"בטח יש לכם גנים טובים", אנחנו נוהגים להגיד לאנשים רזים, כאלה שיכולים להעמיס צלחות בבופה, לא להזיז את עצמם ולהישאר דקיקים. ובכן, מחקר חדש מאמת את תחושת הבטן שלנו, ושהקנאים יאכלו את הלב.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
חוקרים מאוניברסיטת קולומביה הבריטית בקנדה, הוסיפו לאחרונה נדבך נוסף למחקרים גנטיים שנערכו בעשורים האחרונים, הקשורים בתהליכי השמנה של בני אדם. אך הפעם הם בחרו ללכת מהכיוון ההפוך ולבדוק את הקצה הרזה של הסקאלה. "כולנו מכירים את האנשים האלה, הם מהווים אחוז אחד מהאוכלוסייה", מצוטט החוקר הראשי, ד"ר ג'וזף פנינגר ב־The New Daily האוסטרלי. "הם יכולים לאכול מה שהם רוצים והמטבוליזם שלהם תקין לחלוטין... כולם חוקרים את השמנת היתר והגנטיקה שקשורה לכך. אנחנו חשבנו שכדאי להפוך את ההסתכלות ולהתחיל שדה מחקרי חדש: מדעי הרזון".
המחקר, שהסתמך על מאגר נתונים של כ־50 אלף איש, השווה בין ה־DNA של אנשים רזים עם זה של אנשים במשקל נורמלי, וגילה אצל הרזים שינוי בגן ALK, שגורם לשריפה מואצת של רקמת השומן בגוף. בעתיד, מקווים החוקרים, אפשר יהיה לסייע בעזרתו לאנשים הסובלים מעודף משקל.
פרופ' רות בירק, ראש המעבדה לתזונה ורפואה גנטית מותאמת אישית, דיקן בית הספר למדעי הבריאות באוניברסיטת אריאל, משבחת את היסודיות של המחקר הקנדי, אך שמה אותו בפרופורציות המתאימות.
"חייבים לזכור שלהשמנה, בדומה למחלות ולתכונות אחרות, יש אמנם רקע גנטי אולם גם רקע סביבתי. קשה לקבוע במדויק, אבל ההערכה היא שבאוכלוסייה הכללית יש לשני הפקטורים פחות או יותר משקל זהה", אומרת פרופ' בירק. "אם תיקחי שני אנשים, שלאחד מהם יש את כל השינויים הגנטיים שמעלים את הסיכון להשמין ולשני אין אף שינוי גנטי כזה, ותשימי אותם בסביבה ענייה מבחינה קלורית, שניהם לא יהיו שמנים. לעומת זאת, אם תיקחי את אותם שניים ותשימי אותם בסביבה עשירה קלורית, שניהם ישמינו. אבל שיעור ההשמנה יהיה הרבה יותר גבוה אצל האדם בעל הרקע הגנטי, שמעלה את הסיכון להשמין".
לדברי פרופ' בירק, תחום המחקר הגנטי סוער מאוד וכל הזמן מתגלים שינויים גנטיים חדשים. כזכור, עיקר התאוצה במחקר הגיעה בעקבות פרויקט מיפוי הגנום האנושי שהסתיים ב־2003. "אז התחלנו להבין אילו מיקומים ספציפיים בגנים מעלים את הסיכון למחלות שונות, ובכללן השמנה. הקוד הגנטי של האדם הוא למעשה ספר ההוראות שלו. ההפתעה הגדולה של הפרויקט הייתה שכמעט אין שוני בין אדם לאדם בהיבט הגנטי. עולם המדע נדהם כשהתברר שרק 0.1 אחוזים מספר הגנים מבדיל בין האנשים, ואילו 99.9 אחוז ממנו דומים - אות אות, שורה שורה, פרק פרק.
באילו תכונות ניכר שוני בין בני האדם?
"בין היתר בנטייה להשמנה ולסוכרת. מה שאנחנו מחפשים במחקר על גנטיקה של השמנה זה לפתוח ספרים של אנשים בעלי נטייה להשמנה ולמצוא מה המשותף ביניהם, וכנ"ל לגבי אנשים עם נטייה לרזון. זה נשמע קל, אך זה אתגר מאוד רציני. אין אדם אחד בעל עודף משקל שזהה לאדם שני עם עודף משקל, ואין אחד עם משקל תקין שזהה לאחר. יש ביניהם הבדלים גנטיים והאתגר הוא למצוא קבוצה הומוגנית – בגיל, במחלות הרקע וכו'".
איזה גן קשור באופן הכי מובהק להשמנה?
"נכון להיום נמצאו מעל 250 מיקומים גנטיים שמעלים את הסיכון להשמין. המשקל של כל אחד מהם אינו זהה ויש כאלה שמשפיעים באופן מובהק יותר. כך למשל, גן ה־FTO, שנמצא במחקרים קודמים כקשור למצבים של BMI גבוה וסיכון מוגבר לסוכרת, הוא הגן המרכזי ביותר בעל ההשפעה הכי גדולה על הסיכון להשמנה".
ואיך זה עוזר לנו?
"היעד של הרפואה והתזונה האישית הוא לעשות ריצוף גנים של כל אדם מיום שהוא נולד, ולזהות אילו שינויים גנטיים קיימים ובאילו תכונות. אם, למשל, נמצא שקיימת נטייה להשמנה, נוכל להתעורר מוקדם כדי למנוע זאת כבר בגילים צעירים יחסית, על ידי חינוך והסברה, הגברת פעילות גופנית ועוד. בכל מקרה, חשוב מאוד שהמידע הגנטי יהיה אמין ויינתן על ידי אנשים מקצועיים כי מידע גנטי שגוי עלול להוביל למקומות לא טובים".
מה מחדש המחקר הקנדי ומה הן השלכותיו?
"הגישה של החוקרים מרעננת בעצם הבחירה לבדוק אנשים רזים באופן קיצוני, בניגוד לרוב המחקרים שבוחנים קבוצות של אנשים בעלי משקל עודף. האתגר שלהם היה גדול מאוד, כי כאמור קשה למצוא קבוצה הומוגנית למחקר. הם לקחו קבוצה של צעירים יחסית, בני 20 עד 44, כי למבוגרים יש יותר מחלות רקע שמסבכות את המחקר. אולם כדי לבדוק קבוצה הומוגנית ככל הניתן הם ניפו אנורקטים, חולי סרטן ואחרים, שהרזון שלהם נובע מסיבות רפואיות. ברגע שאתה מנפה משתתפים, אתה נשאר בסוף עם קבוצה קטנה מאוד. מראש יש פחות אנשים עם תת־משקל, בניכוי 'הרעש' נשארים עוד פחות, ולכן יצטרכו להיות מחקרי המשך נרחבים יותר.
"עם זאת, הממצאים לכשעצמם חשובים ומעשירים את הידע שלנו. הגן ALK היה ידוע בהקשרים אחרים של מחלות סרטן ושל פגיעה בהתפתחות מערכת העצבים. עד היום לא היה ידוע על הקשר שלו למשקל. החוקרים מצאו שהגן פועל בעיקר באזור מסוים במוח, שמעצבב את רקמת השומן. לאנשים רזים יש באזור הזה שינוי בגן, כך שהוראת העצבוב לא עובדת מספיק טוב ולכן השומן מתפרק מהר יותר מרקמת השומן וכך הם לא משמינים. במחקר לא נמצאו הבדלים בצריכת המזון, בפעילות הגופנית או במדדים פיזיולוגיים אחרים, אלא רק ביכולת הפירוק הזו של השומן מרקמת השומן. ההשלכות האפשריות יכולות להיות פיתוח תרופות שישפיעו על הגן זה".
ועד אז, הגנים יכולים להוות תירוץ להשמנה?
"אנחנו לא בוחרים הורים, הגנטיקה קבועה וה־DNA שלנו לא משתנה מהלידה ועד סוף חיינו. אבל אנחנו כן יכולים לשלוט בסביבה ובהתנהגות שלנו. לכן מומלץ לשמור על כללי תזונה בריאה, על אחת כמה וכמה אם יש לך נטייה להשמנה".
צחי כנען, דיאטן קליני, מומחה להרזיה, מטבוליזם ותזונת ספורט, מסביר על הקשר בין השמנה, גנטיקה וסביבה:
1. אי־אפשר להתעלם מהמרכיב הגנטי בהשמנה. במשפחות שבהן אחד מההורים שמן, הסיכוי של הילד לפתח עודף משקל משמעותי הוא 40%. כאשר שני ההורים עם עודף משקל, הסיכון עולה ל־80%.
2. עם זאת, המרכיב ההתנהגותי־סביבתי דומיננטי באותה מידה. איכות האוכל, הרגלי האכילה בבית ובבית הספר, המצב הסוציואקונומי, השכלת ההורים - כל אלו גורמים המשפיעים על נטייתנו להשמין. בהקשר זה יש למדיניות הציבורית השפעה רבה: עידוד אורח חיים בריא, כמו גם הגדלת מספר שבילי האופניים, הוצאת שתייה מתוקה מבתי הספר, סימונים אדומים על מוצרי מזון בעייתיים ועוד.
3. אנחנו נולדים עם פוטנציאל גנטי מסוים, אך יש לנו יכולת לשנות ולשפר. כך, למשל, נולדנו עם מנת משכל מסוימת, אך אנו יכולים להשקיע בלימוד ובשינון כדי להתפתח. כך גם לגבי המשקל שלנו. יש את המטען הגנטי שנולדנו איתו ויש את מה שאנו עושים כדי לשפר את עצמנו: פעילות גופנית, בחירת מזון איכותי המכיל ויטמינים, מינרלים וסיבים, יותר בישול ביתי, פחות אכילה בחוץ. כל אלו יעזרו לנו לשמור על משקל תקין למרות הפוטנציאל הגנטי שלנו.
4. חשוב לזכור: המחקר הגנטי עדיין לא מצא פרקטיקה יעילה במניעת השמנה, למרות ריבוי המחקרים בתחום.
