולם לא די בכך כדי להסביר את השוני העצום במידת הקטלניות של המחלה. “יש כמה מרכיבים שמשפיעים על שיעור התמותה מהנגיף, בראש ובראשונה המרכיב הגנטי”, אומר פרופ’ אלון גרוסמן מבילינסון. “אנחנו יודעים שיש הבדלים גנטיים עצומים בין אסיאתיים ללא אסיאתיים, שבאים לידי ביטוי בתחומים שונים ברפואה, מלחץ דם עד סוכרת וסיבות תמותה. כיום יודעים שגם בארצות־הברית יש הבדלים גדולים בתמותה מקורונה בין שחורים ללבנים, וכעת מחפשים הרכב גנים או מבנה גנטי מסוים, שמקנה עמידות או פגיעות לנגיף הזה. אין לזה עדיין ביסוס מדעי, אבל זה ההסבר הכי הפשוט והכי סביר”.
בדומה לנגיפים נשימתיים אחרים, כמו שפעת, אנשים מבוגרים וחולים במחלות כרוניות נמצאים בסיכון גבוה לתמותה מקורונה, לעומת צעירים. זה אכן המצב ברוב המקרים. אולם ברחבי העולם מתועדים דווקא דיווחים משמחים רבים שבהם מבוגרים במצב קשה, שמונשמים תקופה ארוכה בבית חולים, מבריאים. לצידם, דיווחים מדאיגים, מובנים עוד פחות, על מתים צעירים ובריאים. אחד ההסברים שהוצע לכך הוא טעויות מולדות במערכת החיסון, שהופכת אותם פגיעים יותר לנגיף.
“מה שהורג את החולים בקורונה הוא לא הנגיף עצמו, אלא תגובה דלקתית חזקה ביותר שהגוף מייצר נגדו, המכונה סערת ציטוקינים”, מסביר פרופ’ גרוסמן. “היכולת לייצר תגובה כזו משתנה מאדם לאדם, ולא ניתן לצפות אותה מראש. התגובה הציטוקינית לא תלוית גיל, והיא עלולה להופיע בכל שלב. לכן נפגעים גם צעירים ובריאים. עם זאת, בגיל צעיר ובהיעדר מחלות רקע היא יותר נסבלת, והגוף יכול להתגבר עליה יותר טוב. מי שיש לו מחלות רקע ופיתח תגובה כזו, היכולת שלו להתגבר ולהתאושש מהדלקת מוגבלת יותר. צעירים אינם מוגנים באופן מוחלט, אבל ברוב המקרים יש להם יותר ‘רזרבה’ שמאפשרת להם להתאושש. מרגע שחולה מסוים פיתח אותה, הסיכוי שלו לצאת מזה הוא לרוב פונקציה של מחלות הרקע”.
זו אחת השאלות הגדולות ביותר שמעסיקות כרגע את המדענים, וגם עליה אין עדיין תשובה ברורה. עקרונית, כל מפגש של מערכת החיסון של הגוף עם הנגיף אמור לייצר נוגדנים, שימנעו הדבקה נוספת. מהנוגדנים האלה מנסים לייצר עכשיו תרופה שתעזור לחולים הקשים ביותר לנצח את המחלה. אולם עדויות שונות מחו”ל מצביעות על חשד גבוה להדבקה חוזרת בנגיף אצל אנשים שכבר החלימו ממנו.
בדרום־קוריאה זוהו 51 איש שהחלימו מהמחלה, והבדיקות שלהם הפכו שוב חיוביות. רק לפני ארבעה ימים זוהתה שם קבוצה נוספת של 40 איש שהחלימו, והפכו שוב לחיוביים. בינתיים, החוקרים מצביעים על שתי השערות: הראשונה, שהבדיקות שהראו כי החולים הללו החלימו פשוט היו שגויות. השנייה מפחידה יותר: הווירוס יודע “להסתתר” בתוך תאים, הבדיקות מראות על החלמה, אבל אז הנגיף מופעל בדם מחדש.
חוקרים בשנחאי, שבדקו 175 חולים שהחלימו מקורונה ושוחררו מבתי החולים, מצאו כי לשליש מהם יש בדם רמות נמוכות ביותר של נוגדנים, שעשויות להעיד על כך שהם אינם מוגנים בפני הדבקה חוזרת. אולם מחקר שנערך בסין על קופי רזוס, שהודבקו בנגיף, החלימו, ואז נחשפו אליו שוב, לא חלו בפעם השנייה. בשורה התחתונה? גם התעלומה הזאת לא פתורה.
לכאורה, אין כאן תעלומה: עישון וקורונה לא הולכים יחד. אבל בשבועות האחרונים מתברר שהקשר בין עישון לקורונה הוא מורכב יותר ממה שנדמה. מחקר סיני מצא כי מעשנים נדבקים דווקא פחות בנגיף הקטלני. חוקרים מבית החולים זונגנאן בעיר ווהאן, טוענים כי רק 1.4 אחוזים מ־140 חולי קורונה שאושפזו בו היו מעשנים. למה זה קורה? אין על כך תשובה. “הסיבות לשכיחות הנמוכה יחסית של המחלה בקרב מעשנים עדיין אינן ידועות, והקשר בין עישון לזיהום הנגרם כתוצאה מהנגיף אינו ברור עדיין”, סיכמו החוקרים.
מה שכן ברור, הוא שאם מעשן או מעשן לשעבר נדבק - קיים סיכוי גבוה שהמחלה שלו תהיה חמורה יותר. סקירת מחקרים שפורסמה לפני כחודש העלתה כי “עישון קשור בהתקדמות שלילית ותופעות לוואי שליליות של קורונה”. מחקר שבדק 173 חולים שסבלו מתסמינים חמורים של המחלה, מצא כי 17 אחוז מהם עישנו, ועוד 5.2 אחוזים עישנו בעבר. המחקר מצא עוד כי בקרב קבוצת החולים שנזקקו להנשמה, אושפזו ביחידה לטיפול נמרץ או מתו, יותר מרבע היו מעשנים - כפול ממספרם בקבוצת החולים שמצבם היה קל יותר.
פרופ’ מרדכי קרמר, מנהל המערך למחלות ריאה במרכז רפואי רבין: “אצל מעשנים כבדים, דרכי האוויר מודלקות באופן בסיסי. כאשר מתפתחת אצל אדם מעשן דלקת מהקורונה, יש לווירוס מצע טוב להתפתח בו, נוצרות יותר ויותר הפרשות ודרכי האוויר שלו נסתמות. זו הסיבה שמי שכבר סובל ממחלות ריאות כרונית, כמו אמפיזמה (נפחַת ריאות - ש”ר), נמצא בסכנה גדולה במיוחד, משום שהרזרבה הריאתית שלו להתמודד עם דלקת כזו קטנה, בהשוואה לאדם שאינו מעשן והריאות שלו בריאות. ככל שמעשן יקדים להיגמל - הסכנה תפחת. זה לא ימנע הידבקות, אבל אם כבר נדבקים - סביר להניח שהמחלה תהיה יותר קלה”.
לתעלומה הזאת יש השפעה מכרעת על איך ייראו החיים בחודשים הקרובים. בשלב זה עדיין אי־אפשר לדעת האם הנגיף עונתי, כמו נגיף השפעת למשל. העדויות הן שבארצות חמות כרגע - כמו אוסטרליה - יש התפרצות לא מבוטלת של קורונה. לעומת זאת, מחקרים מעטים שניסו לבדוק את הסוגיה, גילו שהנגיף מתרבה בקלות באזורים קרים יחסית. מחקר אחד הראה כי ארצות שנפגעו באופן נרחב מהנגיף היו בעלות טמפרטורה נמוכה בממוצע מארצות שבהן נרשמו יחסית מעט מקרים. מחקר אחר גילה כי ככל שהטמפרטורה והלחות היו גבוהות יותר, כך שיעור ההדבקה בו היה נמוך יותר. עם זאת, קבוצת חוקרים מבית הספר לרפואה טרופית בלונדון, קבעה כי הנגיף התפשט לכל אזור בעולם, תוך שהוא חוצה בהצלחה את כל סוגי האקלים, מקר ועד חם ולח. נכון לעכשיו, גם התעלומה לא נפתרה, אבל כנראה שכך או כך, הקיץ הקרוב יהיה שונה מכל מה שהכרנו.
