אריאל היה רק בן שש כשההורים שלו התחילו לדאוג. "בעלי ואני שנינו נחשבים גבוהים: בעלי כמעט 1.90 מ' ואני מעל 1.70 מ'", מספרת האמא. "גם שני האחים הגדולים של אריאל לא היו ענקיים ביחס לבני גילם, אבל הוא היה ממש קטן, גם נמוך וגם רזה מאוד".
ארבע שנים אחר כך, הפער בין אריאל וחבריו הלך וגדל. ההורים החליטו לעשות מעשה. "לקחנו אותו לאנדוקרינולוג ילדים, שהפנה אותנו לבדיקות, כולל בדיקה להורמון גדילה. לא נמצא שום חסר, אבל הרופא הסכים איתנו שהפער בין הצמיחה שלו לצמיחה של שאר בני המשפחה חריג, והמליץ לנו לנסות הורמון גדילה. הוא אמר מראש שאריאל לא עונה על הקריטריונים המקובלים, ונצטרך לממן את הטיפול בעצמנו, וציין שיכולות להיות לטיפול תופעות לוואי שונות. התלבטנו במשך כמה חודשים ובסוף החלטנו ללכת על זה, בין השאר כי אריאל התלונן שחברים מציקים לו בגלל שהוא נמוך".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
קצת לפני גיל 11 החל אריאל לקבל זריקות יומיות במינון הולך וגדל של הורמון גדילה. "בהתחלה הזרקנו לו לפני השינה, ובשלב מאוחר יותר הוא הזריק לעצמו", מספרת האם. "זה לא היה עניין גדול, המחט קטנה ודקה, וגם לא היו לו שום תופעות לוואי שחששנו מהן. כמה חודשים אחרי שהתחלנו בטיפול אריאל התחיל לגבוה. בשנה הראשונה לטיפול הוא גבה יותר מעשרה סנטימטרים, וגם בשנים הבאות קצב הגדילה היה מרשים. לא רק שהוא השיג את שאר בני גילו, הוא המשיך לגבוה. היום, בגיל 16, הוא מעל 1.80 מ', והוא עדיין גדל. אנחנו קרובים לסיום הטיפול. ההערכה היא שיש לו עוד כמה סנטימטרים טובים בקנה, עם או בלי הזריקה".
גם הוריה של נועה, בת 12, מתל־אביב, בחרו בטיפול בהורמון גדילה. "התחלנו לתת לה את הזריקות בגיל שמונה", מספרת אמה. "היא הייתה הילדה הכי נמוכה בגן ואחר כך בכיתה שלה. בשנה הראשונה היא גבהה בעשרה סנטימטרים כמעט, וההבדל היה משמעותי. אחר כך האפקט התמתן, אבל היא עדיין ממשיכה לצמוח. אין לי ספק שבחרנו נכון".
את הביקוש הנוכחי להורמון גדילה בארץ מגדירים מומחים העוסקים בתחום כ"טירוף". על פי נתוני קופות החולים, מספר המטופלים בהורמון בישראל עומד כיום על כ־7,000 ילדים: כ־2,500 ילדים בשירותי בריאות כללית, כ־3,300 במכבי וכאלף בקופת חולים מאוחדת.
בהשוואה לעשור הקודם מדובר בזינוק חד: בשנת 2009, טופלו בהורמון גדילה רק 246 ילדים בישראל, יותר ממחציתם בגלל חסר בהורמון גדילה, והשאר בגלל תסמונות שונות, גידולים נדירים וכשל כלייתי. בשנת 2000 טופלו בהורמון גדילה רק 85 ילדים בישראל. אולם בפועל מספרם של הילדים שמטופלים בארץ בהורמון גדילה גבוה בהרבה, משום שחלק ניכר מההורים קונים אותו מכיסם הפרטי, או עושים זאת על חשבון חברות הביטוח והמקרים לא נכללים בנתונים הרשמיים. "על כל מקרה מובהק ומנומק אחד, יש עשרה מקרים 'אפורים'", מעריך אנדוקרינולוג ילדים ותיק. "מספרי המטופלים פשוט עצומים". מגמה דומה נצפתה בשנים האחרונות גם במדינות נוספות, בראשן ארה"ב.
אלא שגם ההורים המסורים ביותר לא תמיד לוקחים בחשבון את ההשלכות הפוטנציאליות של טיפול כזה. הטיפול בהורמון גדילה בילדים נמוכים שאינם סובלים ממחלה מעורר שאלות רפואיות, אתיות וכלכליות. ארה"ב היא המדינה היחידה עד היום שמאשרת שימוש בהורמון במקרים של קומה נמוכה ללא הסבר רפואי. "באירופה לא מאשרים עד היום באופן רשמי את הטיפול בילדים נמוכים ללא סיבה רפואית, אבל באופן מעשי הם בהחלט מטפלים", אומר פרופ' משה פיליפ, מנהל המכון לאנדוקרינולוגיה וסוכרת במרכז שניידר לרפואת ילדים. גם בישראל הטיפול אינו מאושר מסיבות שאינן רפואיות, וכל מתן הורמון כזה מחייב בקשה מיוחדת.
השימוש בהורמון גדילה בילדים בריאים הותר בארה"ב רק ב־2003 והפך נפוץ מאוד רק בשנים האחרונות, ועדיין אין מספיק נתונים על תופעות הלוואי המאוחרות שלו ועל הסיכונים שהוא עלול להוות לילדים בריאים. החשש הגדול ביותר הוא מפני היווצרות גידולים סרטניים, בגלל התפקיד של ההורמון בגדילת תאים.
"גובה נמוך הפך בשנים האחרונות לבעיה חברתית בולטת", אומר פרופ' צבי צדיק, מומחה באנדוקרינולוגיה, רפואת ילדים ואנדוקרינולוגיה ילדים, שייסד וניהל את המחלקה האנדוקרינית ילדים בבית החולים קפלן והיה מראשוני המטפלים בהורמון גדילה בישראל. "פעם דובר על טיפול בילדים מתחת לאחוזון השלישי, כלומר ש־97 אחוז מבני גילם גבוהים מהם. היום לא מעט הורים פונים לבקש טיפול בהורמון גדילה גם כשהילד שלהם באחוזון 25, שזה לגמרי בתחום הנורמלי. יש הרבה משפחות שמתלוננות שהילד נמוך מאוד לעומת שאר בני המשפחה. יש הורים שמתחננים לקבל הורמון כזה כי לא יקבלו את הילד לכדורסל. לאחרונה זה עבר גם לכדורגל. אומרים לי, 'אם הילד לא יגבה, יזרקו אותו מהקבוצה'. יש גם עוד תופעה: הורים לתאומים ששניהם גדלים בתחום הנורמה, אבל אחד יותר גבוה מהשני, והנמוך יותר מרגיש מקופח. כרופאים, אין לנו רשות לטפל במצב כזה, אבל הלחץ המשפחתי מטורף".
אחד השגרירים המוכרים יותר של הטיפול הזה הוא כוכב הכדורגל ליונל מסי, שהזריק הורמון גדילה במשך שש שנים, עקב מחסור נדיר בהורמון הטבעי. "הוריי הזריקו לי אותו מגיל שמונה עד שלמדתי לעשות זאת לבד", סיפר. "בגיל 12 כבר הזרקתי לעצמי. זה לא היה משהו שהשאיר עליי רושם גדול. זה היה משהו שגרתי שהייתי צריך לעשות". על פי הדיווחים, הוריו שילמו מכיסם עבור ההורמון היקר, עד שקבוצת הכדורגל שלו החלה להשתתף בעלות. בגיל 13 עבר לברצלונה, והקבוצה הספרדית שילמה עבור כל הוצאותיו הרפואיות של הכוכב הצעיר, כולל ההורמון, עד לסיום הטיפול, בגיל 14.
מאז ומתמיד, הגובה הוא משאת נפש נחשקת. אנשים גבוהים נתפסים כדומיננטיים, בריאים ואפילו חכמים יותר. רבים מנשיאי ארה"ב, בהם אברהם לינקולן, ברק אובמה ואפילו דונלד טראמפ, גבוהים בהרבה מהממוצע. מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על שורת יתרונות שמהם נהנים אנשים גבוהים, כמו הצלחה מקצועית, הכנסה גבוהה יותר ואפילו אושר. אנשים גבוהים, קובעים מחקרים, הם בעלי ביטחון עצמי גבוה יותר וכישורים חברתיים יותר טובים מאשר אנשים נמוכים. מחקר אמריקאי מ־2016 מצא כי גברים גבוהים יעילים יותר בעבודתם מגברים נמוכים. מחקר אחר מאוניברסיטת פלורידה גילה כי כל שניים וחצי סנטימטרים גובה מעל הממוצע מוסיפים כמעט 800 דולר למשכורת בכל שנה. לעומת זאת, מחקרים אחרים מצאו שאנשים נמוכים חיים יותר זמן מאנשים גבוהים והם חולים פחות במחלות לב וכלי דם.
גובה הוא תכונה גנטית, המושפעת בעיקר מגורמים תורשתיים, אולם לפי מחקר רחב היקף שפורסם לפני כשלוש שנים והתבסס על נתונים שנאספו במהלך יותר ממאה שנה, הגובה הממוצע בעולם עלה. המחקר נערך בקרב יותר מ־140 אלף זוגות תאומים מ־20 מדינות שונות, שנולדו החל משנת 1886, ובדק את השפעת הסביבה והתורשה על השונות בגובה לאורך השנים. החוקרים מצאו שעם העלייה ברמת החיים, הכוללת תזונה בריאה יותר ושירותי בריאות טובים יותר, עלה הגובה הממוצע בעקביות, מה שמצביע על השפעת הסביבה על הגובה. בשנת 1886 היה גובהה של אירופאית ממוצעת כ־160 ס"מ, ובשנת 1994 היה גובהה כ־166 ס"מ. גובהם של גברים ונשים באירופה, באוסטרליה ובמזרח אסיה עלה בשיעור דומה.
גם הגיאוגרפיה משחקת תפקיד בשאלת הגובה. בראש טבלת העמים הגבוהים בעולם ניצבים ההולנדים, שגובהם הממוצע עומד על 1.83 מ’, והנשים הלטביות, שמתנשאות ל־1.70 מ’. הישראלים נמצאים במקום טוב באמצע: הגובה הממוצע של גבר ישראלי עומד על 1.77 מ', ואילו אישה ישראלית תגיע בממוצע ל־1.63 מ'. "גדילה היא עניין עדין, וכל דבר משפיע עליה", מסביר רופא ילדים בכיר. "אם ילד לא קיבל את מה שדרוש לו במהלך ההיריון, אם הוא נולד במשקל נמוך, אם לא אכל טוב בשנתיים הראשונות לחייו, אם נדבק בתולעים - הכל יפגע בצמיחה שלו. גם עניינים פסיכולוגיים עלולים להשפיע לרעה: ילד שהוריו יתגרשו יגבה בחלק מהמקרים בתקופה הזו פחות מחבריו".
"אם רופא ילדים צפוי להגיע לאי בודד וצריך לבחור לקחת איתו מכשיר אחד, הוא יבחר בעקומת גדילה, לא בסטטוסקופ, כי היא הסמן הטוב ביותר לבריאות ילדים", אומר פרופ' פיליפ משניידר. "כשילד לא גדל טוב, צריך לברר מה הסיבה. הרבה פעמים יש סיבה כזו, אבל אנחנו לא יודעים מהי. הטיפול התרופתי הוא בקצה הבירור הרפואי. אסור לתת לדאגה הכנה של ההורים ולרצון שלהם לטפל בילד נימת זלזול של מי שמחפש תיקונים קוסמטיים, כי בחלק מהמקרים מסתתרות בעיות שחשוב לטפל בהן. כדאי לפנות לרופא כשהילד נמוך מהנורמה, או כשילד שהיה פעם גבוה נהיה נמוך, או במילים מקצועיות: שבר את אחוזוני הגדילה. כל ילד צריך לפחות פעם בשנה להימדד ולהישקל על ידי רופא הילדים שלו".
הגביע הקדוש של הגדילה הוא הורמון שמופרש מבלוטת יותרת המוח. הוא גורם ללוחיות הגדילה בקצות העצמות להתארך, ומשפיע גם על בניית רקמת שריר. "הורמון הגדילה הוא הארכיטקט שאחראי על בניית הגוף מאבני הבניין, שמגיעות מהאוכל", מסביר פרופ' צדיק. "להורים שמגיעים אליי אני מסביר, שאם הם ייתנו לילדיהם הורמון גדילה בלי תזונה מתאימה, תהיה להם גדר לגינה במקום דירה. ההורמון הזה בונה חלבון, בונה שריר ובונה עצם. הוא בונה גם סוכרים ומפרק שומנים לא טובים. במקרים של מחסור קשה בו, יש השמנה וקומה נמוכה. בנים כאלה יגדלו לגובה של 1.40 מ', אולי 1.42 מ', ובנות יצמחו ל־1.35 מ', אולי קצת יותר. אבל אנחנו כמעט לא רואים מקרים כאלה היום. מקרים נדירים של חסר בהורמון יכולים להיגרם גם כתוצאה מפגם בבלוטת ההיפופיזה או מגידול שפגע בבלוטה. במקרים כאלה, אם־אר־איי של המוח ידגים את הבעיה".
בעבר הרחוק הופק ההורמון הזה מגוויות, אולם מאז שנות ה־80 הוא מיוצר במעבדה. עם האפשרות לייצר אותו בכמויות מסחריות, עלה באופן טבעי גם הביקוש. בשנת 2003 אישר מינהל המזון והתרופות האמריקאי, ה־FDA, בפעם הראשונה את השימוש בהורמון גדילה בילדים שקומתם נמוכה מסיבה לא ידועה. השימוש בו הוגבל לילדים שקומתם הייתה נמוכה באופן קיצוני: מתחת לאחוזון ה־1.2. "חברות התרופות חיפשו דרך לעקוף את האבחנות המסורתיות של ילדים שסבלו ממחסור מוכח בהורמון גדילה כדי למכור יותר", אומר פרופ' זאב הוכברג, פרופ' אמריטוס בטכניון ומי שהקים את השירות לאנדוקרינולוגיה של הילד ברמב"ם. "הן אלה שהמציאו למעשה את המושג ISS, קומה נמוכה ללא סיבה ידועה, כדי שתהיה להן אבחנה רפואית ברורה. ארה"ב היא המקום היחיד שההורמון אושר עד היום לטיפול בבנים עם ISS שגובהם הסופי צפוי להיות נמוך מ־1.58 מ', ובבנות שגובהן העתידי יהיה לא יותר מ־1.48 מ'. הקריטריונים האלה נקבעו אחרי שגילו שלילדים כאלה הטיפול בהורמון הוסיף בממוצע חמישה סנטימטרים לגובה הסופי, בניגוד ל־15 סנטימטרים שהוא מוסיף לילדים שחסר להם הורמון גדילה".
השאלה כמה סנטימטרים הטיפול צפוי להוסיף לגובה הסופי עדיין לא הוכרעה. מחקרים שונים הראו כי ילדים שטופלו בהורמון גבהו רק בין שלושה וחצי לשבעה וחצי סנטימטרים יותר ביחס לגובה הצפוי שלהם. "בממוצע, טיפול של שנים מוסיף לגובה הסופי רק כחמישה, חמישה וחצי סנטימטרים", אומר פרופ' צדיק. "ברור שנער שעומד לגבוה רק ל־1.55 מ', גם חמישה סנטימטרים נוספים יועילו לו, אבל ההתייחסות לנושא היא לא כל כך מדעית, כמו רגשית. אנשים אומרים לי הרבה פעמים, 'כל סנטימטר קובע'. פן נוסף שאי־אפשר לזלזל בו הוא שהורים מרגישים לא טוב אם הם לא ניסו הכל כדי לעזור לילד שלהם. יש הרבה רגשות שמעורבים בזה".
פרופ' פיליפ מסכים. "אנחנו מודעים ומבינים כאב כתוצאה משבר ביד או כאב ברגל, אבל כאב נפשי מהסוג של 'אני שונה, לא מזמינים אותי למסיבה ולא יוצאים איתי', את הכאב הזה אנחנו מתקשים למדוד", הוא אומר. "לפעמים כשאני יושב מול ילדים כאלה, אני חש במצוקה איומה. ולכן אני חושב שגם אם בסוף תרמנו לילד כזה חמישה סנטימטרים לגובה הסופי יש בזה תועלת. בשנה הראשונה לטיפול רוב המטופלים גובהים בעשרה סנטימטרים, וחלק ניכר מהם עולים מאחוזון שלישי לעשירי. הם לא נהיים גבוהים, וברוב המקרים אפילו לא מגיעים לגובה הממוצע, אבל הם כבר לא כל כך שונים מהחברים שלהם, ומזה אסור להתעלם".
ואכן, הגובה המושג בשנים של מאמץ כלכלי וטיפולי, לא תמיד עונה על הציפיות. "הלכנו לרופא שהתנגד בתוקף לתת לבת שלנו הורמון גדילה בטענה שהוא ממילא לא יעזור לה ולא קיבלנו את דעתו", מספרת אם שבתה טופלה במשך שנים בזריקות. "הלכנו לרופא אחר באופן פרטי, ומיד קיבלנו את הזריקות. במשך שנים הזרקנו לה כל ערב, למרות שזה לא היה קל. לא פעם היא התנגדה לזריקה, ומחתה על כך שהיא צריכה לקבל אותה. בהתחלה היא גבהה קצת יותר, אבל בשום שלב לא ראינו את הזינוק האדיר שייחלנו לו. בסופו של דבר, הגענו לגובה של 1.60 מ', שזה בסדר גמור, אבל לא משהו להתפאר בו. אם הייתי יודעת מראש שזו תהיה התוצאה, ספק רב אם היינו יוצאים לדרך המפרכת והיקרה הזו. בדיעבד אני חושבת שהרופא הראשון צדק".
בקרב הרופאים לבין עצמם ניטש ויכוח עז לגבי השימוש הרווח בהורמון. מחקרים הראו כי ילדים נמוכים שלא סובלים ממחלה ידועה נותרים נמוכים יחסית למרות הטיפול. מחקרים אחרים לא מצאו קשר בין קומה נמוכה לבעיות נפשיות, או שיפור באיכות החיים לאחר טיפול בהורמון גדילה. ויש כמובן, את הסיבה הרפואית: החשש מתופעות לוואי. "אחד מאלף מטופלים יכול לסבול מכאבי ראש, כי בתחילת הטיפול הגוף צובר מים והראש הוא קופסה סגורה, אז זה יכול לגרום לחץ", מסביר פרופ' צדיק. "לכן אנחנו מתחילים עם מינון נמוך ועולים בהדרגה. אם תופעה כזו מתרחשת מפסיקים את הטיפול לכמה ימים, ובדרך כלל מדובר באירוע חד־פעמי. אם מחכים, המצב עלול להסתבך. תופעה הרבה יותר נדירה, שמופיעה באחד ל־20 עד 40 אלף ילדים יכולה להיות פגיעה בראש פרק הירך, שמתבטאת בכאבים או בצליעה. כאן צריך טיפול אורתופדי, אבל מ־86' עד היום ראיתי רק ילד אחד שהייתה לו בעיה כזו".
ממחקרים אמנם עולה כי תופעות לוואי לטווח קצר נדירות יחסית, וכוללות יתר לחץ דם גולגולתי, בעיות בשלד וסוכרת מסוג 2, אך מחקר מאירופה שפורסם ב־2014 הראה כי הטיפול בהורמון גדילה לילדים מעלה את הסיכון לשבץ מוחי בבגרות המוקדמת. השאלה היא מה בדבר הטווח הארוך. לפי ההנחיות הקליניות של איגודי האנדוקרינולוגים לילדים, יש ליידע את המטופלים בדבר חוסר הוודאות לגבי בטיחות הטיפול בשימוש ארוך טווח.
במהלך השנים פורסמו עבודות שהצביעו על קשר אפשרי בין הורמון גדילה לסוגים מסוימים של סרטן הדם (לוקמיה), סרטן המעי הגס, סרטן לימפומה מסוג הודג'קין וסיכון מוגבר לסרטן השד. מחקר צרפתי ארוך טווח מ־2012 שבחן את השימוש בהורמון גדילה מצא עלייה של כ־30 אחוז בסיכון לתמותה בקרב מבוגרים שטופלו כילדים בהורמון גדילה. הסיכון היה גבוה במיוחד בילדים שקיבלו מינונים מאוד גבוהים, כאלו שלא נהוג לתת היום באופן קבוע.
במחקר שנערך במכון גרטנר בתל השומר, בשיתוף חוקרים מהמרכזים הרפואיים שניידר וקפלן, הפקולטה לרפואה ובית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל־אביב ומשרד הבריאות, נבחנו נתונים על אודות 2,508 ישראלים עד גיל 19 שטופלו בהורמון גדילה מאז שנת 1988 ועד 2011. המטופלים סווגו לקבוצות בהתאם לדרגת הסיכון המקדים שלהם לפתח סרטן. לאורך מעקב שארך עד 13.5 שנים, קבעו החוקרים כי בקבוצת המטופלים בסיכון נמוך, הסיכון לתמותה מכל סיבה והסיכון לפתח סרטן לא היה גבוה יותר, ואף נמצא נמוך בכחמישית עד רבע בהשוואה לסיכון באוכלוסייה הכללית. עם זאת, בקבוצת המטופלים שהוגדרו מראש בסיכון גבוה יותר - הסיכון לתמותה מכל סיבה היה גבוה פי ארבעה, והסיכון לפתח סרטן היה גבוה פי 4.52 בהשוואה לסיכון באוכלוסייה הכללית.
"בעבר חששו שהורמון גדילה אולי גורם סרטן, אבל למעשה אין שום הוכחה כזו", טוען פרופ' צדיק. "ב־2012 פורסמו תוצאות מחקר משמונה מדינות באירופה. אחת המדינות קפצה בראש, ופירסמה שהורמון גדילה גרם לסרטן בשלושה מתוך 7,000 מטופלים. במחקר הזה נמצאו גם שינויים בכלי דם של המוח. לא הרבה זמן אחריהם פירסמו שבעת מרכזי המחקר האחרים, ואף אחד מהם לא מצא תופעות כאלה. יש כמובן מצבים שלא מומלץ לתת בהם הורמון גדילה, בגלל נטייה כזו או אחרת לפתח סרטן".
"אני נותן הורמון גדילה בלי בעיה, רק לא רוצה לעשות מזה רעש", מודה אנדוקרינולוג בכיר. "הטיפול מוצלח במאה אחוז, אם מותר להגיד דבר כזה בביולוגיה או ברפואה. אין ילד שמטופל בהורמון גדילה ולא יגדל משמעותית יותר ממה שגדל קודם. לא מדובר בסנטימטרים בודדים כפי שנטען, אלא בסנטימטר לחודש, כלומר עשרה עד 12 סנטימטר בשנה. ילדים שהיו כל החיים קטנים קופצים פתאום באחוזונים. ילד שמתחיל טיפול בגיל עשר יכול בקלות להגיע ל־1.80 מ'. איפה עובר הגבול בין ילד נמוך לילד בגובה רגיל? באחוזון עשירי? 20? 25? בעיניי, נמוך זה מי שרואה עצמו נמוך, בתנאי כמובן שהוא באמת מתחת לממוצע. אם הוא רוצה להיות יותר גבוה וזה מפריע לו, למה לא?"
אולי כי מדובר בתרופה שלא ידוע עד כמה היא בטוחה לטווח ארוך.
"קודם כל, זו לא תרופה. זה חומר שזהה אחד לאחד להורמון שיש לנו בגוף. שנית, אתה נותן בתחום הנורמה, קצת יותר ממה שיש לילד באופן טבעי. אין להורמון הזה השפעות מזיקות. עד היום חיפשו מתחת לאדמה ולא מצאו. יש קצת השפעה מטבולית. זה אולי מעלה קצת את רמת הסוכר בדם. זהו".
פרופ' הוכברג אינו משוכנע בכדאיות הטיפול. "אף אחד לא עשה אף פעם ניסוי שבו נבדקה השפעת ההורמון על ילדים נמוכים שהם בגדר הנורמה, ותחזית הגובה שלהם היא סביב 1.60 מ’, 1.65 מ'", הוא אומר. "היות שכך, אין לדעת אם בילדים כאלה התרופה בטוחה או יעילה. למרות זאת - ההורים דורשים והרופאים רושמים את ההורמון כעניין שבשגרה כי הם רוצים לעזור, למרות שגם אין שום עדות לכך שאיכות חייו של ילד כזה, שיגבה אולי בחמישה סנטימטרים, תהיה יותר טובה. להפך: יש עבודה גרמנית שהראתה שילדים שטופלו בזריקות יום־יום במשך שנים סבלו בגיל מבוגר יותר מקווים דיכאוניים, כלומר ייתכן שבמקרים כאלה הנזק הפוטנציאלי בכלל גדול מהתועלת. בעיניי, זה אכן כך, אנחנו אלה שהופכים את הקומה הנמוכה למחלה, למרות שהיא בשום אופן איננה כזו".
למורכבות הרפואית תוסיפו גם את הנושא הכלכלי. "הטיפול בהורמון יקר", אומר רופא שטיפל במאות ילדים בהורמון גדילה. "ההורמון עולה יותר מ־50 שקל למ"ג, והמינון משתנה. הטיפול בילד ששוקל 25 קילו והגובה שלו מטר ומשהו מתחיל ב־1,500 שקל ויותר לחודש, ויכול להגיע גם ל־6,000 שקל לחודש. זה המון כסף. רוב ההורים משלמים את הסכומים האלה מכיסם, מאחר שקופות החולים וגם חברות הביטוח לא נותנות החזר עבור הטיפול הזה. עבור חלק מהילדים ההכנסה העתידית תחזיר את ההשקעה. יש אלוף עולם בטניס לנוער שקיבל טיפול. יש שוער כדורגל, שמשחק בקבוצה בחו"ל שהוא 1.94 מ' במקום 1.70 מ'. המשכורת שהוא מקבל החזירה את ההשקעה הכספית בו כבר כמה פעמים".
אבל ברוב המקרים ההשקעה הכספית לא חוזרת, ואולי הפתרון מצוי בכלל בראש, ולא בגוף. "במקום לנסות לשנות את הגובה של הילד הנמוך צריך להשקיע בו, לחזק את התכונות החזקות שלו, לעודד אצלו הסתגלות חיובית, שיידע לקחת את הכוחות שלו ולהשתמש בהם לחיוב", מציע פרופ' הוכברג. "שיגיד לעצמו: אולי אני הכי נמוך, אבל אני אראה להם מה זה. רואים את זה הרבה אצל גנרלים, וגם אצל מנהלי מחלקות בבתי החולים. אנשים שעברו הסתגלות חיובית למצבם והחליטו להוכיח לעולם שהם לא פחות טובים. אני תמיד אומר לילד שמגיע אליי: 'יש לך הורים שרצים לרופאים פרטיים ומוכנים לטפל בך. וחוץ מזה אתה התלמיד הכי טוב או הילדה הכי יפה. תסתכל סביבך, אתה הכי בר מזל מכולם".
פורסם לראשונה: 08:38, 03.07.20
