ירח הדבש של ד"ר שרון מועלם, במקדשים המופלאים של אנגקור ואט בקמבודיה, היה אמור להסתיים אחרת. מועלם, אז גנטיקאי בתחילת דרכו, שכב בבית החולים, קודח מחום, חולה במחלת הטיפוס. זוגתו אֵמה, לעומתו, הייתה בריאה לחלוטין. איך ייתכן, חשב, שלמרות החיסון ששניהם קיבלו טרם הנסיעה וההתנהגות הזהה בטיול, מצבם כל כך שונה? הוא נזכר אז בתגובה החריפה שפיתחה אמה בזמנו בעקבות החיסון, שכללה התנפחות וכאב באזור הזריקה בזרוע וגם כאבי ראש חזקים. גופה למעשה הכין עצמו לגרוע מכל והיא הגיעה לטיול מוכנה לאתגרים הבריאותיים שלפניה. הוא, מנגד, לא הרגיש כלל את החיסון והגיע למקדשים כשהוא חשוף ופגיע יותר. שנים לאחר מכן, כשהוא כבר מדען בעל שם ומומחה לביולוגיה אבולוציונית, ישמש הסיפור האישי בסיס מגובה מדעית לקביעה גורפת הרבה יותר: המין הנשי חזק וחסין יותר מהמין הגברי.
בספר בעל השם המתריס The Better Half, שיצא לאחרונה בארצות־הברית ועורר גלים, פורש ד"ר מועלם את טיעוניו בזכות עליונות המין הנשי, כשהוא משלב סיפורים רבים מחייו האישיים והמקצועיים עם תיאור התפתחויות במחקר הגנטי. בספר, שיֵצא בהמשך השנה בתרגום לעברית בהוצאת אריה ניר, נהנה ד"ר מועלם לנפץ כמה מיתוסים גנטיים, כפי שעשה בספריו הקודמים: "ממי ירשת את זה", שיצא נגד התפיסה המקובלת שהגורל הגנטי שלנו נקבע סופית ברגע ההתעברות, ו"דווקא החלשים שורדים", שהסביר מהו היתרון דווקא במחלות שעוברות בתורשה.
ד"ר מועלם, שנולד בישראל אך בגיל שלושה שבועות היגרה משפחתו לקנדה וכיום חי בניו־יורק, אוהב לעורר רעש. על ספרו החדש כתבו ב"גרדיאן" שהוא משמש נוגדן רב עוצמה למיתוס של "המין החלש".
העליונות הנשית, גורס ד"ר מועלם, נקבעת כבר מלידה ונעוצה במבנה הגנטי הייחודי לנשים, שלהן כרומוזומי מין X כפולים, לעומת מבנה של כרומוזומים XY לגברים. כפילות ה־X נמצאה במחקרים מהעשור האחרון כבעלת אפקט מגן של אריכות ימים. מועלם מרחיב ומתאר את יתרונות ה־X המגן בתחומי בריאות שונים, כולל תפקוד המערכת החיסונית, תפקודים מוחיים ואפילו ראיית צבעים מפותחת.
"לנשים יש פשוט יותר פתרונות בתיק הגנטי שלהן", הוא כותב. "היתרון הגנטי של נשים נובע מכל תא בגוף האישה שיש לו האופציה להשתמש באחד משני כרומוזומי ה־X, שכל אחד מהם מכיל כ־1,000 גנים. הגנים שנמצאים ב־X חיוניים לחיים, משחקים תפקיד קריטי בפיתוח ובשימור תפקודים מוחיים ומחזקים את המערכת החיסונית. לנשים יש פשוט יותר אפשרויות. אם אתה צריך מברג במקום אחד ישן שהתקלקל לך, גבר יוכל לתת לך מברג אחד מהתיק הגנטי שלו. אך אם אתה צריך סימולטנית שני מברגים – פיליפס ורובינס למשל – כדאי שתבקש מאישה".
ולא מדובר בגמישות גנטית בלבד, כותב ד"ר מועלם. "הסיפור רק מתחיל בה. לא זו בלבד שלנשים יש יותר אופציות גנטיות לבחור בתוך כל אחד מתאיהן, יש להן גם יכולת לשתף ולהעביר את הידע הגנטי המגוון הזה בין התאים. השיתוף מתרחש סימולטנית בין טריליוני תאים נשיים כשהם עובדים ביחד, ומנצלים את החוכמה הגנטית המשותפת שלהם להילחם במכשולים שונים. זה יוצר את העמידות הנשית החזקה".
לא תמיד זה היה כל כך ברור. "בבית הספר לרפואה שמעתי כל הזמן על חשיבות כרומוזום ה־Y דווקא. 'זה מה שעושה אותנו גברים', אמרו לי. במקביל, שמעתי הרצאות ארוכות על כל הבעיות שיוצר כרומוזום ה־X והמחלות הרבות הכרוכות בחוסר תפקודו. אבל זה נכון רק אם אתה נולד זכר". למעשה, מחדד ד"ר מועלם, מערכת ה־X הכפול אצל הנשים מאפשרת דווקא תפקוד טוב יותר, כי לכרומוזום, במקרה שנפגע, יש תחליף.
ההטיה שחש בלימודיו לא מסתיימת בכך. "התגלית הגדולה של הבסיס הכרומוזומלי לקביעת המין הייתה של המדענית נטי סטיבנס, שב־1905 פרסמה את המחקר הראשון שהגדיר את כרומוזום Y כאחראי על קביעת המין הזכרי. בלימודים שלי לא הזכירו אותה בכלל, אלא רק את אדמונד ביצ'ר ווילסון שנחשב ליוצר הקונספט. מה שלא לימדו אותי זה שלביצ'ר הייתה גישה לתוצאות של סטיבנס לפני שפורסמו, ושגם היה חבר במערכת של ביטאון מחקרי ולכן זכה לפרסם שם את מחקרו. הוא קיבל את כל הקרדיט".
חלק נכבד בספר מוקדש לחוזקה של המערכת החיסונית הנשית. ד"ר מועלם מתאר את התנסויותיו בטיפול בחולים עם זיהומים מסוגים שונים, חיידקיים ווירוסים. התנסות מיוחדת הייתה לו בטיפול בנשאי איידס בתאילנד. "רבים מהילדים שנולדו לאמהות נשאיות נדבקו כבר ברחם. ראיתי כמה הבנים היו פגיעים לעומת הבנות. הם חלו הרבה יותר מוקדם ובצורה הרבה יותר חמורה. גם הטיפול שלנו בקוקטייל התרופות היה יותר אפקטיבי על בנות", כותב ד"ר מועלם. "אנו יודעים כיום שכרומוזומי המין אחראים לדרך שבה הגוף מגיב לתרופה. כרומוזום ה־X מכיל הרבה גנים שמעורבים במערכת החיסונית, ומכאן היתרון לנשים. המערכת החיסונית שלהן נלחמת חזק יותר בחיידק או בווירוס, והן אף מעבירות את הנוגדנים למחלות לתינוקות באמצעות הנקה".
האיום הגדול ביותר להמשך הקיום האנושי, כתב ד"ר מועלם בסוג של נבואה, עוד לפני פרוץ מגיפת הקורונה, הוא זיהומים, ולפיכך לנשים יש תפקיד קריטי בשימור האנושות.
לצד האבחנות על יתרונותיהן הגנטיים של הנשים, מדגיש ד"ר מועלם את הנחיתות שלהן בהתייחסות הממסד המחקרי־רפואי: "תעשיית התרופות נבנתה על סמך מחקר שנעשה קודם כל על תאים זכריים. לכן אנחנו יודעים יותר על גברים. עם כמה חריגים (בעיקר בתחום הגינקולוגי), אנו כרופאים מטפלים בנשים כמו בגברים. המוסדות הרפואיים מתעלמים מהייחודיות הכרומוזומלית העצומה של נשים".
הבעיה מתחילה כבר בשלבים מוקדמים של המחקר הרפואי. ד"ר מועלם מדגים זאת שוב מניסיונו האישי כחוקר, כשעבד על פיתוח סוג אנטיביוטיקה מסוים וגילה שיש קושי להשיג עכברי מעבדה ממין נקבה. כששאל את החוקרים הרבים שהשתמשו במדגמים זכריים בלבד מדוע הם עושים זאת, אמרו לו שזה זול יותר כי לנקבות יש מערכות חיסון חזקות יותר, שמסבכות את תוצאות הניסויים על אנטיביוטיקות לריפוי זיהומים. "ה־FDA פרסם בזמנו קריאה לכלול נבדקים משני המינים, אולם זה בגדר המלצה בלבד ולא הנחיית חובה. אם הייתי מתעקש להזמין עכברים ממין נקבה, זה היה דוחה את התחלת הניסוי שלי בחודשים רבים ולא הייתי עומד בלוח הזמנים. בדיעבד, חבל שלא חיכיתי. כפי שגיליתי בהמשך, כשכללתי זכרים ונקבות, התוצאות השתנו לגמרי".
הבשורה הטובה היא שהמחקר הרפואי כבר מודע לשוני בין המינים בהיבט המדעי. הבשורה הפחות טובה היא שעדיין מספרי הנשים הנכללים במחקרים נמוך ברוב המקרים והדברים קריטיים במיוחד בקביעת מינוני התרופות. "הבנת המנגנונים השונים בקרב גברים ונשים היא קריטית. כשלמדתי רפואה, לימדו אותי לרשום אותו מינון כדורי שינה מסוג 'אמביין' לנשים ולגברים. רק אחר כך, בעקבות תלונות של נשים על תופעות לוואי חמורות, הגיעו למסקנה כי יש להפחית את המינון לנשים", כותב ד"ר מועלם. לדבריו, השוני במינונים חייב להיות מובא בחשבון בעיקר בתרופות למחלות לב, לאחר שמחקר אמריקאי מצא ששמונה מתוך עשר תרופות שהוצאו מהשוק היו מסוכנות לנשים.
"הסיבה שהרופא שלך לא מודע לכך כשהוא רושם לך את התרופה, היא לא התעלמות מרצון. המחקר וההכשרה הרפואיים חייבים להדביק פער של עשרות שנים בתחום הזה. כדי לקדם את המדע הרפואי העומד מאחורי בריאות האישה, צריך להכליל יותר נשים במחקר ולמצוא דרכים טובות יותר להשוות אפקטיבית תוצאות מחקרים בין נשים לגברים. עד היום לא הבנו מספיק את היכולת הפיזית של נשים והמעטנו בכוח הגנטי שלהן יותר מדי זמן. זה חייב להשתנות – עתיד הרפואה וההישרדות שלנו תלוי בכך", הוא אומר.
הקול החזק שמשמיע ד"ר מועלם בזכות הגנטיקה הנשית בולט וצלול. "רבים מאיתנו לא מקדישים כמעט מחשבה לכרומוזומי המין שירשנו. אולם רצפי ה־DNA הללו משחקים תפקיד מרכזי בכל היבט של חיינו. בפעם הראשונה שבדקתי את הכרומוזומים שלי עצמי, נדהמתי עד כמה כרומוזום Y קטן. למרות זאת, כל הזמן הדגישו את חשיבותו. מתוך 23 הכרומוזומים שלנו, האחד שכמעט אף פעם לא שמעתי עליו כלום – וכשכן, אז רק בהיבטים שליליים – היה ה־X. הגילויים המדעיים האחרונים מחייבים את שינוי המצב וההבנה שההבדלים כתוצאה מהכרומוזומים השונים של נשים וגברים הם עצומים", הוא כותב. "ה־X הרזרבי שיש לנשים הוא רב ערך. התפוצה הגנטית והקשרים בין התאים שמופיעים בגוף האישה נותנים לה יתרון גנטי. ברור שצריכים את שני המינים כדי להתרבות ולשרוד. אולם הנשים מתבררות כחצי הטוב יותר. ככל שנקדים לחשוב על זה ולהתאים את הדרך שבה אנו חוקרים ומטפלים רפואית, כן ייטב לכולנו".
יש דרך אחת לשפוט עליונות של אחד המינים, כותב ד"ר מועלם בספרו "מי שורד יותר". הגברים מתחילים בנקודת פתיחה משופרת דמוגרפית – על כל 100 בנות נולדים 105 בנים. אולם בהמשך, היתרון מצטמצם ואף נעלם לגמרי. בסביבות גיל 40, מספר הנשים שווה בערך למספר הגברים. בגיל 100, כ־80% מהאנשים הן נשים, ומעל גיל 100 – 95%.
אז מדוע נולדות פחות בנות? תהליך הבנייה הכרומוזומלי שלהן מורכב יותר. כפי שגילתה המדענית מארי ליון, התאים שלבסוף יוצרים עובר נקבי צריכים לעבור תהליך מורכב טרום התפתחותי של "השתקת" אחד מכרומוזומי ה־X. זהו אחד התהליכים הגנטיים המורכבים ביותר וזה מה שמאפשר לתאים הנשיים לבחור בין שני כרומוזומים. לכן, מתפייט ד"ר מועלם, נשים הן כמו יהלומים שדורשים מידה עצומה של לחץ ואנרגיה כדי להיווצר במעמקי האדמה, וכמו יהלומים, הן גם עמידות וקשות יותר לשבירה.
בסיכומו של דבר, מתוך 15 הסיבות המובילות למוות בארצות־הברית, הגברים מיוצגים יותר ב־13 מהן. שיאני הגיל בעולם הן נשים, השורדות החזקות ביותר.