פרופסור נעם סובל יכול להריח את הקורונה שלכם.
איזה ריח יש לקורונה? "הקורונה עצמה היא חתיכת רנ"א מאוד קטנה ואני מניח שאין לה ריח נתפס, אבל את המחלה אפשר להריח", הוא מבטיח. "כל מחלה גוררת שינויים בתהליכים מטבוליים של הגוף, ולמטבוליטים יש ריח – תוצרים של תהליכים של הגוף – ולכן לכל מחלה יש ריח ייחודי שאותו אפשר לתפוס. אז אנחנו מנסים להריח לא את הקורונה, אלא את תגובת הגוף לקורונה".
בקיצור, סובל והחבורה שלו במעבדה לחקר מנגנונים מוחיים של חוש הריח במחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן – אתם יכולים לקרוא להם, באמריקאית, דה נוז נואוז – פיתחו שיטה שבה הם מפעילים אף מלאכותי, יש דבר כזה, כדי לרחרח חולים פוטנציאליים. "אנחנו מקרבים את האף המלאכותי – שהוא למעשה מקל ארוך עם חור בקצה ובתוכו חיישנים שמחקים את אלה של האף האנושי – לחולה הפוטנציאלי, שואבים ממנו אוויר ומריחים אותו. ואם נעשה את זה לאלף איש ונקבל תוצאות, ועל סמך המידע הזה נלמד מהו ריח הקורונה, מה מאפיין את חתימת הריח של המחלה, זו עשויה להיות מהפכה".
כמה מהפכה?
"ברמה שאני אדע לעשות דיאגנוסטיקה לקורונה תוך 80 שניות, בלי לקחת חומר מהאף או מהדם ובלי כלום. נוכל לעשות עמדות בדיקה אוטומטיות, ללא מגע יד אדם. המכונה תרחרח אותך ותגיד לך חיובי או שלילי. אבל אני לא רוצה לנטוע תקוות שווא – סיכויי ההצלחה כאן הם אחד ל־200, שזה על הפנים.
"בתנאים רגילים לא הייתי יוצא לניסוי הזה, ואם בכלל, הייתי רוצה להשתמש בכרומטוגרף, שהוא מכשיר מדויק בהרבה לאפיון ריחות, ואז הייתי בונה אף מלאכותי שעבר אופטימיזציה ספציפית לריח הזה והחיישנים שלו מוכוונים בדיוק לזה. אבל אין לנו זמן, כך שאנחנו לוקחים את האף המלאכותי הסטנדרטי שיש לנו ויורים באפלה".
הבדיחות על האף־אחד־אף־פעם בקשר לנחיצות המחקרים שיוצאים מהמחלקה של סובל ומתפרסמים בכתבי עת יוקרתיים אינן זקוקות לי; הן כותבות את עצמן. אבל סובל, 53, כבר שמע הכל, יש לו תשובות טובות וגישה בריאה (ומריחה טוב!) לנושא והוא הודף בקלילות את הטענות הרגילות לגבי "חוש הריח? זה לא החוש הזה שהאבולוציה האנושית החליטה שהוא כבר די מיותר?" למעשה, סובל – שמשמש גם כראש המרכז הארצי ע״ש עזריאלי לדימות ומחקר מוח האדם – מסביר מיידית שבשתי ההכרעות החשובות בחיינו, הריח הוא אולי העיקר.
"אם אני נותן לך לבחור עוגה שנראית מדהים, שכבות, תותים, קצפת, תענוג לעיניים אבל היא בריח ביוב – או שאני מציע לך דייסה מכוערת בריח וניל וקינמון – מה אתה מעדיף לאכול? את הדייסה. ואם אני מציג לך בת או בן זוג שנראים כמו אל יווני אבל הם בריח ביוב, או שאני מציג לך מישהו ממוצע למראה אבל בריח החטא עצמו – עם מי תעדיף להיות? אז קשה לומר שאנחנו הולכים רק לפי העיניים בבחירות האלה – אולי רק בהתחלה ורק מרחוק. ולא צריך להיות מדען במכון ויצמן בשביל לדעת את זה".
לעסקי האף הוא הגיע אחרי שהיה כישלון במתמטיקה בתיכון ליאו באק בחיפה, עבד כמה שנים בבנייה, התקבל במפתיע ללימודי מתמטיקה באוניברסיטת תל־אביב, ומשם חתך לביולוגיה ופסיכולוגיה, ואז תואר נוסף בסטנפורד במדעי המוח, ובחזרה היישר למכון ויצמן. ואז – ריחות. "הגעתי לעניין הריח כי יש שם מלא כסף", הוא צוחק ומסרב בתוקף לספר למה באמת בחר בתחום. "זה מאוד אישי, יום אחד אני אספר".
באופן שגם הוא לא תיכנן, הקורונה תפסה אותו ב – טוב, אף – מבלי שחשב שהמעבדה שלו עשויה להיות רלוונטית לעניין. למעשה, סובל ועשרות האנשים שעובדים איתו בדיוק תיכננו לפרסם מחקר משמעותי תחת הכותרת "האם בני אדם מריחים את עצמם כל הזמן באופן לא מודע?" כשהקורונה באה והציגה את עצמה. ופתאום הם מוצאים את עצמם עסוקים בו־זמנית בארבעה פרויקטים שקשורים לאבחון ומניעה אפשרית של המחלה. עובדים הכי חיוניים.
אבל עזבו, יותר דחוף לי לשמוע קודם אם אנחנו באמת כל הזמן מריחים את עצמנו באופן לא מודע. בשלוש מילים: כן, כל הזמן. האתגר הבלתי אפשרי של ימי ראשית הקורונה – נסו לא לגעת לעצמכם בפנים – מדגים היטב את הנקודה.
"אם אתה משאיר בן אדם לבד בחדר ומצלם אותו, תגלה שהוא נוגע לעצמו בפנים 20 אחוז מהזמן", סובל אומר. "לאורך שעה – אתה עם היד על הפנים 20 דקות. זה פסיכי. ברגיל, אנשים נוגעים לעצמם בפנים בערך פעם בדקה, 60 פעמים בשעה. ולפחות 25 אחוז מההדבקות הוויראליות – של כל המחלות – משויכות לנגיעות בפנים. אז שאלנו את עצמנו: למה אנחנו עושים את זה למרות שהמחיר של זה גבוה כל כך? מה הקטע עם נגיעות ידיים בפנים?"
ומה מתברר?
"להערכתנו מדובר באיזשהו מעגל היזון חוזר של אישור האני. יש לנו ייצוג לא מודע של העצמי, של מי אני, שזקוק כל הזמן לאישוש מול הריח של עצמנו. כי כשאני מקרב את היד לפנים, אני מריח אותה – חקרנו את זרימת האוויר באף אצל אנשים וגילינו שהיא עולה כשהיד מגיעה לפנים, כלומר שאנחנו מסניפים את היד שנוגעת בפנים בלי לשים לב, ואנחנו עושים את זה כל הזמן כדי לחזק את האני".
למה שאני אצטרך להריח את עצמי כדי לדעת שאני אני?
"זה קצת כמו להסתכל במראה; יש את אתגר הרשת של אנשים שנפטרים מהמראות בחיים שלהם, 'צום מראות' קוראים לזה. ואחד הדברים המפתיעים שהתגלו זה שאנשים שניסו את זה דיווחו על תקיעות בחיים החברתיים שלהם. הם פחות רצו לפגוש אנשים וסבלו מפגיעה חברתית. והמראות ממלאות חלק מהתפקיד שממלאת ההרחה העצמית.
"אנחנו צריכים מנגנון של קביעות, להבין שכלום לא השתנה, שזה אתה, באיזו רמה פסיכולוגית מאוד עמוקה של שימור האני. אתה חייב תבנית מוחית של עצמך שמבחינה בינך לבין האחר, ומי מהאחרים מתאים לך ומי לא. ואתה כל הזמן מריח את עצמך באופן לא מודע בתהליך. חשבנו לקרוא לזה 'אפקט לב' על שם מאמן נבחרת גרמניה בכדורגל יואכים לב – שאצלו זה מטורף, האיש כל הזמן שם יד בבית השחי או במפשעה, ואז באף".
אז אי־אפשר להפסיק לגעת לעצמך בפנים?
"לא רק שאי־אפשר, אלא שגם יהיה לזה נזק פסיכולוגי אם נפסיק. הרחרוח העצמי עוזר לך להשוות את עצמך לאחרים, וריח גוף ממלא תפקיד משמעותי בקבלת ההחלטה עם מי אנחנו מתחברים".
אני לא מריח את החברים שלי.
"בטוח שכן. אתם – לפחות לפני הקורונה – לוחצים ידיים, מתחבקים, מצ'פחים, ואני מבטיח לך שאתה מריח אותם באופן לא מודע".
למעשה, מחקר משמעותי אחר שהגיע מהמעבדה של סובל הוכיח שאחרי כל לחיצת יד – איפשהו בדקה שאחריה – כולנו נקרב את היד לפנים בדרך כלשהי ונבצע פעולת רחרוח לא־מודעת. הסרטון שבו הוכנסו מתנדבים תמימים למעבדה של סובל, ואחד מעוזרי המחקר לחץ את ידם באגביות ואמר להם לשבת ולהמתין לתחילת הניסוי – תוך שהם מתועדים ללא ידיעתם בווידיאו וכולם נוגעים לעצמם בפנים זמן קצר לאחר לחיצת היד – מדהים לצפייה, ודי מבטל את החשד שלחיצת ידיים היא סתם מנהג מערבי שרירותי.
"בתרבויות שאין בהן לחיצת יד יש חלופה שמעידה שוב שזה הכל עניין של ריח", סובל אומר. "הדוגמה הקיצונית היא באזורים קרים כמו הקוטב, שישר מצמידים אף לאף – חסכו את המעבר דרך הידיים כי קר מדי בשבילן. ויש מקומות בהודו שבהם נהוג לרחרח אחד את הראש של השני".
לחיצת היד לא עלולה לחלוף מהעולם בעקבות הקורונה?
"קשה לדעת. אחד הציטוטים האהובים עליי של יוגי ברה אומר שאחד הדברים שהכי קשה לנבא אותם זה העתיד. אבל אני משוכנע שאם נבטל את לחיצות הידיים נמצא דרכים אחרות להריח אחד את השני בלי להיות מודעים לזה שאנחנו עושים את זה".
אנחנו חייבים להריח זה את זה?
"כן. יונקים הם יצורים חברתיים ברובם, ואנחנו יונק גדול וסופר־חברתי. החוש החברתי של יונקים – כל היונקים, גם אנחנו – הוא חוש הריח. אז להריח את התינוק שלך נחשב כמעט חובה, וגם כשאתה מרחרח את הילדים שלך ואת בן הזוג שלך זה מקובל. רק עם זרים זה לא מקובל, ולכן לגביהם פיתחנו כל מיני מנגנונים חלופיים".
ראיתי שאתם חוקרים גם דברים כמו "ריח הפחד".
"כן. גילינו שלאנשים במצב פחד יש ריח גוף מסוים, שמשפיע על אנשים אחרים בסביבה. אז אנחנו אוספים את ריח הפחד – זה זיעה במצב של פחד. בשביל לגרום לזה אנחנו זורקים אנשים ממטוסים – למעשה אנחנו דוגמים כמעט כל צנחן בצניחה הראשונה שלו בצה"ל, ויש מלא פחד בצניחה. ואנחנו מנסים למצוא מה המרכיב הפעיל בחומר, מהו ריח הפחד. ואם נמצא אותו זה יהיה מדהים".
כי נוכל להפחיד אנשים באמצעות ריח?
"כן, אבל זה לא שימוש טוב. אם נמצא את הקולטנים של הפחד באף, נוכל לייצר ספריי נוגד חרדה. אתה בחרדה? אז אני, באמצעים טבעיים, לא דרך נוירוטרנסמיטורים שעושים בלגן במוח, אתן לך ספריי נוגד חרדה, שיתלבש על המערכת הספציפית באף".
זה יהיה להיט
הגילוי שלפיו חוש הריח הוא אחד המנגנונים הראשונים שהגוף מוותר עליהם עם בוא הקורונה גרם לסובל להבין ש"המחקר שלנו שם אותנו ממש בלב הקורונה. כל מה שאנחנו עושים רלוונטי איכשהו למחלה". לפיכך המעבדה שלו עובדת בימים אלה סביב השעון, "פשוט נהיינו מעבדת קורונה, ואני אישית לא מבין כלום במחלות מידבקות".
הפיתוח הראשון שהגיח מהמעבדה לטובת המגפה היה "סמל־טראקר", מבחן ביתי קצר שיאשר או יכחיש עבורכם כי חוש הריח שלכם הלך לאיבוד בנסיבות קורוניות (אפשר להיכנס אליו כאן: https://smelltracker.org/he)
"אנשים מאוד גרועים בזיהוי חוש הריח של עצמם, אבל במקרה של הקורונה אובדן הריח הוא מאוד טוטאלי – אפילו הריחות ששורפים, מגרדים או קרים לך, כמו בצל או אמוניה או מנטול, הולכים לאיבוד, כי העצב באף שקולט אותם ולרוב ממשיך לפעול גם אצל תתרנים, מפסיק גם הוא לעבוד. אז בנינו כלי מקוון שכל אחד יכול להיכנס אליו ומנחה אותך בבחירת חמישה מקורות ריח – נניח משחת שיניים ועוד דברים שיש בכל בית – ואז נותן לך סקאלת דירוג של כל אחד מחמישתם, לגבי כמה הוא נעים או חזק לך. וברגע שעשית את זה, אנחנו בונים תיאור אלגוריתמי של טביעת האצבע של חוש הריח הספציפי שלך".
מה זה אומר?
"בגדול אנשים דומים בתפיסת הריח שלהם – מלבד כמה ריחות שלגביהם יש אי־הסכמה, הקלאסיים שבהם הם גויאבה, כוסברה או דלק. אבל האלגוריתם מייצר ייצוג של המרחק בין הריחות. אם תריח בננה ותפוז ותדרג את רמת נעימות הריח של אחד מהם בשש והשני בשבע, לאלגוריתם שלי לא מעניין הדירוג, אלא שיש ביניהם הבדל של אחד.
5 צפייה בגלריה
smell tracker - הפיתוח הראשון מהמעבדה של סובל לטובת המאבק בקורונה
(איור: מכון ויצמן למדע)
"וככל שנוסיף ריחות, המרחקים בין כל ריח לריח הופכים רב־ממדיים, כלומר שאם יש לנו עשרה ריחות, ישנם 45 מרחקים כאלה, ועם זה אנחנו מייצרים ייצוג 45־ממדי של חוש הריח שלך. ואם אני רואה שאין לך כל כך חוש ריח, אני מבשר לך בעדינות שהמטריקה שלנו אומרת שאין מספיק מרחק בין הריחות ביחס למשתתפים אחרים, וחוש הריח שלך מוחלש מאוד – ניסחנו את זה באופן שלא יגרום לאנשים לקפוץ מהגג, אבל שיבינו שחוש הריח שלהם פגום".
וזה מבשר קורונה?
"בצרפת אם אתה בא לרופא ויש לך חום ואובדן חוש ריח אפילו לא שולחים אותך לבדיקה – אתה מוגדר כחולה קורונה. אם חבר מתקשר אליי ואומר, 'יש לי חום ואני לא מריח כלום', אני אומר לו: יש לך קורונה. ארגון הבריאות העולמי עדיין לא העביר את זה כהנחיה, אבל הם ארגון שמרני ואיטי וזה בסדר".
פריצת הדרך הבאה של המעבדה הגיעה דווקא מכיוון מחקר שפירסמו בתחילת 2019 לגבי שיפור הפעילות המוחית במצב של שאיפת אוויר – בניגוד לנשיפה – שבו התברר שאנחנו טובים יותר בפתרון בעיות ובחשיבה בכלל כשאנחנו מכניסים אוויר.
במקרה של קורונה, ההידרדרות המהירה במצבם של חולים קשורה גם להפחתה בהכנסת האוויר דרך האף, וסובל והצוות שלו פיתחו מכשיר זעיר במשקל שישה גרמים, "שמודד זרימת אוויר אפית ומשדר אותה בבלוטות'". המכשיר תוכנן לשבת על מדבקת שפם קטנה מתחת לאף, אבל כרגע עדיין מוצמד לעורף החולה ומתחבר לאף באמצעות צינורית קטנה, ומסוגל לנטר את קצב הנשימה של מאות חולים בו־זמנית, למשל במחלקות קורונה בבתי חולים.
"אחת הבעיות עם הקורונה היא חולים שמידרדרים נורא מהר – יש לך חולה שיכול להיות במצב קל, והוא מסתובב במחלקה משועמם, ופתאום בום, בתוך כמה שעות כל המערכות שלו קורסות ולא מבינים מה באמת קורה שם – אם זו המערכת החיסונית שתוקפת את עצמה או שזה הווירוס – אבל בשורה התחתונה, אם נוכל לזהות את הסערה יום לפני שהיא מגיעה אולי נדע למנוע אותה. ואם הנשימה של החולים תשודר כל הזמן למחשב, נוכל לזהות מוקדם יותר מי מתחיל בהידרדרות נשימתית, וזה יהיה להיט".
עכשיו הם דנים במעבדה – בינם לבין עצמם בלבד, "כי זה מפחיד מכדי להציע את זה עדיין" – ברעיון המניעתי הקיצוני מכולם: פשוט לסתום את האף. "יש יותר ויותר הוכחות שהקורונה מאוד אוהבת את מערכת הריח", סובל מסביר. "העומס הוויראלי הכי גבוה שנמדד בגוף של חולים הוא במעברי האף, ולא סתם דוחפים לך מטוש לאף – שם יש מלא מהווירוס. הוא מתלבש חזק על חוש הריח, ולדעתנו זו הדרך שלו להיכנס לגוף".
הוא לא נכנס דרך מלא מקומות?
"הוא נכנס גם דרך הפה, ויש הטוענים שאולי גם דרך העיניים, אבל אנחנו מאמינים שבמסלול האפי יש משהו שהקורונה אוהבת במיוחד. ההיפותזה שלנו היא שההדבקה החמורה של המחלה – זו שמגיעה לאזורים הנשימתיים במוח, ומשם מתחילה ההתמוטטות הטוטאלית – נשענת על כניסה והתנחלות באף. אז עלה לנו הרעיון: בוא אני אסתום לך את האף עם מדבקה. יש לנו מדבקה כזו במעבדה, והיא יכולה להפוך למדבקה נגד קורונה.
5 צפייה בגלריה
בנימין נתניהו הצהרה משרד הבריאות הנחיות חזרה ל שגרה אסטרטגיית יציאה
(צילום: קובי גדעון, לע"מ)
"עכשיו, זה מקרה קיצוני של צל"ש־טר"ש, כי בעולם כתיקונו, האף גם נותן לך הגנה. יש בו מגוון מנגנונים חיסוניים שמגינים עליך, החל מהשערות באף שמסננות ועד מוקוס מלא באנזימים אקטיביים שמעיפים גורמי מחלה. אז אם אני טועה ואסתום לך את האף, אתה עלול לחלות הרבה יותר, ואז הרגתי אותך עם הניסוי. אבל אם זה עובד, זה מדהים, ונוכל להציל צוותים רפואיים שנחשפים לחולי קורונה בכל העולם. אז אנחנו דנים בזה, עוד לא הגשנו בקשה לניסוי, אבל אם אני הייתי רופא, הייתי מתנדב לניסוי הזה".
קל לו להגיד; סובל מתנדב – למעשה מתעקש על התנדבות אישית שלו – לכל ניסוי שהמעבדה מבצעת. "במעבדה יש לנו חוק אחד, והוא: כל ניסוי שאנחנו עושים, קודם כל עושים עליי. ולא נהניתי מזה במיוחד עד היום – חישמלו לי את האף ומה לא. אבל כל מי שמנהיג משהו אמור לתת דוגמה אישית, ואם אני מנהיג מעבדה, פה הדוגמה שלי.
"לכן מבחינתי, אחרי מה שקרה עם הנשיא ריבלין, הוא כבר לא הנשיא שלי. כי אבא שלי, בן 87, שפיתח תסמינים של חום ופנה לקבל בדיקת קורונה נשאל אם היה במגע עם חולה מאומת, אמר שלא ואמרו לו: אין בדיקה. אבל לילדים של הנשיא סידרו בדיקה תוך שש שעות כדי שיוכלו להיות איתו בליל הסדר. שזה בעיניי סוג של תרבות מלוכנית, וריבלין הרבה יותר גרוע מביבי בעניין הזה, כי מביבי לא ציפיתי לשום דבר".
ביבי הוא בכלל האיש הנכון לנהל את המשבר הזה?
"תראה, המחדל הכי גדול בעיניי במשבר הזה הוא עניין הבדיקות. בפועל מתבצעות עכשיו בישראל משהו כמו 6,000 בדיקות ליום, וזה לא נורמלי. אני יודע בוודאות שכמות הבדיקות נפגעה בגלל מאבקי שליטה ואגו בין משרדי ממשלה – וגם הבדיקות שמתקיימות נותנות תשובה תוך חמישה ימים, שזה זמן שבו בן אדם מדביק את כל שאר העולם. אז נושא הבדיקות הוא מחדל פסיכי, ואני לא חושב שצריך לכוון את האש אל משה בר סימן טוב, שעושה את המרב בכלים שיש לו, אלא גבוה מעליו. במדינה מתוקנת ראש ממשלה צריך להתפטר על זה".
בשלב הנוכחי, סובל מסתכל קדימה ורואה, כמו רוב המומחים, עתיד שלא יוכל להיות זהה לעבר. נו, לפחות הריח יישאר. החוש שנעלם חוזר בהדרגה אל החולים שהחלימו, וסובל מרגיע שגם אם זה קורה לאט, "להבנתנו הוא יחזור בסוף".
מתבקש לשאול מישהו כמוך מהו בעצם הריח הכי טוב בעולם.
"לא יודע להגיד, זה די אישי. בשבילי זו עוגת אפרסקים שאמא שלי הייתה מכינה. בכלל, ריחות הם טריגרים מאוד יעילים לזיכרון. אבל יש כמה ריחות אוניברסליים שיש עליהם הסכמה באלפי מחקרים עם מאות קבוצות מחקר בעולם. ריח של ורד – שמיוצר על ידי מולקולה בשם פניל־את'יל אלכוהול. גם וניל הוא די סטנדרט לריח מאוד נעים. שניהם נתפסים כריחות טובים באופן חוצה תרבויות. ואחד קצת מפתיע – חמאת בוטנים, שנתפס אוניברסלית כריח נעים. היית חושב שזה יהיה רק אצל אמריקאים, אבל לא, גם אצל יפנים וישראלים, למשל, זה מדורג מאוד גבוה".
תגיד, אתה לא מקנא לפעמים בבעלי חיים על חוש הריח שלהם?
"הייתי משלם הרבה כדי להיות כלב עם אף ארוך ליממה אחת. לא כל הפאגים ואלה עם האף הפחוס, אבל להיות תחש ליום אחד? וואי־וואי־וואי".
