רוב האנשים לא מרגישים בזמן אמת שהם עוברים סחיטה רגשית. התחושה הכללית היא רעה, סוג של אי נוחות לא מוגדרת שמתחילה בבטן ומתפשטת בכל הגוף. ברור שמשהו לא תקין מתרחש כאן, אבל תחושת האשמה כלפי הצד השני מתגברת על כל אלה. והנה, שוב הסחטן הרגשי ניצח וקיבל את כל מה שהוא רצה. והנסחט – כרגיל – התקפל, מבצע את רצון הסוחט וגם מרגיש רע עם עצמו, כאילו הוא זה שלא בסדר.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
ד"ר סוזן פורוורד, פסיכולוגית אמריקאית, סבלה לא אחת בימי חייה מסחטנות רגשית. היא החליטה לחקור את התחום לעומק, הפכה למומחית מובילה בנושא, וכתבה את הספר Emotional Blackmail –When the People in Your Life Use Fear, Obligation and Guilt to Manipulate You ("סחיטה רגשית – כשאנשים בחייכם משתמשים בפחד, מחויבות ואשמה כדי לגרום לכם לעשות מה שהם רוצים", בתרגום חופשי).
בספר, שיצא לאור לאחרונה בארצות הברית והפך לרב מכר, היא מסבירה איך פועלת השיטה הערמומית הזאת, שיכולה להתקיים לדבריה בכל סוגי היחסים - מהאינסטלטור שמגיע לתקן נזילה בבית, דרך החברים ועד בני הזוג, הילדים וקרובי המשפחה. "סחיטה רגשית", היא מסבירה בספרה, "היא כשמישהו מנסה להשתלט על מישהו אחר ומנסה להכתיב לו מה לעשות באמצעות מניפולציה. יחסים קרובים רגישים מאוד לסחיטה רגשית, כי הצד האחד מכיר היטב את החולשות של הצד השני ויודע איך להפעיל אצלו את הרגשות העדינים ביותר. אם אנחנו מאמינים שאנחנו אנשים שעוזרים לאחרים ולא אנוכיים, הסחטן הרגשי יפעיל את אותה הנקודה ויגרום לנו לחשוב שאם לא נעשה את מה שהוא רוצה – הוא יחשוב עלינו שאנחנו אנוכיים".
לדבריה, הסחיטה הרגשית מופעלת באמצעות יצירת רגש אשמה (הכי נפוץ), מחויבות או במקרה הקיצוני והגרוע – פחד שמלווה באיום, בדרך כלל נסתר ולא מפורש ולכן מלחיץ יותר ("אוקיי, בסדר. הבנתי אותך"). במקרים החמורים ביותר הסחיטה הרגשית מערבת את כל הרגשות האלה ביחד במשפטים בנוסח: "לא נראה לי שאפשר להמשיך מכאן אם אתה יכול להיות כל כך אנוכי אחרי כל מה שעשיתי למענך". אבל לא כל מחלוקת או ניסיון לשכנע את האחר הם סחיטה רגשית. אם אין ניסיון להפעיל רגשות אשם של הצד השני או לשלוט בו - לא מדובר בסחיטה רגשית.
במערכות יחסים בריאות מתעוררות מחלוקות, אבל אנשים לומדים לוותר על דברים מסוימים למען הצד השני ולמצוא פשרות. "במערכת יחסים בריאה זה בסדר לנסות לשכנע ולריב על נושאים משותפים", היא מסבירה, "אבל אחד הסימנים לכך שמדובר בסחיטה רגשית הוא שאין פשרה. הסחטן הרגשי רוצה שהכול ייעשה בדיוק כמו שהוא רוצה".
בספר משרטטת ד"ר פורוורד את דמותו של הסחטן הרגשי, שמתואר באופן לא מחמיא כאדם מניפולטיבי מאוד. "למרות שהוא נוטה להציג את עצמו כ'קורבן של הנסיבות', 'חסר אונים' ובמקרים קיצוניים גם 'מסכן', המציאות שונה לחלוטין", היא כותבת. "קשה לנו להתייחס לבני הזוג שלנו/ להורים/ לאחים/ לחברים כסחטנים כי זו מילה קשה, אבל זו המציאות שצריך להתמודד איתה". יש אנשים שאף פעם לא יפעילו סחיטה רגשית על אחרים כי זה האופי שלהם, לעומתם יש אנשים שזהו דפוס ההתנהגות הקבוע שלהם. הם כמעט תמיד יסחטו אחרים מבחינה רגשית וישאירו אותם עם תחושה שהם חלשים ומרוקנים מאנרגיה. ד"ר פורוורד טוענת כי הסיבה לכך שהסחטנים הרגשיים הופכים לכאלה נעוצה בהבנה שלהם מגיל צעיר שהשיטה פשוט עובדת - הם יכולים לקבל את רצונם בלי להתפשר ולנהל משא ומתן. פעמים רבות מדובר בדפוס משפחתי שהיה נהוג על ידי האם או האב, או שאלה היו דפוסי ההתנהגות בבית – כל אחד מאשים וסוחט את השני ברגשות אשמה או איומים.
לסחיטה הרגשית יש יתרון נוסף וחשוב אף יותר מהעובדה שהסחטן מקבל את רצונו: היא מגינה על הסחטן מההרגשה שקיימת אצל רוב האנשים – שהם אולי טועים. ברגע שאנחנו מאשימים את האחר וגורמים לו לחוש רע ושהוא טועה, אנחנו מסירים מעצמנו אחריות לפתרון הקונפליקט. במצב כזה, כשישנו "האשם תמיד", הסחטן לא צריך לבדוק את עצמו. הוא הופך להיות "צודק ובסדר" באופן אוטומטי.
אז מהם הקווים לדמותם של הסחטנים הרגשיים? הנה התשובות של ד"ר פורוורד:
הם מפונקים: ילדים עלולים להפוך לסחטנים רגשיים בגלל סביבה שתמיד נענתה לדרישתם, כלומר הורים שמילאו כל בקשה שלהם כדי למנוע מהם תחושת תסכול, והם גדלו להיות מבוגרים מפונקים מאוד שרגילים שכל רצונותיהם חייבים להתמלא.
יש להם סף תסכול נמוך: אחד המאפיינים הבולטים של הסחטנים הרגשיים הוא שהיכולת שלהם לשאת תסכול היא נמוכה מאוד. אמנם כולנו חווים תסכולים במהלך החיים ורובנו מקבלים זאת כחלק מהחיים, אבל הסחטן הרגשי מתקשה בכך. השיטה שלו להימנעות מתסכול היא לגרום לאנשים לעשות מה שהוא רוצה.
הם שונאים להפסיד: הסחטנים הרגשיים רואים בעיקר את עצמם, את הרצונות שלהם, ולא מתעניינים באיך הדבר משפיע על אחרים בסביבתם. לסחטן הרגשי לא אכפת לאבד את אמון הסביבה, לא אכפת לו מהרגשות של אחרים ולא אכפת לו אם הוא הוגן כלפי אחרים או לא. המוטו שלו בחיים הוא: הכול בשבילי.
הם לא מודעים לכך שהם סחטנים רגשיים: אם תשאלו סחטן רגשי למה הוא מתנהג כך ולמה הוא מאמלל את סביבתו, הוא לא יידע מה לענות, כי הוא לא מודע לכך שהוא כזה. סחטנים רגשיים לא רואים את עצמם כסחטנים רגשיים, אלא הם מרגישים שצריך למלא את הרצונות שלהם ומהר.
בספר מדגימה ד"ר פורוורד את הדינמיקה של הסחטנות הרגשית, המורכבת משישה שלבים, באמצעות הסיפור של ג'ים והלן, זוג טרי. השניים יוצאים כבר שלושה חודשים ויש ביניהם יחסים טובים. לאחרונה החליט ג'ים שהוא רוצה לעבור לגור עם הלן, אבל בשלב הזה היא מעדיפה שלכל אחד מהם תהיה דירה משלו. ביחסים תקינים הם היו מנהלים שיחה על החששות ועל הרצונות המשותפים ומגיעים לפתרון שיתאים לשניהם, אבל ג'ים בחר בדרך של סחיטה רגשית שנבנתה כך:
שלב 1: הדרישה
ג'ים אומר להלן שהוא מרגיש קרוב אליה ורוצה לעבור להתגורר איתה בדירה שלה. הלן רואה בכך סימן חיובי למחויבות וקרבה, אבל מרגישה שהיא עדיין לא מעוניינת במגורים משותפים ואומרת לו את זה. הוא בתגובה מתחיל ללחוץ עליה ואומר: "הלוואי שיכולנו להיות קרובים יותר", "אני מרגיש בודד הרבה פעמים בדירה שלי" וכדומה.
שלב 2: ההתנגדות
הלן מרגישה אי נוחות. היא עונה לג'ים שהוא חשוב לה מאוד, ובכל זאת בשלב הזה היא מעדיפה שהוא יחזיק בדירה שלו.
שלב 3: הלחץ
ג'ים הוא סחטן רגשי ולכן הרגשות והחששות של הלן לא מעניינים אותו. הוא מתחיל במסרים חיוביים כמו: "אני רוצה את הטוב ביותר עבורך", "אנשים שאוהבים אחד את השני רוצים להיות ביחד". אחר כך הוא עובר לנאומים ארוכים שבסופם שאלה: "למה את לא רוצה לחיות איתי?", "את לא אוהבת אותי מספיק?", ואם הוא רוצה לגרום לה להרגיש ממש רע, הוא שואל אותה: "מה לא בסדר איתי?".
שלב 4: האיום
הלן ממשיכה לסרב ואומרת שהיא צריכה עוד זמן. ג'ים עובר לאיום ואומר לה: "אם את לא מסוגלת לקבל על עצמך מחויבות בקשר, אולי הגיע הזמן שנתחיל לפגוש אנשים אחרים". הוא לא מאיים מפורשות, אבל רומז שהוא מרגיש פתוח ליחסים אחרים.
שלב 5: הכניעה
הלן לא רוצה לאבד את ג'ים אבל מתחילה להרגיש שהיא בדרך לשם. הלחץ שלו לעבור להתגורר איתה גורם למתח רב, ולכן למרות שהיא חשה אי נוחות היא מחליטה להסכים שהוא יעבור להתגורר איתה.
שלב 6: חזרה על הדפוס
הלן לא הכי מרוצה אבל שמחה שהאיום והלחץ הוסרו. ג'ים, לעומת זאת, מרוצה מאוד. הוא מבין שלחץ וגרימת רגשות אשם הם הדרך שלו להשיג כל מה שהוא רוצה מהלן, ואילו היא מבינה שכניעה גורמת לו להיות מרוצה. כך נוצר בין בני הזוג דפוס התנהגות, שבמקרה הזה הוביל ליחסים מתוחים מאוד שבסופו של דבר הסתיימו בפרידה.
האם מערכת יחסים עם סחטנים רגשיים אבודה מראש? ד"ר פורוורד טוענת שדווקא אפשר לשקם איתם את היחסים, אם כי הדבר תלוי כמובן במידה שבה הסחטן הרגשי מרוכז בעצמו וביכולת של הצד השני לסבול את ההתנהגות הזאת. לדבריה, אם אתם נחושים בדעתכם להפסיק את הסחיטה הרגשית, הביאו בחשבון שצפוי שהסחטן יאיים עליכם גם בניתוק כל קשר איתכם. אתם צריכים להיות ערוכים לכך מראש ולהיות בטוחים שתסכימו לשלם את המחיר הזה. אם אתם לא מוכנים לשלם את המחיר, השלימו עם היחסים האלה וקבלו אותם. אז מה עושים בהתמודדות מול סחטן רגשי?
1. אל תגנו על עצמכם
לא משנה עד כמה העלבון גדול - והסחטן הרגשי יודע להעליב - הדבר החשוב ביותר שצריך לעשות בהתמודדות מולו הוא לא להיכנס לעמדה של התגוננות. ברגע שהאדם הנסחט מגן על עצמו באמירות כמו "לא רק את עשית למעני, גם אני עשיתי למענך" או "אני לא אגואיסט בכלל" וכו', הוא משחק לידיו של הסחטן ומקבל למעשה את הסחיטה הרגשית. בסיטואציה כזאת חשוב לא להיכנע לסחיטה, גם אם הסחטן הרגשי מחליט להתנתק ולא לדבר.
2. אל תגיבו למשך 48 שעות
בשלב השני מומלץ לא לעשות כלום. ברגע שהסחטן מעלה דרישה כלשהי או רוצה משהו, צריך לקחת פסק זמן. למשל, אם ההורים מתקשרים ומבקשים שתבטלו את החופשה שתכננתם לחג כדי שתהיו איתם בעזרת טיעונים כמו "עוד כמה חגים את/ה חושב/ת שנשאר לנו לחיות?" או "אין לך מושג כמה אבא יהיה בדיכאון בגללך בחג", תגידו שאין לכם תשובה עכשיו ואתם רוצים לחשוב על כך. קחו לכם 48 שעות לחשוב על הדברים. בזמן הזה גם התכוננו נפשית ללחץ הגדול שעומד להיות מופעל עליכם. אם כבר בשלב הזה מופעל עליכם לחץ גדול, והסחטן לא מוכן להמתין ודורש תשובה מיידית לדרישותיו, צריך לומר לו: "אני מבין איך אתה רואה את התמונה, אבל צרחות/ איומים/ סחיטה רגשית לא עובדים עלי יותר ואני צריך זמן כדי לחשוב על הדברים".
3. גייסו את הכוחות שלכם ואל תיכנעו ללחץ
משפטים כמו "סחיטה רגשית לא עובדת עלי יותר", שתצטרכו לומר כמה וכמה פעמים, עלולים לגרום לכם לחוש מוזר, אבל כדאי לדבוק בהם בהתאם לסגנון האישי שלכם. חשוב מאוד להציב גבול ברור שלפיו השתניתם ואתם לא מקבלים סחיטה רגשית כדרך תקשורת. חזרו על המשפטים האלה שוב ושוב בסגנון כזה או אחר, כמו למשל "אני מבין את התסכול, אבל זו ההחלטה שלי".
בשלב הזה סביר שתשמעו בתגובה משפטים כמו: "אני לא מסוגל לעשות זאת בלעדיך", "אתה גורם לי להיות חולה", "אתה הורס את המשפחה שלך", "לא אכפת לך ממני?", "אתה עוד תצטער על זה", "אני אגרום לך לסבול", "אני אוציא אותך מהירושה" וכן הלאה. והתגובה שלכם צריכה להיות כזאת: "אני מקווה שלא תעשה את זה, בכל מקרה זו ההחלטה שלי. אני יודע שאתה כועס עכשיו, אבל כשתחשוב על זה אולי תשנה את דעתך".
חשוב לזכור שבתוך תוכם הסחטנים הרגשיים הם חסרי ביטחון. לכן נסו לנחם אותם כשהם רגועים, השתמשו בטקט ובדיפלומטיה, נסו למצוא פשרות. הסבירו שאתם רוצים יחסים הוגנים ושוויוניים, אבל עם זאת צפו להתקפות לא פשוטות, וזכרו לאורך כל הדרך שכניעה מצידכם פשוט לא באה בחשבון עכשיו.
4. היעזרו בשיטת הבארטר
שיטת הבארטר היא אחת מהיעילות ביותר להתמודדות עם סחיטה רגשית. מכיוון שהסחטן הרגשי כל כך מרוכז בעצמו וברצונות שלו, הציעו לו משהו תמורת משהו. בארטר שובר את דפוס הסחיטה הרגשית, כי הסחטן מקבל את הרעיון שהוא צריך לתת משהו בתמורה למשהו אחר. אם לדוגמה הסחטן הרגשי דורש מכם להיות אחראים בלעדיים על שטיפת הכלים בבית, אמרו לו שתסכימו בתנאי שהוא ייקח על עצמו מטלה אחרת. ד"ר פורוורד טוענת כי שיטת הבארטר תיצור דיאלוג לפתרון כל הדרישות של הסחטן הרגשי.
5. השתמשו בהומור
הומור, כך מתברר, יכול לרפא יחסים גם עם סחטן רגשי. כך לדוגמה, אם בן הזוג שלכם הוא סוג של דרמה קווין, שכל הזמן מקטר, מתלונן וסובל, העניקו לו פרס אוסקר בטקס היתולי שתיזמו. סביר להניח שהוא יבין את הרמז. הומור, טוענת ד"ר פורוורד, ובמיוחד בדיחות פרטיות, מקרבות מאוד בין אנשים, וזו יכולה להיות דרך קלה להבהיר לסחטן הרגשי שהוא מתנהג בדרך פוגענית ונצלנית.
6. ערבו אדם נוסף
אם אתם לא מצליחים להגיע לדיאלוג ולפתור את הבעיות עם הסחטן הרגשי, בקשו מחבר או מבן משפחה עזרה במשא ומתן. אם אתם נעזרים באדם לא מקצועי, חשוב להתרכז בשאלות: האם יש לסחטן הרגשי רעיונות איך לפתור את הבעיה? האם יש דברים שאפשר לעשות כדי לשפר את היחסים? אם זה בלתי אפשרי, אפשר לפנות גם לטיפול פסיכולוגי קצר מועד.
