המתמטיקאי ג'ון אלן פאולוס אמר שהוודאות היחידה היא חוסר ודאות. וודי אלן אמר שאם אתה רוצה להצחיק את אלוהים ספר לו על התוכניות שלך, וג'ון לנון אמר שהחיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה מתכנן תוכניות אחרות. רבים וטובים התייחסו בעבר לפער שבין הציפיות שלנו למציאות בפועל, ולתחושת העדר השליטה וחוסר הוודאות המציפה אותנו בכל מיני סיטואציות.
בכלליות, ניתן לומר שבני אדם כמעט תמיד מעדיפים פשוט לדעת. אנחנו זקוקים לבטוח ולמוכר ומתקשים להתמודד עם הליכה אל הלא נודע. אז נכון, יש באפשרותנו להתכונן לכמה תרחישים שונים, ליצור תוכנית פעולה עם מקום לפגמים ושינויים ולתרגל התמודדות רגשית עם חוסר ודאות, אבל אנחנו לא יכולים למנוע אותה לגמרי. החיים עמוסים ברגעי חוסר ודאות, אולם אין ספק שהתחושה הזו התעצמה מאוד בחודשים האחרונים. נגיף הקורונה שהגיע כמעט לכל פינה על הגלובוס שינה לגמרי את השגרה היומיומית של כולנו, שטף את חיינו בסימני שאלה וערער הן את ההווה והן את העתיד.
בכל הנוגע לילדים שלנו, כל המומחים המליצו לבנות עבורם שגרה חדשה כי ידוע שילדים זקוקים לשגרה מגיל צעיר מאוד, כדי שזו תנחם ותרגיע אותם ותבטיח להם שהכול בסדר. מה שאנשים פחות יודעים זה שמבוגרים, לפחות בהקשר הזה, ממש לא שונים מילדים. כולנו זקוקים לשגרה מסוימת ולידיעה שהכול בסדר, וכשדברים מתערערים סביבנו או משתנים, בין אם מבחירה ובין אם לאו, אנחנו מרגישים מתח. לא צריך קורונה בשביל לחשוש מחוסר ודאות. גם במצבי שגרה רבים האנשים שיעדיפו לא להיכנס לפינה הזו ויישארו במערכת יחסים לא מאושרת או במקום עבודה ללא סיפוק - רק כדי לא לערער את הקרקע היציבה מתחת לרגליהם. כמובן, מידה מסוימת של פחד היא נורמלית ומובנת. הבעיה מתחילה כשהפחד מהלא נודע מתגבר ומשתלט עלינו, ואז, מבלי שאנחנו שמים לב, הוא מנהל, מעכב וחוסם אותנו, מפריע לנו לעשות דברים, להתקדם ולהגיע למטרות שלנו.
למה בדיוק מתכוונים כשאומרים "חוסר ודאות", מדוע אצל רובנו מדובר בתחושה איומה, איך ניתן להתמודד עימה ואפילו לתעל ולהוציא ממנה דברים חיוביים?
"חוסר ודאות הוא מצב שבו אדם מרגיש שהוא נמצא על קרקע לא בטוחה, ומתמודד עם חוסר יכולת להעריך ולנבא את העתיד לקרות", מסבירה ד"ר קרן אור-חן, מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית של אוניברסיטת חיפה ומומחית בקבלת החלטות במצבי אי ודאות ותורת המשחקים. "התחושה הזו עלולה להשפיע על תחומים רבים בחיי היומיום, כשאחת הבעיות היא חוסר היכולת לשקלל ולכמת אותה לתוך המודל הרציונלי בתהליך קבלת ההחלטות. היא פוגשת אותנו במצבים שבהם רב הנסתר על הגלוי, כאשר איננו יכולים להעריך את משכו של מצב מסוים מבחינת הזמן וגם מבחינת התוצאות, הנזקים והרווחים הטמונים בו. כשמושג הקביעות נעלם והמציאות תנודתית, אנחנו מוצאים את עצמנו במצב שבו אין מנוס מאשר להתמודד עם אי ודאות".
יש לתחושה הזו גם ביטויים פיזיים?
"יש ביטויים סימפטומטיים של חרדה ולחץ, שמתבטאים גם באופן פיזיולוגי וגם באופן פסיכולוגי. ברמה הפיזית ישנם שינויים הורמונליים וכימיים משמעותיים במוח, כמו הפרשה מוגברת של הורמון הקורטיזול שמאפיין מצבי לחץ, וכן שינויים בכמות ההפרשה של נוירוטרנסמיטורים (מוליכים עצביים) כמו נוראפינפרין ואצטילכולין. המוח הוא מערכת התניות של ודאות והוא מנסה לייצר חוקיות על מנת להיות בשליטה, ולכן קשה לו להתמודד עם מצבי אי ודאות, כך שכל שינוי ותחושת אובדן שליטה מביאים לתסמינים של חרדה ולהתנהגות המאפיינת דפוס של 'הילחם או ברח'. דפוסי החרדה מתגברים ככל שאי הוודאות גדלה, ולעיתים אנשים קורסים מחוסר היכולת לשלוט בתסמיני החרדה".
"התגובות הרגשיות והפיזיות של חוסר ודאות יכולות להיות סימני תחלואה כאלה ואחרים, החל מכאבי בטן וקשיים להירדם ועד סימני לחץ כמו פצעונים והרפס", מוסיפה סיון גנזי, מלווה קרייריסטיות למציאת זוגיות ומנחה בשיטת NLP. "יש אנשים שלוקחים חוסר ודאות בגישה קלילה יחסית, ויש כאלה שכל סימן שאלה קטן מעל המשך הדרך יגרום להם לתחושת תקיעות, הסתגרות, הפרעה במהלך התפקוד היומיומי התקין, התקפי חרדה ממשיים, או אפילו התגוננות-יתר (כמו רכישה מאסיבית של מוצרי מזון וטואלטיקה מרשתות המזון טרם מצב חירום).
"בצורה הכי פשוטה שיש, חוסר ודאות הוא בסך הכול לא לדעת מה צופן לנו העתיד. אם ניקח את המשמעות הפשוטה הזו, כולנו חיים כל הזמן, גם בשגרה, בחוסר ודאות. הרי כלום לא מבטיח לנו שלא יפטרו אותנו מחר, לא ייפרדו או יתגרשו מאיתנו או דברים גרועים בהרבה. באף שלב בחיים שלנו אין לנו שליטה מוחלטת על העתיד, וההבנה הזו שתופסת אותנו מדי פעם, לגבי אותה כמות מוגבלת של שליטה שיש לנו על החיים שלנו, היא מה שיוצר את הפחד והלחץ שקשורים כל כך חזק לחוסר ודאות, כשבתכלס זהו מצב רגיל לחלוטין. אז בעצם, במצבים של חוסר שגרה כמו הקורונה, או כשיש תקופה ביטחונית רגישה יותר, אנשים מקדישים יותר זמן לחשיבה על כמה החיים שלנו לא ודאיים, מה שהופך את ההרגשה הכללית באוויר ללחוצה עוד יותר.
"חשוב להבין שבני אדם מכוונים להישרדות. המוח שלנו נכנס למצב חירום, שבו הוא גורם למערכות הגוף לפעול בצורה יעילה הישרדותית, בשונה ממצב רגיל. אנחנו תלויים הישרדותית ביכולת שלנו לייצר ביטחון, וחוסר ודאות הוא ההיפך הגמור מכך. עקרונית, כדי להתמודד עם מצבים של אי ודאות אנחנו נזקקים לפעמים ליכולת שלנו לחשיבה יצירתית כדי להעלות פתרונות חדשים. הבעיה היא שגם היכולת שלנו להיות יצירתיים הולכת ופוחתת ב'מצבי חירום מוחיים' שכאלה, בגלל העובדה שהמוח מקצה יותר משאבים ל'צבא' שלו מאשר ל'וועדת הקישוט'. תקופת הקורונה היא דוגמה מצוינת להרגשת חוסר הוודאות, משום שאנחנו לא יודעים מי נושא את המחלה הבלתי נראית הזאת, ולכן לא יודעים למי אפשר להתקרב. ההנחיות משתנות בכל כמה ימים, עבור רבים מאיתנו העתיד הכלכלי לוט בערפל, והכי גרוע הוא שאנחנו לא באמת יודעים מתי כל זה ייגמר ויהיה מאחורינו. ביטחון תעסוקתי (של להביא כסף הביתה ולשלם איתו על הבית, החשמל והאוכל שלנו) וכן ביטחון בריאותי (המחשבה שאולי יקרה לנו משהו פיזי) - שניהם מתערערים ביחד, ויוצרים גל אפשרי של תגובות פיזיות ורגשיות הנגרמות במצבי חוסר ודאות".
ועכשיו משל: שתי צפרדעים נפלו לכד חלב. בהתחלה שתיהן קפצו וניסו לשרוד. לאחר זמן מה אחת מהן התייאשה וטבעה. השנייה לא ויתרה, והמשיכה לקפוץ בחלב עד שהפך לחמאה. סוף דבר: הצפרדע השנייה ניצלה ויצאה מהכד.
"שתי הצפרדעים נתקלו באותה הסיטואציה של אי הוודאות, כשאחת ויתרה ואילו השנייה הצליחה לצאת מהכד", מסבירה אינה רסובסקי, עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית. "מה עזר לאחת הצפרדעים להמשיך ולא לוותר? האם זו היכולת להתמודד עם מצבים ממשברים מעברה, האם נחישות והתמדה, האם יכולת הסתגלות לשינוי, אמונה בעצמה ואי אובדן תקווה? האם זה שגדלה בסביבה מכילה ותומכת? התשובה, אם כן, טמונה בכך שאנשים מתמודדים עם אירועים בלתי צפויים בדרכים שונות. יש כאלו שכועסים ומתקשים להשלים עם השינוי בשגרה, יש שמקבלים את השינוי בברכה, יש כאלו שמרוכזים רק בעצמם ללא יכולת לראות את האחר, יש כאלו שיודעים להיעזר ולקבל תמיכה, יש אנשים שיכולים לחוות עצירה כהזדמנות, לאפשר לעצמם רגעים של התבוננות פנימה ואולי יציאה למרחבים חדשים ולא מוכרים, לשינוי במציאות החיצונית והפנימית. אנשים שונים מגיבים בתגובות שונות לאותו מצב, ולכן הערכת המצב ותפיסתו משפיעה על תגובות האדם והתמודדויותיו לאחר אירוע.
"אני מתבוננת בשני מונחים נרדפים: חוסר ודאות ואי ודאות. חוץ ממשמעות דומה, אני רואה בהם גם שוני. חוסר ודאות פוגשת אותנו קודם כל עם חוסר - חוסר בוודאות, בידיעה, במוכר, בשליטה. לעומת זאת, באי ודאות אנחנו פוגשים אי (Island). הוודאות שלנו מצטמצמת לאי, כשלכל אחד מאיתנו בסיטואציות שונות האי הוא אחר ושונה בגודל, במצב הקרקע, בנוף ובבעלי חיים שנמצאים בו. ככל שאנחנו מתמודדים טוב יותר עם המצב של אי הוודאות, כך האי שלנו גדול יותר, הקרקע פורייה יותר, יש יותר אוויר לנשימה, פריחה ובעלי חיים ידידותיים. אך כשאנחנו מתקשים מאוד להתמודד עם המצב, האי של הוודאות הוא קטן, יש בו אסונות טבע וחיות טורפות. יחד עם זאת, כשהאי הפנימי שלנו גדול יותר ומתפתח במהלך החיים בעקבות הלמידה שלנו את עצמנו, נתמודד עם מצבי אי הוודאות בצורה טובה יותר".
רוב המחקרים מראים שלא ניתן למנוע מצבי אי ודאות. דווקא הניסיון לשלוט בהם מציף פעמים רבות קושי גדול יותר להתמודד איתם כשהם מגיעים.
"התמודדות ויכולת ליציבות בעת חוסר ודאות היא מאוד אישית", אומרת רסובסקי. "קודם כל יש להקשיב לעצמך ולשים לב מתי מרגישים חוסר ודאות. לשים לב לרגשות שמתלווים לכך, לתחושות גוף, למחשבות שעולות. כך נגלה את האי (Island) ודאות שלנו. מומלץ להישאר עם זה, גם אם ההרגשה אינה נעימה, לנסות לא להתעלם ממנה ולתת לה מקום, לטייל באי שלנו ולהכיר אותו טוב יותר. להתבונן במרחב, בתוכנו וסביבנו. למצוא את הדברים שכן בשליטתנו ולנסות להרחיב את אי הוודאות שלנו. חשוב להגדיל את האי הפנימי שלנו במהלך החיים, גם כשלא מתמודדים עם חוסר ודאות. הכרת התהליכים הנפשיים והקונפליקטים הלא מודעים העומדים מאחורי ההתנהגות שלנו תגביר את החיבור הפנימי שלנו לעצמנו. הדבר מביא לאיזון נפשי, לצמיחה, להתפתחות רגשית ולהתמודדות טובה יותר עם מצבי אי ודאות במהלך החיים".
מה לגבי טיפול?
"אם חווים קושי רב בהתמודדות עם אי ודאות, אז כדאי לפנות לטיפול נפשי. הטיפול לא נועד לשנות את המציאות, אלא להכיר אותה טוב יותר, להכיר טוב יותר את העולם הפנימי של האדם ומשאבים שיש לו לצורך התמודדות, לעבוד ביחד על מה שלא ניתן לשנות ולמצוא דרכים יצירתיות ומקדמות יותר לשנות את מה שניתן".
על פי גישתה של גנזי, בכל מקרה אין לאף אחד תסריט של מהלך האירועים העתידיים, מה שהופך את הוודאות למדומה יחסית. על כן, כל שנותר לעשות הוא לאפשר לעצמנו להכיל אותה, במקום לחשוב שניתן למנוע ממנה להתרחש.
"לדעתי גמישות היא המפתח. אם יש אלמנטים בתוכנית שלכם שניתן לגלות כלפיהם גמישות, עשו זאת. ככל שתתרגלו יותר את האפשרות לשחרר את האחיזה בכמה שיותר תחומים, בתקופות או במקומות בחייכם שבהם תחושת הוודאות שלכם גדולה יחסית, כך הצורך שלכם בשליטה על הכול ילך ויפחת. שלושת האלמנטים שמרכיבים אדם מצליח הם מהירות קבלת ההחלטות שלו, החשיבות שהוא מקנה לזמן שלו וכמות חוסר הוודאות שהוא מסוגל להכיל. לכן הדרך להצלחה בכל תחום, בין אם זוגית, עסקית, בריאותית, משפחתית ועוד, עוברת בין היתר גם בלמידה של שחרור רשת הביטחון האלמותית שאנחנו פורשים תחתינו".
לדבריה, יש שלושה שלבים משמעותיים בהתמודדות עם חוסר ודאות:
"ראשית, כדאי לחשוב על מה שכן בשליטתנו. על הידע שיש לנו בנושא, על האנשים שמקיפים אותנו, על לוח הזמנים. אפשר ליצור רשימה של כל הדברים שאנחנו 'יודעים שאנחנו יודעים' על ההתרחשות, על האירועים הקרובים או על היכולות שלנו ועל האנשים שיעזרו לנו במה שעומד לקרות.
"שנית, אם אי אפשר לשלוט במה שיקרה, אפשר לשלוט בצורה שבה נגיב למה שיקרה. נוכל לחשוב (או אפילו לכתוב) תרחישים שונים שאפשרי שיקרו ובכך לתכנן איך נגיב בצורה הכי בוגרת, שקולה ואחראית לכל אחד מהם. אם חלק מהתרחישים האפשריים גורמים לכם להרגיש ממש רע, תוכלו לחפש פתרונות באינטרנט, אצל חברים או אצל אנשי מקצוע לגבי דרכי ההתמודדות שלהם עם מצבים דומים.
"שלישית, אפשרו לעצמכם לתכנן תוכנית עם מקום לפגמים. כלומר, להכיל את האפשרות לכך שלא הכול ילך בדיוק כמתוכנן, ושזה בסדר. מן הסתם, אני לא חושבת שכדאי להתפשר על העקרונות שלכם או על מה שחשוב לכם, אבל אם למשל אתם מצפים מהדייט של אתמול ליצור איתכם קשר והוא עדיין לא עשה את זה, אולי זה משהו שאפשר להקל ראש לגביו. בחרו עם עצמכם מה, אם ישתבש בתוכנית, יהיה בסדר ותוכלו 'להחליק' אותו ומה חד-משמעית לא. כך תוכלו להקפיד טוב יותר על הדברים שחשוב לכם שיתנהלו בדיוק לפי התוכניות".
ד"ר אור-חן ממליצה לראות את היש ודאות בתוך האי ודאות – להכיר תודה על הדברים שכן נמצאים במצב האי ודאות ולהתמקד בהם. ברגע שאדם מבין ששום דבר לא מובן מאליו ויודע להסתכל על דברים כיקרי ערך ולא מובנים מאליהם, הוא מגביר את יכולת ההתמודדות עם החסר והמשתנה. כמו כן, מי שמגלה יצר סקרנות ויצירתיות ופחות נצמד לדפוסים בטוחים לא מתחמק ממצבי אי ודאות, ולומד לחיות איתם תוך יציאה מאזורי הנוחות ושימוש בסקרנות למחשבה, להרהור ואפילו למציאת הזדמנויות חדשות. אנשים סקרנים משנים את החיים בעצמם ולא מחכים שהחיים יאלצו אותם לעשות שינוי, ולכן מכילים טוב יותר מצבים של אי ודאות".
בנוסף, אופטימיות היא תכונה מעולה להתמודדות עם אי ודאות: "אופטימיות, למשנתי, היא לא להסתכל על חצי הכוס המלאה, אלא להתמודד עם חצי הכוס הריקה. תכונה כזו מאפשרת להכיל טוב יותר אי ודאות ולראות בציפייה לא רק נזקים ורע, אלא עיסוק בציפיות חיוביות ופחות במה שאיננו. זו מיומנות נרכשת ולא רק מולדת, שבה יוצאים מנקודת הנחה שאין אפשרות לשלוט במצב ומגייסים אופטימיות ושינוי דפוסי חשיבה".
